שבת עט ע"ב

קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה: ורמינהו קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה מאי מזוזה מזוזה שבתפילין וקרי להו לתפילין מזוזה אין והתניא רצועות תפילין עם התפילין מטמאות את הידים בפני עצמן אין מטמאות את הידים רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר''ש הנוגע ברצועה טהור עד שיגע בקציצה רבי זכאי משמו אומר טהור עד שיגע במזוזה עצמה והא מדקתני סיפא קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל מכלל דרישא במזוזה עצמה עסקינן הכי קתני קלף ודוכסוסטוס שיעורן בכמה דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל: אמר רב דוכסוסטוס הרי היא כקלף מה קלף כותבין עליו תפילין אף דוכסוסטוס כותבין עליו תפילין תנן קלף כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל (קלף אין דוכסוסטוס לא) למצוה ת''ש הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שיער למצו' והתניא שינה פסול אמזוזה והתניא שינה בזה ובזה פסול אידי ואידי אמזוזה והא דכתבינהו אקלף במקום שיער אי נמי אדוכסוסטוס במקום בשר ואיבעית אימא שינה בזה ובזה תנאי היא דתניא שינה בזה ובזה פסול רבי אחא מכשיר משום רבי אחי בר חנינא ואמרי לה משום רבי יעקב בר' חנינא רב פפא אמר רב דאמר כתנא דבי מנשה דתנא דבי מנשה כתבה על הנייר ועל המטלית פסולה על הקלף ועל הגויל ועל דוכסוסטוס כשרה כתבה מאי אילימא מזוזה מזוזה אקלף מי כתבינן אלא לאו תפילין וליטעמיך תפילין אגויל מי כתבינן [אלא] כי תניא ההיא בס''ת לימא מסייע ליה כיוצא בו תפילין שבלו וספר תורה שבלה אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה טעמא דאין מורידין הא מורידין עושין דכתיבא אמאי לאו דכתיבא אדוכסוסטוס לא דכתיבא על הקלף ומזוזה אקלף מי כתבינן אין והתניא כתבה על הקלף על הנייר ועל המטלית פסולה אמר רבי שמעון בן אלעזר רבי מאיר היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת השתא דאתית להכי לרב נמי לא תימא דוכסוסטוס הרי הוא כקלף אלא אימא קלף הרי הוא כדוכסוסטוס מה דוכסוסטוס כותבין עליו מזוזה אף קלף כותבין עליו מזוזה: דיו כדי לכתוב:

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עט - ב

שנינו במשנה: קלף - כדי לכתוב עליו פרשה קטנה.

ורמינהו: מהא דתניא:

בתהליך עיבוד העור מחלקין את עובי העור לשנים.

הצד העליון החיצוני, שמעליו השיער, נקרא קלף.

ואילו הצד התחתון הפנימי שכלפי הבשר נקרא דוכסוסטוס, על שם "דוך" [מקום] "סוסטוס" [בשר בלשון יוונית]. תוד"ה קלף.

קלף ודוכסוטוס, שיעור כל אחד מהם להוצאה הוא כדי לכתוב עליו מזוזה, דהיינו פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע.

וקשיא אמתניתין, דקתני שחייב על שיעור כתיבה של פרשת שמע בלבד?

ומתרצינן: מאי מזוזה? - מזוזה שבתפילין. שאין הכונה למזוזה ממש, אלא, לפי שכל פרשה מארבעת הפרשיות הנמצאות בתפילין של ראש [הכתובה על קלף בפני עצמו] נקראת "מזוזה", ^[1] נקט התנא גם כאן לשון מזוזה, וכוונתו היא לפרשת שמע, שהיא הקטנה שבהן.

והוינן בה: וכי קרי להו לפרשיות תפילין "מזוזה"?

ומשנינן: אין!

והתניא, שמצינו כן:

רצועות תפילין, כשהן עם התפילין - מטמאות את הידים הנוגעות בהן, כדין ידים שנגעו בספר תורה, שגזרו חכמים [בגזירות י"ח דבר, לעיל יד א] טומאה על הידים לענין שיפסלו את התרומה במגע.

אבל אם היו הרצועות בפני עצמן - אין הן מטמאות את הידים.

רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: הנוגע ברצועה - טהור. שאין ידיו נטמאות עד שיגע בקציצה, בבית של התפילין.

רבי זכאי משמו של רבי שמעון בן יהודה אומר: אפילו הנוגע בקציצה טהור, עד שיגע במזוזה עצמה, בקלף שבתוך הבית.

הרי מצינו שהתנא קורא לקלף התפילין "מזוזה".

ומקשינן: כיצד אפשר לומר שזה ששנינו בברייתא "קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה" הכונה היא לקלף התפילין?

והא מדקתני בהמשכה של הברייתא, בסיפא: קלף - כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא שמע ישראל!

מכלל, דרישא דקתני קלף כדי לכתוב עליו מזוזה - במזוזה עצמה עסקינן, ולא במזוזה שבתפילין.

וקשיא, אם כן, רישא אסיפא. דרישא קתני קלף כדי לכתוב עליו מזוזה, ואילו סיפא קתני כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין?

ומתרצינן: הכי קתני ברייתא: קלף ודוכסוסטוס - שיעורן בכמה? דוכסוסטוס - שיעורו הוא כדי לכתוב עליו מזוזה. שהדוכסוסטוס אין כותבין עליו תפילין רק מזוזה.

ובסיפא מפרש את שיעור הקלף, שהוא כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא שמע ישראל.

אמר רב: דוכסוסטוס הרי היא כקלף - מה קלף כותבין עליו תפילין, אף דוכסוסטוס כותבין עליו תפילין.

ומקשינן אדרב, הא תנן במתניתין: המוציא קלף - השיעור להתחייב עליו הוא כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא שמע ישראל.

ודייקינן: קלף, אין. דוקא הוא שיעורו קטן בכדי לכתוב שמע ישראל. אבל דוכסוסטוס לא סגי בשיעור זה, אלא צריך שיעור יותר גדול, דהיינו בכדי לכתוב עליו שתי פרשיות שבמזוזה.

ואי כדרב, שדוכסוסטוס ראוי גם לתפילין, היה לו לתנא של המשנה לשער גם בהוצאת הדוכסוסטוס את השיעור הקטן של פרשת שמע ישראל שבתפילין, לחומרא?

ומתרצינן: למצוה מן המובחר אכן בעינן דוקא קלף לתפילין. ולכן בהוצאת קלף משערינן רק בתפילין ולא בדוכסוסטוס. שאעפ"י שגם הוא כשר מעיקר הדין לתפילין, מכל מקום אין הדרך להשתמש בו לתפילין, כיון שאינו מן המובחר אלא למזוזה. ולכן משערינן ליה במזוזה.

תא שמע מהא דתניא:

הלכה למשה מסיני:

א. תפילין - נכתבין על הקלף.

ב. ומזוזה - נכתבת על דוכסוסטוס!

ג. קלף - כותבין עליו במקום בשר, בצדו הפנימי שכלפי בשר הבהמה.

ד. דוכסוסטוס - כותבין עליו במקום שיער, בצדו החיצוני שכלפי שיער הבהמה.

הרי שדוקא קלף כשר לתפילין ולא דוכסוסטוס. וקשיא אדרב?

ומתרצינן: ההיא נמי למצוה. אבל מעיקר הדין גם דוכסוסטוס כשר לתפילין.

ומקשינן: והתניא: אם שינה - פסול!?

ומתרצינן: אמזוזה הוא דקאי, שאם כתבה על הקלף הרי היא פסולה. אבל אם כתב תפילין על דוכסוסטוס כשר.

ומקשינן: והתניא: שינה בזה ובזה - פסול. ומשמע דבין מזוזה ובין תפילין פסולין אם שינה בהם.

ומתרצינן: הא דקתני שינה בזה ובזה אין הכוונה ששינה בתפילין ובמזוזה. אלא אידי ואידי, "שינה בזה ובזה" - אמזוזה בלבד קאי.

ושני שינויים הם שפוסלין בה:

א. הא דכתבינהו למזוזה אקלף, ולא כדינה, על הדוכסוסטוס.

ואפילו אם כתב על הקלף בצדו החיצוני, שכתבו במקום שיער, כדין מזוזה שנכתבת במקום שיער [שהרי דינה של מזוזה הוא להכתב על הדוכסוסטוס, ומקום הכתיבה עליו הוא בצידו החיצון, במקום שיער] ולא כתב כרגיל בקלף בצדו הפנימי - אעפי"כ פסולה המזוזה, משום ששינה מדוכסוסטוס לקלף.

ב. אי נמי, שינוי נוסף פוסל במזוזה, הוא כגון שכתבה אדוכסוסטוס במקום בשר ולא במקום שיער.

אבל בתפילין אין פוסל בו אם שינה מקלף לדוכסוסטוס. ^[2]

ואיבעית אימא: שינה בזה ובזה, הכונה היא בין בתפילין ובין במזוזה, ופסלן תנא דברייתא.

ולא קשיא לרב - כי בפלוגתא דתנאי היא שנויה.

שיש תנאים שחולקין ומכשירין אם שינה בתפילין, ורב פסק כותייהו.

דתניא: שינה בזה ובזה - פסול.

רבי אחא מכשיר משום רבי אחי בר חנינא, ואמרי לה: משום רבי יעקב ברבי חנינא.

[רב סבר דרבי אחאי מכשיר רק אם שינה בתפילין בכך שכתבו על דוכסוסטוס, אך לא בשינה במזוזה שכתבה על קלף. ולכן לא אמר שקלף הרי הוא כדוכסוסטוס אלא רק אמר שדוכסוסטוס הרי היא כקלף, רש"י ותוס'].

רב פפא אמר: רב דאמר - כתנא דבי מנשה.

דתנא דבי מנשה: כתבה על הנייר ועל המטלית פסולה. על הקלף ועל הגויל [עור מעובד שלם שעדיין לא חילקוהו לרוחב], ועל דוכסוסטוס כשרה.

והוינן בה: כתבה - מאי כתב, תפילין או מזוזה?

אילימא מזוזה? לא יתכן. כי מזוזה אקלף מי כתבינן?! שזה ודאי פסול.

אלא לאו שכתב תפילין על הדוכסוסטוס.

הרי שברייתא זו דתנא דבי מנשה סברה דתפילין כשרין אפילו על דוכסוסטוס, ורב סבר כוותה.

ומקשינן: וליטעמך, דמוקמית בתפילין אכתי תקשי: תפילין אגויל מי כתבינן?!

ומסקינן: אלא, כי תניא ההיא - בספר תורה שכשר גם אגויל.

לימא מסייע ליה לרב מהא דתניא:

תפילין של ראש אין משנין אותן לעשותן לתפילין של יד לפי שזו הורדה מקדושתן. שקדושת תפילין של ראש חמורה מתפילין של יד.

כיוצא בו: תפילין שבלו וספר תורה שבלה - אין עושין מהן מזוזה על ידי חיתוך הפרשיות מספר תורה ^[3] או מתפילין [של יד. שכל ארבע הפרשיות הם בקלף אחד] את פרשיות שמע והיה אם שמוע ולשימם במזוזה - לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. שקדושת מזוזה קלה מקדושת ספר תורה ותפילין.

ודייקינן: טעמא דאין עושין מתפילין מזוזה משום דאין מורידין מקדושתן. הא אי הוי אמרינן דמורידין היו עושין.

והרי יש לדקדק: האי תפילין - דכתיבא אמאי? לאו, דכתיבא אדוכסוסטוס. שהרי אם היו כתובים על קלף, בלאו האי טעמא דאין מורידין אי אפשר לעשות מהם מזוזה, לפי שאינה כשרה אלא על דוכסוסטוס.

הרי שתפילין כשרין גם על דוכסוסטוס, וראיה לרב.

ודחינן: לא! הכא איירי דכתיבא על הקלף, ולעולם אין תפילין כשרים על דוכסוסטוס.

ומקשינן: ומזוזה אקלף מי כתבינן?! דאיצטריך לומר שאין עושין מתפילין מזוזה משום אין מורידין.

ומתרצינן: אין!

והתניא כן: כתבה למזוזה על הקלף, על הנייר ועל המטלית פסולה.

אמר רבי שמעון בן אלעזר: רבי מאיר היה כותבה למזוזה על הקלף מפני שהיא משתמרת, שהקלף חזק יותר מהדוכסוסטוס. ותנא דברייתא ד"תפילין שבלו" סבר כרבי מאיר.

ומסקינן: השתא דאתית להכי דמזוזה כשרה על קלף, לרב נמי לא תימא דהוא אמר דוכסוסטוס הרי הוא כקלף.

אלא אימא כך אמר רב: קלף הרי כדוכסוסטוס מה דוכסוסטוס כותבין עליו מזוזה אף קלף כותבין עליו מזוזה. ^[4]

שנינו במשנה: דיו כדי לכתוב שתי אותיות.

הערות

^[1] על שם שגנוזה בתוך הבתים של תפילין כמזוזה קרי ליה מזוזה. ריטב"א.

^[2] תוד"ה אידי, מקשים שהיה יכול לתרץ אידי ואידי אתפילין ושנוי אחד הוא שכתבן על הקלף במקום שיער והשנוי השני שכתבן על דוכסוסטוס במקום בשר. ותירצו דאה"נ אלא ניחא להגמ' להחזיק בתירוץ הקודם דשינה פסול קאי אמזוזה.

^[3] לכאורה פרשיות שמע ופרשת והיה אם שמוע אינם כתובים בספר תורה זה ליד זה וכיצד יעשה מהם מזוזה, וצריך לומר באופן שפרשת שמע היתה כתובה בסוף העמוד שאפשר להוסיף למטה ממנה בשולי הגליון את פרשת והיה אם שמוע, או שפרשת והיה אם שמוע היתה בראש העמוד שיכול להוסיף למעלה ממנה פרשת שמע, תוד"ה הא. ובריטב"א מפרש שחתך שתי הפרשיות ותפרן יחד דכשר בכי האי גוונא.

^[4] נחלקו ראשונים, יש אומרים שאף לכתחילה כותבין מזוזה על קלף לרב, דהא אמרינן דהוא סבר כרבי מאיר ורבי מאיר היה כותבה על הקלף ומשמע דלכתחילה היה עושה כן, והא דקתני לעיל דהלכה למשה מסיני מזוזה על דוכסוסטוס היינו אף על דוכסוסטוס, ויש אומרים דגם רב סבר דלכתחילה מצות מזוזה על דוכסוסטוס אלא שבדיעבד כשר גם אקלף, והא דרבי מאיר היה כותבה היינו לפעמים כשלא היה מזדמן לו דוכסוסטוס, אי נמי דוקא במקום שאינה משתמרת כגון שעומדת במקום התורפה או מזוזה של רבים שאינה נבדקת אלא פעמים ביובל היה כותבה על קלף, אבל לכתחילה צריך דוכסוסטוס למזוזה. ר"ן וריטב"א.

א שנינו במשנה שקלף שיעורו להוצאת שבת הוא כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין. ורמינהו ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו ששיעור קלף ודוכסוסטוס הוא כדי לכתוב עליו מזוזה! ומשיבים: מאי [מה פירוש] "מזוזה" כאן — מזוזה שבתפילין, כלומר, הכתב שבתוך התפילין. ושואלים: וקרי להו [וכי נוהגים לקרוא להם] לתפילין "מזוזה"? ומשיבים: אין [כן], והתניא [ואכן כן שנינו בברייתא]: רצועות תפילין כשהן עם התפילין מטמאות הן את הידים כדין כל הנוגע בכתבי הקודש, ואילו בפני עצמן — אין מטמאות את הידים. ר' שמעון בן יהודה אומר משום (בשם) ר' שמעון: הנוגע ברצועה של תפילין אפילו כשהיא מחוברת לתפילין — טהור, עד שיגע בקציצה (בית התפילין). ור' זכאי משמו של ר' שמעון אומר: טהור עד שיגע במזוזה עצמה. הרי שלפרשיות שבתפילין קוראים "מזוזה".

ומקשים: והא מדקתני סיפא [והרי ממה ששנינו בסופה של המשנה] קלף — כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא "שמע ישראל", מכלל הדברים אתה למד דרישא [שבראש המשנה] במזוזה עצמה עסקינן [עוסקים אנו]! אלא הכי קתני [כך שנה]: קלף ודוכסוסטוס שיעורן בכמה? דוכסוסטוס — כדי לכתוב עליו מזוזה. קלף — כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא "שמע ישראל".

ב אמר רב: דוכסוסטוס הרי היא כקלף, מה קלף כותבים עליו תפילין, אף דוכסוסטוס כותבים עליו תפילין. ומקשים: במשנה שנינו כי קלף שיעורו להוצאת שבת כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא "שמע ישראל", והאם אין ללמוד מזה כי קלף — אין [כן], כשר לתפילין דוכסוסטוס לא?! ומשיבים: אין מכאן ראייה, כי במשנה מדובר להידור מצוה, ומצווה מן המובחר לכתוב תפילין על הקלף, אבל מן הדין גם דוכסוסטוס כשר לתפילין. תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: הלכה למשה מסיני היא שיהיו התפילין כתובים על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס. קלף, כותבים עליו במקום (בצד) הפונה אל הבשר, דוכסוסטוס במקום הפונה אל השיער. וקשה איפוא לדברי רב האומר כי התפילין נכתבות על הדוכסוסטוס! ומשיבים: אף שם לא נאמרו הדברים כחובה אלא למצוה בלבד.

ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא] שאם שינה וכתב על דבר אחר פסול, ומשמע שאין התפילין נכתבות בשום אופן על גבי הדוססוסטוס! ודוחים: דבר זה נאמר על המזוזה, שאם כתבה על קלף פסולה. ומקשים עוד: והתניא [והרי שנינו] בברייתא אחרת: שינה בזה ובזה פסול! ודוחים: אידי ואידי [זה וזה] מדובר בענין המזוזה, והא דכתבינהו [וזה, פסול אחד] בששינה וכתב על הקלף במקום שיער, אי נמי [או גם כן] כאשר שינה וכתב דוכסוסטוס במקום בשר. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר: שינה בזה ובזה אם נפסל או לא תנאי [מחלוקת תנאים] היא. ששנינו: שינה בזה ובזה — פסול. ר' אחא מכשיר משום (בשם) ר' אחי בר חנינא, ואמרי לה [ויש אומרים] משום ר' יעקב בר' חנינא. ורב פפא אמר: רב שאמר דברים אלו הלך לשיטת תנא דבי [החכם מבית מדרשו] של מנשה. דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של מנשה: כתבה על הנייר, או על המטלית — פסולה. ואם כתבה על הקלף או על הגויל (עור מעובד שלם) או על הדוכסוסטוס — כשרה.

ומתחילה מבררים: כתבה מאי [מה], במה נאמרו הלכות אלה? אילימא [אם תאמר] שכתבה למזוזה — מזוזה על קלף מי כתבינן [האם כותבים אנו]? אלא לאו [האם לא] הכוונה היא לתפילין, ונמצא שיש חכמים הסבורים שתפילין נכתבים על דוכסוסטוס כדברי רב. ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] תפילין על גויל מי כתבינן [האם כותבים אנו]?! אלא, כי תניא [כאשר נשנתה הברייתא] ההיא הריהי בספר תורה. ואומרים: לימא מסייע ליה [האם נאמר שאפשר לסייע לו לרב] ממה ששנינו: כיוצא בו תפילין שבלו וספר תורה שבלה, אין עושין מהן מזוזה. אף שאפשר לחתוך מתוכם את הפרשה הנכתבת במזוזה. וטעמו של דבר — לפי שאין מורידין מקדושה חמורה של תפילין וספר תורה, לקדושה קלה של מזוזה.

ומדייקים: טעמא [הטעם, דווקא] שאין מורידין, הא [הרי] אם היו מורידין היו עושין מתפילין מזוזה. ומעתה נברר: דכתיבא אמאי [שכתובה, פרשת התפילין, על מה] לאו דכתיבא [האם לא שנכתבה] פרשת התפילין על דוכסוסטוס וכדברי רב! ומשיבים: לא, דכתיבא [שכתובה] פרשת התפילין על הקלף. ומקשים: אם כן כיצד אפשר לעשות מתפילין אלו מזוזה? מזוזה על קלף מי כתבינן [האם אנו כותבין]? ומשיבים: אין [כן], והתניא [ואכן כן שנינו בברייתא]: כתבה את המזוזה על הקלף או על הנייר או על המטלית — פסולה. אמר ר' שמעון בן אלעזר: ר' מאיר היה כותבה על הקלף, מפני שמשתמרת. הרי שאף מזוזה נכתבת על הקלף, ואין להוכיח מן הברייתא הקודמת דבר. ואולם עם שמיעת השיטה האחרונה אומרים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכך] ללמוד שהמזוזה נכתבת גם על דוכסוסטוס וגם על קלף, לדברי רב נמי לא תימא [לא תאמר, תבין] שרצה לומר שדוכסוסטוס הרי הוא כקלף לענין תפילין, אלא אימא [אמור]: קלף הרי הוא כדוכסוסטוס, מה דוכסוסטוס כותבין עליו מזוזה אף קלף כותבין עליו מזוזה. וכשיטת ר' מאיר.

ג שנינו במשנה ששיעור הדיו להוצאת שבת הוא כדי לכתוב שתי אותיות.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out parchment is equivalent to that which is used to write the shortest portion in the phylacteries. And the Gemara raised a contradiction from that which was taught: The measure that determines liability for carrying out parchment and dokhsostos is equivalent to that which is used to write a mezuza on it. The Gemara asks: What is the meaning of mezuza in this context? It means those Torah portions of the mezuza that also appear in the phylacteries. The Gemara asks: And are the phylacteries called mezuza? The Gemara answers: Yes, as it was taught in a baraita: The straps of the phylacteries, when they are with the phylacteries, render the hands ritually impure as is the case with regard to contact with any sacred texts. When they are on their own, they do not render the hands ritually impure. Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: One who touches the strap of the phylacteries remains ritually pure even if it is attached to the phylacteries, unless he touches the actual box of the phylacteries. Rabbi Zakkai says in Rabbi Shimon’s name: One remains ritually pure until he touches the mezuza itself. Apparently the Torah portions in phylacteries are called mezuza.

The Gemara asks: And from the fact that the latter clause of the mishna teaches: The measure that determines liability for carrying out parchment is equivalent to that which is used to write the shortest portion in the phylacteries, which is the portion of Shema Yisrael, by inference, in the first clause of the mishna we are dealing with a mezuza itself. Rather, this is what it teaches: With regard to parchment and dokhsostos, how much is the measure that determines liability for carrying them out? The measure that determines liability for carrying out dokhsostos is equivalent to that which one uses to write a mezuza on it. The measure that determines liability for carrying out parchment is equivalent to that which one uses to write on it the shortest passage that is in the phylacteries, which is Shema Yisrael.

Rav said: Dokhsostos has the same legal status as parchment: Just as one may write the portions of the phylacteries on parchment, so too, one may write the portions of the phylacteries on dokhsostos. The Gemara asks, we learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out parchment is equivalent to that which is used to write the shortest portion in the phylacteries, which is the portion of Shema Yisrael. By inference: Parchment, yes, the portions of the phylacteries may be written on it. Dokhsostos, no, the portions of the phylacteries may not be written on it. The Gemara answers: That is no proof, as the mishna is referring to the optimal manner in which to fulfill the mitzva, i.e., writing the portions of the phylacteries on parchment. However, one fulfills the mitzva by writing on dokhsostos as well. Come and hear that which was taught in a baraita: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai that the portions of the phylacteries are written on parchment, and a mezuza is written on dokhsostos. When writing on parchment, one writes on the side of the hide that faced the flesh; on dokhsostos, one writes on the side of the hide on which there was hair. This contradicts the opinion of Rav, who said that phylacteries may be written on dokhsostos. The Gemara answers: The baraita is also referring to the optimal manner in which to fulfill the mitzva.

The Gemara asks: And wasn’t it taught in a baraita that if one deviated and wrote on something else it is invalid, indicating that the portions of the phylacteries may not be written on anything other than parchment? The Gemara rejects this: This baraita is referring to a mezuza, which is invalid if written on parchment. The Gemara asks: But was it not taught in a different baraita: If one deviated in this, phylacteries, and that, mezuza, it is invalid? The Gemara rejects this: Both this and that are referring to a mezuza, and this additional invalidation is in a case where one deviated and wrote it on parchment, on the side that faced the hair; or, alternatively, where he deviated and wrote it on dokhsostos, on the side that faced the flesh. And, if you wish, say instead: Actually, this and that are referring to phylacteries and a mezuza. However, the halakha with regard to a case where one deviated in this and that is subject to a tannaitic dispute, as it was taught in a baraita: If one deviated in this and that it is invalid. Rabbi Aḥa deems it valid in the name of Rabbi Aḥai bar Ḥanina, and some say in the name of Rabbi Ya’akov, son of Rabbi Ḥanina. Rav Pappa said: Rav said his statement in accordance with the opinion of the tanna from the school of Menashe. As it was taught in the school of Menashe: If one wrote it on paper or on a cloth it is invalid. However, if one wrote it on parchment or on a hide that was treated with gallnuts [gevil] or on dokhsostos it is valid.

The Gemara elaborates: If he wrote it; wrote what? If you say that it is referring to a mezuza, do we write a mezuza on parchment? Rather, isn’t it referring to phylacteries? Apparently, as Rav said, there are Sages who hold that the portions of the phylacteries may be written on dokhsostos. The Gemara rejects this: And according to your reasoning, do we write phylacteries on gevil? Rather, that baraita was taught with regard to a Torah scroll. The Gemara comments: Let us say that the following supports the opinion of Rav: Similarly, phylacteries that became tattered and a Torah scroll that became tattered, one may not make them into a mezuza, despite the fact that identical Torah portions appear in all three. This is prohibited because one does not downgrade from a level of greater sanctity, i.e., a Torah scroll or phylacteries, to a level of lesser sanctity, i.e., a mezuza.

The Gemara infers: The reason that one may not do so is because one does not downgrade. However, if the halakha were that one does downgrade, one would make a mezuza from phylacteries. The Gemara elaborates: On what is the portion of the phylacteries written? Isn’t it written on dokhsostos? This supports the opinion of Rav. The Gemara answers: No, the portion of the phylacteries is written on parchment. The Gemara asks: If so, how could a mezuza be made from it? Do we write a mezuza on parchment? The Gemara answers: Yes, as it was taught in a baraita: If one wrote a mezuza on parchment, or on paper, or on a cloth, it is invalid. Rabbi Shimon ben Elazar said: Rabbi Meir would write it on parchment, as it is thereby better preserved. Apparently, even a mezuza may be written on parchment, and there is no proof from the previous baraita. In reaction to the previous baraita, the Gemara comments: Now that you have arrived at this opinion that a mezuza may be written on both dokhsostos and parchment, according to Rav, as well, do not say: Dokhsostos has the same legal status as parchment with regard to phylacteries; rather, say: Parchment has the same legal status as dokhsostos. Just as on dokhsostos, one may write a mezuza, so too, on parchment, one may write a mezuza, in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out ink is equivalent to that which is used to write two letters.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ותניא אידך העור כשיעורו לטומאה כך שיעורו להוצאה. דאמרי צריך שיעור גדול. ופריק התם בקורטובלא. והוא בלשון ישמעאל ספארה:
קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל. ורמינהי קלף ודוכסוסטו' כדי לכתוב עליו מזוזה. דאלמא בענין זו בעינן שיעור ב' פרשיות. ופרקי' מאי מזוזה דאמר הכא מזוזה שבתפילין דקארי לה לתפילין מזוזה וסיעתא ר' זכאי אומר משמו אף עם הקציצה טהור עד שיגיע למזוזה עצמה.

ומקשי' הא מדקתני סיפא קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין. דאלמא רישא לאו בתפילין ומתרצינן לה:

אמר רב דוכסוסטוס הרי הוא כקלף. מה קלף כותבין עליו תפילין אף דוכסוסטוס כותבין עליו תפילין. מנהגא מייתי מגילתא דמעבדא בתמרי וקמחא דשערי ומתח ליה עד דיביש וקליף ליה עד דהוי תרין פיסקי ויזהר שלא ינקב וקאי קלף לחודי' ומעבר ליה לקלף דהוא אפא דמגילתא מכלפי בשר. תוב בעפצא לשמה וכות' פרשיות על מקום בשר מנהגא הכין הוא וקאמר רב כי היכי דכותבין תפלין על הקלף דהוא אפא דמגילתא הכין נמי כותבין תפילין על דוכסוסטוס דאי קליף מקלף אם כתב על זה כשר ואם כתב על זה כשר. ומותבינן ליה הל"מ תפילין על קלף. מזוזה על דוכסוסטוס. קלף במקום בשר. דוכסוסטוס במקום שיער. ומפרק רב שאם כתב על דוכסוסטוס יצא. מיהא על הקלף מצוה.

ומותבי' שינה בזה ובזה פסל ופרקי' בשבת לענין מזוזה ובמנחות לענין תפילין. ואפא דמגילתא דהוא גיסא דמיקרי קלף הוא מקום שיער בודאי. ומן גואי דיליה כתבינן וזה דאמרי' במזוזה כותבין על דוכסוסטוס במקום שיער לאו במקום [שער] ממש. דאי ס"ד אפא דמגילתא היא הרי זה בהדיא הל"מ תפילין על הקלף והרי יצא מקום השיער גופו בכלל קלף. אלא ש"מ מאי מקום שיער הוא מקום שנקלף הקלף משום שנמצא כנגד מקום שיער. נמצא קלף עומד לבדו ומקום שיער העיקר בו אין כותב שם כלום לתפילין אלא מן אפיה אחרנייתא ודוכסוסטוס עומד לבדו והמקום שהיה דבוק על בשר הבהמה בו אין כותב עליו מזוזה מאותן הפנים. אלא מן הפנים האחרות. והא שמעתא דרב דקאמר דוכסוסטוס הרי הוא כקלף וקא מפרשא לאכשורי תפילין על הדוכסוסטוס דקא מותבינן ליה לרב שינה בזה ובזה פסל. וקא מיפרקא חד פירוקא אידי ואידי במזוזה. ועוד מיפרקא שינה בזה ובזה פסל תנאי היא וקא קאי רב כיחידאה. ורב פפא קא מוקי ליה לרב כתנא דבי מנשה. דתניא כתבה על הנייר ועל המטלית ועל הקלף ועל הגויל ועל דוכסוסטוס כשרה. וליכא לאוקמה במזוזה שאין מזוזה נכתבה על הקלף והילכך כתפילין היא. ואי משום דאית בה גויל ותפילין לא מכתבן על גויל כי קתני גויל לענין ס"ת. ואתינן נמי לסיועיה דרב דאמר כותבין תפילין על דוכסוסטוס.

מדתניא תפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה. לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ודייקי' מדקא יהיב טעמא לפי שאין מורידין דאלמא אי לאו הכי היו עושין מן התפילין. ואמרינן דכיון דמזוזה אין נכתבת על הקלף שמעינן דהני תפילין אדוכסוסטוס הוה כתבין. [ואי לאו] קדושה חמורה היו נעשות מזוזה. והדר פרכינן דלא הויא הא סיעתא לרב.

דהא ר"מ היה כותב מזוזה על הקלף ותפילין שבלו על הקלף היו. אי לאו קדושה חמורה הוה מעבדן מזוזה. השתא דאייתית להכי ההוא דאוקמה רב פפא נמי לרב לתנא דבי מנשה. ואוקימנא בתפילין משום דמזוזה אין נכתבת על הקלף. והרי היא נכתבת על הקלף. לרב נמי עיקר שמעתיה תרצה הכין דוכסוסטוס וקלף לענין מזוזה שוין נכתבת על זה ועל זה. אבל תפילין אין נכתבים על דוכסוסטוס וכן הלכה. וכן מנהג:

ורמינהו קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה וקלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין שמע ישראל. תימה הוא ותיקשי ליה רישא אסיפא כדקשי' לי' במתני'. ויש לי לפרש דקס"ד דהכי קתני קלף ודוכסוסטוס סתמן למזוזה והמוציאן בסתם כדי לכתוב עליהן מזוזה והמוציא קלף מפורש לכתוב עליו תפילין או שהצניעו לכך שיעורו בכדי פרשה קטנה שבתפילין ומש"ה מקשי' סתמא אסתמא דמתני' דודאי מתני' לאו להצניעו לתפלין קאמר דסתמא קתני ודומיא דהנך כולהו. ומקצת נוסחאות יש שגורסין תחלה קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה ותו לא והדר מייתי הא מדקתני סיפא קלף כדי לכתוב עליו תפילין וכו' ומקשי' ולטעמיך תיקשי לך היא גופה וזו מיד מגיה סופרים הוא:

אלא כי תניא ההוא בס"ת. מהא שמעי' שס"ת נכתב על הגויל ועל הדוכסוסטוס ועל הקלף ומיהו מצותה על הגויל ומ"ה קתני על הקלף ועל הדוכסוסטוס כשרה משמע אבל לא תעשה וארחה דבני תלמודא למכתב אגויל כדתנן בגיטין גוילין שבו לא עבדתין לשמן. והא דאמרי' בב"ב שיעור ס"ת בכמה בקלף אינו יודע משום דיעבד כשרה ובדין היא דהו"ל למישאל בדוכסוסטוס אבל שמא יודע היה שלא נתנו חכמים שיעור לדוכסוסטוס א"נ אם הי' אומר לו שיעור לקלף הי' חוזר ושואל בדוכסוסטוס אבל מבקלף לא ידע לו שיעור כ"ש בדוכסוסטוס. וכ' ר"ח ז"ל שם בשלהי פ"ק דב"ב אע"ג דגרסי' בירושל' (מגילה א,ט) ובקלפים לא נתנו חכמים שיעור וכו' ורב אמר כששאלו אותו שיעור ס"ת בכמה איני יודע דמשמע שכותבין ס"ת על הקלף ביון דלא אשכחן בתלמוד מי שיעשה כך אין מתירין אותו לכתחלה לעשות בקלף ומ"מ מצוה מן המובחר אינה אלא בגויל, ע"כ. והרמב"ם ז"ל אמר כתב על הדוכסוסטוס ס"ת פסול, ואיני יודע מה הוא דהא תניא בס"ת כולן כשרין ואע"ג דבמסקנא מזוזה כשרה בקלף ובדוכסוסטוס ברייתא בס"ת קיימא כדמעיקרא חדא במזוזה בגויל לא מפרשא להתירא ועוד דלא פלגי' אנן אאוקימתא דגמ' דמוקי' ס"ת כשרה בכולן בלא ראיה ואפי' אפשר לאוקים במסקנא במזוזה. ופי' לשון גויל, שלא נקלף ממנו כלום והדוכסוסטוס שהוא עור א' חלוק לשנים כמו שפירשו הגאונים ז"ל ואמרי' בב"ב גויל אבנא דלא משפרין ולא כאשר עלה על דעת רבים שנקרא כן מפני שהוא מעופץ בעפצים ונקראים בלשון לע"ז גל"א ולפי דברי קצת חכמי ספרד שלש עורות הללו שהם הגויל והקלף והדוכסוסטוס שלשתן בעפצים שנו. ובתוס' חכמי הצרפתים ז"ל ראיתי שאמרו שלא אמרו חכמים עפיץ דוקא אלא יש עבודין אחרים שהן מכשירין כעפצים הללו. וראי' לדבר מהא דגרסי' בפ' הקומץ (מנחות לא:) קרע הבא בתוך שנים יתפור בתוך ג' לא יתפור והא תניא לא יתפור ל"ק הא דעפיצין הא דלא עפיצין אלמא כותבין ס"ת אדלא עפיצן ואינו נקרא דפתרא שיש עבוד א' מכשיר, כגון שלנו. וזו אינה ראי', לפי שאין פי' דלא עפיצן אלא שאין עפיצן ניכר מחמת יושנן או מחמת דבר אחר כדאמרי' ה"מ בעתיקתא אבל בחדתא יתפור ולא עתיקת' עתיקתא ממש ולא חדתא חדתא ממש אלא הא דעפיצי והא דלא עפיצי, וכן פי' הרמב"ם ז"ל הספרדי. ומיהו אפשר שהוא אמת, לפי שלא הי' להן עיבוד של קיימ' אלא העפצים כדאמרי' בגטין והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף בדעפיצין משמע שכל שאר העבודין שלהן יכולין היו להזדייף ואפשר שמפני כך פסלום לס"ת דבעינן כתיבה תמה וליכא א"נ דלאו ספר מיקרי, אבל לדידן דאית לן עבודין אחרים שאינן יכולין להזדייף וכותבין בהן גטין ושטרות אפשר שיהיו כשרים אף לס"ת:

השתא דאתית להכי לרב נמי לא תימא דוכסוסטוס הרי הוא כקלף אלא אימא קלף הרי הוא כדוכסוסטוס. לפי פשטה של שמועה רב לית ליה הא דתניא הלכה למשה מסיני מזוזה אדוכסוסטוס למצוה דהא איהו כר"מ ס"ל וכדרשב"א ואיהו הא אמר היה כותבה לכתחלה משמע וא"נ אף ע"ג הדוכסוסטוס קתני. אבל רבינו הגדול ז"ל כ' בהל' מזוזה (ה.) תניא הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזוזה על הדוכסוסטוס קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שער. והא דאמרי' מזוזה על הדוכסוסטוס למצוה אבל אם כתבה על הקלף כשרה. (וא"א) [ואפשר] דאע"ג דתניא רבי' מאיר היה כותבה לא לכתחלה אלא פעמים שלא נזדמן לו דוכסוסטוס וכותבה על הקלף וכדתניא בפ' הקומץ (מנחות לא:), רבי מאיר היה כותבה על הדוכסוסטוס כמין דף ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה ופרשיותי' פתוחות ואוקי' מצוה למעבדינהו סתומות ואי עבדינהו פתוחות ש"ד ואע"ג דלא דמי דהתם י"ל דמשום שאר דיני קתני כותבה ועוד דהכא תני טעמא מפני שמשתמרת ואפשר דה"ק אע"פ שמצותה על הדוכסוסטוס פעמים כותבה על הקלף כשירה כשצריכה שימור כגון שעומדת במקום התורפה או של רבים לפי שאינה נבדקת אלא פעמים ביובל וכ"ז כדי לקיים דברי רבינו ז"ל שהוא סובר דרב נמי אית לי' הלכה לכתחלה כדאמר קלף הרי הוא כדוכסוסטוס ומשמע דכולהו גמירי דוכסוסטוס למזוזה ואע"ג דרב נמי אמר כותבין לאו דוקא דהא מעיקרא כי אמרינן דרב אתפלין קאמר כותבין לאו דוקא לכתחלה אלא דיעבד השתא נמי ל"ש. ור"ח ז"ל כ' קלף ודוכסוסטוס לענין מזוזה שהיא נכתבת על זה ועל זה אבל תפלין אין נכתבין על דוכסוסטוס וכן הלכה ע"כ ומקצת מחברי ספרים שפסקו שאם שנה בזה ובזה פסולין [אלא לעולם תפלין] אקלף מזוז' אדוכסוס' אין לנו לסמוך עליהן דהלכה כרב דהוא אמורא ומעשה דר' [מאיר] (נמי) כמו שפסקו הראשונים ז"ל. ומזוזה בגויל אינה מתחוורת בשמועה, ומדמקשי' לעיל מזוזה אקלף מי כחבי' ולא אמרי' אקלף וגויל ועוד מדקתני ברייתא דמזוזה קלף ונייר ומטלית ולא קתני גויל ש"מ בגויל כשרה דההיא ברייתא כולהו פסולי [אתא] למיתני. ועוד טעמא דמשתמרת בגויל איתא לר"מ דאזיל בה בתר שמור הלכה לכאורה כשרה בגויל נמצאו ס"ת ומזוזה כשרין בכולן ותפילין בקלף לבד. ומצאתי בירושלמי (ח,ג) קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין שמע ישראל, הדא דתימא בקולף פני העור אכסוסטין כדי לכתוב שתי פרשיות שבמזוזה ולשון פני העור משמע שקלף הוא הצד הדבוק לבשר וכותבין עליו במקום בשר ממש ודוכסוסטוס הוא הצד שע"ג בהמה שהשיער בו וכותבין עליו במקום שיער ממש וכן הוא עיקר אע"פ שנחלקו בו הראשונים:

קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין מארבעה פרשיות שבה והיא שמע ישראל עד ובשעריך ודוכסוסטוס פי' שיעורו בגמ' כדי לכתוב עליו מזוזה שהיא שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע ואע"פ שבנייר הלכו לשיעור קשר מוכסין שהוא שיעור מועט ביותר מ"מ קלף ודוכסוסטוס חשובים ואין דרך לעשות מהם קשר של מוכסים וענין קלף ודוכסוסטוס נחלקו בפירושם גדולי עולם ובפרט על מה שאמרו הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזוזה על הדוכסוסטוס קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שער ובגמ' יתבאר דינם בע"ה:

בד"ה קלף ודוכסוכטוס כו' דא"כ פסול לכתוב עליהן ס"ת כו' ולקמן משמע דכשרין כו' עכ"ל האי לישנא דכשרין משום ס"ת נקטו כדמסיק כתבה על הקלף כו' כי תניא ההיא בס"ת אבל בתפילין דוקא בקלף וכן במזוזה דוכסוסטוס למצוה וק"ל:

בד"ה ור' אחאי מכשיר וא"ת ואי סבר רב כרבי אחאי לימא נמי קלף הרי הוא כו' עכ"ל לפי מה שכתבו התוס' לקמן דמלתיה דרב סתמא נשנית כו' דקלף ודוכסוסטוס שוים כו' עכ"ל איכא למימר שפיר דסבר כרבי אחאי ובתרווייהו מכשיר ודו"ק:

בד"ה אלא לאו אתפילין והא דקתני כתבה לשון נקבה כו' עכ"ל לכאורה קשה דבכ"מ קרי לתפילין בלשון נקבה כדאמר פרק הקומץ תפלה של יד כותבה על עור אחד ואם כתבה כו' ואמרינן שם שאם יש לו ב' תפילין של ראש שטולה עור על א' ומניחה כו' וכן בכל הסוגיא שם ואפשר דר"ל דקתני כתבה בלשון נקבה יחידה ולא בלשון נקבות לרבים דה"ל למתני כתבן בלשון רבים דהיכא דקתני לשון תפלין הוא לישנא דרבים כדאמר התם תפילין כל זמן שפני טבלא קיימות כשרות כו' וכ"ה בכל הסוגיא שם וק"ל:

בד"ה תפילין אגויל כו' אמאי לא קתני נמי שתפילין ומזוזות אינן נכתבין על הגויל כו' עכ"ל אפשר דפסיק להו במזוזה דפסולה על הגויל דהכי מסקנא דשמעתין להכשיר מזוזה גם על הקלף אבל לא על הגויל דהך ברייתא דמכשיר בה גויל לא מתוקמא אלא בס"ת וכן נראה דפסיקא להו במזוזה דפסולה על (עור) [נייר] שאינו מחוק היינו נמי דהכי משמע לפי המסקנא כמ"ש ודו"ק:

בד"ה השתא דאתית כו' והא דתניא לעיל שינה בזה ובזה פסול אידי ואידי אתפילין כו' עכ"ל נראה דאע"ג דלמאי דמסיק נמי השתא להכשיר קלף במזוזה איכא לאוקמא שינה בזה ובזה אידי ואידי אמזוזה קלף במקום שער ודוכסוסטוס במקום בשר וכמ"ש לעיל למאי דבעי להכשיר דוכסוסטוס בתפילין דאיכא לאוקמא אידי ואידי אתפילין בכה"ג אלא שסמכו עצמם אסוגיא דהקומץ דמסיק אידי ואידי אתפילין לפי המסקנא דהכא והיינו נמי משום דניחא ליה לקיומי שינויא קמא דהך דקתני פסול משמע לפסול לגמרי דוכסוסטוס או קלף והיינו למאי דבעי למימר מעיקרא מתוקמא במזוזה לפסול קלף לגמרי ולמסקנא לפסול דוכסוסטוס בתפילין לגמרי ועיין בתוס' פרק הקומץ דרך אחרת בזה ודו"ק:

בגמ' מכלל דרישא במזוזה עצמה עסקינן אלא הכי קתני קלף וכו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה תנן קלף כדי לכתוב עליו וכו' אין לפרש דהכי פריך מדנקיט קלף וכו' ואין להקשות דהכל טעמא מאי הא שפיר יש לדקדק ממתני' דמדנקט קלף מכלל בדוכסוסטוס לא דיש לומר דגמ' ס"ל דאין זה דיוק דמתני' לא אתיא לחלק אלא בין עור ובין קלף שזה שיעורו בכדי לעשות קמיע וזה בכדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין ונוכל לומר דבלשון התנא דקתני קלף נכלל ג"כ דוכסוסטוס דשיעורו ג"כ כדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין:

גמ' קלף אין דוכסוסטוס לא. נ"ב היא גי' רש"י ובס"א ליתא:

שם אגויל מי כתבינן אלא כי תניא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שעורו צ"ל שיעורן:

תוס' בד"ה קלף ודוכסוסטוס כו' בהקומץ רבה דקאמר קרע הבא בב' יתפור כו'. נ"ב פי' שבא בתוך הכתב ב' שיטין כו':

בד"ה תנן קלף כו' אלא הכא סמך אברייתא דלעיל. נ"ב פי' מה שאומר קלף אין כו' ובס"א ליתא אפילו האי אלא תנן קלף כדי לכתוב עליו כו':

תוס' ד"ה קלף. כמו דוך פלן. (ברכות יח:) וש"ד:

תד"ה תפילין. דדוקא על נייר מחוק פסיל ס"ת במס' סופרים כו'. עיין לקמן (קטו ב) תד"ה מגילה ובמש"כ שם:

בא"ד וא"ת נייר שאינו מחוק כו' כדפסלינן מגילה וסוטה כו' ונראה כו' דקתני במגילה וסוטה כו' כצ"ל. ועי' בתוס' שציינתי בסמוך:

תד"ה הא. או אם היה פ' והא"ש בראש העמוד יכתוב כו'. לכאורה תמוה דא"כ יהיה שלא כסדרן דפסול בתו"מ ועי' בט"ז יו"ד סי' ר"צ:

גמרא א"ר דוכסוסטוס כותבין עליו תפילין תנן קלף כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין (לענין שיעור שיחייב עליו בשבת משום הוצאה) קלף אין דוכסוסטוס לא [אלא בכדי לכתוב ב' פרשיות דמזוזה, וא"א דחזי לתפלין הו"ל לשיעורי בשיעור זוטא דתפילין].
קשה לי הא השתא ס"ל דתפילין כשר על שניהם קלף ודוכסוסטוס, ומזוזה רק על דוכסוסטוס א"כ שפיר משערינן בדוכסוסטוס למזוזה, כיון דהוא שכיח, דהרי א"א ליקח לזה קלף, ותפילין לא שכיח כיון דכותבין גם על קלף ואזלינן לקולא, והוי ממש כחלב [לעיל דף עח] דכל מילתא דשכיח ולא שכיח אזלינן בתר דשכיחא לקולא, ומפרש חלב שתיתו שכיח רפואתו כגון לשוף בו קילור לא שכיח שהרי אף המים ראוים לכך הילכך אזלינן בתר אכילתו ושיעורו כדי גמיאה אע"ג דקולא הוא שיש כאן שיעור גדול, וכן פריך שם בגמרא למה במים שיעורו כדי לשוף בו את הקילור והרי הרפואה אפשר נמי ביין א"כ הוי לא שכיח, ויש לילך לקולא בתר שתיתו דשכיח שאין אדם שותה יין לכל צמא כ"א לסעודתו.

תד"ה תפילין אגויל, כדמוכח ס"פ שמנה שרצים.
היינו אף דמהתם לא מוכח אלא דבתפילין צריך עור מ"מ פשיטא להו לתוס' דמשמע מסוגיין דאין הפרש בין תפילין למזוזה אלא לענין דוכסוסטוס, אמנם לפ"ז לא הוצרכו לראי' מפ' שמונה שרצים דהא יש ראי' משמעתין, דעכ"פ אין כשר על נייר בשתיהן בתפילין ומזוזה דאל"כ איך אמרינן לימא מסייע תפילין שבלו כו' הא מורידים עושים דלמא מיירי בכותבים על נייר שאינו מחוק:

קלף לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין שהיא שמע ישראל. עיין תוס' יו"ט דדקדק למה תנן שהיא שמע ישראל פשיטא זיל קרי בי רב הוא. ונדחק לומר דפרשיות תפלין מעכבות זו את זו ואין תועלת בפרשה א' אלא לקרות מתוכה ק"ש על מטתו ע"ש. ואין הסוגיא משמע כן. וע"פ דבריו נראה יותר לומר דכיון ד' פרשיות מעכבות זא"ז ולא משכחת שיצטריך לפרשה א' אלא כשנפסלה לו פ' א' והואיל ובעי' כתיבה כסדרן א"כ כשנפסלה לו פ' שמע צריך לכתוב לו שמע ופ' והיה אם שמוע. משא"כ כשנפסלה לו והיה שהיא האחרונה אינו צריך אלא והיה לחוד וה"א שהיא הפרשה קטנה כי אע"פ שבעצמותה גדולה היא מ"מ בערך דיני תפלין קטנה היא קמ"ל שהיא שמע ישראל ואי תנן שמע לחוד ה"א כמ"ש תוס' יו"ט משום ק"ש על מטתו קמ"ל שאין אדם טורח לכתוב כך על קלף משום ק"ש על מטתו אלא הטעם דחשיבא משום שהיא פ' קטנה שבתפלין ואע"ג דמעכבות זא"ז מ"מ פ' א' של תפלין חשיבא. ולמחר וליומא אחרינא יוסיף עלי' פ' והיה ואינך קדש והיה כבר נכתבו לו מע"ש. ועיין בסמוך אי"ה:

כרי לכתוב עליו פ' קטנה. הקשה רש"י במתני' אמאי לא יתחייב בשיעור קשר מוכסי' ומזה חידש רש"י דמתוך חשיבותו אין מצניעי' אותו לקשר מוכסים. וע"פ אותה סברא כ' תוס' לעיל ע"ז ע"א ד"ה ועוד מים וכו' בסוף הדבור מ"ש ע"ש. וכן לעיל ע"ט ע"א סוף ד"ה כדי לכתוב וכו' ע"ש. ולדידי צל"ע מנ"ל לחדש הך סברא ולא נימא כפשוטו למאי דקיי"ל תפלין בעי עיבוד לשמה וא"כ ע"כ הך קלף דמתני' כדי לכתוב עליו פ' קטנה שבתפלין הוא מעובד לשמה וקיי"ל נמי אסור לכתוב עליו דבר חול נהי דמותר להורידו לקדושה קלה אבל דבר חול אין כותבים עליו כמ"ש כל זה במג"א סי' ל"ב סק"י. וא"כ הך קלף שנעבד לשמה א"א לכתוב עליו קשר מוכסין ולק"מ קושי' רש"י. מיהו למ"ש תוס' יו"ט דמיירי לקרות ק"ש על מטתו לק"מ ומיירי מתני' באינו מעובד לשמה. אבל כבר כתבתי שאין הסוגיא משמע כן. וי"ל הואיל ופליגי אמוראי אביי ורבא בעיבוד לשמה היינו בהזמנה מילתא רצה רש"י לתרץ אליבא דכ"ע. א"נ ס"ל לרש"י כרבינו משה גאון שברא"ש הל' ס"ת וטור שם דקלף שאינו מעובד לשמה יש לו תקנה לחזור ולסודו ולמתחו על העמוד לשמה ע"ש. א"כ מיירי מתני' סתמא באינו מעובד לשמה ככל אינך דמתני' ומ"מ כיון שראוי לתקנו לשמה ולכתוב עליו תפלין חייב עליו כמו עור לעבדו דשמעתין דלעיל ולעולם איירי בשלא לשמה דומי' דכל הנך דמתני' ושפיר הוקשה לרש"י לתחייב בשיעור קשר מוכסי'. ולמאי דנהגו סופרים לעבד עורות על תנאי שאם יצטרכו לדבר חול לא יהי' מקודש לשמה נמי א"ש. ויש לפקפק בזה אי שייך ברירה והארכתי בזה בתשובה. ועיין בסמוך אי"ה:

והא מדקתני סיפא. כ' תוס' המ"ל מברייתא גופא רישא לסיפא. לכאורה המ"ל לפמ"ש לעיל דברייתא ה"א רישא במעובד לשמה ושיעורו לכתוב מזוזה אבל תפלין לא משום ד' פרשיות מעכבות זא"ז. וסיפא באינו מעובד לשמה ושיעורו לכתוב פ' שמע לק"ש על מטתו כמ"ש תוס' יו"ט. ואין להקשות א"כ תסגי בסיפא בשיעור קשר מוכסין כיון שאינו מעובד לשמה. י"ל הא בברייתא לא הוזכר שיעור קשר מוכסי' ולא הו"מ להקשות בלא מתני' מש"ה הקשה ממתני' דתנן שיעור קשר ואפ"ה שיעור קלף כפ' קטנה. וע"כ כתי' רש"י במתני' וא"כ תקשי בריי' ריש' לסיפא. א"נ לדעת רמב"ם דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה י"ל רישא דבריית' באינו מעובד לשמה ושיעורו במזוזה וסיפא במעובד לשמה ושיעורו בתפלין ממש דלא כתוס' יו"ט. אך מתני' מסתמא שלא לשמה איירי דומיא דאינך כולהי קשר מוכסי' וקמיעא אפ"ה שיעורו כפ' קטנה א"כ תיקשי וק"ל:

דוכסוסטוס הרי הוא כקלף. לפמ"ש תוס' ד"ה השתא וכו' דמילתא דרב סתמא נישנית ע"ש צריך לומר דהיה נראה לבני הישיבה דרב אמר דוכסוסטוס ה"ה כקלף דתלי לא תניא בדתניא. דקלף תנינן במשנתינו ודוכסוסטוס למזוזה לא הוזכר בשום מקום במשנה ע"כ מסתמא אמר רב דוכסוסטוס דלא תנינן ה"ה כקלף לתפלין דתנינן. ולמסקנא דלא קאי מילתא דרב הכי כמ"ש תוס' ע"כ צ"ל בהיפוך. וקאי אדוכסוסטוס דתני בברייתא הל"מ מזוזה על דוכסוסטות:

הל"מ תפלין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס. עיין פנ"י הקשה כיון דאיכא הל"מ למה לי גז"ש כתיבה כתיבה בפ' הקומץ ל"ג ע"א. ותי' דהל"מ היא למצוה מן המובחר ושארי מינים כשרים בדיעבד ואצטריך גז"ש דעכ"פ ספר בעי' דאפי' בדיעבד פסול ודפח"ח. ובדבריו י"ל הא דפריך בפשיטות ולטעמיך מזוזה אקלף מי כתבינן וקשה מהיכא פשיטא לי' דלא כתבינן מזוזה אקלף חדא הא חזינן למסקנא דמזוזה אקלף כתבינן ש"מ דלא היה להם הל"מ מקובלת דלא כתבינן מזוזה אקלף. ועוד הא לתי' ר"פ תנא דבי מנשה היא משמע דרב אחא ס"ל שינה בזה ובזה כשר אתפלין ומזוזה וא"כ הא איכא מאן דמכשיר מזוזה אקלף ומאי קושי'. ולהנ"ל ניחא דעכ"פ א"א שיהיה קלף ודוכסוסטוס וגויל כשר בענין אחד ולא יהיה מצוה טפי באחד מחברו דא"כ תיקשי קו' פנ"י למה לי גז"ש הא איכא הל"מ דשלשתן כשר אע"כ לא היה הל"מ אלא אדוכסוסטוס שהיא מצוה מן המובחר ואינך לא מתכשרו אלא בשעת הדחק א"כ לא ה"ל לברייתא לכלול שלשתן בבת אחת דמזוזה אקלף מי כתבינן לכתחלה:

ומכאן יש הכרח לפסק הרמב"ם דפוסל ס"ת אדוכסוסטוס דס"ל למסקנא דרב אמזוזה קאי אמרי' דתנא דבי מנשה נמי קאי אמזוזה ומכשיר בשלשתן וס"ת לא מצינו בי' הכשר דוכסוסטוס אלא גויל וקלף פ"ק דב"ב ע"כ פסול בו דוכסוסטו' זהו סברת הרמב"ם להמעיין. ולפי הנ"ל מוכרח כן דלמסקנא דבמזוזה אפי' קלף כשר לכתחלה מפני שמשתמרת כדעביד ר"מ. וה"ה לגויל דכשר לכתחלה וכסברת הרא"ש והטור דכל שכשר קלף ודוכסוסטוס ה"ה לגויל. א"כ הדר' קושי' לדוכת' למה הל"מ וגם גז"ש. אע"כ בס"ת אין שלשתן כשרים משא"כ במזוזה ולא סגי בגז"ש מס"ת. וכיון שמצינו בס"ת היתר קלף וגויל א"כ דוכסוסטוס פסול בו ומש"ה איצטריך הל"מ במזוזה להכשיר דוכסוסטוס מיהת משא"כ ס"ת. ומ"מ איצטריך נמי גז"ש מס"ת להצריך דיו ע"ש במנחות:

ויש לי מקום עיון שם דפריך ש"ס איך אתי' גז"ש ומפיק קרא מפשטי' דהא כתיב וכתבתם על מזוזות דמשמע דלכתוב על האבנים אסיפא ביתא ע"ש. ומאי קשי' הא ע"כ בלא"ה קרא אינו כפשטי' דהא כתיב על מזוזות. והל"מ על דוכסוסטוס. וא"כ ע"כ מזוזות לאו דוקא בלא"ה. והתוס' תמהו שם על פירש"י דפי' דילפינן מגט דבעי ספר ודיו. והוא תמוה הא כותבים גט על עלה של זית ובסם וסיקרא. ובדף שלפני זה פירש"י בעצמו דילפינן ספר מכתוב זאת זכרון בספר. ומריש אמינא דלפי הס"ד דלא הך כתיבה תמה הי' קשה לרש"י איך עלה על הדעת דג"ש כתיבה שאינו מופנה ואיצטריך לשאר מקומות איך תיסוק אדעתין למיפק קרא ממשמעותי' עד דאתא ר"א והקשה קרא כתיב וכתבתם על מזוזות. ומעיקרא מה קסבר. ע"כ הי' ס"ל לרש"י עפמ"ש פ"י בגיטין כ"ב ע"א דוכתב לה בגט מיותר שתי פעמים כתיב וכתב לה ומיתורא דרשינן בכל דבר עלה של זית וסם וסיקרא. ומוקמינן ספר לספירת דברים ע"ש. וס"ל לרש"י דבהס"ד דמנחות הא דמוקמינן הפנאה דוכתב לה דגט להפנאה לגז"ש דמזוזה להוציא קרא דעל מזוזות ממשמעותיה. ולפ"ז ה"א ספר דגט ספר ממש הוא ובעי' ספר וגם דיו כדמצינו גבי ברוך בספר ודיו וילפינן מזוזה מיני'. כל זה להה"א. אך למסקנא דפריך ר"א דאפי' אי מופנה ג"ש אכתי א"א להוציא קרא ממשמעותי' לגמרי. ומסיק דאין כאן אפיקת קרא ממשמעותי' דכתיבה תמה כתיב ולא איצטריך גז"ש אלא לגילוי מילתא בעלמא ע"ש ולזאת המסקנא סגי בגז"ש בלי הפנאה וסגי למילף מסוטה או ס"ת או כתוב זאת זכרון בספר. וממילא אייתר וכתב לה בגט לומר דגט כשר על עלה של זית אבל דיו וספר לספירת דברים ומתני' דגיטין היא למסקנא. ורש"י פי' בה"א דהך ברייתא. ולעיל בדף שלפני זה פירש"י ב' הילפותת מגט ומכתוב זאת זכרון בספר. לפי הה"א ולפי המסקנא ומיושב פירש"י. אך לפמ"ש לעיל דאיכא הל"מ תו ליכא אפקאת קרא ממשמעותי' כולי האי. לא א"ש כ"כ:

קלף במקום בשר וכו'. ממ"ש תוס' ד"ה אידי ואידי וכו' משמע שכך היה הל"מ כל מה שנכתב אקלף יהי' במקום בשר וכל מה שנכתב אדוכסוסטו' יהי' במקום שער ולא תלי' הל"מ הלז אתפלין ומזוזות אלא אקלף ודוכסוסטוס. אך שיטת ר' יוסף שבתוס' מנחות ביישוב קו' תוס' הלז מבואר דס"ל כפירש"י בשמעתין ד"ה הא דכ' אקלף וכו' דהילכתא מזוזה במקום שער עכ"ל משמע שהל"מ היה אתפלין שיהיה נכתבים אקלף וגם יהיה נכתבים אמקום בשר ומזוזות יש בה שני דינים אחרי' שנכתב אדוכסוסטוס ועוד שנכתב במקום שער. ועפ"ז יובן היטב תי' של רבינו יוסף בתוס' שם. ועיין מ"ש בס' משנת דר"ע בזה. ועל דרך זה הולך שיטת הרא"ש בהל' קטנות דכיון דמזוזה כשרה בקלף ודוכסוסטו' בין במקום שער ובין במקום בשר ממילא הוכשרה לכתוב אגויל במקום שער שהרי כל הענינים כשרים בה ע"ש בפנים ותבין. ונראה ראיה להרא"ש מדפריך מזוזה אקלף מי כתבינן ולא פריך אגויל מי כתבינן ועמ"ש ר"ן בשמעתין אע"כ אי הוה כותבי' אקלף ה"נ דהוה כותבי' אגויל דהא בהא תליא וכשיטת הרא"ש. ומה שהקשו על שיטה זו ממאי דפריך ש"ס תפלין אגויל מי כתבינן אע"ג דהשתא ס"ד דתפלין נכתבים בין אקלף ובין אדוכסוסטוס אפ"ה פשיטא ליה דפסולי' אגויל. לפע"ד ליישב דכתב ד"מ בשם מהר"י מינץ דמצוה מן המובחר לכתוב ס"ת אקלף ולא אגויל משום זה אלי ואנוהו ע"ש. וצ"ל לפי דבריו אע"ג שס"ת של משה היה כתוב אגויל כמו שהוכיחו מש"ס פ"ק דב"ב. י"ל שאני ס"ת של משה רבינו ע"ה שצריך שיתקיים לעולם ולעולמי עולמים ועודנו קיים גנוז עם הארון והלוחות וא"א באחר כיוצא בה וגויל משתמר טפי על כן כתבה אגויל. אבל ס"ת שלנו קלף עדיף כצ"ל. וא"כ תיקשי אהרא"ש מנ"ל דגויל כשר במזוזה נהי דמטעם מקום שער ומקום בשר ליכא קפידא כיון דשינה בזה ובזה כשר בו מ"מ הל"מ קפיד אנוי וגויל אינה מיופה כל כך. ונהי דבעלמא משום זה אלי ואנוהו לא פסלינן. היינו היכי דליכא הל"מ אבל הכא דהל"מ קלף ודוכסוסטו'. נימא דקפיד אנוי וכמו דקפיד אשירטט בס"ת וכ' התוס' דטעם משום יפוי ונוי ומש"ה כשר בתפלין ע"ש. וה"נ אימא אנוי קפיד ומנ"ל להרא"ש להכשיר. וצ"ל דפשיטא לי' להרא"ש דבמזוזה כל שמשתמרת טפי עדיף מנוי וכמו שכתבתי בס"ת של מרע"ה ה"ק במזוזה לכל אדם. וא"כ תינח מזוזה אבל תפלין פשיטא דזה אלי עדיף משימור. ושפיר פריך תפלין אגויל מי כתבינן ולק"מ אהרא"ש. מיהו לאותה שיטה שבתוס' מנחות דשירטוט משום נוי וס"ת דבעי נוי טפי בעי שרטוט משא"כ תפלין שמכוסים בבתים א"כ למסקנא דמשני לא אס"ת וקאי תנא דבי מנשה אס"ת וכשר בו גויל בדיעבד מיהת נהי למהר"י מינץ מצוה בקלף משום זה אלי ואנוהו מ"מ בגויל נמי כשר לכולי עלמא. א"כ כ"ש דלא הוה לן למיקפד אתפלין משום נוי ולהכשיר גויל:

כתבה על הנייר. שיטת תוס' דשמעתין דנייר שאינו מחוק מיקרי ספר וכשר לס"ת ולא לתפילין משום דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך. וצ"ל דמפורשי' מדכתיב בפיך למעוטי מה שאינו ראוי לפיו של ישראל היינו בהמה טמאה. ובעי נמי מידי דשייך ביה איסור והיתר דיש לחלק בו בין מותר בפיך לשאינו מותר דהיינו עור דאית ביה טמאה וטהורה. לאפוקי נייר ועשבים דלא שייך בי' איסור והיתר דאפי' ערלה וכלאי הכרם מ"מ מין המותר בפיך הוא ולא שייך בי' מין שאינו מותר בפיך אין כותבים בו תפלין. וה"ה למזוזות דאיתקש לתפלין בפ' ק"ש אע"ג דאיכא גז"ש כתיבה כתיבה מס"ת מ"מ לחומרא מקשינן לתפלין למיפסל נייר ומש"ה קשי' להו למיחשבי' באין בין ספרים וכו'. והתם במנחות תי' תוס' דמתני' לא מיירי ממידי שכותבים עליו ע"ש. ולכן כ' הכא וצ"ע בירושלמי פ"ק דמגילה פי' דמקשה התם דה"ל למיחשב שס"ת נכתב בשני עורות משא"כ תפלין ומזוזות בעי עור א' דוקא הרי קמן דס"ל דה"ל למיחשב נמי מה שכותבים עליו. ותנא ושייר לא שייך באין בין. אך כל זה לשיטת תוס' דשמעתין אבל כבר כ' תוס' במנחות ומייתי להו ש"ך במסקנא דנייר פסול בכל גוני דלא מיקרי ספר ולא גרסינן ב"מ ס' נייר מחוק כ"א נייר סתם והכי קיי"ל:

על הקלף ועל הגויר פירש"י גויל מעובד בעפצים. משמע דס"ל קלף ודוכסוסטוס אינם מעופצים כשיטת ר"מ דמייתי תוס' ד"ה קלף וכו' ע"ש. ומ"מ י"ל דס"ל קלף ודוכסוסטוס מעובדים בסיד המועיל כמו עפצים ולגויל אינו מועיל אותו תיקון ובעי דוקא עפצים וא"כ לדינא אין כאן מחלוקת:

מזוזה אקלף מי כתבינן. כבר כתבתי בזה לעיל וכן תפילין אגויל מי כתבינן כתבתי לעיל. וראיתי בביאור מרדכי שהק' אי ס"ד מזוזה אגויל כתבינן וא"כ היכי דבעי' שיהי' משתמרת מצוה איכא בגויל ה"ל לתנא לאשמועינן בשום מקום שיעור הוצאות גויל בשבת לכתוב עליו מזוזה. ולפע"ד אפי' נימא דפסול למזוזה מ"מ תיקשי יהי' שיעורו כקלף לכתוב פ' קטנה שבתפלין שהרי יכול לעשותו מהגויל הזה קלף ולכתוב עליו פ' קטנה שבתפלין וכדמבואר בסוגי' דלעיל ע"ט ע"א שלא לעבדו בכמה ע"ש. אע"כ אה"נ תנן קלף וה"ה לכל הראוי לעשות ממנו קלף והיינו גויל. וכמו דתנן עור לעשות ממנו קמיע. וה"ה עור שאינו מעובד שיעורו לעבוד ממנו לקמיעא וה"נ דכותי' כנלע"ד:

ס"ת שבלה. מלשון רש"י משמע דתופרם בהדדי דנהי דע"י דבק לא מהני לעשותם אחד מ"מ ע"י תפירה מהני. מיהו תוס' ד"ה הא מורידין מיאנו גם בזה. ועיין בבאר יעקב דף ז' ע"א כ' בשם חכם א' מחכמי פפד"מ דמשכחת לי' בפשיטות שכ' בראש עמוד וסיים באותו העמוד פ' ואתחנן ופ' עקב עד פ' והי' אם שמוע והתחיל עמוד ב' בוהיה אם שמוע. ונזדמנה לו שמע והיה אם שמוע סמוכים בשני ראשי העמודים וכשר כה"ג עי' ש"ע יו"ד סי' רפ"ח סעיף ב' ודפח"ח. ועי' נה"כ סי' ר"ץ לא עי' בפסקי תוס' דשמעתין דמבואר כהט"ז ע"ש:

בגמרא קלף כדי לכתוב וכו' ורמינהו קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה. לכאורה נראה בפשיטות דבלאו רומי' דמתני' שפיר הוי משמע ליה טעמא דברייתא דבין בקלף בין בדוכסוסטוס שיעורן כדי לכתוב שני פרשיות דמזוזה דאע"ג דקלף ודאי חזו לתפילין אפ"ה שיעור חדא פרשה דתפילין לא חשיב כלל דלא חזו למידי דהא בתפילין בעינן שיהיו כתובין כסדרן ומסתמא צריך לו כדי לכתוב כל הארבע פרשיות ומש"ה לא מצי להקשו' ברייתא גופא רישא אסיפא דסיפא איכא לאוקמי כשהצניעו בפירוש כמ"ש מ"ז ז"ל אבל מרומיא דמתניתין מקשה שפיר דע"כ שיעור חדא פרשה נמי חשיבא אף כשלא ייחדו לכך דאי בייחדו איירי מתניתין סגי בשיעור קשר מוכסין ועיין בספר מג"ש:

ועוד היה נ"ל לפרש בענין אחר דלמאי דס"ד השתא דמשערינן בתרווייהו כדי לכתוב מזוזה ולא בחדא פרשה דתפילין היינו משום דס"ד דתפילין עיקר מצותן לכתחלה בגויל כמו בס"ת שהסכימו כל הפוסקים דלכתחלה מצותו בגויל והא דאמרינן הלכה למשה מסיני תפילין בקלף היינו בדיעבד דוקא ועיין מה שאכתוב בזה עוד בסמוך בהא דמקשה הש"ס בפשיטות ולטעמיך תפילין אגויל מי כתבינן:

בתוס' בד"ה קלף וכו' ולא כדברי האומרים דקלפים שלנו הם דוכסוסטוס דא"כ היאך כותבין עליהם תפילין דמסקינן הכא דקלף דוקא עכ"ל. מיהו דלא לשווייה לדברי האומרים כטועין בדבר הלכה לגמרי לכן נ"ל ליישב דבריהם לפי מה שראיתי בלשון המרדכי בהלכות קטנות והובא בב"י הלכות ס"ת סי' רע"א בשמו שכתב להכשיר בשינה לכתוב בקלף במקום שיער ודוכסוסטוס במקום בשר דקי"ל כרבי אחאי דמכשיר משום דרב ס"ל כרב אחאי ולכאורה יש לתמוה דהא למסקנא דהכא לא סבר רב כר' אחאי אלא כרבי מאיר דמכשיר במזוזה על קלף אבל משינוי כי הנך לא איירי רב ומה"ת נפסוק להקל בשל תורה כרבי אחאי דהוה ליה יחיד לגבי רבים. והנלע"ד בזה משום דהמרדכי סובר דכיון דמסקנא דמנחות משמע לשינויא בתרא דואיבעית אימא דשינה בזה ובזה פסול תנאי היא משמע להדיא דרבי אחאי ורבנן פליגי בכל השינויים דרבנן פסלי בדיעבד וסבירא להו דהלכה למשה מסיני היינו אף לענין דיעבד ורבי אחאי סבירא ליה דלענין לכתחלה דוקא ולמסקנא דמנחות מוקי לברייתא דתפילין שבלו סתמא כרבי אחאי ולפ"ז מסתמא רבי מאיר דבסמוך נמי הכי ס"ל אלא דלענין מזוזה ס"ל דאף לכתחלה נמי שוין דנהי דהידור מצוה הוי טפי בדוכסוסטוס אפ"ה כיון דקלף משתמר טפי לפעמים היה כותב לכתחלה על הקלף כדאיתא בשמעתין ולפעמים היה כותב לכתחלה אדוכסוסטוס כדאיתא במנחות שם דרשב"א גופא אמר כן משמיה דר"מ. והשתא לפ"ז נראה יותר לפרש דרב דשמעתין דס"ל כר"מ נמי ס"ל כרבי אחאי דהא בהא תליין דהל"מ לא איירי לענין דיעבד ולפ"ז אף למסקנא עיקר מימרא דרב דאמר מעיקרא דוכסוסטוס כקלף לענין תפילין לא נדחה ממקומו דכשירין בדיעבד אלא הא דמסקינן בשמעתין השתא דאתית להכי לרב נמי לא תימא דוכסוסטוס הרי הוא כקלף אלא קלף הרי הוא כדוכסוסטוס לאו משום פסולא דתפילין בדוכסוסטוס איירי דאם כן הוי רב דלא כרבנן ולא כרבי אחאי לענין הל"מ כדמשמע במסקנא דמנחות אלא משום דניחא לתלמודא טפי לאוקמי מילתא דרב אמזוזה משום דלשון קלף כדוכסוסטוס משמע דשוין לגמרי אף לכתחלה וממילא דקאי שפיר טפי אמזוזה דלכתחלה שניהם שוין כדפרישית כן נ"ל בשיטת הסוברים שהביאו התוס' כאן ובשיטת לשון המרדכי שכתבתי ודו"ק:

בא"ד ויש מפרשים דקלף ודוכסוסטוס אינן מעופצין וקשה דא"כ פסול לכתוב עליהם ס"ת וכו' ולהכי פסול במסכת מגילה וכו' ולקמן משמע דכשירין עכ"ל. ולכאורה לא זכיתי להבין קושייתם בזה דהא בפשיטות מצינן לחלק דנהי דפסלינן בדלא עפיצן היינו דוקא במקום שיער ממש וכן במקום בשר ממש והיינו סתם דיפתרא וגויל שלא נחלק עדיין מה שא"כ בקלף ודוכסוסטוס שכבר נחלק לשנים וכותבין עליהם במקום דיבוקן זה לזה מצינן למימר דלא בעינן עפיץ כן נ"ל בשיטת הי"מ וצ"ע:

בד"ה והא מדקתני סיפא הו"מ למיפרך ברייתא גופא וכו' עס"ה. כבר כתבתי מ"ש מ"ז ז"ל בספר מג"ש וכבר עלה בלבי ליישב בכמה דרכים אחרים ואין להאריך והמשכיל יבין מדעתו ומ"ש בשם ר"י מסוגיא דפרק המפקיד כתבתי במקומו:

בד"ה תנן קלף וכו' אין לפרש דהכי פריך וכו' דא"כ לעיל וכו' אכתי תיקשי ליה ממתניתין וכו' עס"ה. ולכאורה אין דבריהם מוכרחין בזה דשפיר מצינן למימר דהכא פריך מדיוקא והא דלא מקשה הכי לעיל אהא דמשני מזוזה שבתפילין היינו משום דלעיל הוי ידע שפיר מפלוגתא דתנאי דמייתי בסמוך דר' אחאי מכשיר בכולן וקס"ד דכיון דכשר בדיעבד שפיר מחייב עלה לענין שבת והיינו ברייתא דקלף ודוכסוסטוס דמשערינן במזוזה שבתפילין משא"כ מתניתין דקתני קלף אין דוכסוסטוס לא היינו כרבנן דשינה פסול ואפ"ה מקשה שפיר לעיל מעיקרא מתניתין אברייתא למאי דס"ד מזוזה ממש דשמעינן מיהא מהך ברייתא דאפילו קלף דכשר לכתחלה בתפילין ועיקר מצותם בכך אפילו הכי לא משערינן אלא במזוזה ממש והיינו דע"כ משום דחדא פרשה לא חשיבא ומקשה שפיר ממתניתין דלענין הא מילתא לא אשכחן פלוגתא דתנאי כן נלע"ד נכון עד שדברי התוס' בזה צריכין עיון ליישב ודו"ק:

בגמרא ת"ש הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזוזה על דוכסוסטוס וכו' וקשיא לי טובא דבמנחות דף ל"ד מייתי הש"ס ברייתא ת"ר וכתבתם על מזוזות יכול יכתבנה על האבנים ת"ל וכתבתם נאמר כאן וכתבתם וכו' מה להלן על ספר אף כאן על ספר ואם כן למאי דאמרינן הכא דמזוזה על דוכסוסטוס הל"מ וכיון דאיכא הלכתא קראי דג"ש למה לי ומאי ס"ד נמי דיכתבנה על האבנים. מיהו למסקנא דהכא דהל"מ דמזוזה היינו למצוה בעלמא על דוכסוסטוס אם כן איצטריך קראי דהתם לענין דיעבד ולאפוקי נמי אבנים דאף בדיעבד פסול אלא למאי דס"ד בשמעתין דאדרבה מזוזה חמיר טפי דהל"מ דמזוזה היינו לעיכובא דאפילו קלף פסול א"כ קשיא ברייתא דהתם וצריך לומר דאה"נ דלמאי דס"ד השתא לא מסיק אדעתיה מהך ברייתא דמנחות. ומתוך הך ברייתא נלע"ד להביא ראיה לפסק הרא"ש ז"ל שאביא בסמוך דמכשיר במזוזה אף בגויל בדיעבד והיינו כדפרישית מדלא ממעטינן במנחות אלא שלא יכתוב על האבנים ועוד דהא ילפינן כתיבה כתיבה לענין ספר וא"כ ממילא דכשר בין בגויל בין בקלף דהא כולהו מיקרו ספר דהא כשירין בס"ת כדמסקינן בסמוך להדיא כי תניא ההיא בס"ת כן נ"ל נכון ודו"ק:

בתוס' בד"ה אידי ואידי אמזוזה וא"ת אמאי לא קאמר אידי ואידי אתפילין וכו' וי"ל דניחא ליה וכו' עכ"ל. ובתוספות דמנחות כתבו עוד תירוץ אחר דמאן דמכשיר בשינוי מקלף לדוכסוסטוס או להיפך מכשיר נמי בשינוי ממקום שיער למקום בשר או להיפך ע"ש ויתכן יותר למאי דפרישית בסמוך דעיקר פלוגתא דרבי אחאי ורבנן היינו לענין עיקר הל"מ אי איירי למצוה בעלמא בחד מינייהו או לעיכובא בכולהו. אלא דהתוספות בשמעתין לא משמע להו הך סברא אלא דלעולם יש לפסול יותר בשינוי ממקום שיער למקום בשר או איפכא ונראה דהתוספות בזה לשיטתייהו בסמוך בד"ה תפילין אגויל שכתבו בפשיטות דתפילין ומזוזה לעולם פסולין אגויל וא"כ ממילא דפסול לכ"ע בשינוי דמקום בשר למקום שיער דהיינו גויל ואטו משום שנחלק לשנים יחזור להכשירו באותו מקום שהיה פסול בשעת דיבוקם כן נ"ל ועיין עוד בסמוך:

בגמרא רב פפא אמר רב דאמר כתנא דבי מנשה. לכאורה נראה דהא דניחא ליה לר"פ טפי לאוקמי מילתא דרב כתנא דב"מ מלאוקמי כרבי אחאי בר חנינא היינו משום דהך דרבי אחאי אפשר דהיינו לענין שינוי בקלף במקום שיער בתפילין ודוכסוסטוס במקום בשר במזוזה אבל תפילין שכתבן על דוכסוסטוס לעולם דר' אחאי נמי פוסל מש"ה איצטריך לאתויי מהך דתדב"מ אבל ליכא למימר דר"פ מוקי לר' אחאי דוקא במזוזה לחוד הא ודאי ליתא דא"כ השתא נמי מברייתא דתדב"מ לא מייתי מידי דהאיכא לאוקמי במזוזה אע"כ דהשתא פשיטא ליה לר"פ טובא דבמזוזה יש להחמיר יותר והיינו דקאמר מזוזה אקלף מי כתבינן וכדפרישית. ועפ"ז היה נראה בעיני ליישב לשון הרא"ש ז"ל בהלכות קטנות שכתב להלכה דמזוזה כשר אגויל והיינו משום דכיון דמסקינן דמזוזה כשר אקלף אלמא דהל"מ דמזוזה על דוכסוסטוס לאו דוקא א"כ ממילא דה"ה דכשר אגויל ולכאורה יש לתמוה טובא דאם כן מאי קאמר הש"ס ולטעמיך תפילין אגויל מי כתבינן ומאי קושיא הא למאי דקס"ד דר"פ דתפילין כשרין אף בדוכסוסטוס דהל"מ דתפילין לאו דוקא א"כ אה"נ דכשרין נמי אגויל אלא ע"כ דפסולא דגויל גרע טפי ופשיטא לתלמודא דפסול א"כ ה"ה למסקנא נמי אף ע"ג דקלף כשר במזוזה אפ"ה גויל פסול ולע"ד היא קושיא עצומה על הרא"ש ז"ל. אמנם למאי דפרישית היה באפשר ליישב דהא דקאמר ולטעמיך היינו דוקא לטעמיה דר"פ דמדלא ניחא ליה לאוקמי כשינויא קמא וכר' אחאי ע"כ היינו משום דקסבר ר"פ דר' אחאי אפשר דלא איירי אלא בשינוי ממקום שיער למקום בשר או איפכא אבל בשינוי מקלף לדוכסוסטוס לעולם דפסול אלמא דר"פ מחלק בין שינוי לשינוי א"כ מתמה שפיר תפילין אגויל מי כתבינן דנהי דלרב כשרין אקלף אפ"ה בגויל לא שמעינן ולעולם כיון דלא איירי ביה רב בהדיא משמע דפסול כיון שיש לחלק בין שינוי לשינוי לר"פ מה שא"כ למסקנא דהשתא דאתית להכי לעולם דאין סברא לחלק בין שינוי לשינוי כלל ורבי אחאי מכשיר במזוזה לגמרי כל השינויין וא"כ ממילא דכשירין נמי אגויל כך היה נ"ל לכאורה ליישב אלא שאין זה מספיק כ"כ בעיקר לשון הרא"ש ז"ל מיהו בלא"ה כתבתי דעיקר דינו של הרא"ש ז"ל בלא"ה מוכרח ולאו מטעמיה אלא מסוגיא דברייתא דמנחות דילפינן מזוזה מס"ת וא"כ ממילא משמע דכשירין בכל ענין במאי דמכשרינן בס"ת כן נ"ל נכון ודו"ק:

(עט ב תוס') ד"ה קלף וכו' דבל' יון קורין לבשר סוסטוס.—במוסף הערוך ע' דכסוסטוס כתב ע"ז שאין זה אמת. ועי' באו"ז ח"א סי' תק"מ שכתב בשם רב האי גאון שבלשון יון המובחר קורין לבשר דכסוס. [ועי' ערוך השלם, שהגיה "מדי", ופי' ע"פ % בפרסית, בשר.]

דוכסוסטוס. קלף שניטלה קליפתו העליונה: מזוזה. שמע והיה אם שמוע: שבתפיין. דהתם ד' אגרות לד' פרשיות ושיער בחד מינייהו דהיינו שמע קטנה שבהם: מטמאות את הידים. לענין תרומה כדאמרן בי''ח דבר בפ''ק (דף יד.): קציצה. הוא הדפוס של עור שחתוך לד' בתים כמין בית יד של עור והאיגרות בתוכן: במזוזה. הן האיגרות שהן בתוך הבתים: והא מדקתני סיפא. דההיא דלעיל קלף כדי לכתוב כו' מכלל דרישא כו' וקשיא רישא אסיפא: שיעורן. של כל אחד בכמה: כדי לכתוב עליו מזוזה. אדוכסוסטוס דלא חזי לתפילין וסיפא פריש קלף כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין: קלף אין דוכסוסטוס לא. הוי בשיעורא זוטא כי האי אלא בכדי לכתוב ב' פרשיות דמזוזה ואי דוכסוסטוס חזי לתפילין הוה ליה לשעוריה כשיעור זוטא דתפילין: למצוה. מצוה מן המובחר קלף בעינן וסתמא דכל איניש מצוה מעלייתא עביד הלכך לא מצנע דוכסוסטוס לתפילין וה''ל אין מצניעין כמוהו: למזוזה. אם כתבה על הקלף: הא דכתב אקלף אפי' במקום שיער. וכ''ש במקום בשר דהילכתא מזוזה במקום שיער והא דכתבה אדוכסוסטוס במקום בשר: רבי אחי מכשיר. ורב מוקי לדר' אחי אתפילין דכתבן על דוכסוסטוס ואמר כוותיה: נייר. של עשבים: גויל. מעובד בעפצים: מסייע ליה. לרב: כיוצא בו. רישא דברייתא תפילין של יד עושין אותן של ראש ואותן של ראש אין עושין אותן של יד לפי שאין מורידין כו': ס''ת שבלה. אין מחתכין ממנה יריעה שפרשיות שמע והיה אם שמוע בתוכה לקובען במזוזה: דכתיבי. הנך תפילין אמאי: לאו דכתיבי אדוכסוסטוס. שהוא כשר למזוזה הלכך הא מורידין עושין: השתא דאתית להכי. דמזוזה אקלף כשרה: לא תימא. במילתיה דרב דוכסוסטוס הרי הוא כו':

קלף ודוכסוסטוס כו'. גויל הוא עור שלם אלא שהשירו השיער והיינו דאמר בריש בבא בתרא (דף ג.) גויל אבני דלא משפיין אלמא שאינו מתוקן קרי גויל וכשחולקין אותו לשנים אותו שכלפי שיער קרוי קלף וכלפי בשר הוא דוכסוסטוס ואומר ר''ת דבלשון יון קורין לבשר סוסטוס ודוך פי' מקום כמו דוך פלן לכך קרי ליה דוכסוסטוס כלומר מקום בשר וקלפים שלנו יש להן דין קלף וכותבין עליהן ס''ת תפילין ומזוזות לצד בשר ודלא כאומר שקלפים שלנו הם דוכסוסטוס לפי שמגררין האומנין המתקנים אותן קליפתן העליונה ונשאר הדוכסוסטוס דא''כ היאך כותבין עליהם תפילין דמסקינן הכא דתפילין דוקא על הקלף וי''מ דקלף ודוכסוסטוס אינם מעופצים וקשה דא''כ פסול לכתוב עליהן ס''ת ותפילין ומזוזות דבעינן ספר ולהכי פסיל במסכת מגילה (דף יט: ושם) לכתוב מגילה על הדפתרא משום דנקראת ספר ולקמן משמע דכשרין וא''ת קלפים שלנו דלא עפיצן היכי מיתכשרי ואומר ר''ת דתיקון שלנו חשיב כעיפוץ וכן משמע בהקומץ רבה (מנחות לח:) דקאמר קרע הבא בב' יתפור בג' אל יתפור ותניא אידך בשלש יתפור בד' אל יתפור ולא פליגי הא דעפיצן הא דלא עפיצן אלמא ס''ת כשר בלא עפיץ והיינו בתיקון טוב כשלנו ובפ''ק דגיטין (דף יא.) גבי שטר והא בעינן דבר שאינו יכול . להזדייף ומשני דעפיצן משמע דאי לא עפיצן יכול להזדייף ופסול ואנן סהדי דשלנו אינו יכול להזדייף אלמא חשוב כעפיץ: והא מדקתני סיפא כו'. הוה מצי למיפרך ברייתא גופא רישא לסיפא ומשמע דאמתני' מהדר לפרוכי ואומר ר''י דכן מצינו בהמפקיד (ב''מ דף לז.) גבי ורמי גזל אגזל כו' דברי רבי טרפון ממאי דמתני' ר' טרפון היא מדקתני עלה דההיא כו' והוה מצי למיפרך הנהו תרתי אהדדי ופריך אמתניתין דהמפקיד: תנן קלף כדי לכתוב עליו כו'. אין לפרש דהכי פריך מדנקט קלף מכלל דדוכסוסטוס לא דא''כ לעיל דמשני מאי מזוזה מזוזה שבתפילין אכתי תקשה ליה מתניתין דקתני קלף ומשמע ולא דוכסוסטוס וברייתא נותנת שיעור לדוכסוסטוס כקלף אלא הכא סמך אברייתא דלעיל: אידי ואידי אמזוזה הא דכתבה כו'. וא''ת אמאי לא קאמר אידי ואידי אתפילין קלף במקום שיער ודוכסוסטוס במקום בשר ויש לומר דניחא ליה לקיומי לשינויא קמא דשני אמזוזה וה''ה דה''מ למימר אידי ואידי אתפילין: ורבי אחאי מכשיר. וא''ת ואי סבר רב כרבי אחאי לימא נמי קלף הרי הוא כדוכסוסטוס וי''ל רב מפרש דרבי אחאי לא מפרשה אלא אתפילין: אלא לאו אתפילין. והא דקתני כתבה לשון נקבה היינו מזוזה שבתפילין: תפילין אגויל מי כתבינן. וא''ת הא דתנן בפ''ק דמגילה (#דף' ח:) אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא . שהספרים נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזות אין נכתבות אלא בלשון אשורית אמאי לא קתני נמי שתפילין ומזוזות אין נכתבין על הגויל ואומר ר''י דלא קתני לה משום דלא מיפסלי בגויל מחד טעמא אלא משום שזה דינו בקלף וזה בדוכסוסטוס אבל הא דנכתבים אשורית הוי מחד טעמא כדדרשינן התם בגמרא והיו בהווייתן יהו ועוד דאפי' עצמן אינן שוין שזה על הקלף וזה על הדוכסוסטוס ומיהו קשה דהוה מצי למיתני שהספרים נכתבים על הנייר שאינו מחוק דדוקא על נייר מחוק פסול ס''ת במסכת סופרים אבל תפילין אין נכתבים אלא על העור כדמוכח בריש פרק שמונה שרצים (ליקמן קח.) וצ''ע בירושלמי בפ''ק דמגילה ואם תאמר נייר שאינו מחוק נמי ליפסיל בספר תורה כדפסלינן מגילה דסוטה משום דכתיב בספר ונראה דנייר נמי דקתני במגילה [דסוטה] היינו במחוק ואף על גב דלא פריש כדאשכחן הכא גבי ספר תורה דקתני נייר סתם ומיירי במחוק כדאמרינן במסכת סופרים: הא מורידין עושין. אע''ג דפרשת והיה אם שמוע רחוק מפרשת שמע עושין דקאמר היינו שאם פרשת שמע כתובה בסוף העמוד יכתוב אחריה והיה אם שמוע בגליון או אם היה פרשת והיה אם שמוע בראש העמוד יכתוב למעלה בגליון פרשת שמע: השתא דאתית להכי כו'. אומר ר''י דמילתיה דרב סתמא נשנית בבית המדרש דקלף ודוכסוסטוס שוים והיה סבור בתחילה דלענין תפילין קאמר ולא מצי קאי עד דמסיק השתא דלענין מזוזה קאמר והא דתניא לעיל שינה בזה ובזה פסול אידי ואידי אתפילין וסוגיא דהקומץ אזלא כפי מסקנא דשמעתין:

שבת עט ע"ב - טקסט הדף

דף עט - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד