דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 216ימים לסיום הש״ס

נדרים עד ע"ב - Steinsaltz

The Gemara raises a difficulty with Rabbi Ami’s explanation of Rabbi Eliezer’s opinion: We learned in the mishna that Rabbi Eliezer said: Just as with regard to a woman he acquired for himself through betrothal, he nullifies her vows, so too with regard to a woman acquired for him from Heaven, i.e., the yevama, isn’t it logical that he should be able to nullify her vows? Now if Rabbi Ami’s interpretation is correct, and the mishna is referring to a case where a yavam performed levirate betrothal, then it is actually a case where he acquired a woman for himself by performing levirate betrothal. The Gemara answers: Nevertheless, it is a case where he acquired for himself a woman who was imposed upon him by means of Heaven.

The Gemara raises another difficulty with Rabbi Ami’s interpretation, in that if it is correct, you can resolve the dilemma that Rabba raised: Does levirate betrothal, according to Beit Shammai, merely effect betrothal, or does it effect full-fledged marriage? According to Rabbi Eliezer, you can resolve the dilemma by proving that it effects marriage. The proof is as follows: Because if levirate betrothal effects only betrothal, why does the mishna mention only the yavam with regard to nullification of vows? Didn’t we learn in a mishna (Nedarim 66b) that with regard to a betrothed young woman, her father and her husband together nullify her vows? If levirate betrothal renders her betrothed to the yavam, the father should also be mentioned as a partner in the nullification.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This does not resolve the dilemma, as what could be the meaning of nullify in the mishna? It could mean that he nullifies vows in partnership with the father.

The Gemara comments: It is also taught in a baraita that Rabbi Eliezer is addressing a case where levirate betrothal has been performed, in accordance with the opinion of Rabbi Ami: With regard to a widow awaiting her yavam, whether she is waiting for one yavam, if her late husband had only one brother, or for two or more yevamin, Rabbi Eliezer says: The yavam can nullify her vows, and Rabbi Yehoshua says: He can nullify her vows only in a case where she is waiting for one yavam, but not if she is waiting for two. Rabbi Akiva says: Nullification is not possible at all, not if she is waiting for one, and not if she is waiting for two or more.

The baraita continues: Rabbi Eliezer said to his disputants: And just as if one accepts that a man cannot nullify the vows of a woman in whom he has no share until she enters into his jurisdiction through betrothal, yet once she enters into his jurisdiction, she is fully under his authority for the nullification of her vows, so too with regard to a woman in whom he has a share before she enters his jurisdiction, i.e., his yevama, once she enters his jurisdiction, is it not logical that she be fully under his authority for the nullification of her vows?

The baraita continues: Rabbi Akiva said to him: No, your a fortiori inference is refutable. If you spoke of a man having authority over the vows of a woman he acquired for himself through betrothal, that would be different: Just as he has no share in her before betrothal, so too others have no share in her. Will you say the same with regard to a woman who is acquired for him from Heaven, i.e., his yevama, for whom, just as he has a share in her, so do others, i.e., his brothers, also have a share in her, as they also are yevamin?

The baraita continues: Rabbi Yehoshua said to him: Akiva, your statement fits a situation with two yevamin, but what do you answer for the case of one yavam? Rabbi Akiva replied to him: Did we distinguish between one yavam and two yevamin, regardless of whether he performed levirate betrothal or whether he did not perform levirate betrothal? And just as in other matters there is no such distinction, so too with regard to vows.

The baraita adds a comment: Ben Azzai stated his response to hearing this discussion in this language: Woe [ḥaval] to you, ben Azzai, that you did not serve Rabbi Akiva properly.

Since this baraita was cited in support of Rabbi Ami’s interpretation, the Gemara asks: In what way

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עד - ב

אמר רבי אליעזר קל וחומר, להוכיח את דבריו:

ומה אם אשה שקנה לעצמו על ידי קידושין, הרי הוא מיפר נדריה.

אשה שהקנו לו מן השמים על ידי מיתת בעלה, אינו דין שיפר נדריה?

ומקשה הגמרא מלשון המשנה על תירוצו של רבי אמי:

ואי, אם מדבר רבי אליעזר בשעשה בה מאמר, כדברי רבי אמי, אין זו אשה שהקנו לו מן השמים, אלא אשה שקנה לעצמו הוא.

שהרי על ידי מאמר שעשה בה, קנאה, ומדוע אומר רבי אליעזר שזה נחשב "אשה שהקנו לו מן השמים"?

ומתרצינן:

כונת המשנה לומר, שקנה לעצמו, במאמר, על ידי שמים -

על ידי מיתת בעלה נוצרה ביניהם זיקה, בידי שמים, ובשל כך יכול היבם לעשות בה מאמר.

תפשוט, מביאה הגמרא ראיה ממשנתנו לפשוט ספק שהסתפק רבה:

דבעי רבה: מה דין מאמר לפי בית שמאי - האם הוא אירוסין עושה, או נשואין עושה.

דהיינו, רבה סובר שלפי בית שמאי גורם המאמר להסרת זיקת היבום, ומעתה דינה של היבמה כאשה רגילה.

והסתפק רבה, האם מחמת המאמר נחשבת בעלת המאמר כארוסה, ומעתה אף אם יבוא עליה יבמה ביאה סתם, בלי שיכניסנה לחופה, היא לא תיקנה לו להיות נשואה [כמו יבמה, שבביאה גרידא נעשית נשואה], וכל זמן שלא יכניסנה לחופה הוא לא יורשה, ואם הוא כהן הוא אינו מטמא לה אם תמות.

או שמא המאמר מעמיד אותה בדרגת נשואה, לגבי זה שאם יבוא עליה גם בלי מסירה לחופה, אלא ביאה גרידא, היא תחשב כנשואה לכל דבריה.

תפשוט מדברי רבי אליעזר במשנתנו, הסובר כבית שמאי, שמאמר נשואין עושה.

דאי נאמר שמאמר אירוסין עושה ולא נישואין, האיך מיפר לה היבם לחוד?

[ועיין בר"ן מדוע הניחה עתה הגמרא שמדובר שהיבם מפר לחוד ולא בשותפות עם האב]

הא תנן: נערה המאורסה - אביה ובעלה מפירין נדריה!

ואם כן, צריך היבם את צירוף הפרת האב [40].

ודחינן:

אמר רב נחמן בר יצחק מאי דאמרינן במתניתין, יפר, היינו שיפר בשותפות עם האב כדין נערה המאורסה.

תניא נמי הכי, כרבי אמי שדברי רבי אליעזר הם באופן שעשה בה מאמר.

דתניא: שומרת יבם, בין ביבם אחד בין בשני יבמין, רבי אליעזר אומר יפר.

ורבי יהושע אומר לאחד ולא לשנים.

רבי עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים.

אמר רבי אליעזר: ומה אם אשה שאין לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו, משבאת לרשותו נגמרה לו, ויכול להפר.

אשה שיש לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו [שהרי אפילו קודם שעשהבה מאמר הרי היא נחשבת זקוקתו],

משבאת לרשותו על ידי מאמר, אינו דין שתגמור לו, ויוכל להפר נדריה.

אמר לו רבי עקיבא: לא.

אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו - שכשם שאין לו חלק בה קודם שבאה לרשותו, כך אין לאחרים חלק בה.

תאמר באשה שהקנו לו מן השמים, שכשם שיש לו עמה חלק לפני המאמרמשום זיקת היבום, כך יש לאחרים [שאר היבמים] חלק בה, משום זיקת היבום!

אמר לו רבי יהושע: עקיבא, דבריך [טענתך זו] אינה אלא בשני יבמין.

אבל מה אתה משיב על יבם אחד?

אמר לו רבי עקיבא לרבי יהושע: כלום חילקנו לענין שאר דברים, על יבם אחד ועל שני יבמין, בין שעשה בה מאמר בין שלא עשה בה מאמר?

וכשם שבשאר דברים לא חילקנו כך, כן לענין הפרת נדרים אין לחלק בזה.

ולהלן מפרשת הגמרא מה הכונה ב"שאר דברים".

ומסיימת הברייתא שהתפעל בן עזאי מתשובותיו של רבי עקיבא -

בלשון הזה אמר בן עזאי, על עצמו, על שלא זכה ללמוד מרבי עקיבא:

חבל עליך בן עזאי, שלא שימשת את רבי עקיבא -

כלומר, חבל עליך בן עזאי שהנך תלמיד ותיק וחשוב, ולא שימשת אדם גדול כמו רבי עקיבא, אשר יודע להשיב תשובות מעולות כאלו.

עד כאן דברי הברייתא.

ומבארת עתה הגמרא את הראיה מברייתא זו לרבי אמי -

הערות

[40] הראשונים מקשים מה הראיה שמאמר נישואין עושה? הלא לעיל העמידה הגמרא את המשנה בשעמד בדין, והיינו שכבר נתחייב היבם במזונותיה, ומשום כך יכול היבם להפר לה, ואם כן אפילו אם מאמר אירוסין עושה בכל זאת יכול היבם להפר בלא האב כיון שהוא כבר חייב במזונותיה והיא נודרת על דעתו? והר"ן והרשב"א מפרשים, שאכן ראית הגמרא היא רק למאן דאמר מאמר לבית שמאי קונה קנין גמור. שלפי דבריו אין צורך להעמיד את המשנה בשעמד בדין. ולפי מאן דאמר מאמר אינו קונה קנין גמור, אין ראיה לספיקו של רבה.

על האופן בו העמדנו את דברי ר' אליעזר מקשים: תנן [שנינו במשנה] אמר ר' אליעזר: ומה אם אשה שקנה לעצמו הרי הוא מיפר את נדריה, אשה שהקנו לו מן השמים — אינו דין שמיפר נדריה? ואי [ואם] מדובר פה כפי שהסברנו בשעשה בה מאמר (קידושי כסף), הלא אף זה קנה לעצמו הוא שהרי הוא עצמו עשה בה מאמר! ומשיבים: מכל מקום מה שקנה לעצמו הרי זה על ידי שמים שהרי לא הוא שבחר בה, אלא משמים הקנו אותה לו.

ואומרים: אם כן תפשוט [תפתור] מכאן את מה דבעי [ששאל] רבה: האם מאמר לשיטת בית שמאי אירוסין הוא עושה או נשואין גמורים הוא עושה? תפשוט [תפתור] מדברי ר' אליעזר (ההולך לשיטתם) שנשואין הוא שעושה. דאי [שאם] תאמר שהמאמר רק אירוסין עושה — הא תנן [הרי שנינו במשנה] : נערה המאורסה אביה ובעלה (ארוסה) מפירין נדריה, ואם כן היה צריך לומר שגם האב צריך להשתתף כדי להפר את נדרי בתו הזקוקה לייבום.

אמר רב נחמן בר יצחק: אין מכאן כל ראיה כיון שאכן אפשר לומר כי מאי [מה] פירוש "יפר" שנאמר כאן — יפר בשותפות עם האב.

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] כר' אמי: שומרת יבם, בין ליבם אחד בין לשני יבמין, ר' אליעזר אומר: יפר היבם, ור' יהושע אומר: רק אם היתה שומרת יבם לאחד ולא לשנים. ר' עקיבא אומר: לא לאחד ולא לשנים.

אמר ר' אליעזר: ומה אם אשה שאין לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו, כלומר, סתם אשה, שאין לו כל קשר איתה לפני שמארס אותה, מכל מקום משבאת (משבאה) לרשותו — נגמרה לו ומפר נדריה. אשה, זו היבמה, שיש לו חלק עד שלא תבא לרשותו, משבאת לרשותו אינו דין שתגמור לו לענין זה?

אמר לו ר' עקיבא: לא, אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו בקידושין, שכשם שאין לו חלק בה לפני כן, כך אין לאחרים חלק בה. תאמר באשה יבמה שהקנו לו מן השמים, שכשם שיש לו עמה חלק — כך יש לאחרים, לשאר היבמים, חלק בה!

אמר לו ר' יהושע: עקיבא, דבריך שיש בה חלק לאחרים — נכונים בשני יבמין, מה אתה משיב על יבם אחד? אמר לו לר' יהושע: כלום חלקנו על יבם אחד ועל שני יבמין, בין שעשה בה מאמר בין שלא עשה בה מאמר בכל ענין אחר? וכשאר דברים כן נדרים.

ומעירים: בלשון הזה אמר בן עזאי כששמע את המשא והמתן הזה בין החכמים: חבל עליך בן עזאי שלא שימשת כל הצורך את ר' עקיבא, שכל כך גדולה חכמתו.

את הברייתא הזו הבאנו כראיה לדברי רבי אמי, ושואלים: מאי [מהו] שאמרנו שברייתא זו

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The Gemara raises a difficulty with Rabbi Ami’s explanation of Rabbi Eliezer’s opinion: We learned in the mishna that Rabbi Eliezer said: Just as with regard to a woman he acquired for himself through betrothal, he nullifies her vows, so too with regard to a woman acquired for him from Heaven, i.e., the yevama, isn’t it logical that he should be able to nullify her vows? Now if Rabbi Ami’s interpretation is correct, and the mishna is referring to a case where a yavam performed levirate betrothal, then it is actually a case where he acquired a woman for himself by performing levirate betrothal. The Gemara answers: Nevertheless, it is a case where he acquired for himself a woman who was imposed upon him by means of Heaven.

The Gemara raises another difficulty with Rabbi Ami’s interpretation, in that if it is correct, you can resolve the dilemma that Rabba raised: Does levirate betrothal, according to Beit Shammai, merely effect betrothal, or does it effect full-fledged marriage? According to Rabbi Eliezer, you can resolve the dilemma by proving that it effects marriage. The proof is as follows: Because if levirate betrothal effects only betrothal, why does the mishna mention only the yavam with regard to nullification of vows? Didn’t we learn in a mishna (Nedarim 66b) that with regard to a betrothed young woman, her father and her husband together nullify her vows? If levirate betrothal renders her betrothed to the yavam, the father should also be mentioned as a partner in the nullification.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This does not resolve the dilemma, as what could be the meaning of nullify in the mishna? It could mean that he nullifies vows in partnership with the father.

The Gemara comments: It is also taught in a baraita that Rabbi Eliezer is addressing a case where levirate betrothal has been performed, in accordance with the opinion of Rabbi Ami: With regard to a widow awaiting her yavam, whether she is waiting for one yavam, if her late husband had only one brother, or for two or more yevamin, Rabbi Eliezer says: The yavam can nullify her vows, and Rabbi Yehoshua says: He can nullify her vows only in a case where she is waiting for one yavam, but not if she is waiting for two. Rabbi Akiva says: Nullification is not possible at all, not if she is waiting for one, and not if she is waiting for two or more.

The baraita continues: Rabbi Eliezer said to his disputants: And just as if one accepts that a man cannot nullify the vows of a woman in whom he has no share until she enters into his jurisdiction through betrothal, yet once she enters into his jurisdiction, she is fully under his authority for the nullification of her vows, so too with regard to a woman in whom he has a share before she enters his jurisdiction, i.e., his yevama, once she enters his jurisdiction, is it not logical that she be fully under his authority for the nullification of her vows?

The baraita continues: Rabbi Akiva said to him: No, your a fortiori inference is refutable. If you spoke of a man having authority over the vows of a woman he acquired for himself through betrothal, that would be different: Just as he has no share in her before betrothal, so too others have no share in her. Will you say the same with regard to a woman who is acquired for him from Heaven, i.e., his yevama, for whom, just as he has a share in her, so do others, i.e., his brothers, also have a share in her, as they also are yevamin?

The baraita continues: Rabbi Yehoshua said to him: Akiva, your statement fits a situation with two yevamin, but what do you answer for the case of one yavam? Rabbi Akiva replied to him: Did we distinguish between one yavam and two yevamin, regardless of whether he performed levirate betrothal or whether he did not perform levirate betrothal? And just as in other matters there is no such distinction, so too with regard to vows.

The baraita adds a comment: Ben Azzai stated his response to hearing this discussion in this language: Woe [ḥaval] to you, ben Azzai, that you did not serve Rabbi Akiva properly.

Since this baraita was cited in support of Rabbi Ami’s interpretation, the Gemara asks: In what way

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ר' יהושע אומר לאחד ולא לשנים. פי' אם היא שומרת יבם אחד יכול להפר ואפילו בשלא עשה בה מאמר דיש זיקה אבל אם יש לה שני יבמין אין אחד מהם לבדו מפר דקסבר אין ברירה כדאיתא בגמ' ומיהו ברירה דהכא לאו כברירה דעלמא היא כדכתיבנא בפרק כל הגט:

רבי עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים. ולאו משום דאין זיקה אלא כדקתני טעמא לפי שאין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה (ב) לארוסה דארוסה בסקילה ויבמה בלאו בלחוד והלכתא כר"ע דאפילו יבם אחד אינו יכול להפר ואפילו חייב במזונותיה:

האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין לא אמר כלום. פי' שאין אדם מקיים דבר שלא בא לעולם:

אמר הרי הן מופרין ר' אליעזר אומר מופר וחכמים אומרים אינו מופר. וטעמא דרבנן כדמפרש בסיפא דהך מתני' אישה יקימנו ואישה יפרנו הוקשה הקמה להפרה לענין זה את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר את שלא בא לכלל הקם כגון זה לא בא לכלל הפר והלכתא כרבנן:

תניא האומר לאפוטרופוס. פי' לאשר על ביתו כל נדרים דתדור אשתי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הפר לה והפר לה יכול יהו מופרין ת"ל אישה יקימנו ואישה יפרנו דברי ר' יאשיה. פי' דדריש אישה בתרא דהוי מיותר והוי מיעוטא אישה ולא שלוחה:

א"ל ר' יונתן מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו. כתב רבינו ז"ל והלכתא כר' יאשיה ולא מבעיא בנדרים שתדור דודאי אין אפוטרופוס מפר. פירוש דהא איהו גופיה לא מצי מפר כרבנן דמתני':

דגרסי' בנזירות [ריש דף יב.] אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם. שחוששין בכל אחת מהן שמא קדש שלוחו לקרובתה:

תנן א"ר אליעזר כו'. אדרבי אמי דאוקמה בשעשה בה מאמר מהדר לפרוכי:

שקה לעצמו ע"י שמים. שהיתה כבר זקוקה לו:

אירוסין עושה. ובעיא מסירה לחופה:

נישואין עושה. ואם בא עליה בלא חופה קנאה ומוציאה בגט:

תניא כוותיה דר' אמי. דמפרש טעמא דבית שמאי משום שעשה בה מאמר:

שאין לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו. והיינו מקדש אשה:

משבאת לרשותו. נגמרה לו להפר נדריה עם אביה:

יבמתו. שהיתה זקוקה לו קודם שעשה בה מאמר אינו דין שיפר לה:

כך יש לאחרים חלק בה. שהיא זקוקה גם לאחיו:

שאר דברים לנדרים דמו. דלשאר דברים לא נגמרה להפרת נדרים נמי לא נגמרה לקמן מפרש מאי שאר דברים:

חבל על בן עזאי. הרבה חבלה והפסד יש בדבר שתלמיד ותיק כבן עזאי לא שימש אדם גדול כר"ע:

הקנו מן השמים כגון יבמה שהקנו לו מן השמים קנה לעצמו הוא על ידי מאמרו. ומתרץ קנה לעצמו ומכל מקום על ידי שמים. וקשיא לי כל שכן שהוסיף. ונראה לי שאין זה תוספת אלא ביטול שביטל קניית שמים דבביאה לבד קנייה וגלי אדעתיה דלא ניחא ליה באותו קנין משום דיש לאחיו חלק בה כך היתה סברת המקשה. הרא"ם ז"ל.

תיפשוט דנישואין עושה אף על גב דיש בה זיקה כיון דנישואין עושה פקע זיקת יבם שני. דאי אמרת אירוסין עושה כיון דלאו כנשואין דמי דאכתי שייך בה אחיו דלא פקע זיקת אחיו לגמרי אמאי מצי למיפר הוא לחודיה בלא הפרת אחיו והתנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה דכל זמן שהיא ארוסה שייך אביה בה הכא נמי אכתי שייך אחיו בה. אמר רב נחמן לעולם מאמר לבית שמאי אירוסין עושה ומאי יפר דקאמר רבי אליעזר יפר בשותפות בינו ובין אחיו. פירוש.
וכתב הרי"ץ ז"ל וז"ל: תיפשוט דנשואין עושה מדמפר לה לבדו דאי אירוסין עושה איך פסיק ותני דמפר לה לבדו ואפילו נפלה לו מן האירוסין של אחיו ואפילו היא נערה והא קיימא לן דאביה ובעלה מפירין נדריה. ותירץ רב נחמן דהאי יפר בשתוף האב קאמר. ויש מפרשים דתלמוד דקדק הכא בדמפר לה לבדו בלא אחיו שהוא במקום אב. וזה הפירוש אין לו ידים ורגלים דאם כן מאי מתרץ רב נחמן יפר בשותפות והלא אם לא מאמרו של זה לא היה יכול להפר זה כלל והאחד שאין לו אלא זיקה גרועה יפר בשתוף עם זה. והמפרש הזה הוזקק לזה מחמת שהיה בדעתו דהאי יבמה מן הנשואים של אחיו נפלה לו. ואין זה הכרח כי מתניתין סתמא קתני ואפילו מן האירוסין משמע. עד כאן.
והקשו בתוספות ומנא ליה דנשואין עושה והא אוקימנא לה בשעמד בדין ונתחייב במזונותיה וכיון שכן אפילו תימא אירוסין עושה מפר דכל שהוא חייב במזונותיה מפר לרבי אליעזר כדאיתא במתניתין. ותירצו דע"כ לא אוקימנא לה כדרב פנחס אלא לרבי אליעזר דאמר מאמר אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד אבל לדידן דהוה סבירא לן דקונה קנין גמור אפילו לא עמד בדין מפר דאלמא נשואין עושה. ואי נמי איכא למימר דמדרבי יהושע קא דייק דלדידיה מזונות לא מעלין ולא מורידין אלא כל שתכנס לרשותו בלבד. ומכל מקום נראה לי דאפילו מדרבי יהושע אי אפשר למידק למאי דס"ל לרבי אליעזר דאין המאמר קונה אלא לדחות בצרה לדרבי אליעזר הא א"א אלא משום דרב פנחס ודרב פנחס לרבי יהושע בכי הא לית ליה וכדאמריתא לעיל אלא על כרחך האי תפשוט דקאמר למאי דס"ל דמאמר קונה קנין גמור קאמרינן בין דפשיט מדרבי אליעזר בין דפשיט מדרבי יהושע. הרשב"א ז"ל.
וכן כתב הרא"ם ז"ל וז"ל: תפשוט דבעי רבא פירוש למה דבעינן למימר מעיקרא דטעמא דרבי אליעזר דמיפר משום דמאמר קונה קנין גמור. ולאו משום דרב פנחס תפשוט דבעי רבא ביבמות פרק ארבעה אחין מאמר לבית שמאי אירוסין עושה או נשואין עושה והתם מפרש למאי הלכתא לענין מסירה לחופה תפשוט דנשואין עושה מדאמר רבי אליעזר יפר מטעם מאמר דאי אירוסין עושה אמאי מיפר לבדו בלא אב הא תנן נערה וכו' ואפילו אין אב שנינו דמת האב לא נתרוקנה רשות לבעל אלא ודאי מדמיפר שמעינן דנשואין עושה. ואף על גב דהתם בארבעה אחין אמרינן דאפילו אמרינן נשואין עושה אינו יורשה ואינו מיטמא לה דלא עדיפא מארוסה דאלמא דוקא לענין יורשה וליטמא לה קאמר דלא מהני מאמר להעדיפא על ארוסה דעלמא דכתיב בהו שארו בטומאה כתיב כי אם לשארו בירושה דדרשינן ונתתם את נחלת שארו לו אבל בהפרת נדרים דלא כתיב שארו מהני מאמר להעדיפה על ארוסה דעלמא. אמר רב נחמן בר יצחק אפילו לפי טעם דסלקא דעתין דטעמא דרבי אליעזר משום דמאמר קונה קנין גמור לא תיפשוט מידי דמאי יפר דקתני רבי אליעזר יפר בשותפות עם האב ולעולם אירוסין עושה והאי דלא מקשי הכא כדמקשי ביבמות בארבעה אחין מי קתני יפרו יפר קתני דמשמע דלא באב היינו טעמא דאמר התם יפר בשותפות. והעמיק ודקדק התלמוד להקשות עליו עד שהוזקק לטעמא דרב פנחס. אבל הכא טעמו של רב נחמן לפי שבוש דס"ד דטעמיה דרבי אליעזר משום קנין מאמר וכמו לבטלה תירצו רב נחמן הילכך לא חש התלמוד להעמיק ולדקדק עליו ולהקשות מי קתני יפירו. תניא כותיה דרבי אמי טעמא דרבי אליעזר דיפר משום מאמר ומיהו לטעמיה דרב פנחס איתיה כאשר הוכחנו לעיל. ולהכי בעי רבי אליעזר מאמר שעל ידי המאמר מחייבין בית דין את בעל המאמר מזונות שאומרים לו אסרתה על אחיך במאמרך או כנוס או פרנס. אמר רבי אליעזר ומה אשה דעלמא שאין לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו וכו' אשה שיש לו חלק קודם שעשה בה מאמר אינו דין שתגמר לו שיפר לבדו כיון דאית ליה טעמא דרב פנחס אבל אם לא מאמר בטעמו של רב פנחס גרידא לא אמרינן מפר דתרתי בעי מאמר ומזונות ואז יש לומר על דעתו היא נודרת שאלו היה זנה איש מעלמא לא אמרינן על דעתו היא נודרת הילכך מיבעיא מאמר לרבי אליעזר. עד כאן.

אמר רב נחמן בר יצחק מאי יפר יפר בשותפות. וא"ת אמאי לא אקשינן הכא מי קתני יפרו וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. וצריך תלמוד לפי דעתי שאם היה יודע שיש להעמידה בכך מעיקרא מאי קאמר תפשוט דנשואין עושה דילמא משום דעמד בדין וברח ומדרב פנחס. הרשב"א ז"ל.
משבאתה לרשותו לאחר אירוסין נגמרה לו שמפר לה נדריה עם האב ואם אין לה אב יפר לה הוא לבדו כך מצאתי כתוב ואינו מיושב כלל בפני שיהא מפר הארוס לבדו אם אין לה אב. וחפשתי בכוליה פרקי' ולא מצאתי דבר שיורה עליו כלל ואדרבה מצאתי דברים מורים הפך זה. וגם חפשתי בדברי הר"ם וראיתי שכתב בפרק י"א מהל' נדרים בשני מקומות או בשלשה שאין מפר עד שתכנס לחופה ואפילו מת האב ונדרה אחר כך. ובאמת כן הדעת נוטה. הרי"ץ ז"ל.

חבל עליך בן עזאי הפסד גדול על תלמיד מפולפל כבן עזאי שלא שמש רבי עקיבא שאלמלא שמשו הצליח. אבל הפסד כדאמרינן בסנהדרין חבל על שמש שאבד מן העולם. הרא"ם ז"ל.

גמרא קנה לעצמו כצ"ל:

רש"י פליגי הס"ד מאמר אינו הד"א יבמין הס"ד:

ברא"ש לפרוכי הס"ד לו הס"ד:

ר"ן זיקה והוי כצ"ל יפר הס"ד מקרו הס"ד לחודיה הס"ד:

בד"ה ור"י כו' הארוס ואחוה מצי למיסרה על היבם כצ"ל והס"ד כאירוסין הס"ד:

בד"ה ולר"א כו' אחין שני נשואין כצ"ל גמור הס"ד מאמר הס"ד זיקה הס"ד מאמר הס"ד:

ר"ן ד"ה ור"י הנ"מ בחד. דהכי אשכחן ביבמות לר"ג. כצ"ל:

ואי. אמרת טעמא דרבי אליעזר דאמר לשנים מיפר כגון שעשה בה מאמר הא דאמר שהקנו לו מן השמים קנה לעצמו הוא במה שעשה בה מאמר: או נשואין עושה. יורשה ומיטמא לה והבא עליה נידון בחנק דאי אירוסין דלא פקעה זיקת אחיו לגמרי מינה היכי מצי יבם מיפר לחודיה: והא תנן נערה המאורסה וכו'. דכל זמן שהיא ארוסה אכתי שייך בה אביה: מאי יפר דקאמר ר''א בשותפות. עם אביה דלעולם אירוסין עושה: תניא כוותיה דר' אמי. דבעשה בה מאמר פליגי: משבאת לרשותו נגמרה לו. מיפר נדריה הוא ואביה: אשה שיש לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו שהיא זקוקה לו עד שלא עשה בה . מאמר: משבאת לרשותו. דעשה בה מאמר: אינו דין שתיגמר לו. דמפר נדריה: כך אין לאחרים חלק בה. קודם שתתארס לו: כך יש לאחרים חלק בה. לשאר יבמין: מה אתה משיב על יבם אחד. שאין אתה מודה לי עליו הואיל ואין לאחרים חלק בה כארוסה דמיא ומיפר לה: כלום חלקנו כו'. דודאי בין עשה בה מאמר בין לא עשה בה מאמר אינו חייב סקילה הבא עליה כנערה המאורסה הלכך אינו מיפר לא שנא יבם אחד ולא שנא שני יבמין דהכל דינו שוה דאין חיוב יותר הבא על שומרת יבם אחד מהבא על שומרת שני יבמין: וכשאר דברים כן נדרים. דכשם דלענין סקילה אין לה דין כנערה מאורסה כך בנדרים אינה גמורה לאישה להפר כנערה מאורסה והכי מפ' לקמן: שלא שימשת את ר''ע. שיודע לנצח כל כך ולהשיב תשובות מעולות:

אין תוס' לעמוד זה

ר"ן
הכי פריך בשלמא רבי יהושע איכא לקיומי מילתיה דנימא דמפר בשותפות קאמר דיש זיקה וכארוסה חשיבא אלא רבי אליעזר מאי טעמיה אי נמי סבירא ליה יש זיקה והויא כארוסה או כנשואה אפילו הכי לשני יבמין לא סגי דאין ברירה ואי אין זיקה אפילו חד נמי לא יפר: אמר רבי אמי כגון שעשה בה מאמר. שנתן לה קדושין דקדושי יבם הכי מקרו: מאמר קונה קנין גמור. דהויא לה ככנוסה ומצי פטר לה בגיטא ולא בעיא חליצה ומש''ה מפר לחודיה: ורבי יהושע ה''מ בחד יבם. איכא למימר דמפר אי משום זיקה אי משום מאמר: אבל בשני יבמין לא. דאפי' סבירא לך כב''ש דמאמר קונה קנין גמור אפילו הכי מצי אחוה למיסרה עליה בגיטא או בביאה דהכי אשכחן ביבמות לרשב''ג דסבירא ליה דמאמר קונה קנין גמור כב''ש ואפי' הכי אית ליה דאחוה אסר לה [על היבם] בגיטא או בביאה וכיון שכן היכי משוית לה כנשואה או כארוסה הא מגרע גרעה דארוסה לא מצי איניש למיסרה על הארוס ואחוה מצי למיסרה על היבם: ור''ע סבר אין זיקה. דלא חשיבא ליה זיקה למיהוי אפילו כאירוסין: ולרבי אלעזר. דאמר בפ' ד' אחין מאמר לבית שמאי אינו קונה אלא לדחות בצרה כדתנן התם שלשה אחין ב' נשואין שתי אחיות ואחד מופנה ומת אחד מבעלי האחיות ועשה בה מופנה מאמר ומת אחיו השני ב''ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה והיינו דקאמר ר''א לדחות בצרה כלומר לדחות את אחותה שלא תאסרנה משום אחות זקוקה דמאמר עביד לה ככנוסה לענין זה אבל אינו קונה קנין גמור דאי בעי לאפוקה לא סגי לה בגיטא: מאי איכא למימר. היכי מצי מיפר כיון דלא קני לה קנין גמור: הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין וברח. ופסקו לה מזונות משלו כדתניא בהחולץ עמד בדין וברח ניזונת משל יבם דר''א ס''ל דכל שחייב במזונותיה יפר כדתנן לעיל וכי תימא תינח לר''א לר' יהושע מאי איכא למימר דהא רבנן פליגי עליה דר''א במתני' דהבוגרת לעיל דסבירא להו אע''ג דמפרנס לה אינו זכאי בהפרת נדריה וסתם רבנן דפליגי עליה דר''א היינו ר' יהושע דהוא בכל דוכתי בר פלוגתיה א''כ מ''ט דר' יהושע דאמר ביבם א' יפר איכא למימר משום דס''ל דיש זיקה וככנוסה דמיא א''נ רבנן דפליגי עליה דר''א במתני' דבוגרת לאו היינו ר' יהושע ור''א ור' יהושע כולהו סבירא להו דבארוס כל שחייב במזונותיה יפר ובחד יבם (נמי) כשעמד בדין וברח ה''נ מיהו בשני יבמין ועמד חד מינייהו בדין וברח פליגי דר''א ס''ל האי יבם נמי כיון דעמד בדין וברח כארוס דמי ועל דעתו היא נודרת ור' יהושע סבר אין היבמה גמורה לזה כשם שהארוסה גמורה לארוס דארוסה לא מצי איניש למיסרה עליה דארוס הלכך כל היכא דאיהו מפרנס לה על דעתו היא נודרת אבל יבמה ליבם במקום שני יבמין כיון דאידך מצי אסר לה אינה רואה עצמה קנויה לגמרי ליבם זה שעמדה עמו בדין כדי שתהא נודרת על דעתו כן נ''ל.: תנן א''ר אליעזר וכו'. לר' אמי פרכינן דאוקמה בשעשה בה מאמר: קנה לעצמו הוא. במאמר שעשה בה: שקנה לעצמו ע''י שמים. דמקמי הכי הוי אגידא גביה משום זיקה: תפשוט דבעי רבה. לר' אמי דאוקמה בשעשה בה מאמר תפשוט דבעי רבה אירוסין עושה ובעיא מסירה לחופה ובלאו הכי לא קני לא ליורשה ולא ליטמא לה: או נשואין עושה. דאם בא עליה בלא חופה קני לה ליורשה וליטמא לה תפשוט מר''א דנישואין עושה דהא אמר ר''א יפר וקס''ד דמפר לחודיה בלא שותפות ומסקינן לעולם אימא לך דאירוסין עושה ומאי יפר בשותפות קאמר. ואיכא למידק היכי הוה סליק אדעתיה מעיקרא דיפר לחודיה קאמר והא ממתני' משמע דבשותפות דוקא קאמר דא''ר אליעזר ומה אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא מפר נדריה אשה שהקנו לו מן השמים אינו דין שיפר נדריה והאי ק''ו לא סגי אלא להפר בשותפות דאפי' תימא דס''ל לר''א דמאמר נישואין עושה היכי מוכח לה מהאי ק''ו לר''ע דליפר לחודיה לימא ליה ר''ע אנא לא סבירא לי דנישואין עושה כדקאמרת אלא ודאי להפר בשותפות דייק ליה ר''א האי ק''ו דס''ל דלא גרע יבם מארוס והיינו נמי דקמהדר ליה ר''ע אין היבמה גמורה לאישה כשם שהארוסה גמורה לאישה דה''ג במתני' במקצת נסחי אלמא ר''א לא דייק ק''ו דידיה לשוויה יבם כארוס והיכי קס''ד דלר''א מיפר יבם לחודיה איכא למימר דהוה סבירא לן דר''א לדבריו דר''ע הוא דקאמר והכי קאמר ליה נהי דלא סבירא לך דמאמר נישואין עושה אודי לי מיהת דיפר בשותפות דלא גרע יבם מארוס ואהדר ליה ר''ע אין מיגרע גרע שאין היבמה גמורה לאישה שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה וכדמפ' לקמן. ומקשו הכא תו למאי דמסקינן מאי יפר יפר בשותפות אמאי לא פרכינן מי קתני יפרו יפר קתני כדפרכינן ביבמות י''ל דהתם הוא דפרכינן הכי משום דאכתי לא קים לן דאיכא לתרוצה בשעמד בדין וברח דבתר דאקשינן מי קתני יפרו יפר קתני מוקמינן לה התם בהכי אבל הכא דאתמר האי פרוקא לעיל אי הוה פריך ליה מי קתני יפרו ידע דהוה מוקי ליה בשעמד בדין וברח ומש''ה לא איכפת ליה לאקשויי:

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד