דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 216ימים לסיום הש״ס

נדרים עה ע"א - Steinsaltz

is it taught in the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Ami? The Gemara explains that support for Rabbi Ami’s opinion is found in that which is taught in the baraita, as Rabbi Akiva mentions the following distinction: Whether he performed levirate betrothal or whether he did not perform levirate betrothal. This indicates that Rabbi Eliezer’s statement is referring to a yevama with whom he performed levirate betrothal.

Alternatively, support can be derived from the first clause of the baraita, which teaches: Once she enters his jurisdiction, she is fully under his authority. If the baraita is referring to a situation where he did not betroth her in levirate betrothal, in what sense is she fully under his authority? Deduce from it that the situation is one in which he has performed levirate betrothal.

The Gemara then asks with regard to the baraita itself. What is the meaning of the phrase: And just as in other matters there is no such distinction, so too with regard to vows, that Rabbi Akiva teaches in the baraita? Rava said: This is what Rabbi Akiva is teaching: Do you not concede that one is not liable to be punished with stoning for adulterous relations with a yevama as he would be if she were a betrothed young woman? The status of the relationship is inferior to proper marriage, as one who engages in sexual intercourse with a yevama does not incur the death penalty. Accordingly, the authority of the yavam with regard to vows is also inferior.

Rav Ashi said: The mishna (74a) is also precisely formulated to indicate this, as it teaches: A yevama is not her husband’s full-fledged wife in the same manner that a betrothed woman is her husband’s full-fledged wife.

MISHNA: One who says to his wife: All vows that you will vow from now until I arrive from such and such a place are hereby ratified, has not said anything, i.e., the vows are not ratified. However, if he states that all vows that she will take until then are hereby nullified, Rabbi Eliezer said: They are nullified, while the Rabbis say: They are not nullified. Rabbi Eliezer said in explanation: If one can nullify vows that have reached the status of a prohibition, i.e., that have already taken effect, shall he not be able to nullify vows that have not reached the status of a prohibition?

The Rabbis said to him in response: The verse states: “Every vow, and every binding oath to afflict the soul, her husband may ratify it, or her husband may nullify it” (Numbers 30:14). This teaches: That which has reached the status of eligibility for ratification, i.e., a vow that she has already taken, has reached the status of eligibility for nullification. However, a vow that has not reached the status of eligibility for ratification has not reached the status of eligibility for nullification either, and it cannot be nullified.

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: According to Rabbi Eliezer, do the vows that the husband nullifies in advance take effect momentarily and are then canceled immediately after? Or perhaps they do not take effect at all. The Gemara inquires: In what case is there a difference between these possibilities?

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עה - א

מאי  תניא כוותיה דרבי אמי, היכן מצינו מברייתא זו ראיה לדברי רבי אמי, שדברי רבי אליעזר הם באופן שעשה בה מאמר? -

דקתני בברייתא [בדברי רבי עקיבא], "בין שעשה בה מאמר ובין שלא עשה בה מאמר"

- משמע שרבי עקיבא שמע את דברי רבי אליעזר באופן שעשה בה מאמר.

אי נמי [וכן יש ראיה] מרישא.

דקתני [בדברי רבי אליעזר]: משנכנסה לרשותו נגמרה לו, משבאת לרשותו אינו דין שתגמור לו.

ואי דברי רבי אליעזר הם בדלא קדיש, מאי שייך לשון "נגמרה לו"? הרי עדיין לא קידשה!?

תפשוט מיניה כשעשה בה מאמר - מוכח מזה, שדברי רבי אליעזר אמורים באופן שעשה בה מאמר, דהיינו קידושין.

ומפרשת הגמרא את המשך הברייתא:

מאי וכשאר דברים כן נדרים דקתני - מה הן שאר הדברים שמהם מביא רבי עקיבא ראיה לדבריו?

אמר רבא: הכי קתני - אי אתה מודה שאין חייבין סקילה, כנערה המאורסה, על ביאה של אדם זר בשומרת יבם, אפילו כשהיא זקוקה ליבם אחד, ואפילו כאשר עשה בה מאמר.

ומוכח מזה, שאין היבמה נחשבת בשום אופן כארוסה. ואף לענין הפרת נדרים אינה נחשבת מאורסת.

אמר רב אשי:

מתניתין נמי דיקא [ממשנתנו גם מבואר שזהו טעמו של רבי עקיבא],

שכתוב במשנה: אין יבמה גמורה לאישה כשם שארוסה גמורה לאישה.

ומשמע מזה שראייתו של רבי עקיבא היא מכך שרואים אנו שאין היבמה נחשבת כמאורסת לענין סקילה, אם בא עליה אדם זר. ולכן אף לענין הפרת נדרים אינה נחשבת כמאורסת [41].

מתניתין:

האומר לאשתו: כל נדרים שתדורי מכאן, מהיום, עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין - לא אמר כלום [לא חל הקיום] [42].

ואם אמר: כל נדרים שתדורי עד שאבוא ממקום פלוני הרי הן מופרין -

רבי אליעזר אומר: מופר.

וחכמים אומרים: אינו מופר.

אמר רבי אליעזר לחכמים, יש לימוד של "קל וחומר" המוכיח את דברי:

אם מצינו שהבעל הפר נדרים שכבר חלו ובאו לכלל איסור -

וכי לא יפר נדרים שעדיין לא חלו, ועדיין לא באו לכלל איסור!?

אמרו לו חכמים: הרי הוא אומר, "אישה יקימנו ואישה יפרנו", הקיש הכתוב הפרה להקמה, ומלמד הכתוב -

את שבא לכלל הקם, בא לכלל הפר - רק נדר שחל, והינו "בר קיום", הוא גם "בר הפרה".

אבל נדר שלא בא לכלל הקם, לא בא לכלל הפר - נדר כזה שאינו בר הקמה, כיון שעדיין לא חל, גם אינו "בר הפרה".

גמרא:

איבעיא להו:

לדעת רבי אליעזר, שאפשר להפר נדרים עוד לפני שחלו, כיצד פועלת בהם ההפרה.

האם כאשר האשה או הבת נודרת, מיחל חלין הנדרים, ומיד הם בטלין, מכוח ההפרה של הבעל או האב.

או דלמא ההפרה מועילה לכך שנדרים אלו אפילו לא חלין כלל.

ושואלת הגמרא: למאי נפקא מינה בין צדדי הספק?

הערות

[41] כתב הר"ן שלמסקנת הגמרא אין טעמו של רבי עקיבא משום שאין זיקה אלא אפילו אם יש זיקה מכל מקום אינה נחשבת ארוסה לענין הפרת נדרים כשם שאינה נחשבת ארוסה לענין חיוב סקילה, ולפיכך כתב הר"ן שעל אף שקיימא לן שיש זיקה בכל זאת הלכה כדעת רבי עקיבא שאין היבם מיפר נדרי יבמתו. ומסתפק הר"ן בדין נערה המאורסה שמת בעלה והרי היא ממתינה ליבום, האם יכול אביה להפר לבד את נדריה כיון שאין לו שותף שהרי היבם אינו יכול להפר, או שאינו יכול להפר משום שלענין זה כן נחשבת היבמה כמאורסת וצריך האב שותפות בהפרת נדריה ולא יוכל להפר לבד. והרמב"ם בפרק י"א מהלכות נדרים הלכה כ"ד כתב שיכול האב להפר לבד את הנדרים. אך הר"ן מוסיף שכל הנידון הוא רק בנדרים שנודרת עכשיו כאשר היא ממתינה ליבום, אבל נדרים שנדרה עוד בחיי בעלה פשיטא שיכול האב להפר אחר מיתתו של הבעל, כיון שנתרוקנה רשותו של הבעל לאב, והיבם לא זכה בזה דהרי אינו יכול להפר, ולכן זוכה בהם האב ויכול להפר נדרים אלו לבד.

[42] והטעם, משום שעל קיום לא יתכן לומר את הקל וחומר של רבי אליעזר בהמשך המשנה, ולכן אין סיבה לומר שתהא אפשרות לקיים את הנדר לפני שנדרה. [ר"ן]

תניא כוותיה [שנויה כשיטתו] של ר' אמי? והרי אין הדבר מפורש בברייתא. ומשיבים: דקתני [ששנה שם] בדברי ר' עקיבא: בין שעשה בה מאמר ובין שלא עשה בה מאמר. משמע שדברי ר' אליעזר מתייחסים ליבמה שעשה בה מאמר.

אי נמי מרישא [או גם כן מתחילתה של הברייתא] דקתני [ששנה בה] : משנכנסה לרשותו נגמרה לו. ואי [ואם] מדובר פה במקרה שלא קדיש [קידש] מאי [מה] לשון "נגמרה לו"? תפשוט מיניה [תפתור ממנה] שכאן מדובר ביבמה כשעשה בה מאמר.

ושואלים לעצם לשון הברייתא: מאי [מה] פירוש "וכשאר דברים כן נדרים" דקתני [ששנה] שם? מה הם אותם דברים? אמר רבא: הכי קתני [כך שנה], כך משמעות הדברים: וכי אי [אין] אתה מודה שאין חייבין סקילה אם בא אדם אחר על יבמה, כפי שמתחייב מי שבא על נערה המאורסה? ואם כן אף בנדרים אין דין ארוסה ויבמה שווה.

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [משנתנו גם כן מדוייקת] אם מדקדקים בלשונה, שאף בה נאמרה סברה זו. ששנינו בה: אין יבמה גמורה לאישה כשם שארוסה גמורה לאישה.

א משנה האומר לאשתו "כל הנדרים שתדורי מכאן (מעכשיו) עד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין" — לא אמר כלום. אמר לה "כל הנדרים שתדורי עד שאבוא ממקום פלוני הרי הן מופרין" ר' אליעזר אמר: מופר, וחכמים אומרים: אינו מופר. אמר ר' אליעזר בהסבר שיטתו: אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור, כלומר, נדרים שכבר נדרה ואסורה בהם — לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור?

אמרו לו חכמים בתשובה: הרי הוא אומר "אישה יקימנו ואישה יפרנו" (במדבר ל, יד) ללמד: את שבא לכלל הקם, נדר כזה שאפשר להקים אותו, כלומר, נדר שנדרה כבר — הוא זה שבא לכלל הפר, אבל נדר שלא בא לכלל הקם — לא בא גם לכלל הפר.

ב גמרא איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] : לדעת ר' אליעזר, האם נדרים אלה שהוא מפר מראש מיחל חלין [חלים] הם לרגע אחד ואולם בטלין [בטלים] מיד לאחר מכן, או דלמא [שמא] לא חלין הם כלל? שכיון שהפירם לפני שנדרה אין להם תחולה כלל. ומסבירים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה] למעשה, מה ההבדל אם הם חלים ובטלים או שאינם חלים כלל, שהרי בפועל אין להם כל קיום —

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

is it taught in the baraita in accordance with the opinion of Rabbi Ami? The Gemara explains that support for Rabbi Ami’s opinion is found in that which is taught in the baraita, as Rabbi Akiva mentions the following distinction: Whether he performed levirate betrothal or whether he did not perform levirate betrothal. This indicates that Rabbi Eliezer’s statement is referring to a yevama with whom he performed levirate betrothal.

Alternatively, support can be derived from the first clause of the baraita, which teaches: Once she enters his jurisdiction, she is fully under his authority. If the baraita is referring to a situation where he did not betroth her in levirate betrothal, in what sense is she fully under his authority? Deduce from it that the situation is one in which he has performed levirate betrothal.

The Gemara then asks with regard to the baraita itself. What is the meaning of the phrase: And just as in other matters there is no such distinction, so too with regard to vows, that Rabbi Akiva teaches in the baraita? Rava said: This is what Rabbi Akiva is teaching: Do you not concede that one is not liable to be punished with stoning for adulterous relations with a yevama as he would be if she were a betrothed young woman? The status of the relationship is inferior to proper marriage, as one who engages in sexual intercourse with a yevama does not incur the death penalty. Accordingly, the authority of the yavam with regard to vows is also inferior.

Rav Ashi said: The mishna (74a) is also precisely formulated to indicate this, as it teaches: A yevama is not her husband’s full-fledged wife in the same manner that a betrothed woman is her husband’s full-fledged wife.

MISHNA: One who says to his wife: All vows that you will vow from now until I arrive from such and such a place are hereby ratified, has not said anything, i.e., the vows are not ratified. However, if he states that all vows that she will take until then are hereby nullified, Rabbi Eliezer said: They are nullified, while the Rabbis say: They are not nullified. Rabbi Eliezer said in explanation: If one can nullify vows that have reached the status of a prohibition, i.e., that have already taken effect, shall he not be able to nullify vows that have not reached the status of a prohibition?

The Rabbis said to him in response: The verse states: “Every vow, and every binding oath to afflict the soul, her husband may ratify it, or her husband may nullify it” (Numbers 30:14). This teaches: That which has reached the status of eligibility for ratification, i.e., a vow that she has already taken, has reached the status of eligibility for nullification. However, a vow that has not reached the status of eligibility for ratification has not reached the status of eligibility for nullification either, and it cannot be nullified.

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: According to Rabbi Eliezer, do the vows that the husband nullifies in advance take effect momentarily and are then canceled immediately after? Or perhaps they do not take effect at all. The Gemara inquires: In what case is there a difference between these possibilities?

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

*האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הרי הן קיימין לא אמר כלום הרי הן מופרין ר"א אומר מופר וחכ"א אינו מופר וכו':

תניא האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הפר לה והפר לה יכול יהו מופרין ת"ל אישה יקימנו ואישה יפרנו דברי ר' יאשיה א"ל ר' יונתן מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו [כו'] והלכתא כר' יאשיה ולא מיבעיא שתדור דודאי אין אפוטרופוס מיפר דגרסינן בנזירות *א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו *אמר רבא מודה רבי יוחנן באשה שאין לה לא בת ולא בת בת ולא אם ולא אם אם ולא אחות ואע"פ שהיתה (לו) [לה] ונתגרשה לאחר מכן דשריא מ"ט כי משוי איניש שליח במלתא דמצי עביד לה איהו במלתא דלא מצי עביד ליה איהו לא מצי לשוייה שליח והוינן בה האומר לאפוטרופוס וכו' ומפרקינן לה אליבא (א) דר"מ דאמר איהו מצי מיפר וש"מ דלרבנן כשתדור אשתי לא דינא ולא דיינא דאין אפוטרופוס מיפר אלא אפילו בנדרים שנדרה נמי אין מיפר דר' יאשיה בכלהו פליג דכתיב אישה והא דנקט שתדור אליבא דר"א ולא שנדרה כרבנן אורחא דמילתא קתני א"נ להודיעך כחו דרבי יונתן אבל ודאי אפילו אמר לאפוטרופוס כל נדרים שנדרה אשתי אם תראה שלא כראוי לי נדרה הפר לה והיפר אינן מופרין לרבי יאשיה והלכתא כוותיה דקי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר ואיכא טעמי אחריני לרבינו הגדול ולרבינו חננאל בפרק השואל ואנן לא בקיאינן בהו שפיר ולהכי לא כתבינן להו:

אמר רבא ומודה ר' יוחנן באשה שאין לה בת ולא בת בת ולא אם (ג) אם ולא אחות ואע"פ שהיתה לה ונתגרשה לאחר מכן דשריא מאי טעמא כי משוי שליח במילתא דאיהו גופיה מצי עביד לה מילתא דאיהו גופיה לא מצי עביד לה לא מצי משוי שליח והכא בעידנא דמשוי שליח קרובתה של זו אשת איש היתה ופרכינן והא תניא האומר לאפוטרופוס וכו' ופרקינן לה אליבא דר' אליעזר דאמר דאיהו גופיה מצי מפר וש"מ דלרבנן בנדרים הבאים אחר מכן לית דינא ולית דיינא דאין אפוטרופוס מפר אלא אפילו בנדרים שנדרה כבר אין אפוטרופוס מפר דאין שליחות להפרת נדרים כר' יהודה דר' יהודה בכולהו פליג מדכתיב אישה למעוטי שליח והא דנקט שתדור אליבא דר' אליעזר ולא נקט שנדרה אליבא דרבנן אורחא דמילתא קתני דאילו נדרים שנדרה כבר איהו גופיה מפר להו א"נ להודיעך כחו דר' (ד) נתן דאפילו בנדרים הבאים לאחר מכן מצי משוי שליח ומקילינן בהפרה תרי קולי אבל ודאי לר' יאשיה אפילו נדרים שנדרה אינו יכול לעשות שליח להפר אותה והלכתא כר' יאשיה דכיון דלא מכרעא שפיר בתלמודא הלכתא כמאן (דאמר) בשל תורה הלך אחר המחמיר וכדכתב רבינו הרב ז"ל ובבבא מציעא [דף צו.] הארכנו בה. כתב רבינו ז"ל ואיכא טעמי אחריני לרבינו הגדול הרי"ף ז"ל ולרבינו חננאל בפרק השואל ואנן לא בקיאינן בהו שפיר ולהכי לא כתבינן להו ע"כ:

דקתני בין שעשה בה מאמר. מכלל דשמעיה ליה לר' אליעזר דאיירי בשעשה בה מאמר:

דקתני משנכנסה לרשותו. דמשבא' לרשותו אחר שכבר יש לו חלק בה היינו מאמר:

מתני' הרי הן קיימין לא אמר כלום. כדפרישית לעיל דהוה ליה קיום בטעות לפי שיש נדרים שלא יחפוץ וה"ר אליעזר ממי"ץ פירש כאן עוד טעם אחר שיקיים נדרים שבא לכלל איסור מאותם שלא באו לכלל איסור מיהו צריכים אנו לטעם הראשון דהא רבנן קאמרי דנדרים דלעתיד דשלא באו לכלל הקם לא באו לכלל הפר ומנא להו לרבנן דנדרים שלעתיד שלא באו לכלל הקם דהא לא אמרו ק"ו אלא ע"כ משום דהוי כמו קיום בטעות:

את שבאו לכלל הקם. היינו נדרים שכבר חלו:

גמ' מחל חיילי ובטלי. אותם נדרים שהפר כבר לאשתו כשנדרה אותם חלו ונתבטלו לאלתר או לא חיילי כלל:

המשנה החמישית והכונה בה בביאור ענין חלק הרביעי והוא שאמר האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד שאבא ממקום פלני הרי הן קיימין לא אמר כלום הרי הן מופרים רבי אליעזר אומר מופר וחכמים אומרים אינו מופר אמר רבי אליעזר אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור אמרו לך אישה יקימנו ואישה יפירנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר לא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר אמר הר"ם פי' שבאו לכלל איסור ירצה אחר שבועתה אשר יחייבה זאת השבועה בלא ספק לקיימם אם לא שהוא בטל והפר לה איך לא יפר קודם חיוב השבועה והלכה כחכמים:

אמר המאירי האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד שאבא ממקום פלני וכו' וכן מכאן ועד יום פלני הרי הן קיימים לא אמר כלום שאין זה אלא הקמה בטעות שהרי אפשר לה לידור דברים שאלו שמעם בשעת הנדר היה מפר אמר הרי הן מופרין רבי אליעזר אומר מופרין ומדין קל וחומר שאם יכול להפר נדרים שבאו לכלל איסור ר"ל שנדרה בהם כל שכן שיש לו להפר נדרים שלא באו לכלל איסור ואע"פ שלא חלו עדין מכל מקום הדבר ידוע שהאב והבעל מפירין נדרים אע"פ שלא חלו ר"ל שאם נדרה שלא תשתה יין אם תלך למקום פלני ואע"פ שלא הלכה ולא נאסרה עדין מפר האב או הבעל ליבטל הנדר ושלא ליאסר אף לכשתלך וחכמים אומרים אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבאו לכלל הקם באו לכלל הפר וכו' ואע"פ שאף חכמים מודים שהאב והבעל מפירין נדרים שעדין לא חלו דוקא בנדרה אע"פ שנדרה על תנאי ולא נתקיים התנאי עדין ולא חל הנדר ואע"פ כן מפירין לה הואיל ונדרה וכן הקמתם הקמה ליאסר לכשתלך והרי הוא בא לכלל הקם אבל כל שלא נדרה כלל הואיל ואין כאן הקם אף הפר אין כאן והלכה כחכמים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

אמר רב אסי מתניתין נמי דייקא דלענין סקילה קאמר רבי עקיבא. אין היבמה גמורה לאישה כנערה המאורסה דהכי משמע אין היבמה גמורה לאישה שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה ומדקא מדמה לה לארוסה שמע מינה דבעשה בה מאמר קמיירי. פירוש.

מתניתין הרי הן מופרין רבי אליעזר אומר מופר וחכמים אומרים אינו מופר. פירוש טעמייהו דרבנן כדמפרש בסיפא דהך מתניתין אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר את שלא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר. תניא האומר לאפוטרופוס פירוש לאשר על ביתו כל נדרים שתדור אשתי מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הפר לה והפר לה יכול יהו מופרין תלמוד לומר אישה יקימנו ואישה יפרנו דברי רבי יאשיה. פירוש אישה אישה תרי זמני מיעוטא הוא אישה דוקא ולא שליח דליכתוב קרא יקימנו ויפרנו. אמר לו יונתן מצינו בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו פירוש ולרבי יאשיה הוא הדין לנדרים שנדרה כבר שאינו מפר משום מיעוטא דאישה אישה. אלא רבי יאשיה אליבא דרבי אליעזר קאמר לה דאמר במתניתין שהבעל מפר נדרים שתדור עדיין וקאמר רבי יאשיה דשלוחו אינו מפר לא נדרים שעברו ולא שעתידה לידור. וכתב רבינו ז"ל והלכתא כרבי יאשיה ולא מיבעיא בנדרים שתדור דודאי אין אפטרופוס מפר דגרסינן בנזירות א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו. אמר רבא ומודה רבי יוחנן באשה שאין לה לא בת ולא בת בת ולא אם ולא אם אם ולא אחות ואף על פי שהיתה לה ונתגרשה לאחר מכן דשריא מאי טעמא כי משוי איניש שליח במילתא דמצי עביד לה איהו במלתא דלא מצי עביד לה איהו לא מצי לשוייה שליח. והוינן בה האומר לאפטרופוס וכו' כלומר והא נדרים שתדור עדיין מלתא דלא מצי עביד לה בעל הן כרבנן דמתניתין וקאמר רבי יונתן דאפוטרופוט שלו מפר. ומפרקינן לה אליבא דרבי אליעזר דאמר איהו מצי מפר ושמע מינה דלרבנן בשתדור אשתי לא דינא ולא דיינא דאין אפוטרופוס מפר פירוש הואיל דאפילו בעל לא מצי מפר. אלא אפילו בנדרים שנדרה נמי אין מפר דרבי יאשיהו בכלהו פליג דכתיב אישה והא דנקט שתדור אליבא דרבי אליעזר ולא שנדרה כרבנן אורחא דמילתא קתני. אי נמי להודיעך כחו דרבי יונתן אבל ודאי אפילו אמר לאפטרופוס כל נדרים שנדרה אשתי אם תראה שלא כראוי לי נדרה הפר לה והפר לו אינן מופרין לרבי יאשיה. והלכתא כותיה דקיימא לן בשל תורה הלך אחר המחמיר. ואיכא טעמי אחריני לרבינו הגדול ולר"ח בפרק השואל ואנן לא בקינן בהו שפיר ולהכי לא כתבינן להו. הרנב"י ז"ל.

הכי גרסינן שבאו לכלל איסור ובמשנה טברנית נקוד (אסוֹר) אִסָר. פירוש.

גמרא מיחל חיילי ובטלי. צריכים אנו לומר בהכרח דמי ששאל בעיא זו היה פשוט בידו דושמע בעלה לא דוקא (הכי) וכי איצטרך למעט חרש כדאמרינן לעיל דאם איתא מאי קא מיבעיא ליה הא על כרחי' מיחל חיילי ובטלי. הרי"ץ ז"ל.

גמרא אי נמי מרישא דקתני כצ"ל:

רש"י פליגי הס"ד כו' בין הד"א הכי הס"ד ואחר כך מ"ה א"נ כצ"ל:

בד"ה מתניתין כו' מדקא קרי ליבמה אישה כצ"ל:

בא"ד הכי דאיכא כצ"ל אותן שלא הד"א:

ברא"ש מאמר הס"ד אשה הס"ד אביה הס"ד לה הס"ד לאחיו הס"ד עקיבא הס"ד מאמר הס"ד:

ר"ן ארוס הס"ד:

בד"ה משבאת כו' היינו משקדשה כצ"ל לרשותו הס"ד אשה שיש לו כצ"ל בשותפות הס"ד כוותיה הס"ד מיירי הס"ד נקט הס"ד מנייהו הס"ד:

בד"ה מתני' כו' דמחייב סקילה כצ"ל:

בד"ה כשם כו' מפר מיהו כצ"ל לאפוטרופוס הס"ד אלימי הס"ד שחלו הס"ד:

גמרא א"נ מרישא דקתני משנכנסה לרשותו כו'. לפמש"כ הר"ן לעיל בד"ה משבאת לרשותו. נראה להגיה כאן משבאתה:

ר"ן ד"ה ה"ה קיימין ל"א כלום. דנהי דאשכחן דנדרים שחלו כו' מאן לימא לן כו'. עתור"ע מה שהניח עליו בצ"ע. והן הן הדברים האמורים בפי' הרא"ש. אבל בספרי ר"פ מטות (כפי' גי' הילקוט הישרה) יליף מקרא דלאסור איסר על נפשו דאינו יכול לקיים נדר אשתו עד שלא תדור ע"ש. ותימה שהיה בהעלם עין מהראשונים. וגם מבואר שם דבלא קרא הל"ל מק"ו דיכול לקיים ודלא כהר"ן. ועל פי' הרא"ש דהטעם הוא משום דהוה קיום בטעות כו'. ק"ל דא"כ אם פירש הקיום על איזה נדרים פרטים ליהוי קיום וזה אינו במשמע. ועק"ל הא דתנן לעיל (עב ב) דמהני באומר כ"נ שנדרת כו' ה"ה מופרין וקס"ד דרבא שם בלא שמע. והא בכי הא קיום לא מהני לסברת הרא"ש ורבנן סברי את שבא לכלל הקם כו':

רא"ש ד"ה ה"ה קיימין לא"כ. והרא"ם פי' כו' טעם אחר דא"א לנו ללמוד שיקיים נדרים שלא באו לכלל איסור מאותם שבאו לכלל איסור מיהו צריכים אנו לטעם הראשון כו'. כצ"ל. או דכצ"ל דא"ת דהוי קיום לכתוב רחמנא הקיום באותן שלא באו לכלל איסור ונילף שיקיים כו' ור"ל בק"ו. ובזה א"ש מש"כ אח"כ דהא רבנן כו' דהא לא אמרו ק"ו:

את שבא לכלל הקם וכו'. נ"ל דהכא לאו מהקישא מדסמיך ליה הקמה להפרה דריש דהך הקישא לא דחי ק"ו דהרי לקמן בהך הקישא (פו ע"ב) כתב הר"ן דלאו הקישא מעליא הוא אך הכא מדהקדים הקמה להפרה קדריש דה"ל להקדים אישה יפרנה דהרי כל עיקר הקמה הוא אחר שידעי' שבעל יכול להפר הוצרך לומר אי הקים שוב לא יכול להפר אבל כל כמה דלא ידעינן מהפרה מאן דכר שמיה דהקמה. ומדהקדים הקמה ש"מ הכי קאמר את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר וכו':

אמנם נ"ל לפמ"ש הר"ן לעיל (עד ע"א) ד"ה רבי יהושע דאישה יקימנה אישה המיוחד וידוע לה לאפוקי בספק של ב' אינם יכולים לא להקים ולא להפר א"כ י"ל אישה יקימנה ובטל הפרת האב אבל אישה שאינו מיוחד אפילו קיימו שניהם מ"מ יכול האב לחוד להפר. ושוב אמר אישה יפירנה המיוחד היינו אחר שכבר הגיע זמנה למזונות שאז אישה המיוחד מיפר לבדו ולא אישה שאינו מיוחד. וא"ש דהקדים הקמה להפרה מפני שהגעת זמן מזונות מאוחר לארוס המיפר עם האב. ואין כאן הכרח להיקש הנ"ל אך זה הוא ר"א לשיטתו דס"ל כיון שהגיע זמן מזונות מיפר לבדו ומש"ה דרש ק"ו ולא הקישא ומש"ה נמי לא דרש הקישא בהיפוך הקמה להפרה. אבל לרבנן דאין מיפר לבדו עד שתכנס לחופה ליתא להנ"ל וע"כ יליף היקשא ודחי ק"ו:

ומ"מ צל"ע למסקנא דילפי רבנן ק"ו מכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תמכר נימא מקוה ונדרים יוכיחו וצ"ל כיון דכתיב קרא במקוה וגם בנדרים ה"ל ב' כתובים הבאים כאחד ולא ילפינן מיניה אדרבה מיניה ידעינן למילף קל וחומר דמכורה כבר:

ולדעת הטור סי' רל"ד וסיעתו דבעל שהקים ונשאל על ההקמה אפילו אחר כמה ימים יש לו עוד זמן להפר כל אותו יום השאלה. א"כ י"ל הכי קאמר קרא אישה יקימנו ועי"ז אישה יפירנו אח"כ. מיהו פשוט שבשעה שהקים צריך שלא יהיה בו הערמה שמקיים כדי להפר דא"כ אין זה קיום. אלא צריך שתהיה הקמה גמורה ואז לכשיתחרט וישאל על הקמתו אז פנים חדשות באו לכאן ויש לו זמן להפר כל אותו היום:

מיחל חלין ובטלין וכו'. עיין ר"ן ד"ה דאתפיס אחרינא וכו' דמחלק בין מתפיס בבשר שלמים ובין הכא דואני משמע ודאי בנזירות קאמר ולא אני כמוך וצע"ג מש"ס נזיר (כב ע"ב) מסיק שם היינו דרמי בר חמא ודאי ע"ש. וי"ל דהתם מיירי באשה שנדרה והוא התפיס בה קודם שהפר לה בעלה. ונהי בלישנא קמא התם הוה ס"ל אי ס"ל בצנעא מתפיס מאי אהני דיבורו הא הפר לה בעלה עיין פי' רש"י שם. מ"מ לישנא בתרא ס"ל דעכ"פ הועיל בנדר שעד שיפיר לה בעלה הוה נדר. מש"ה אמרינן מ"ש ואני כאילו אמר אני כמוך וכמו בזבחי שלמים שאמר זה כזה. אבל הכא שכבר הפר לה בעלה קודם שנדרה ומיירי הכא שהנודר ידע מזה שפיר מספקא ליה דהל"ל שמסתמא כוונתו ואני נזירה ולא אני כמוך שאל"כ הוציא דבריו לבטלה. כנ"ל בכוונת הר"ן דשמעתין. מיהו יש מפרשים דבנזיר מיירי הש"ס במתפיס אחר שכבר הפר לה בעלה וא"כ ליתא להנ"ל. וצ"ל להר"ן דשמעתין לא ס"ל הכי:

ומאי תניא כוותיה. ממאי משכחינן הכא דתניא כוותיה דר' אמי דכשעשה בה מאמר פליגי: מדקתני ר''ע אומר כלום חלקנו בין יבם כו' בין שעשה בה מאמר כו' מכלל דשמעיה ליה לר''א דאמר דכשעשה בה מאמר יפר ואהכי מהדר ליה ר''ע הכי: א''נ. מדקאמר ר' אליעזר ברישא משנכנסה לרשותו נגמרה לו אשה שיש לו חלק בה וכו' אינו דין שתגמר לוואי דלא קדיש דלא עשה בה מאמר מאי עמרה לו איכא: אי אתה מודה. שאפילו עשה בה מאמר שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה הלכך לגבי נדרים נמי לא הוי כארוסה ואהכי אינו יכול להפר לה: מתניתין נמי דיקא. כרבי אמי טעמא דר''ע דאמר בברייתא וכשאר דברים כן נדרים משום סקילה הוא דקאמר: דקתני אין היבמה גמורה לאישה. מדקא קרי לה ליבמה אשה אלמא כשעשה בה מאמר עסקינן ומדאמר הכי דאיכא נמי להקיש לארוסה שמע מינה דמשום סקילה הוא דקאמר ר''ע דאינו מפר כשם שמפר לארוסה: מתני' הרי הן קיימין לא אמר כלום. דנדרים שלא באו לעולם אינו יכול לקיים: שבאו לכלל איסור. שכבר נדרה יקא חייל עלה אפילו הכי מפר כ''ש דמפר אותן שלא באו לכלל איסור כשיבאו דעדיין לית בהו מששא אבל לענין קיום אי אפשר שידון כך דנדרים שכבר באו לכלל איסור דין הוא שיקיים הלכך לא אמר כלום לדברי הכל: את שלא בא לכלל הקם. שעדיין לאו באו לעולם ואי אפשר לקיימו כדקתני דכי אמר הרי הן קיימין לא אמר כלום: אינו בא לכלל הפר. דאינו יכול להפר: גמ' מיחל חיילי. עלה ובטלי לאלתר משום דהפרה קודם לכן: או דילמא לא חיילי כלל. דהפרה דעבד קא מהניא דלא חיילא עלה שום נדר:

אין  תוס' לעמוד זה

ר"ן
תניא כוותיה דר' אמי. דאוקמה להא דר' אליעזר כשעשה בה מאמר: מה אשה שאין לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו. דהיינו ארוסה: משבאת לרשותו. היינו משקדשה והיינו לישנא דמשבאת דאילו נשואין בלשון כניסה מדכר להו תנא כדתנן (לעיל עג:) עד שתכנס לרשותו: נגמרה לו. לענין הפרת נדרים דמפר בשותפותיה דאב: אשה שיש לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו. דהיינו יבמה שהיה לו חלק בה משום זיקה קודם שעשה בה מאמר: משבאת לרשותו. דהיינו כשעשה בה מאמר אינו דין שתגמר לו ויהא זכאי יבם להפר נדריה בשותפות: כשאר דברים כן נדרים. משאר דברים אתה למד שאין היבם מפר נדריה שהרי לשאר דברים אינה כארוסה ואפילו עשה בה מאמר וכדמפרש לקמן אף להפרת נדרים כן שאינה כארוסתו ואינו מפר נדריה אפילו בשותפות: חבל עליך בן עזאי. על עצמו היה דואג מפני שלא שימש אח ר''ע.: מאי תניא כוותיה דר' אמי. דאוקמה בשעשה בה מאמר היכא תניא כוותיה: דקתני בין שעשה בה מאמר. אלמא שמעיה ר''ע לר''א דבעשה בה מאמר מיירי: אי נמי מרישא. דקתני משנכנסה לרשותו נגמרה לו. האי לישנא לאו דוקא דהוה ליה לאתויי אשה שיש לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו משבאת לרשותו אינו דין שתגמר לו אלא ריש מילתא נקט: מאי כשאר דברים כן נדרים דקתני. מאי נינהו אותן דברים דקא יליף נדרים מינייהו: שאין חייבין עליה סקילה. שאין חייבין על היבמה סקילה ואפילו עשה בה מאמר אלמא לא עדיף מאמר דיבמה כקדושין דארוסה: מתניתין נמי דיקא. דמחיוב סקילה קא מייתי ראיה: כשם שארוסה גמורה לאישה. דארוסה בסקילה אם זינתה. ולענין הלכה קי''ל כר''ע דאינו מפר לא לאחד ולא לשנים דאע''ג דקי''ל יש זיקה ולעיל פרישנא טעמא דר''ע משום דסבירא ליה אין זיקה איכא למימר ה''מ מקמי דאייתי לה הך ברייתא אבל בתר דאייתי לה חזינן דאפילו סבירא ליה לר''ע דיש זיקה מצי אמר דלא יפר לפי שאין היבמה גמורה לאישה שאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה וכיון דקלסיה בן עזאי לר''ע וזכינהו לר''א ור' יהושע בדינא דלא אהדרו ליה מידי נקטינן כוותיה וכן פסק הרמב''ן ז''ל. ומסתפקא לי כיון דיבם לא מצי מפר אב במקום יבם מן הארוסין אי מצי מפר או לא ולא ידענא אכרעותא בהא מילתא מיהו מסתברא לי דנדרים שנדרה בבית אביה או בעודה ארוסה מצי מפר לה דהא כל היכא דליכא ארוס מת הבעל נתרוקנה רשות לאב והכא כיון דלא זכי יבם בנדרי יבמה כמאן דליתיה דמי וממה שפרשתי למעלה (דף עא:) בשם רבותי בעלי התוס' ז''ל בההיא דב''ש סברי בנדרים נמי שנראו לארוס נתרוקנה רשות לאב נ''ל כן דהא לפי פירושם ז''ל טעמייהו דב''ש משום דכיון דנראו לארוס ראשון לא זכי בהו ארוס אחרון ואע''ג דאיתיה לארוס אחרון כמאן דליתיה דמי כיון דכמאן דליתיה דמי קם ליה אב כאילו איתיה באפי נפשי' וליכא ארוס לדידן נמי ביבם כיון דלא זכי בנדרי ארוס ראשון אב מצי מפר. מיהו בנדרים שנדרה ברשות יבם אכתי מספקא לי. זהו מה שנראה לי בזה ולענין מעשה צריך עיון ובדיקה בדברי הראשונים ז''ל: מתני' האומר לאשתו וכו' מכאן ועד שאבא ממקום פלוני. מאותה שעה שאצא מכאן ועד שאבא ממקום פלוני. והיינו דקתני מכאן ולא קתני מיום זה לפי שאין דעתו אלא מיום שיצא מכאן ומש''ה לא מפר לה מהשתא דחיישינן דלמא בעודו אצלה תדור נדרים שירצה בקיומן וכדפרישית לעיל (דף עג.) בההיא דהאומר לאפוטרופוס: הרי הן קיימין לא אמר כלום. דדוקא לענין הפרה אמר ר''א מופר משום ק''ו דידיה כדמפרש ואזיל (ולענין הקמה אדרבה היא הנותנת) אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור שהם חזקים ביותר שכבר חלו לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור ולא חמירי כולי האי אבל לענין הקמה אדרבה דנהי דאשכחן דנדרים שחלו דחמירי מצי לקיומי מאן לימא לן הכי בנדרים שעדיין לא חלו דלא אלימי: את שבא לכלל הקם. נדרים שחלו: לא בא לכלל הקם. נדרים שלא חלו: לא בא לכלל הפר. דאע''ג דאיכא ק''ו בעל כרחך הקישן הכתוב: גמ' לר''א מיחל חיילין ובטלין. לר''א דאמר דמצי מפר נדריה קודם שתדור מי אמרינן דאותן נדרים שנדרה לאחר הפרה חיילי דהפרה לא מעכבא בהו ומיהו בטלי להו מיד. או דלמא לא חיילי כלל כיון שהפר לה קודם שנדרה: דאתפיס. אחרינא בהדין נדרא. כגון שנדרה היא בנזיר ובא אחר ואמר ואני כמוה אי אמרת חיילין ובטלין הויא תפיסותא. דנהי דבטילי להו מיד אפי' הכי כיון דחיילי מצי מתפיס בהו דכי אמר ואני כמוה אהריני נזירה דקאמרה קאמר ואי לא חיילי ליכא חששא הלכך לא הויא התפסה. ומקשו הכא ואפי' תימא חיילין ובטלין היכי מצי מתפיס מאי שנא ממאי דבעיא לן בריש מכילתין (דף יא:) היכא דמנח בשר שלמים לאחר זריקת דמים קמיה והתפיס ביה בשר אחר ואמר זה כזה דאיבעיא לן אי בדמעיקרא קמתפיס ואסור או בדהיתרא דהשתא קמתפיס ושרי ומסקנא דבהיתרא קמתפיס איכא למימר דלא דמי דשאני התם דאמר זה כזה ומש''ה אמר דכמו שהוא זה עכשיו קאמר אבל הכא שזו אומרת הריני נזירה והאי מתפיס בה ואמר ואני משמע ודאי דבנזירות דקאמרה קמתפיס והכי מוכחא סוגיין דנזירות שנכתוב בסמוך בס''ד ומקשו תו הכא ונהי דחיילא התפסה מאי הוי נימא דכיון דאתפיס בה כי אבטיל נדרא קמא אבטיל נמי האי דדינא דמתפיס הכי הוא כדתנן בפ' מי שאמר (נזיר כ:) הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כולן נזירין הותר אחד מהן הותרו כולן ולעיל נמי בפ' ד' נדרים (דף כו. וסו. במשנה) אמר דבשתלאן זה בזה הותר הראשון הותרו כולן ולאו קושיא היא כלל דלא איתמר הותר א' מהן הותרו כולן אלא בהיתר חכם שעוקר הנדר מעיקרו הלכך כל שהותר א' מהן אגלי מילתא שלא היה כאן נדר מעולם ובטלה לה התפסה דבתרא אבל בעל שאינו עוקר למפרע אלא מכאן ולהבא אע''פ שהותר הראשון אינך באיסורייהו קיימי שאין התפסה שלהם בטלה בכך וגמרא היא

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד