נדרים עד ע"א

נדרים עד ע"א - Steinsaltz

MISHNA: With regard to a widow waiting for her yavam to perform levirate marriage, whether she is waiting for one yavam, if her late husband had only one brother, or whether she is waiting for two or more yevamin, if he had several brothers, Rabbi Eliezer says: A yavam can nullify her vows. Rabbi Yehoshua says: If she is waiting for one yavam, he can nullify her vows, but not if she is waiting for two. Rabbi Akiva says: A yavam cannot nullify her vows, regardless of whether she is waiting for one yavam or for two or more.

The mishna then elaborates: Rabbi Eliezer said: Just as with regard to a woman he acquired for himself through betrothal, he nullifies her vows, so too with regard to a woman acquired for him from Heaven, i.e., the yevama, isn’t it logical that he should be able to nullify her vows?

Rabbi Akiva said to him: No, if you say that a husband can nullify the vows of a woman he acquired for himself, over whom others have no authority, shall you also say that this is the case with regard to a woman acquired for him from Heaven, over whom others have authority? If there are two yevamin, each yavam has equal authority with regard to her vows.

Rabbi Yehoshua said to him: Akiva, your statement applies in a situation with two yevamin, but how do you reply to Rabbi Eliezer in the case of one yavam? Rabbi Akiva said to him: A yevama is not the full-fledged wife of the yavam in the way that a betrothed woman is her husband’s full-fledged wife, and the yavam is not empowered to nullify vows at all.

GEMARA: The latter two opinions in the mishna make sense: Rabbi Akiva holds that the levirate bond is not substantial. Since the obligation of levirate marriage does not create a marriage-like bond between the yavam and the yevama, a yavam cannot nullify the vows of the yevama. And Rabbi Yehoshua holds that the levirate bond is substantial, so that if there is only one yavam, the yevama is considered his wife, allowing him to nullify her vows. However, with regard to Rabbi Eliezer, what is his reason? Even if he holds that the levirate bond is substantial, there is, nevertheless, no retroactive designation. Since it has not yet been established which of them will be her husband, how can either of them nullify her vows?

Rav Ami said: It is a case where one yavam has already performed levirate betrothal with her. According to Beit Hillel, levirate betrothal does not have the full force of a regular betrothal, but Rabbi Eliezer holds like Beit Shammai, who say: Levirate betrothal effects a full-fledged acquisition just like a regular betrothal.

But Rabbi Yehoshua would say to you, Rabbi Eliezer, in response: That statement, that levirate betrothal effects a full-fledged acquisition, applies only to a case with one yavam, but with two yevamin it is not so. The Gemara explains why it cannot be a full-fledged acquisition where there is more than one yavam: Is there anything like this sort of betrothal that when his brother comes, he can render the betrothed woman forbidden to the one who performed levirate betrothal by engaging in sexual intercourse with the yevama, thereby performing levirate marriage, or by giving her a bill of divorce, thereby disqualifying her from levirate marriage, and nevertheless the betrothed can still nullify her vows? Since this betrothal can in essence be nullified, it cannot be viewed as betrothal with regard to nullification of vows. Rabbi Ami completes his analysis: And Rabbi Akiva holds that the levirate bond is not substantial at all, and there is no marital bond between a yevama and her yavam until the levirate marriage is consummated.

The Gemara challenges Rabbi Ami’s interpretation of the dispute: And according to the amora Rabbi Elazar, who said that levirate betrothal, according to Beit Shammai, does not effect a full-fledged acquisition except in that it removes a rival wife from being considered substantially bound to the yavam while she is a yevama, what can be said? Only the relatives of the betrothed yevama are then forbidden to the yavam.

The Gemara answers: Here we are dealing with a case where the yavam stood in court in judgment after the woman demanded that he marry her and he was obligated by the court to provide her sustenance. And this is in accordance with that which Rav Pineḥas stated in the name of Rava, who said: Any woman who vows, that which she vows is contingent upon her husband’s consent. Since under these circumstances the yavam must provide for the yevama he betrothed, he is authorized to nullify her vows.

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עד - א

מתניתין:

שומרת יבם [אשה שמת בעלה והרי היא זקוקה ליבום על ידי אחי בעלה], בין אם היא זקוקה ליבם אחד [שיש לבעלה אח אחד] בין אם היא זקוקה לשני יבמין [שיש לבעלה כמה אחים].

רבי אליעזר אומר: יפר היבם את נדריה.

והגמרא מעמידה את דבריו כשעשה בה מאמר [קידושי כסף או שטר], ודינה הוא כארוסה, ומפר היבם בשותפות עם האב.

רבי יהושע אומר: היבם מפר רק באופן שהיא זקוקה ליבם אחד, אבל לא לשנים [יבואר בגמרא].

רבי עקיבא אומר: אין היבם מיפר כלל, לא כשהיא זקוקה לאחד, ולא כשהיא זקוקה לשנים. כי אין היא נחשבת כארוסה, ואין היבם יכול להפר אפילו בשותפות עם האב.

ומביאה המשנה את טעמי המחלוקת בין שלשתם:

אמר רבי אליעזר: יש ללמוד בקל וחומר, כדברי:

ומה אם אשה שקנה הוא לעצמו על ידי קידושין, הרי הוא מיפר נדריה.

אשה שהקנו לו מן השמים, על ידי מיתת בעלה [אחיו המת], והיא עתה זקוקה לו ליבום [ואסורה להנשא לשוק], מבלי שעשה בה כל קנין - אינו דין שיפר נדריה?

אמר לו רבי עקיבא: לא תדון קל וחומר זה. כי יש לפרוך אותו -

אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו, שיכול הוא להפר נדריה, הרי זה מחמת שהיא קנויה לו באופן מוחלט, לפי שאין לאחרים בה רשות.

אך, וכי תאמר דין זה באשה שהקנו לו מן השמים, שיש גם לאחרים בה רשות!

לפי שכל אחד מהאחים יש לו זכות לייבמה.

אמר לו רבי יהושע: עקיבא, דבריך [טענתך זו] היא במקום שנפלה היבמה לפני שני יבמין.

אבל מה אתה משיב על מקום שנפלה היבמה לפני יבם אחד?

אמר לו, אין היבמה גמורה [שייכת לגמרי] ליבם, כשם שהארוסה גמורה [שייכת לגמרי] לאישה.

גמרא:

ודנה הגמרא במחלוקת של התנאים במשנה:

בשלמא רבי עקיבא, סבר אין זיקה.

זיקת היבום שבין היבמה ליבם, אינה נחשבת כקנין אישות כמו אירוסין, ולכן אין היבם יכול להפר נדרי יבמתו. ובשלמא רבי יהושע, סבר יש זיקה. זיקת היבום היא מצב אישות, והיא אף יותר חזקה ממצב האישות של אירוסין, אלא נחשבת היבמה מחמת זיקתה ליבם כאילו היא כנוסה כבר אליו, ^[38] ולכן יכול היבם להפר לבדו.

במה דברים אמורים, כאשר היא נופלת לפני יבם אחד. אבל אם היא זקוקה לשני יבמים, אין מבורר למי מהם היא נחשבת ככנוסה [והדבר תלוי במי שיכנסנה לבסוף, וקיימא לן שבדאורייתא "אין ברירה"], ולכן, שניהם אינם יכולים להפר.

אלא, רבי אליעזר הסובר שאפילו נפלה לפני שני יבמים יכול כל אחד מהם לחוד להפר לה את נדרה - מאי טעמיה?

אי, כי גם אם נאמר "יש זיקה", שהזיקה בין היבם ליבמתו נחשבת כקניןאישות, הלא "אין ברירה", ואי אפשר לומר שאם יכנסנה היבם שהפר את נדרה בהיותה שומרת יבם, יוברר הדבר למפרע שהיא היתה זקוקה לו ולא לאחיו.

ואם כן, האיך מפר היבם את נדרה לבדו כאשר היא זקוקה לשני יבמין ^[39]?

ומתרצינן:

אמר רבי אמי: כגון שעשה בה אחד מהיבמים מאמר [קידושין בכסף או בשטר].

ורבי אליעזר סבר לה כבית שמאי, דאמרי: "מאמר" קונה ביבמה קנין גמור, והרי היא כאשתו ממש [שיכול להוציאה בגט, בלי צורך בחליצה], ולכן יכול להפר לבדו את נדריה.

ורבי יהושע, אמר לך:

הני מילי בחד יבם, אז יכול להפר בין מחמת זיקת היבום, ובין מחמת המאמר.

אבל בשני יבמין - לא.

והטעם לדבר:

מי איכא מידי, האם יתכן כדבר הזה, דכי [שאם] אתי אחוהי, אסר עליה בביאה או בגיטא, והוא מפר?

הרי אפילו לבית שמאי הסוברים שמאמר קונה קנין גמור, אין דינה כאשת איש גמורה, שהרי אם לאחר שעשה בה אחד היבמים מאמר, יבוא עליה אח אחר, או יתן לה גט, היא נאסרת על שאר האחים, ואפילו על האח שעשה בה מאמר.

ואם כן, איך יתכן לומר שיוכל להפר לה משום שהיא נחשבת לארוסה גמורה או לנשואה גמורה, כאשר עדיין יכול אחיו השני לאוסרה עליו.

ולפיכך סובר רבי יהושע שבשני יבמים, שכל אחד מהאחים יכול לאוסרה על אחיו השני גם לאחר המאמר, אין זיקת היבום והמאמר מועילים לתת לו זכות הפרה.

ורבי עקיבא סבר, אין זיקה - שזיקת היבום אינה מועילה כלל להחשיבה כאשתו, ואפילו יבם אחד אינו יכול להפר נדרי יבמתו.

ומקשינן על תירוצו של רבי אמי:

ולרבי אלעזר [האמורא!], דאמר במסכת יבמות: מאמר אפילו לפי בית שמאי - אין קונה קנין גמור להחשיבה כאשתו לגמרי.

אלא מועיל המאמר רק לענין "לדחות בצ רה".

שתי אחיות שנפלו ליבום לפני יבם אחד, והיו זקוקות לו שתיהן ליבום, הן אסורות עליו ליבום, מדרבנן, מחמת איסור "אחות זקוקתו". שהרי כל אחת מהן זקוקה לו מן התורה, ואחותה היא "אחות זקוקתו".

אך אם עשה היבם מאמר באחת האחיות, ורק אחר כך מת האח השני שהיה נשוי את אחותה, ונפלה עתה האחות השניה לפניו ליבום, אין הראשונה שעשה בה מאמר נאסרת עליו כדין "אחות זקוקתו", כמו שאם תחילה יבם את אחת האחיות ואחר כך מת אחיו, בעלה של האחות השניה, אין הראשונה אסורה עליו משום אחות זקוקתו, כי השניה כלל אינה זקוקה לו, כי היא אחות אשתו, שאינה נופלת ליבום.

וכיון שכבר עשה בה מאמר, הרי לענין זה היא כאילו היא כנוסה לה.

אך לרבי אלעזר [האמורא], רק לענין זה נחשבת "בעלת המאמר" כאשתו, והשניה נאסרת עליו כדין אחות אשתו, ואם כן -

מאי איכא למימר?

הרי לפיו אין לומר שטעמו של רבי אליעזר הוא משום שעשה בה מאמר, שהרי המאמר אינו קונה קנין גמור עד שיוכל להפר נדריה, וחוזרת הקושיא, מהו טעמו של רבי אליעזר שיכול היבם להפר בין ביבם אחד בין בשני יבמים?

ומתרצינן: הכא, במאי עסקינן -

כגון שתבעה היבמה את היבם שיכנוס אותה לאשהאו שיחלוץ לה, ועמד על כך בדין, וברח, ואיתחייב לה מזונות, שמחייבים בית דין יבם שעמד בדין וברח, לזון אותה, על ידי שיורדים לנכסיו, וזנים אותה מהם.

וסובר רבי אליעזר כדרב פנחס משמיה דרבא.

דאמר: כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת!

וכיון שחייב לה היבם מזונות, הרי היא נודרת על דעתו, ויכול להפר את נדריה.

וכך גם סובר רבי אליעזר במשנה הקודמת, שמשעה שהתחייב הבעל במזונותיה, היא נודרת על דעתו, והוא זכאי בהפרת נדריה.

ורבי יהושע, שאומר יפר כשהיא זקוקה לאחד ולא לשניים, סובר שזיקה היא ככנוסה.

תנן, שנינו במשנתנו:

הערות

^[38] הר"ן מביא שני פירושים. א. אליבא דרבי יהושע יש זיקה, והרי היא נחשבת כמו מאורסת לו ויכול היבם להפר אך ורק בשותפות עם האב. ב. כיון שיש זיקה הרי זה יותר מאירוסין, והיא נחשבת ככנוסה לגמרי ויכול היבם להפר לבד ואין צורך גם בהפרת האב.

^[39] הרשב"א שואל, שיפירו כל היבמים ואז הנדר ודאי יהא מופר? ומתרץ הרשב"א, כתיב "אישה יפרנו", וצריך שיהא זה ודאי אישה. וכיון ש"אין ברירה", ועדיין לא הוברר מיהו אישה, אף אחד מהם לא יכול להפר.

שומרת יבם, אשה שמת בעלה בלא בנים והיא מצפה ("שומרת") שהיבם (אחי הבעל) ישאנה לאשה (ייבמה) או יחלוץ לה, בין שהיתה שומרת ליבם אחד, שהיה לבעלה רק אח אחד, בין לשני יבמין, שהיו לו שני אחים או יותר, ומן הדין כל אחד מהם יכול לייבמה וזקוקה היא לו לייבום. ר' אליעזר אומר: יפר היבם את נדריה. ר' יהושע אומר: אם היתה שומרת לאחד — יכול הוא להפר, אבל לא לשנים שאין כל אחד מהם יכול להפר. ר' עקיבא אומר: לא לאחד ולא לשנים.

ומביאים מקצת מדיוניהם, אמר ר' אליעזר: מה אם אשה שקנה הוא לעצמו על ידי קידושין — הרי הוא מיפר את נדריה, אשה יבמה זו שהקנו לו מן השמים שהרי היא אשתו על פי גזירת הכתוב — אינו דין שיפר את נדריה?

אמר לו ר' עקיבא: יש לפרוך קל וחומר זה, כך: לא, אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו — שאין לאחרים בה רשות שהרי היא מוקנית לו לבדו ולא לאחר, תאמר באשה שהקנו לו מן השמים, שיש לאחרים בה רשות?! שאם יש יבם נוסף, היא ממתינה לשני כמו לו.

אמר לו ר' יהושע: עקיבא, דבריך נכונים בשני יבמין, מה אתה משיב על יבם אחד? אמר לו ר' עקיבא: מכל מקום אין היבמה נחשבת אשה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה.

ב גמרא מנסים לברר את השיטות: בשלמא [נניח] ר' עקיבא סבר [סבור] שאין זיקה, כלומר, אין אומרים שחובת הייבום עצמה יוצרת קשר ("זיקה") שהוא כעין קשר נישואין בין האיש והאשה, ומשום כך אין היבם מפר את נדרי יבמתו. ור' יהושע סבר [סבור] שיש זיקה, ולכן כיון שהיא זקוקה ליבם אחד בלבד — הרי היא נחשבת כאשתו, ומפר את נדריה. אלא ר' אליעזר, מאי טעמיה [מה טעמו]? אי [אם] סבור הוא שיש זיקה, מכל מקום אין ברירה. שהרי עדיין לא התברר מי מהם יהיה בעלה, ואם כן כיצד יכול כל אחד מהם להפר לה?

אמר ר' אמי: כאן מדובר כגון שעשה בה כבר יבם אחד מאמר, כלומר, שקידש אותה לו. ואף שאין תוקף גמור לקידושין אלה כמו לקידושין אחרים, ואין הדבר שולל לגמרי את האפשרות שהיבם האחר יפסול את הקידושין הללו — מכל מקום אסורה היא לאחרים ומשום כך הוא מפר את נדריה. ור' אליעזר סבר לה [סבור] כדעת בית שמאי, דאמרי [שאומרים] : מאמר קונה קנין גמור כמו קידושין.

ור' יהושע אומר לך: הני מילי [דברים אלה] אמורים בחד יבם [ביבם אחד], אבל בשני יבמין — לא. ומדוע? מי איכא מידי [האם יש דבר] כזה שאדם שקידושיו אינם גמורים עד כדי דכי אתי אחוהי [שכאשר בא אחיו] היבם האחר יכול אסר עליה [לאסור עליו] את האשה הזו בביאה עליה, או בגיטא [במתן גט] ובכל זאת מפר? ור' עקיבא סבר: אין זיקה כלל, ושומרת יבם אינה נחשבת כקשורה קשר אישות אל היבם עד שישאנה.

ושואלים שוב על דעת ר' אליעזר: ולדעת ר' אלעזר, שאמר: שמאמר לבית שמאי אין קונה קנין גמור, אלא מועיל רק כדי לדחות בצרה. שאם היתה לאח שמת אשה אחרת (שגם היא עומדת לייבום) ועשה מאמר בזו — בטלה זיקת הייבום מצרתה, והיא מותרת להינשא לכל אדם. אבל מלבד זאת אין למאמר תוקף כמו לקידושין, אם כן, מאי איכא למימר [מה יש לומר], איך יכול היבם, אף שעשה מאמר, להפר, לדעת ר' אליעזר?

ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שעמד אחד היבמים בדין, שתבעתו האשה בבית דין שיישאנה, ואיתחייב [והתחייב] לה מזונות, וכיון שהוא חייב במזונותיה הרי יש להסביר את הדברים כדרב פנחס משמיה [משמו] של רבא, שאמר: כל הנודרת — על דעת בעלה המפרנס אותה, היא נודרת, ומשום כך הוא מפר את נדריה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ורבי יהושע סבר יש זיקה. כלומר וזיקה ככנוסה, דאי לא הא אית ליה לרבי יהושע דאין הבעל מפר עד שתכנס לרשותו, ומיהו אין ברירה כלומר כיון שהן שני יבמין אין לברר עדיין מי מהם יכנס, ואין זה כשאר יש ברירה ואין ברירה דעלמא, דהיא גילוי וברירה למפרע. ואם תאמר יפרו שניהם. ויש לומר דאישה יפרנו אמר רחמנא כלומר שיפר אישה ידועה וברור בשעת ההפרה וליכא, דאפילו יפרו שניהם אין לברר עכשיו מי מהם אישה, ובפרק ארבעה אחין ביבמות כתבתי בארוכה משמו של הרמבן נר"ו.

ולרב אלעזר דאמר מאמר לבית שמאי אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד מאי איכא למימר הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין וברח כו'. קשיא לי תירצתך רבי אליעדר דבהגעת זמן מפר, כלומר כל שהוא חייב במזונוטתיה יפר, אלא רבי יהושע דלית ליה מאי איכא למימר, דאי משום שעשה מאמר הא אינו קונה אלא לדחת בצרה, ואי משום דעמד בדין ואיתחייב במזונותיה וכדרב פנחס הא לית ליה לרבי יהושע [ואי אמרת דטעמא דרבי יהושע – לפי השי"מ] אלא משום זיקה וקסבר זיקה ככניסה, וכטעמא קמא דאתמר עעלה בגמרא, דכי אצריטך ר' אמי לאוקמוה בשעשה בה מאמר, היינו דוקא לרבי אליעזר דארמ אפילו לשנים הא לא משמע הכי, אלא טעמא דרבי יהושע נמי משום מאמר הוא, וכדאמר ליה רבי יהושע לרבי עקיבא דבריך נראין בשני יבמין, כלומר ויש לך תשובה על דברי ר' אליעזר, מה אתה משיב על יבם אחד כלומר על דברי שאני מתיר ביבם אחד, ואמר ליה רבי עקיבא כלום חלקנו בין יבם אחד לשני יבמין, בין עשה בה מאמר ללא עשה בה מאמר, דאלמא רבי יהושע נמי בשעשה בה מאמר קאמר, וכדדייקינן מינה דתניא כותיה דר' אמי. ועוד דלא אשכחן מאן דאמר זיקה ככניסה אלא רבי שמעון ואליבא דרבי הושעיא, ואתותב כדאיתא בריש פרק כיצד ביבמות [נט, א] וכן אי אפשר לומר דלרבי יהושע יפר בשותפות, דאכתי לא שמעינן דיפר בשותפות דלקמן הוא דמוקמינן לה בהכין, אבל השתא יפר לבדו הוה סלקא דעתיה דאמרינן וכדקתני יפר ולא קתני יפרו, ורבי יהושע איפר דקאמר רבי אליעזר קא מהדר, ולא פליג אלא אשני יבמין, הא ביבם אחד רבי אליעזר ורבי יהושע שוין הן ובחדא שיטתא נינהו, וצריך לי עיון בדבר. ובפירושין פירשו ורבי יהושע ורבי עקיבא הואיל ואין קונה קנין גמור לא על דעתו נדורת. ואינו מחוור בעיני כלל, מן הטעם שכתבתי דלרבי יהושע נמי בשעשה בה מאמר היא, ואי אינו קונה לרבי יהושע מאמר לא מעלה ולא מוריד לה הפרה, אם כן אכתי אמאי יפר לרבי יהושע, דאפילו לרבי יהושע נמי משמע לן השתא דיפר לחודיה וכדאמרן.

הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין וברח. ואם תאמר ואמאי איצטריכו לאוקמה בהכין, לימא אימר דאמר רבי אליעזר דאי בעי לאפוקי בגיטא לא מצי מפיק להפרת נדרים מי אמר, וכדמשני לה ביבמות פרק ארבעה אחין, גבי שלשה אחין שנים מהם נשואין שתי אחריות ואחד מופנה, ומת אחד מבעלי אחיות, ועמד מופנה ושה מאמר ביבמתו, ויש לומר דהתם הוא דכבר אוקימנא לה דמפר בשותפות, וכיון שכן שפיר מצי לתרוצי דלהפרת נדרים קונה הוא המאמר להיות מפר בשותפות כעין ארוס, אבל הכא אכתי לא שמעינן דיפר בשותפות אלא לחודיה, הלכך איצטריך לאוקמה בשנתחייב במזונותיה, וכדאוקימנא לה נמי התם למאן דאמר דיפר לחודיה ולא קתני יפרו. כן תירצו בתוספת.
דאי אירוסין עושה הא תנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. קשיא לי והיכי סלקא דעתיה דיפר בלא שותפות קאמר, דהא אמר ליה רבי אליעזר לרבי עקיבא ומה אשה שקנה הוא לעצמו מפר כלומר ארוסה, ואמר רבי עקיבא אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה, דאלמא רבי אליעזר כארוסה עביד לה, ויש לומר דרבי אליעזר לדבריו דרבי עקיבא אמר ליה, כלומר לדידי כיון שעשה בה מאמר הרי היא ככנוסה ומפר לבוד, אלא לדידך אודי לי מיהת דתהוי כארוסה וליפר בשותפות, והזקיקו לומר כן משום דקתני יפר ולא קתני יפרו, דאלמא לדידיה היבם לחודיה מפר, ומשום דמאמר נשואין עושה. כן נראה לומר. והקשו בתוספות ומנא ליה דנשואין עושה מפר, דכל שהוא חייב במזונותיה מיפר לרבי אליעזר וכיון שכן אפילו תימא ארוסין עושה מפר, דכל שהוא חייב במזונותיה מיפר לרבי אליעזר כדאיתא במתניתין, ותירצו דעל כרחך לא אוקימנא כדרב פנחס, אלא לרבי אליעזר דאמר מאמר אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד, אבל לדידן דהוה סבירא לן דקונה קנין גמור, אפילו לא עמד בדין מפר דאלמא נישואין עושה. ואי נמי איכא למימר דמדרבי יהושע קא דייק, דלדידיה מזונות לא מעלין ולא מורידין אלא כל שתכנס לרשותו בלבד, ומכל מקום נראה לי דאפילו מדרבי יהושע אי אפשר למידק, למאי דסבירא ליה לרבי אליעזר דאין המאמר קונה אלא לדחות בצרה, דלרבי אלעזר הא אי אפשר אלא משום דרב פנחס, ודרב פנחס לר' יהושע בכי הא לית ליה וכדאמרן. וכיון שכן הואיל וא"ר אליעזר בההיא, מאי קאמרי ליה מקוה יוכיח כלי יוכיח, ויש לומר פלפולא בעלמא הוא. ואם תאמר מכל מקום שפיר קאמר דאיכא למימר בהנך קל וחומר ולא דרשינן, ואמאי דרשינן לגבי נערה מכורה כבר יוצאה וכו'. ויש לומר דשמא איכא קל וחומר ולא דרשינן, ואמאי דרשינן לגבי נערה מכורה כבר יוצאה וכו', ויש לומר דשמא איכא טעמא בהנך דלא דרשינן בהו קל וחומר.
אמר רב נחמן בר יצחק מאי יפר יפר בשותפות. ואם תאמר אמאי לא אקשינן הכא מי קתני יפרו וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. וצריך תלמיד לפי דעתי שאם היה יודע שיש להעמידה בכך מעיקרא מאי קאמר תשפוט דנשואין עושה דילמא משום דעמד בדין וברח ומדרב פנחס. הרשב"א ז"ל.

והרשב"א ז"ל כתב וזה לשונו הא כדאיתא והא כדאיתא. דרבי אליעזר לא לדמויי נדרי אשתו לנדרי עצמו כדאיתא קא אתי אלא למילף מיניה קל וחומר לחוד. עד כאן הרשב"א ז"ל.

שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני יבמין ר' אליעזר אומר יפר. כלומר כל אחד מהם ואוקימנא בגמרא כשעשה בה מאמר וקא סבר רבי אליעזר (א) כרבנן דאמרי מאמר קונה קנין גמור אי נמי בשעמד בדין וברח ואיחייב לה במזונותיה וכדר' פנחס וכיון דאיחייב במזונותיה סמכה דעתה:

מתני' שומרת יבם. מצפה וממתנת ליבם כמו ואביו שמר את הדבר ובגמרא מפרש פלוגתייהו:

אשה שקנה הוא לעצמו. היינו ארוסתו הרי הוא מיפר נדריה בשותפות עם אביה:

אשה שהקנו לו מן השמים. היינו יבמתו:

אינו דין שיפר נדריה. עם אביה:

שיש לאחרים רשות בה. שגם היא זקוקה לשאר אחיו:

מה אתה משיב על יבם אחד. תשובתך טובה על דברי ר"א שאמר שמיפר בב' יבמין מה אתה משיב על דברי שאני אומר לאחד ולא לשנים:

אין היבמה גמורה ליבם. להתחייב מיתה הבא עליה:

כשם שארוסה גמורה לאישה. לענין חיוב מיתה:

גמ' קסבר אין זיקה. ולא חשיבא ככנוסה ואפי' בחד אחא:

ור' יהושע סבר יש זיקה. ומן התורה חשובה ככנוסה ועדיפא מארוסה משום דלא מחסרא כניסת חופה מיהו אין ברירה כלומר הא דאמרי' שיש זיקה מדאורייתא היינו דוקא בחד אחא משום דחשיב כאילו כבר כנסה אבל בתרי אחי אין לברר למי תהיה ככנוסה הלכך אין זיקה כלל אע"ג דמצוה בגדול לייבם ה"מ למצוה בעלמא אבל מדאורייתא רמיא קמי תרוייהו ואם הלך הגדול למדינת הים כופין הקטן לייבם או לחלוץ:

אלא ר"א. אפי' סבר יש זיקה כיון דאין לברר היאך יפר ואפי' שניהם ביחד אינן יכולין (לברר) [להפר] דכיון דלא חשיבא ככנוסה אפי' לאחד מהם וכאשה בעלמא היא לגבייהו:

כב"ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור. מן התורה דדריש ולקחה לו לאשה דע"י לקיחה נעשית אשתו:

ור' יהושע סבר ה"מ בחד אחא כו'. ור' יהושע לא סבר כב"ש הלכך בחד אחא מיפר משום זיקה דחשיבא ככנוסה אבל בתרי אין זיקה ואפי' עשה בה מאמר כיון דאחוה מצי למיפסלה עליה בגיטא או בביאה לא מצי מיפר:

ולר"א דאמר מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות בצרה. גבי הא דתנן בפ' ד' אחין שלשה אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד מופנה מת א' מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה וקאמר ר"א הא דקאמרי ב"ש דמאמר קונה מן התורה היינו דוקא לדחות הצרה אשת אחיו שנפלה עליה ונעשית לה צרה בנפילה זו אבל אי בעי לאפוקה בגיטא לא מצי דחליצה נמי בעיא דאהני הך דרשא דפ"ק דקידושין (דף יד.) ויבמה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה לענין זה דלא מצי לאפוקה בגיטא:

מאי איכא למימר. אמאי מיפר כיון דאינה אשתו גמורה:

הכא במאי עסקינן שעמד בדין וברח כו'. ר"א דסבר דמאמר לב"ש אינו קונה להיות אשתו גמורה מוקי לה אפילו בלא מאמר דמאמר אינו מועיל לענין הפרת נדרים ומיירי בשעמד בדין וכגון שאחד מן היבמים הלך למדינת הים והעמידה אחד בדין וברח ופסקו לה מזונות משלו כדתניא ביבמות (ד' מא:) עמד בדין וברח ניזונית משל יבם:

המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני יבמים רבי אליעזר אומר יפר רבי יהושע אומר לאחד אבל לא לשנים ר' עקיבא אומר לא לאחד לא לשנים אמר רבי אליעזר מה אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא מיפר נדריה אשה שקנו לו שמים אינו דין שיפר נדריה אמר לו רבי עקיבא לא אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו שאין לאחרים בה רשות תאמר באשה שקנו לו שמים שיש לאחרים בה רשות אמר לו רבי יהושע עקיבא דבריך בשני יבמין מה את משיב על יבם אחד אמר לו אין היבמה גמורה לאישה כשם שהארוסה גמורה לאישה אמר הר"ם פי' מאמר רבי אליעזר אמנם הוא ביבם שעשה מאמר ליבמתו לפי שר' אלעזר הוא סובר דעת בית שמאי בכל דיניו כמו שביארנו פעמים באמרם רבי אלעזר שמותי הוא ובית שמאי אמרו מאמר ביבמה קונה קנין גמור ואין הענין כן אבל לפי מה שהתבאר מיבמות וא"כ אין היבמה גמורה לאישה מפני שלדברי הכל יבמה ארוסה אין חייבין עליה סקילה כנערה מאורסה והלכה כרבי עקיבא:

אמר המאירי ענין המשנה בשומרת יבם שיצאה מרשות האב ונכנסה לרשות בעל ראשון כגון שהיא שומרת יבם מן הנישואין שאילו היא שומרת יבם מן האירוסין והיא נערה כל שמת הארוס נתרוקנה רשות לאב ומפר לבדו אע"פ שהיא זקוקה ואפילו עשה בה מאמר ואם היא בוגרת הואיל ויצאה מרשות האב ואף לרשות בעל לא נכנסה אין הפרה לנדריה לא מצד האב שכבר בגרה ויצאה מרשותו ולא מצד היבם דלא עדיף מגברא דאתי מיניה והרי אף ארוס ראשון לא היה יכול להפר שאין לארוס לבדו רשות בנדרי ארוסתו אם כן משנתנו אתה מפרשה בשנשאת ומת הבעל והיא זקוקה ליבם שנמצאת שומרת יבם מן הנשואין ונדרה בעודה זקוקה ונחלקו בה במשנה זו שלדעת רבי אליעזר אפילו נפלה להרבה יבמים יפר ולפי מה שהתבאר בגמרא לדעתו ענין דבריו שאם נפלה ליבם אחד יפר בלא שום פקפוק מפני שהלכה יש זיקה ר"ל שזיקת היבום עושה אותה אצל יבם כעין ארוסה ליאסר בקרובותיה מחמת זיקתו ומתוך כך הרי היא כנשואה לו ואם נפלה לשני יבמים אם עשה אחד מהם בה מאמר יפר לבדו מפני שהוא סובר כבית שמאי שאמרו מאמר קונה קנין גמור ביבמה מן התורה עד שאפשר ליפטר בגט שהרי ליקוחין כתיבי בה כדכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה הלכך כל שעשה בה מאמר יפר זה שעשה בה מאמר ואם מאמר לבית שמאי נישואין עושה יפר לבדו ואם אירוסין עושה יפר בשיתוף אביה אם היא נערה ואם היא בוגרת לא יפר ואם לא עשה אחד מהם מאמר יפרו בשותפות שאע"פ שזו שאמרו יש זיקה לא סוף דבר באחד שעל כל פנים אין לה היתר אלא ממנו והרי היא דומה ככנוסה לו אלא אף בשנים שהיה לנו לומר אין זיקה לא ליאסר אמה אחר מותה ולא ליארס אחותה לאחד מהם שהרי אינה דומה לכנוסה שמאחר ששנים הם איתתא לבי תרי לא חזיא אין אומרין כן אלא אף בשנים יש זיקה כמו שיתבאר בשני של יבמות מכל מקום אין ברירה ויפרו בשותפות:

ולדעת האומר שאף בית שמאי לא אמרוה להפטר בגט אלא לדחות בצרה ר"ל לעשותה ערוה עליו מצד אחות אשתו וכמו שאמרו בשלשה אחין שנים נשואין שתי אחיות ואחד מופנה ומת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני שאלמלא מאמר היו הכל מודים באיסור שתיהן לזה השלישי שהרי שתיהן זקוקות לו וכל אחת אסורה מתורת אחות זקוקתו אלא שקודם שמת השני עשה זה מאמר באשת הראשון ומתוך כך הוא אומר שלדעת בית שמאי מאמרו דוחה את הצרה ועושתה לו ערוה ותצא משום אחות אשה והוא מותר בזו שעשה בה מאמר שהמאמר קונה ביבמה ולבית הלל אין המאמר דוחה את הצרה לעשותה ערוה ואדרבה עדין יש לו בה זיקה ואסור אף בזו שעשה בה מאמר מדין אחות זקוקה שהיא כעין אחות ארוסה אלא חולץ לשתיהן ובעלת המאמר צריכה עוד גט למאמרו ונמצא זה קרח מכאן ומכאן וכמו שאמרו שם אוי לו על אשתו ר"ל זאת שעשה בה מאמר ואוי לו על אשת אחיו הכל כמו שביארנו בשלישי של יבמות שנמצא לבית שמאי שהמאמר אינו פוטר בגט לבד פירשוה בגמרא לדעת זה כגון שעמדה בדין עם זה שעשה בה מאמר ופסקו לה מזונות שיש לה כמו שביארנו בפרק החולץ והואיל ונזונת משלו הוא יפר שעל דעתו היא נודרת אחר שנזונת ממנו וכמו שאמרו כל הנודרת על דעת בעלה נודרת כלומר אחר שעשה בה מאמר ושהיא נזונת ממנו:

ומכל מקום לדעת חכמים אין המאמר עושה כלום מן התורה אף לדחות בצרה ר"ל לעשותה ערוה עליו ליפטר בלא כלום והלכך לדעת חכמים ולשיטתו של ר' אליעזר אם עולה לאחד יפר בלא שום פקפוק שהרי יש זיקה ויש ברירה ואם נפלה לשנים אף בשעשה אחד מהם מאמר יפרו כלם בשותפות אף בעמדה עליו בדין ונתחייב במזונותיה וכן יראה לפי הסוגיא שלא בא ענין שעמדה בדין אלא לדעת בית שמאי ויש מפרשים שאף חכמים מודים בעמדה בדין עם זה שעשה בה מאמר ומטעם כל הנודרת וכו' ורבי יהושע אומר לאחד ולא לשנים כלומר כל שנפלה ליבם אחד ודאי מפר שהרי יש זיקה אבל לשנים לא יפר אחד מהם ולא אפילו שניהם כאחד שאע"פ שיש זיקה אפי' בשנים אין ברירה ואף כשיפרו שניהם מכל מקום אישה יפירנו כתיב והרי בשעת הפרה אינו מבורר איזה מהן הוא בעלה ורבי עקיבא אומר שאף לאחד לא יפר והיו סבורים בגמרא לפרשה משום דקסבר אין זיקה ומכל מקום כבר פסקנו במקומה שיש זיקה אלא שבסוף הסוגיא העלו טעמו כטעם הנזכר לדבריו במשנה זו כלומר שאף לדעת האומרים יש זיקה כן שאין היבמה גמורה ליבמה כשאר ארוסות לארוסיהן שהרי ארוסה דעלמא במיתת ב"ד וזו אינה אלא בלאו ואם כן אפי' יבם אחד ליבמה אחת ושעשה בה מאמר אינו מפר לעולם עד שיבא עליה:

ולענין פסק גדולי המחברים פוסקים כרבי עקיבא ומשום דהלכה כרבי עקיבא מחבירו וגדולי הדורות פוסקים כרבי יהושע ומפני שדבריו כעין הכרעה וממצעין בין דברי רבי אליעזר לדברי רבי עקיבא והרבה ראיתי שפוסקים כר' אליעזר ולשיטת חכמים ר"ל שבאחד יפר ובשנים אף בעשה אחד מהם מאמר לא יפר לבדו אלא בשותפות כולם ואפילו עמדה בדין על אותו שעשה בה מאמר שלא נאמר טעם זה אלא לדעת בית שמאי כמו שביארנו ומכל מקום יש פוסקים שבעמד בדין על אחד מהם וחייבוהו במזונותיה הוא יפר לבדו ושחכמים מודים בה מטעם כל הנודרת וכו' שהיא הלכה בכל מקום ומכל מקום אין הכרח בכך שאף רב פנחס לא בכל ניזונת הוא אומרה שהרי בודאי מודה הוא בבוגרת הנזונת על ידי האב שאין אב ולא בעל מיפר נדריה ואף רבי אליעזר לא אמר שאף בעמד עליו בדין יהא מיפר אלא בעשה בה מאמר ואם כן חכמים סוברים בדברי רב פנחס שאינן אלא בנשואה גמורה שנותנת דעתה לגמרי עליו אפילו ביתומה קטנה שנשאת לו כמו שהתבאר בנידה פרק דופן:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה דבר שלא ביארנוהו:

בשלמא רבי עקיבא קסבר אין זיקה אין מועלת זיקה לעשותה אפילו כארוסה הילכך לא יפר אפילו בשותפות לא לאחד ולא לשנים. ורבי יהושע סבר יש זיקה זיקה מועלת אפילו לעשותה כנשואה ובאחד יפר אפילו לבדו. ואף על גב דאמרינן דאפילו לבית שמאי דאמרי' מאמר קונה קנין גמור גריע קנין יבמה מארוסה הני מילי ליורשה וליטמא לה דכתיב בהו שארו דבעי שאר בשר וארוסה מיקרבה קירוב בשר דידה טפי מיבמה שאינו רגיל אצלו כלל אבל לענין הפרת נדרים למאן דאמר יש זיקה אלים קנין יבם מקנין ארוסה. אין ברירה כשהן שני יבמין לאיזה מהן זקוקה הילכך לא יפרו לא זה ולא זה (דבחד בעל אין ברירה איזהו) אמר המגיה אולי צריך לומר: דבכל חד וחד אין ברירה שזהו בעלה ואפילו למאן דאמר יש ברירה לא אמר אלא במקום שנתברר הדבר לבסוף שכך ההה כמו שאם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב דאמרינן למחר כשיתברר הדבר חזינן כאלו נתברר הדבר מתחלה והוה עירוב וכדתנן שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה לבסוף כשיתרום חזינן כאלו הוברר הדבר מתחלה שזו היתה תרומה וכי אכל שפיר אכל אבל הכא יפר תנן איזה שירצה ושמא אותו שיפר לא ישאנה וכי היפר לאו שפיר היפר.

ולרבי אליעזר דאמר וכו'. והכא לא מצי למדחי כדדחי ביבמות כי אמר רבי אליעזר אינו קונה דלא סגי ליה בגט אלא דחליצה נמי בעי ולא נפקא בגיטא גרידא אבל לענין שלא יפר פירוש בשותפות מי אמרי. תריץ דהתם אמיפר בשותפות דתרצינן לעיל מינה קאמר דמודה רבי אליעזר דמאמר קונה למיפר בשותפות אבל הכא יפר בלא שותפות בעיא למימר ולרבי אליעזר לא קני מאמר להפר שלא בשותפות. משום הכי הכא מיבעיא לי לתרוצי הכא במאי עסקינן כגון שעמדה היבמה עם בעל המאמר בדין אחר שעשה בה מאמר ואיחייב לה במזונותיה שיאמרו לו או כנוס או פרנס ואמר אפרנס דכל הנודרת על דעת המפרנס נודרת. אם אשה שקנה לעצמו שקדשה ונשאה הרי הוא מפר נדרים. (אמר המגיה נראה לי דמלת נודרת הוא סוף הדיבור והשורה האחרונה שייכה לדברי הרא"ם לקמן בד"ה הקנו וכו') הרא"ם ז"ל.

ולרבי אליעזר דאמר מאמר לבית שמאי אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד מאי איכא למימר הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין וברח וכו'. קשיא לי תירצת רבי אליעזר דבהגעת זמן מפר כלומר כל שהוא חייב במזונותיה יפר אלא רבי יהושע דלית ליה מאי איכא למימר דאי משום שעשה מאמר הא אינו קונה אלא לדחות בצרה ואי משום דעמד בדין ונתחייב במזונותיה וכדרב פנחס הא לית ליה לרבי יהושע. ואי אמרת דטעמיה דרבי יהושע משום זיקה וקסבר זיקה ככנוסה וכטעמא קמא דאיתמר עלה בגמרא דכי איצטריך רבי אמי לאוקמוה בשעשה בה מאמר היינו דוקא לרבי אליעזר דאמר אפילו לשנים הא לא משמע הכי אלא טעמא דרבי יהושע נמי משום מאמר הוא וכדאמר ליה רבי יהושע לרבי עקיבא דבריך נראין בשני יבמין כלומר ויש לך תשובה על דברי רבי אליעזר מה אתה משיב על יבם אחד כלומר על דברי שאני מתיר ביבם אחד. ואמר ליה רבי עקיבא כלום חלקנו בין יבם אחד לשני יבמין בין עשה בה מאמר ללא עשה בה מאמר דאלמא רבי יהושע נמי בשעשה בה מאמר קאמר וכדדיקינן מינה דתניא כותיה דרבי אמי. ועוד דלא אשכחן מאן דאמר זיקה ככנוסה אלא ר"ש ואליבא דרבי הושעיא ואיתותב כדאיתא בריש פרק כיצד ביבמות. וכן אי אפשר לומר דלרבי יהושע יפר בשותפות דאכתי לא שמעינן דיפר בשותפות דלקמן הוא דמוקמינן לה בהכין אבל השתא יפר לבדו הוה סלקא דעתין דאמרי וכדקתני יפר ולא קתני יפרו. ורבי יהושע איפר דקאמר רבי אליעזר קא מהדר ולא פליג אלא אשני יבמין הא ביבם אחר רבי אליעזר ורבי יהושע שוין הן ובחדא שיטתא נינהו וצריך לדעתי עיון בדבר. ובפירושים פי' רבי יהושע ורבי עקיבא הואיל ואין קונה קנין גמור לא על דעתו נודרת. ואינו מחוור בעיני כלל מן הטעם שכתבתי דלרבי יהושע נמי בשעשה בה מאמר הוא ואי אינו קונה לרבי יהושע מאמר לא מעלה ולא מוריד להפרה ואם כן אכתי אמאי יפר לרבי יהושע דאפילו לרבי יהושע נמי משמע לן השתא דיפר לחודיה וכדאמרן. הרשב"א ז"ל.

גמרא ולרבי אליעזר כצ"ל:

רש"י מפר הס"ד לחופה הס"ד:

בד"ה אלא כו' אפשר ליבם כצ"ל:

בד"ה מאי כו' וברח דאיחייב לה כצ"ל:

ברא"ש אביה הס"ד קודם ד"ה קסבר נרשם (מתני') [גמר']:

לחלוץ הס"ד לגבייהו הס"ד אשתו הס"ד מפר הס"ד ואחר כך מ"ה ולרבי אליעזר כצ"ל:

בא"ד לדחות הצרה כצ"ל אחין ג' אחין כצ"ל גמורה הס"ד ואחר כך מ"ה הב"ע שעמד כצ"ל:

ר"ן בס"ד הס"ד:

בד"ה אשה כו' עד שיחלוץ כצ"ל בה הס"ד:

גמרא דכי אתא אחוהי אסר עליה בביאה או בגיטא. ל"י אמאי שביק חליצה:

ר"ן ד"ה רי"א. וכדאפרש בגמרא בס"ד. כצ"ל:

ר"ן ד"ה ורי"ס יש זיקה. כן כ' רש"י ז"ל בפ' ד"א. כצ"ל ע"ש בפרש"י:

רא"ש בסה"ע וכגון שא' מן היבמין הלך למדה"י כו'. לע"ד יל"פ שהעמידה לגדול האחין בדין וכדתנן בפ"ד דיבמות לא רצו חוזרין אצל גדול כו':

ברא"ש ד"ה מה אתה משיב כו' שאמר שמפר בב' יבמין כצ"ל:

שם ד"ה ולר' אלעזר כו' לענין זה דלא מצי לאפוקי בגט כצ"ל:

אין היבמה גמורה ליבם וכו'. נראה דר"ע מתחלה נמי להכי איכוון והכי קאמר הואיל ואנו רואים היכא דאיכא ב' יבמין יכול אחד לאסרה על חברו ש"מ שאין קנינו גמור דהיכן מצינו שיכול אדם לאסור קנינו עליו אע"כ שאין קנינו גמור ושלא תאמר דלמא כי איכא עוד יבם אין קנין גמור לשום אחד מהם אבל כי איכא רק יבם אחד הוה קנין גמור לכן הוסיף ר"ע בברייתא כלום חלקנו וכו' כיון שבשאר דברים לא מצינו שום חילוק בין יבם אחד לב' יבמין ש"מ שהקנינים שוים וכיון כשיש ב' יבמין ע"כ אין הקנין גמור שהרי יכול לפוסלה עליו הה"נ כשיש יבם א' אין קנינו גמור:

מתני' בין ליבם אחד. בין שזקוקה ליבם אחד בין לשני יבמין אמר ר' אליעזר יפר ומוקמינן ליה בגמרא בשעשה בה מאמר אחד מהן: ומה אשה שקנה הוא לעצמו. כגון הנושא אשה בעלמא: שהקנו לו מן השמים. יבמה שחייבו לו מן התורה: שאין לאחר רשות בה. המקדש אשה מן השוק לאחר שקידשה לא תפסי בה קידושי מאדם אחר ואהכי מצי מיפר: שיש לאחר רשות בה. שאם עשה בה מאמר יבם זה ובא אחיו אח''כ ועשה בה מאמר תפיס בה כדאמר (יבמות נ.) יש מאמר אחר מאמר: דבריך בשני יבמין. דבשני יבמין מצית למימר כי האי גוונא: מה אתה משיב על יבם אחד. בהא לא מצית למימר שיש לאחרים רשות בה הואיל וליכא יבם אחר ואת לא משוית חילוק בין יבם אחד לשני יבמין: א''ל אין היבמה גמורה לאישה שאם בא עליה זר אין נסקל שאין בה לא דין ארוסה ולא דין אשת איש ואין חייבין עליה אלא לאו דלא תהיה אשת המת וגו' (דברים כה): כשם שארוסה. בעלמא גמורה לאישה שנסקלין על . דה: גמ' קסבר אין זיקה. ואפילו ליבם אחד אינה זקוקה דתיהוי כאשתו עד שתכנס לחופה: ור' יהושע סבר יש זיקה. ולהכי לאחד יפר אבל לשנים אינו מיפר דאין ברירה לאיזה מהן זקוקה ולאיזה מהן תתיבם אע''ג דאמרי' (יבמות כד.) מצוה בגדול לייבם מ''מ אם בא עליה קטן קנאה: לעולם קסבר ר''א יש זיקה. והיינו טעמא דאפילו לשנים יפר בשעשה בה האחד מאמר דהשתא יש ברירה ואליבא דב''ש דאמרי דמאמר קונה קנין גמיר והיא כאשתו לכל דבר הלכך מיפר לה: ה''מ ביבם אחד. דיש זיקה: אבל בשני יבמין לא. קני מאמר דלאחר דעשה בה מאמר אילו אתי אחוה מצי לאוסרה עליו בביאה או בגיטא דיש ביאה וגט אחר מאמר: מי איכא מילתא וכו'. משום האי טעמא דאילו אית ליה אחא להאי יבם מצי מפיק לה מיניה בתר הכי שמקדשה או על ידי גט וביאה וקרו להנהו קדושי מאמר ולית בהו מששא כולי האי: ולר' אלעזר בן פדת דאמר מאמר בו' אלא לדחות בצרה בלבד. שאם היו ב' נשים לזה שמת ושתיהן זקוקות ליבם ואי אפשר לייבם ינשתיהן דבית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים ובהא מילתא קסברי בית שמאי דמאמר קונה דכשעושה בזו מאמר דוחה לצרה ומתירה לשוק אבל עדיין זו זקוקה לאחיו דמצי אשר לה עליה: מאי איכא למימר. אכתי תיבעי לך מאי טעמא דאמר ר''א אפילו לשנים יפר: כגון שעמד בדיין. משעשה בה מאמר שזו תבעתו בדין מפני שלא היה מייבמה וחייבוהו בית דין לינשא לה וברח [דאיחייב] לה במזונותיה ובהפרת נדריה וכדרב פנחס כו':

אין תוס' לעמוד זה

ר"ן
היכא דאמר אי אפשי סגי אע''ג דבהפרה לא מהני כדאיתא לקמן (עח.) זה נ''ל ועוד דנהי דאמרינן הכא על דעת בעלה לא קפדינן אלישנא אלא הכי קאמרינן דאין בלבה שיתקיים הנדר אי קפיד ביה בעלה אבל מאן לימא לן דעל דעת הכי משמע דנימא דנודר על דעת חברו מצי אידך למישרי ליה אלא ודאי כדכתיבנא: מתני' שומרת יבם וכו' ר''א אומר יפר. מסקינן בגמרא דיפר בשותפות אב קאמר ובשעשה בה מאמר: רבי יהושע אומר לאחד ולא לשנים. משום דס''ל אין ברירה וכדמפרש בגמרא בס''ד: רבי עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים. דגריע ליה יבם מארוס ואפי' בשותפות לא מצי מיפר: ומה אשה שקנה הוא עצמו. שאינה שומרת יבם אלא הוא קדשה לעצמו הרי הוא מיפר נדריה בשותפות דאב: אשה שהקנו לו מן השמים. היינו שומרת יבם שהיא קנויה לו בלא קדושין שאסורה לכל אדם עד שיחלוץ לה אינו דין שיפר נדריה בשותפותיה דאב: עקיבא דבריך בשני יבמין. דכל אחד יש לו רשות בה: כשם שארוסה גמורה לאישה. מפרש בגמ': גמ' בשלמא ר''ע קסבר אין זיקה. שהיבמה זקוקה ליבם לא אלימא כארוסין ומשום הכי לא מצי מיפר: ורבי יהושע סבר יש זיקה. דאדרבה אלימא טפי מארוסין דהויא ככנוסה ומש''ה יפר יבם לחודיה דהשתא הכי קס''ד מיהו אין ברירה דהיכא דשני יבמין אין ברירה למי היא זקוקה ולמי תהיה לאשה ומש''ה אפילו שניהם אינן יכולין להפר דכיון דבשעת הפרתן אין ברור לנו מי הוא אישה אין הפרתן כלום דרחמנא אמר אישה יקימנו ואישה יפירנו דבעינן שיהא ידוע בשעת הפרה וכן כתב דש''י ז''ל בפרק ד' אחים (יבמות כט:) וסוגיא דשמעתא דהתם מסייע ליה וכ''ת היכי אמר דרבי יהושע סבר דזיקה ככנוסה דמיא דהא לא אשכחן דאמר הכי אלא רבי אושעיא אליבא דר''ש ואתותב התם בריש פרק כיצד ביבמות (דף יט.) איכא למימר דלאו מגופיה דמילתא אתותב אלא למאי דמפרש לה אליבא דר''ש מיהו אנן מצינן למימר דס''ל לרבי יהושע ההוא טעמא אי נמי כי אמרינן רבי יהושע קסבר יש זיקה לאו למימר דליהוי ככנוסה אלא דהויא כארוסה ומיפר בשותפות ואף על גב דבריש הך סוגיא סבירא לן דיפר לחודיה קאמר כדמוכח לקמן

נדרים עד ע"א