א על עצם ההיתר מקשים: והלא על ידי נתינת המים לתוכו הריהו מצרף את הכלי! שהרי כלי מתכת שנתחמם ושופכים לתוכו מים קרים מתחזק על ידי המים, וזו חלק ממלאכת הצורף, וכיצד התירו לעשות מלאכה כעין זו בשבת? ומשיבים: משנה זו כדעת ר' שמעון היא שאמר כלל בהלכות שבת: דבר שאין מתכוין לעשותו, ונעשית המלאכה בלא שיתכוון לכך — מותר. והרי אף כאן אין כוונתו לחזק את הכלי אלא לחמם את המים. מתקיף לה [מקשה עליה] אביי על סברה זו: מידי [וכי] מיחם שפינה ממנו מים קתני [שנינו] שמזה אתה למד כי רצה למלאות בו מים אחרים כדי לחממם?! והלא מיחם שפינהו קתני [שנינו], ומשמעות הדבר שפינה את המיחם מן האש ולא פינה את המים ממנו!

אלא אמר אביי, הכי קאמר [כך אמר]: המיחם שפינהו מעל האש ויש בו מים חמין — לא יתן לתוכו מים מועטין בשביל שיחומו המים, אבל נותן לתוכו מים מרובים כדי להפשירן בלבד. ומיחם שפינה ממנו מים — לא יתן לתוכו מים כל עיקר, מפני שמצרף את הכלי על ידי נתינת צוננים בכלי חם. ולפי זה משנתנו כשיטת ר' יהודה היא, שאמר כי אף דבר שאין מתכוין לעשות בו מלאכה, אף אם המלאכה נעשית מעצמה אסור לעשותו בשבת.

ב לגוף הדבר אמר רב: לא שנו, שמותר לשים מים צוננים במיחם שהוסר מעל גבי האש ויש בו מים חמים אלא כשכוונתו להפשיר את אותם מים צוננים, אבל אם רוצה לעשות כן כדי לצרף את הכלי — אסור. ואילו שמואל אמר: אפילו כדי לצרף נמי [גם כן] מותר. ותוהים: לצרף לכתחילה מי שרי [האם מותר]?! והלא זו מלאכה גמורה בשבת! אלא, אי איתמר הכי איתמר [אם נאמרו הדברים כך, בסגנון זה, נאמרו], אמר רב: לא שנו שמותר להוסיף מים אלא שיעור שיש בו רק כדי להפשיר, וכגון שמילאהו רק בחלקו, אבל למלאותו כולו שהוא שיעור שיש בו כדי לצרף את הכלי — אסור. ושמואל אמר: אפילו שיעור שיש בו כדי לצרף —