א תנא [שנה בתוספתא]: וחצי חצי חציה של ככר זו לטמא טומאת אוכלין, שבשיעור זה מקבל האוכל טומאה. ושואלים: ותנא דידן מאי טעמא לא תני [והתנא שלנו, במשנתנו, מה טעם לא שנה] אף הוא טומאת אוכלין? ומשיבים: משום שלא שוו שיעורייהו להדדי [שיעוריהם זה לזה], שאין השיעור לטומאת אוכלים בדיוק חצי השיעור לפסול את הגויה.

דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: כמה שיעור חצי פרס? שתי ביצים חסר קימעא (משהו), דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: שתי ביצים שוחקות (עודפות מעט). שיער רבי את מידת חצי פרס, לאחר שמדד את מנין הקבים בסאה שהובאה לפניו, ומצא שהוא שתי ביצים ועוד. ואמרו: כמה ועוד? אחד מעשרים בביצה.

ואילו גבי טומאת אוכלין תניא [שנויה בברייתא]: ר' נתן ור' דוסא אמרו: כביצה שאמרו חכמים שהיא שיעור הנטמא בטומאת אוכלים משערים כמוה וכקליפתה, וחכמים אומרים: כמוה בלא קליפתה. ושיעורים אלה אינם בדיוק מחצית של אף אחד מן השיעורים שנאמרו מקודם בחצי פרס.

לגוף הענין אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מדה זו שנאמרה בשיעור חצי פרס היא דברי ר' יהודה ור' יוסי, וקרובה שיטתם לדברי ר' שמעון במשנתנו. אבל חכמים אומרים: כביצה ומחצה שוחקות. ומאן [ומיהם] חכמים אלו — ר' יוחנן בן ברוקה.

ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], שהרי לפי דעתו חצי ככר הוא שלוש ביצים, נמצא שמחציתן היא ביצה ומחצה! ומשיבים: לא לענין המדה עצמה בא לחדש כי אם שהשיעור יהא בביצים שוחקות אתא לאשמועינן [בא להשמיענו].

מסופר, כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל אמר: שיגר איש אחד ושמו בוניוס לרבי מודיא דקונדיס (מדת סאה) מן המקום נאוסא. שהיתה להם מסורת שהיא מדה קדומה ומדוייקת (ריטב"א). ושיער רבי שהיא מכילה מאתן [מאתים] ושבע עשרה ביעין [ביצים].

ושואלים: הא [זו] מדת סאה דהיכא [של היכן] היא, לפי מה נקבעה מדה זו? אי [אם] של המדברית כלומר, המדה היסודית שהשתמש בה משה רבינו במדבר, ושעל פיה נקבעו כל המדות שבתורה, הרי בסאה יש ששה קבים, ובכל קב ארבעה לוגין, וכל לוג יש בו שש ביצים, ונמצא סך הכל מאה ארבעין וארבע ביצים הויא [הריהי].

ואי [ואם] של המדה הירושלמית, שהגדילו בירושלים את מדת הסאה עד שסאה מדברית היא חמש שישיות מן הירושלמית, אם ככה נחשב נמצא כי רק מאה ושבעין ושלש ביצים הויא [הריהי] הסאה.

ואי [ואם] של הסאה הציפורית, שהגדילו שוב את מדת הסאה עד שהירושלמית היא חמש שישיות ממנה, הרי מאתן [מאתים] ושבע ביצים הויין [הריהן]. ונמצא שמדה זו אינה מתאימה אף לאחת ממדות הסאה!

ומשיבים: לעולם סאה זו על פי מדה הציפורית היתה, אלא אייתי חלתא שדי עלייהו [הבא את שיעור החלה הניתנת לכהן והטל הוסף עליהן], שבמדה זו היתה כמות הקמח לאחר כל הניכויים סאה בדיוק.

ומקשים: חלתא [החלה] כמה ביצים הויין [הן]? תמני [שמונה] ביצים בקירוב, אחד מעשרים וארבעה ממאה תשעים ושתים, אם כן אכתי בצר ליה [עדיין חסר לו], שגם אם נוסיף על מאתים ושבע עוד שמונה ביצים לחלה, נגיע רק למאתים וחמש עשרה (או אם נדקדק ונגיע עד למאתים ושש עשרה) ועדיין הוא פחות ממאתים ושבע עשרה אלו!

אלא אייתי ועודות דרבי שדי עלייהו לא על פי חשבון החלה יש לחשוב, אלא ביצים אלה ששער בהן רבי את הסאה, ביצים עצבות (חסרות) היו, ולכן מוסיפים לכל ביצה כדי אחד מעשרים. נמצא שאחד מעשרים למאתים ושבע ביצים הוא עשר בערך, והמדה כולה היא כמאתים ושבע עשרה ביצים.

ומקשים: אי הכי, הוי ליה טפי [אם כך, הרי הוא מעט יותר] מכדי שבעה חלקי עשרים של ביצה! ומשיבים: כיון שלא הוי [שאינו] כביצה שלימה, לא חשיב ליה [חושב אותו].

ב תנו רבנן [שנו חכמים] סאה ירושלמית יתירה במידתה על הסאה המדברית שתות [ששית], שהמדברית חמש שישיות ממנה. ושל ציפורית יתירה על ירושלמית שתות [ששית]. נמצאת סאה של ציפורית יתירה על מדברית שליש.

ותוהים: שליש דמאן [של מי] אילימא [אם תאמר] שהוא שליש של הסאה המדברית, מכדי [והרי] שליש של מדברית כמה הוי [הם], ארבעין ותמניא [ארבעים ושמונה ביצים], ואילו עודפא [העודף, ההבדל] בין סאה מדברית וציפורית הוא שיתין ותלת [ששים ושלוש ביצים], שהרי כאמור הציפורית היא בת מאתים ושבע ביצים, והמדברית של מאה ארבעים וארבע בלבד.

ואלא תאמר שליש סאה ירושלמית, ונבדוק: שליש דידה [שלה] כמה הוי [הוא], חמשין ותמניא נכי תילתא [חמישים ושמונה פחות שליש] ואילו עודפא, שתין ותלת [העודף, ששים ושלוש]. ואלא תפרש שמדובר בשליש מסאת ציפורי; שליש דידה [שלה] כמה הוי [הוא], שבעין נכי חדא [שבעים פחות אחד], ואילו עודפא, שתין ותלת [העודף, ששים ושלוש]. ונמצא שההפרש בין המדות איננו שליש מדויק מכל מידת סאה מוכרת.

אלא אמר ר' ירמיה, הכי קאמר [כך אמר, כך יש להבין]: נמצאת סאה של ציפורי יתירה על מדברית ששים ושלוש ביצים שהן קרוב לשליש שלה של סאה ציפורי (שהוא ששים ותשע ביצים). ושליש שלה (ששים ותשע ביצים) קרוב למחצה של מדברית (שהוא שבעים ושתים ביצים).

מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: מידי [וכי] "קרוב" "קרוב" קתני [שנינו]? והרי מלשון הברייתא נראה שנאמרו הדברים בדיוק. אלא אמר רבינא: הכי קאמר [כך אמר, כך יש להבין] נמצאת שליש של ציפורי בועודיות של רבי, כלומר אם נוסיף על כל ביצה גם את התוספת שהוסיף רבי אחד מעשרים בביצה שהן ביחד מאתים ושבע עשרה ביצים, כאמור, הרי שליש סאה זו שהוא שבעים ושתים ביצים ושליש יתירה על מחצה של סאה מדברית רק שליש ביצה, וכך יש להבין את דברי הברייתא.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כתרומת גורן כן תרימו אותה "(במדבר טו, כ).