ואידך שרי [והשאר מותר]. ואיכא דאמרי [ויש אומרים], אמר רב פפא: מלמעלה עד לגובה הברזא [הברז] — חמרא אסיר [היין אסור], ואידך [והשאר] שמתחת לברז — שרי [מותר].

אמר רב יימר: דבריו של רב פפא שנויים במחלוקת, כתנאי [כמחלוקת התנאים] ששנינו בברייתא: חבית שנקבה, בין מפיה (מלמעלה), בין משוליה (בתחתיתה) ובין מצידיה, ונגע בו טבול יום — טמאה. ר' יהודה אומר: אם מפיה ומשוליה ניקבה — טמאה, אם מצידיה — טהורה מכאן ומכאן (ולא נטמא אלא מה שנגע בו), וכדברי רב פפא ללשון הראשונה.

א אמר רב פפא: גוי שהיה מחזיק אדנא [בחבית] וישראל מחזיק אכובא [בכלי של יין] והגוי שופך מן החבית לכלי — חמרא אסיר [היין אסור], מאי טעמא [מה הטעם]? כי קאתי [כאשר בא] — מכח גוי קאתי [הוא בא]. ואם להיפך, ישראל מחזיק אדנא [את החבית] וגוי אכובא [מחזיק את הכלי הקטן] והישראל שופך לכלי שמחזיק הגוי — חמרא שרי [היין מותר]. ואי מצדד צדודי [ואולם אם הגוי מצדד] את הכובא, שמטה אותו — היין שבכלי אסיר [נאסר].

אמר רב פפא: האי גוי דדרי זיקא [גוי זה שנושא על גבו נאד יין סגור] וקאזיל [והולך] ישראל אחוריה [אחריו], ומשגיח שלא יגע ביין עצמו, אם הנאד מליא [מלא] יין — הרי זה שרי [מותר], דלא מקרקש [שאין היין מתנועע בתוכו], ולכן אין בזה כל איסור. אם הנאד חסירא [חסר] — אסיר [אסור], דלמא מקרקש [שמא מתנועע בתוכו] היין, והרי זה כעין ניסוך. לעומת זאת כובא (מין כלי של יין) שהוא פתוח מלמעלה, מליא [מלא] — אסיר [אסור] דלמא נגע [שמא נוגע] בו ביין שמגיע לשפת הכלי, אם הוא חסירא [חסר, שאינו מלא] — שרי [מותר] ואין לחשוש בו, דלא נגע [מפני שאינו נוגע] ביין.

רב אשי אמר: זיקא, בין מליא ובין חסירא [נאד, בין מלא ובין חסר] — שרי [מותר], מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אין דרך ניסוך בכך שאין דרך ניסוך בנענוע יין בתוך כלי סגור.

ב מעצרא זיירא [גת של מכבש] שאין דורכים בה את הענבים ברגל, אלא כובשים את הענבים על ידי לוחות או מכבש — רב פפי שרי [התיר] את היין אם הגוי כובש את הקורה, שהרי הוא עצמו אינו נוגע ביין, ואילו רב אשי ואיתימא [ויש אומרים] רב שימי בר אשי אסר.

ומעירים: בכחו, אם הכבישה היא במישרין מכוחו של הגוי, כולי עלמא לא פליגי דאסיר [הכל אינם חלוקים שאסור], כי פליגי [כאשר נחלקו] — הרי זה בכח כחו. איכא דאמרי [יש שאומרים] בלשון אחרת: בכח כחו כולי עלמא לא פליגי דשרי [הכל אינם חלוקים שמותר], כי פליגי [כאשר נחלקו] כשעושה בכחו. מסופר, הוה עובדא [היה מעשה] שנכבש יין בכח כחו של גוי, ואסר רב יעקב מנהר פקוד.

ג מסופר, ההוא חביתא