בעבור ששים רבוא (שש מאות אלף) דינרים שכר שהיה מרויח בעסקה זו; רב כהנא מתני [היה שונה] במעשה זה: בשמונים רבוא (שמונה מאות אלף) דינרים; והיו מפתחות של אוצרותיו מונחות תחת מראשותיו של אביו, ולא העיר אותו כי לא רצה לצערו בכך, אף על פי שהפסיד על ידי כך את כל הרווח!

ומשיבים: "אבני שהם" שכתובות אחרי "ויקחו אליך", כתובות בלי ו' החיבור, לומר שכאן הפסיק הענין, שאין להן דין של "ויקחו אליך", שצריך לקנות מישראל דווקא. ומקשים: והא [והרי] "ואבני מלואים" (שמות כה, ב) כתיב [נאמר] מיד לאחר מכן, דהדר ערביה [שחזר הכתוב ועירב אותו] עם הדברים הראשונים, ואם כן ייאסרו גם אבני שהם להיקנות מגוי!

ועוד יש להקשות על עצם דברי שילא, שלדעת ר' אליעזר אין פרה נקנית מגוי: והרי קתני סיפא [שנויה בסופה] של אותה ברייתא: לשנה אחרת נולדה לו לדמא בן נתינה פרה אדומה בעדרו, נכנסו חכמי ישראל אצלו לדון עימו לגבי קנייתה, אמר להם: יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם בעבורה אתם נותנין לי, עכשיו איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא שלא מכרתי את האבנים לאפוד. משמע שאף פרה אדומה אפשר לקנות מגוי!

ומשיבים: התם [שם] על ידי תגרי ישראל זבון [קנו], שהתגרים קנו את הבהמה מן הגוי, ואחר כך חזרו ומכרוה לציבור, ונמצא

שהפרה האדומה נקנתה מישראל. ושואלים: ולדעת שילא, שלדברי ר' אליעזר אין קונים פרה מגוי רק בגלל גזירת הכתוב, האם ר' אליעזר לא חייש [אינו חושש] לרביעה?

והתניא [והרי שנויה ברייתא], אמרו לו לר' אליעזר: מעשה ולקחוה מן הגוי ודמא שמו, ואמרי לה [ויש אומרים] רמץ שמו, אמר להן ר' אליעזר: משם מביאים אתם ראיה? ישראל היו משמרין אותה את העגלה הזו משעה שנולדה, ובוודאי לא נרבעה. וכיון שמצריך ר' אליעזר שמירה זו, משמע שהוא חושש לרביעה! ומשיבים: ר' אליעזר תרתי אית ליה [שני חששות יש לו]: הוא חושש משום קיחה מגוי, וחייש נמי [וחושש גם כן] לרביעה.

ודנים במה שאמר מר [החכם]: ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה. ושואלים: וניחוש דלמא רבעי לאמא כי הוה מעברה [ועדיין יש לחשוש שמא רבעו את האם כשהיתה מעוברת בפרה זו], ואז היא נאסרה, שאמר רבא: וולד פרה הנוגחת שהרגה אדם בהיותה מעוברת — אסורה למזבח, משום שאנו אומרים שהיא וולדה נגחו, וכן וולד הנרבעת — אסורה, היא וולדה נרבעו! ומשיבים: אימא [אמור] ותקן את הלשון כך: ישראל היו משמרין אותה משעה שנוצרה במעי אמה, ולא נרבעה אמה.

ומקשים: וניחוש דלמא רבעוה לאמא מעיקרא [ועדיין יש לחשוש שמא רבעו את האם מתחילה] לפני שנתעברה, דתנן [ששנינו במשנה]: כל הפסולין לגבי מזבח כגון הנעבד והנרבע — ולדותיהן שנתעברו בהם לאחר מכן, מותרין, ותני עלה [ושנויה ברייתא עליה] שר' אליעזר אוסר בזה, ואם כן ר' אליעזר צריך לאסור גם בפרה אדומה זו שמא רבעו את אמה!

ומעירים: הניחא [זה נוח] לשיטת רבא, שאמר רבא אמר רב נחמן: מחלוקת זו, בין ר' אליעזר וחכמים, היא כשנרבעו כשהן מוקדשין שאז אוסר ר' אליעזר את הוולדות שנתעברו בהם לאחר מכן, אבל כשנעשתה בהן עבירה כשהן חולין — דברי הכל מותרין הולדות,

אלא לדעת רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן שאמר: מחלוקת כשנרבעו כשהן חולין, אבל כשהן מוקדשין — דברי הכל אסורין, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? מדוע לא אסר ר' אליעזר?

ומשיבים: אימא [אמור] כך: ישראל היו משמרין אותה אף לאמא של פרה אדומה זו משעה שנוצרה. ושואלים: מכל מקום ניחוש דילמא רבעוה לאמא דאמא [ועדיין יש לחשוש שמא רבעו את האם של האם]! ודוחים: כולי האי לא חיישינן [כל זאת (עד לדור שלישי) אין אנו חוששים].

ודנים בתירוץ שאמר מר [החכם]: ישראל היו משמרין אותה משעה שנוצרה. ושואלים: מנא ידעינן [מנין אנו יודעים] שתיוולד פרה אדומה, כדי שישמרוה? אמר רב כהנא: כוס אדום מעבירין לפניה של הפרה האם בשעה שעולה עליה זכר, ועל ידי כך הוולד הנוצר יהיה גם כן אדום.

ושואלים: אי הכי [אם כך], שיש אופן פשוט שכזה ליצירת פרה אדומה, אמאי [מדוע] דמיה של פרה אדומה יקרין כל כך? ודוחים: עדיין פרה אדומה כשרה דבר נדיר הוא, הואיל ושתי שערות בצבע אחר פוסלות בה, ולא כל פרה נעשית אדומה בשלימות. ועוד שואלים: ומאי שנא דידהו [מה שונה פרה שלהם] של הגוים שהוצרכו לקנות מהם פרה אדומה, אם יש דרך לעשות כן גם בשל ישראל? אמר רב כהנא: אצל דמא בן נתינה מדובר היה במוחזקת, שהיתה בידו משפחת פרות שהיתה מוחזקת שהיא יולדת וולדות אדומים בדרך זו.

א מסופר: יתיב [ישבו] ר' אמי ור' יצחק נפחא אקלעא [על המרפסת] של ר' יצחק נפחא, פתח חד מינייהו [אחד מהם] ואמר: וכן היה ר' אליעזר פוסל בהמות שנלקחו מן הגוים בכל הקרבנות כולן, משום חשש רביעה.

פתח אידך מינייהו [האחר מהם] ואמר: מאי אותיבו ליה חברוהי [מה השיבו, הקשו לו חביריו] לר' אליעזר? והרי ישעיהו מנבא שלעתיד לבוא "כל צאן קדר יקבצו לך" וגו' (ישעיהו ס, ז), אם כן לוקחים קרבנות מן הגוים! אמר להן ר' אליעזר: כל הגוים כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא, וממילא לא יהיה עוד חשש שרבעו את בהמותיהם.

אמר רב יוסף: מאי קרא [מה המקרא] המלמד שכולם יתגיירו לעתיד לבוא? שנאמר: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' " (צפניה ג, ט). אמר ליה [לו] אביי: ודלמא [ושמא] מעבודה זרה בלבד הוא דהדור בהו [שחוזרים בהם] הגוים לעתיד לבוא, אבל לא משאר עבירות, כגון רביעה! אמר ליה [לו] רב יוסף: הרי "לעבדו שכם אחד" כתיב [נאמר] (צפניה ג, ט), משמע שכולם יקבלו על עצמם את כל המצוות כישראל.

רב פפא מתני הכי [היה שונה כך], כפי שאמרנו. ורב זביד מתני הכי [היה שונה כך], בנוסח אחר, שלא היו ר' אמי ור' יצחק נפחא מדברים אחר זה, אלא ותרוייהו אמרי [ושניהם אמרו]: וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות, ותרוייהו אמרי [ושניהם אמרו]: ומאי אותיבו ליה חברוהי [ומה השיבו, הקשו לו חביריו] לר' אליעזר? "כל צאן קדר יקבצו לך" וגו' ואת התשובה אמר ר' אליעזר: כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא.

ושניהם אמרו: ומאי קראה [ומה המקרא] המלמד על כך? "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'". מתקיף לה [מקשה על כך] רב יוסף: ודלמא [ושמא] מעבודה זרה בלבד הוא דהדרי בהו [שחוזרים בהם]! אמר ליה [לו] אביי: "לעבדו שכם אחד" כתיב [נאמר].

על הסברה האוסרת לקחת קרבנות מגוים, מיתיבי [מקשים]: "ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת" (שמות י, כה), ואם לוקחים זבחים מפרעה, משמע שאפשר לקחת זבחים ועולות מגוי! ומשיבים: קודם מתן תורה שאני [שונה], שעדיין לא נאסר הדבר.

ומקשים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ממה שנאמר: "ויקח יתרו חתן משה עלה וזבחים לאלהים" (שמות יח, יב)! ודוחים: מעשה יתרו נמי [גם כן] קודם מתן תורה הוה [היה]. ומקשים: הניחא למאן דאמר [זה נוח למי שאומר]: בואו של יתרו למשה קודם מתן תורה הוה [היה], כסדר הפרשה. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר]: