יתרו לאחר מתן תורה הוה [היה] מאי איכא למימר [מה יש לומר]? הרי אסור היה לקבל ממנו! אלא, יש לומר כי יתרו מישראל זבן [קנה] את הבהמות לקרבן.

ומציעים ראיה, תא שמע [בוא ושמע]: "ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח לה' אלהיך" (שמואל א טו, טו), משמע שאפשר להקריב בהמות של גוים! ומשיבים: מאי [מה] פירוש "מיטב"? לא שהשתמשו במיטב הבהמות עצמן, אלא בדמי מיטב הבהמות, שמכרון ובדמיהן הביאו קרבנות.

ושואלים: ומאי שנא [ומה שונה] מדוע דווקא מיטב? מדוע מכרו דווקא מן המיטב? ומשיבים: כי היכי דליקפץ עליהן זבינא [כדי שיקפצו עליהם קונים] על הבהמות הללו שהם מוכרים, שהכל רוצים לקנות מן המיטב.

ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע]: "ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדני המלך הטוב בעינו [ראה] הבקר לעלה והמרגים וכלי הבקר לעצים" (שמואל ב כד, כב), הרי אפשר להשתמש בבהמת גוי לקרבן! אמר רב נחמן: ארונה גר תושב היה, שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נח, ובכללן איסור רביעת בהמה, ולכן מותר היה לקבל ממנו בהמות לקרבן.

אגב הזכרת הפסוק שואלים: מאי [מה] פירוש "מורגים"? אמר עולא: מטה של טורביל. ושואלים: מאי [מה היא] מטה של טורביל? שמונח זה לא היה ידוע בבבל; ומשיבים: עיזא דקורקסא דדיישן [לוח כבד ומשונן שדשות בו הבהמות]. אמר רב יוסף: מאי קרא [מהו המקרא] שממנו אפשר ללמוד שזה פירוש "מוריגים"? שנאמר: "הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדק וגבעות כמץ תשים" (ישעיהו מא, טו), הרי שמורג יש בו חריצים ("חרוץ") ושיניים ("פיפיות"), והוא משמש לדישה.

מיתיבי [מקשים] ממה שמסופר כי לאחר ששלחו פלישתים את ארון הברית על ידי פרות וחזר לישראל — "ואת הפרות העלו עלה לה'" (שמואל א ו, יד)! ומשיבים: הוראת שעה היתה זו שהקריבום.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] שהיתה זו הוראת שעה, דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך], עולה נקבה מי איכא [האם יש]? והרי אין מקריבים עולה אלא מן הזכרים, וכאן מדובר בפרות!

ודוחים את הראיה הזו: ומאי קושיא [ומה קושיה היא זו]? דלמא [שמא] בבמת יחיד היה הדבר, וכדרב אדא בר אהבה, שאמר רב אדא בר אהבה: מנין לעולה נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד? שנאמר: "ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה" (שמואל א ז, ט), ו"טלה חלב" מבינים כטלה שנותן חלב, כלומר נקבה.

ומקשים: הרי לשון "ויעלהו" האמורה בענין זה זכר משמע! אמר רב נחמן בר יצחק: "ויעלה" כתיב [כתוב] במקרא, והיא לשון נקבה.

א ועוד בישוב הסתירה שבין משנתנו, לפיה גוים חשודים על הרביעה, לבין הברייתא שהתירה לקחת מהם בהמה לקרבן, ר' יוחנן אמר: גבול יש לה לבהמה, אם היא פחותה מבת שלש שנים — הרי היא נעקרת (נעשית עקרה) על ידי רביעת אדם, אם היא בת שלש שנים — אינה נעקרת, ומה שהתירה הברייתא לקחת מן הגוים הרי זו בהמה פחותה משלוש שנים, שוודאי לא רבעוה, מחשש שתיעקר בכך.

איתיביה [הקשו] לו כל הני תיובתא [אותן הקושיות שהקשינו], שמביאים קרבנות מן הגוים, שני להו [ותירץ להם] שהכל מדובר בפחותה מבת שלש שנים. ומקשים עוד, תא שמע [בוא ושמע] מן הכתוב "ואת הפרות העלו עלה לה'" (שמואל א ו, יד)! ומתרצים: מדובר בפחותה מבת שלש שנים.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב הונא בריה [בנו] של רב נתן: אם כן, היינו [זהו] שכתוב "ואת בניהם כלו בבית" (שמואל א ו, י), ואתה טוען שמדובר בפחותה מבת שלש שנים,

ופחותה מבת שלש שנים מי קא ילדה [האם היא יולדת]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: פרה וחמור שנקנו מן הגוי, ולא ידוע אם כבר ילדה הבהמה, אם היתה בהמה זו מבת שלש בשנתה השלישית וילדה זכר, — הריהו ודאי לכהן, שהוא ודאי בכור, לפי שאין פרה יולדת בפחות מבת שלוש, מכאן ואילך, אם קנה אותה מבוגרת מבת שלוש שנים, ספק הוא אם ולד זה בכור או אינו בכור! אלא, מחוורתא כדשנין מעיקרא [מחוור, ברור כמו שתירצנו מתחילה], שהוראת שעה היתה.

ב כיון שהוזכר ענין זה של הפרות שהביאו הפלישתים, דנים עוד בענין זה. נאמר שם: "וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש" וגו' (שמואל א, ו, יב), מאי [מה] פירוש המלה "וישרנה"? אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' מאיר: שאמרו שירה. ורב זוטרא בר טוביה אמר רב: שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה.

ומאי [ומה] שירה אמרו? אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' מאיר: "אז ישיר משה ובני ישראל" (שמות טו, א ואילך). ור' יוחנן דידיה [משלו, משל עצמו] אמר שהשירה היתה: "ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו"

(ישעיהו יב, ד). ור' שמעון בן לקיש אמר: מזמורא יתמא [המזמור היתום] כלומר, מזמור שלא נזכר שם אומרו, וגם לא על איזה אירוע נאמר: "מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו" (תהלים צח, א ואילך). ר' אלעזר אמר, מזמור זה אמרו: "ה' מלך ירגזו עמים" (תהלים צט, א ואילך).

ר' שמואל בר נחמני אמר: "ה' מלך גאות לבש" (תהלים צג, א ואילך). ר' יצחק נפחא אמר, שכך היתה שירתן: "רוני רוני השיטה (רמז לארון הברית שעשוי היה מעצי שיטים) התנופפי ברוב הדרך, המחושקת בריקמי זהב (שהארון היה מצופה זהב) המהוללה בדביר ארמון (בספר התורה שבו), ומפוארה בעדי עדיים".

רב אשי מתני לה להא [היה שונה את זו] השירה שאמר ר' יצחק, אהא [על זה], שנאמר: "ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה'" (במדבר י, לה), ושואלים: ישראל מאי [מה] אמרו באותה שעה? אמר ר' יצחק: "רוני רוני השיטה"

אמר רב: כמאן קרו פרסאי לספרא [כמי על סמך מה קוראים הפרסיים לספר] "דביר"? מהכא [מכאן], שנאמר: "ושם דביר לפנים קרית ספר" (שופטים א, יא) — הרי שדביר קשור לספר.

רב אשי אמר: כמאן קרו פרסאי [כמי, על סמך מה קוראים הפרסיים] לנידה "דשתנא"? מהכא [מכאן], שנאמר: "כי דרך נשים לי" (בראשית לא, לה), ו"דשתנא" הוא כעין קיצור של מילים אלה.