סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

פירוש שטיינזלץ

כהמשך לדיון בין עולא ורב נחמן, מסופר: לבתר דנפק [לאחר שיצא] רב נחמן מבית המדרש, אמר להו [להם] עולא לחכמים: אין הדבר כפי שהשבתי לרב נחמן, אלא הכי [כך] אמר ר' אלעזר: גובים את החוב מעבדים אפילו מיתמי [מיתומים], משום שלדעת ר' אלעזר עבדים דינם לכל ענין כקרקעות. לאחר ששמע על כך אמר רב נחמן: אשתמטין [השתמט ממני] עולא, כלומר, אם היה עולא אומר את הדבר בפני הייתי מוכיח לו שאינו צודק, ובדרך זו נשמט וברח ממני.

ומספרים: הוה עובדא [היה מעשה] מעין זה בנהרדעא ואגבו [והגבו] דייני דנהרדעא את החוב מן העבדים שירשו יתומים, שפסקו כעולא בשם ר' אלעזר, וכן הוה עובדא [היה מעשה] כזה בפומבדיתא ואגביה [והגבה] רב חנא בר ביזנא את החוב מן העבדים. אמר להו [להם לדיינים] רב נחמן: זילו אהדורו [לכו והחזירו] את מה שפסקתם שלא כדין, ואי [ואם] לא תעשו כן — מגבינן לכו לאפדנייכו [אגבה אני מבתיכם] את החוב, לפי שעשיתם שלא כדין.

אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: הא [הרי] עולא, הא [הרי] ר' אלעזר, הא [הרי] דייני נהרדעא והא [והרי] רב חנא בר ביזנא שכולם סבורים שעבדים דינם כקרקעות, מר כמאן סבירא ליה [אדוני כמי הוא סבור]? כלומר, כיצד יכול אתה להחזיק בדעתך נגד כל אלה?

אמר ליה [לו]: אנא מתניתא ידענא [אני ברייתא אני יודע] ועליה אני מסתמך, דתני [ששנה] החכם אבימי ברייתא זו: פרוזבול, שטר הגורם לאישמיטת כספים בשביעית, חל על הקרקע, אם יש ללווה קרקע, שהוא דבר שאפשר לסמוך עליו, ואינו חל על העבדים לפי שאינם כקרקע. וכן מטלטלין נקנים עם (אגב) הקרקע, ואינן נקנין עם העבדים. משמע שהעבדים אינם כקרקע.

ומציעים, לימא כתנאי [האם לומר שנחלקו כמחלוקת תנאים] בשאלה זו.

ששנינו: מכר לו עבדים וקרקעות, החזיק הקונה בעבדיםלא קנה על ידי כך את הקרקעות, שצריך לעשות בהם מעשה קנין לחוד, וכן אם החזיק בקרקעותלא קנה עבדים. קנה קרקעות ומטלטלין, כיון שהחזיק בקרקעקנה מטלטלין עמהן, החזיק במטלטליןלא קנה קרקע. קנה עבדים ומטלטלין, החזיק בעבדיםלא קנה מטלטלין, החזיק במטלטליןלא קנה עבדים.

והתניא [והרי שנינו בברייתא אחרת]: החזיק בעבדיםקנה מטלטלין.

מאי לאו בהא קמפלגי [האם לא בשאלה זו נחלקו] דמר סבר [שחכם זה, בברייתא השניה, סבור]: עבדים כמקרקעי דמי [כקרקעות נחשבים] ומשום כך המחזיק בהם קנה מיטלטלים עימם, כפי שהקונה קרקע יכול לקנות אגב כך גם מיטלטלים. ומר סבר [וחכם זה בברייתא הראשונה, סבור]: עבדים כמטלטלין דמי [נחשבים], ולכן אינו קונה מיטלטלים אחרים על ידם, שאין מיטלטלים נקנים על ידי מיטלטלים?

את ההצעה הזו דוחים, אמר רב איקא בריה [בנו] של רב אמי: דכולי עלמא [לדעת הכל]: עבדים כמקרקעי דמי [כקרקעות הם נחשבים], והדתניא [וזו ששנינו] בברייתא השניה קנה מיטלטלים אגב עבדים — שפיר [יפה] ומתאים לכך. והדתניא [וזו ששנינו] בברייתא הראשונה לא קנה, טעמו של תנא זה הוא שסבור כי לקנין אגב בעינן [צריכים אנו] שיהא זה מין קרקע שהוא דומיא [דומה] ל"ערים מצורות ביהודה" שמהן למדים דין קנין מיטלטלים אגב קרקעות כאלה, ובדומה לערים מדובר בקרקעות שלא ניידי [ניידות]. ולכן אף שהעבד דינו כקרקעות ברוב המקרים, כיון שהוא נייד אין דינו לענין קנין לגמרי כקרקעות. והיכן למדנו דבר זה?

דתנן כן שנינו במשנה]: נכסים שאין להם אחריות, כלומר, אלה שאי אפשר לעשות שיעבוד עליהם, כגון מיטלטלים — נקנין עם (אגב) נכסים שיש להם אחריות, כלומר, קרקעות, כאשר קונים את הקרקעות, בכל דרך של קנין מועיל: בכסף, בשטר, ובחזקה. ועל כך שאלו: מנהני מילי [מנין דברים אלה] שמיטלטלים נקנים אגב קרקעות? ואמר חזקיה, שאמר קרא [הכתוב]: "ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצרות ביהודה" (דברי הימים ב כא, ג), ומאותו מקום המלמד על דין קנין אגב קרקע למד רב איקא גם שאין קנין אגב קרקע נעשה אלא בקרקע שאינה ניידת, ולא בעבדים. זו היתה גירסה אחת בהסברת ההבדל שבין הברייתות ביחס לקנין מיטלטלים אגב עבדים.

איכא דאמרי [יש שאומרים] בנוסח אחר: אמר רב איקא בריה [בנו] של רב אידי: דכולי עלמא [לדעת הכל] עבדי [עבדים] כמטלטלין דמי [נחשבים], והדתניא [וזו ששנויה] לא קנהשפיר [יפה] שנויה לפי זה, הא דתניא [וזו ששנויה] קנה, מדובר כאשר קנה את המיטלטלים בעודן עליו על העבד, ולכן נקנים עמו.

ומקשים: וכי [וכאשר] עודן עליו מאי הוי [מה יש בכך]? שאף שדבר הנופל בחצירו של אדם נקנה לו, מכל מקום הרי עבד חצר מהלכת היא, וכלל הוא: חצר מהלכתלא קנה, שדין קנין חצר אינו חל בחצר מהלכת! וכי תימא [ואם תאמר] שמדובר כאן בעבד עומד ואין זו חצר מהלכת — והא [והרי] אמר רבא: כל שאילו היה מהלך לא קנה דבר מה — גם בעומד ויושב לא קנה!

ומתרצים: והלכתא [והלכה] היא בעבד כפות שבעליו קונה דברים שעליו מדין חצר.

ושואלים עוד: בברייתא שהובאה קודם לכן שנינו שהמחזיק בקרקע לא קנה עבדים, והתניא [והרי שנינו] בברייתא אחרת: החזיק בקרקע קנה עבדים!

ומשיבים: התם [שם] בברייתא הראשונה מדובר בעבדים שהיו עומדין בתוכה בקרקע זו, ולכן נקנו עם הקרקע.

ושואלים: מכלל הדברים תאמר דהאי [שזה] שהברייתא שאומרת לא קנה עוסקת במקרה כשאין עומדין בתוכה?

הניחא להך לישנא [זה נוח ללשון זו השניה] שאמר רב איקא בריה [בנו] של רב אמי: שלכל הדעות עבדי כמטלטלי דמי [עבדים כמיטלטלים נחשבים] היינו [זה] הטעם דאי [שאם] עומדין בתוכהאין [כן] נקנים הם אגב הקרקע, כשאר מיטלטלים, אי [אם] לא עומדים בתוכה — לא, אינם נקנים.

אלא להך לישנא [ללשון זו] שאמר רב איקא שלכל הדעות עבדי כמקרקעי דמי [עבדים כקרקעות הם נחשבים], אם כן למה לי שיהיו העבדים עומדין בתוכה? הא [הרי] אמר שמואל: מכר לו לחבירו עשר שדות שבעשר מדינות שונות, כיון שהחזיק באחת מהןקנה כולן, ואין צורך שיחזיק בכל אחת ואחת בעצמה. ואף כאן — שייקנו העבדים (שדינם כקרקע) עם אותה קרקע שהחזיק בה, אף שאינם בתוכה!

ודוחים: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] שכך אתה מקשה, גם להך לישנא [לאותה לשון] שאמר רב איקא עבדי כמטלטלין דמי [שעבדים כמיטלטלים הם נחשבים], אם כן למה לי שיהא עומד העבד בתוכה בתוך הקרקע?

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר