אף על גב דאיכא דדמיא [אף על פי שיש מלאכה אחרת שדומה] לה — חשיב לה [מונה אותה], שכל מלאכה שהיתה במשכן חשובה היא למנותה. ושואלים: וליחשב נמי [ושימנה גם כן] מלאכת כותש, שכותשים את החיטה להסיר ממנה את קליפתה החיצונית ומעין זה היה במשכן! אמר אביי: מלאכת הכתישה איננה מן המלאכות הרגילות בכל מאפה לחם, כיון שעני אוכל פתו כשהיא עשוייה מקמח שלא עבר כתישה ובלחמו מעורבים הסובין, וכיון שכבר מנה מלאכת דש לא הזכיר כותש בתהליך עשיית הלחם. רבא אמר נימוק אחר: הא מני [משנה זו של מי היא] — של רבי היא, שאמר: מנין אבות מלאכות הוא ארבעים חסר אחת, ולמד את הדברים מרמז שבכתוב, ואין להוסיף עליהן, ואי חשיב [ואם ימנה] גם את מלאכת כותש הויא ליה [יהיו לו] אם כן ארבעים, ולא שלושים ותשע. ומקשים: וליפוק חדא מהנך ולעייל [ושיוציא אחת מאלה כגון בורר וזורה ושיכניס] כותש ועדיין ישאר המספר המקובל! אלא מחוורתא [ברורו יותר] כפי שהסביר אביי.

א תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא בענין דיני בורר: היו לפניו מיני אוכלין ורוצה אחד או יותר מתוך השאר — בורר ואוכל, בורר ומניח. ולא יברור, ואם בירר — חייב חטאת. ותוהים: מאי קאמר [מה אמר]? והלא ברייתא זו סופה סותר את תחילתה! אמר עולא: הכי קאמר [כך אמר]: בורר ואוכל לצורך בו ביום, למזונות יום השבת, ובורר ומניח לצורך בו ביום. ואולם לצורך מחר לא יברור, ואם בירר — חייב חטאת. מתקיף לה [מקשה עליה] רב חסדא על הסברה זו: וכי מותר לאפות לבו ביום? וכי מותר לבשל לבו ביום? והלא אין מלאכה האסורה בשבת שהותרה לצורך השבת, והוא הדין לכאורה גם לענין בורר!

אלא אמר רב חסדא, כך יש להבין: בורר ואוכל פחות מכשיעור (כגרוגרת, שהוא השיעור הקטן ביותר המחייב מן התורה), בורר ומניח פחות מכשיעור. וכשיעור לא יברור, ואם בירר — חייב חטאת. מתקיף לה [מקשה עליה] רב יוסף: וכי מותר לאפות לכתחילה פחות מכשיעור? והלא נאסרו המלאכות בכל שהוא, אף אם אין חיוב גמור מן התורה אלא בשיעורים הקצובים לכך. ולכן אין לומר שמותר לברור לכתחילה אף בפחות מכשיעור. אלא אמר ר' יוסף: בורר ואוכל אם בורר ביד בלבד, בורר ומניח, כשבורר ביד. ואולם בקנון ובתמחוי (כלים גדולים ושטוחים שנוהגים לברור בהם ביד כמויות גדולות) לא יברור לכתחילה, ואם בירר — פטור מחטאת אם עשה כן בשוגג, או מסקילה אם היה זה במזיד, אבל אסור לעשות כן מלכתחילה. ובנפה ובכברה, לא יברור, ואם בירר — חייב חטאת.

מתקיף לה [מקשה עליה] רב המנונא: מידי [וכי] במשנה קנון ותמחוי קתני [שנינו]? והרי עיקר הסברו של רב יוסף נבנה על הוספת מילים שאינן כתובות בברייתא המקורית! אלא אמר רב המנונא: בורר ואוכל אם מוציא את האוכל מתוך הפסולת, וכן בורר ומניח — אוכל מתוך הפסולת. ואולם פסולת מתוך אוכל לא יברור, ואם בירר — חייב חטאת. כי הדרך הרגילה בברירה היא בהוצאת הפסולת מתוך האוכל, ועל ידי שינוי זה שוב אינו מתחייב. מתקיף לה [מקשה עליה] אביי: מידי [וכי] במשנה אוכל מתוך פסולת קתני [שנינו]? והלא גם דברים אלה אינם מפורשים בברייתא! אלא אמר אביי: בורר ואוכל לאלתר, וכן בירר ומניח ולאלתר, ואולם לבו ביום — לא יברור, ואם בירר — נעשה כבורר לאוצר (למחסן) וחייב חטאת. שבהסבר זה אין תוספת מהותית של מילים אלא עמידה על דיוק משמעותן ש"בורר ואוכל" משמעו בורר ואוכל מיד. ומסופר כי אמרוה רבנן קמיה [חכמים להסבר זה של אביי לפני] רבא. אמר להו [להם]: שפיר [יפה] אמר נחמני, אביי.

ב עד כה דובר בברירה סתם, כאשר יש להפריד בין האוכל לבין הפסולת. ואולם במקרה שהיו לפניו שני מיני אוכלין, ובירר ואכל רק אחד מהם, ובירר והניח אחד מהם. רב אשי מתני [היה שונה]: פטור, ר' ירמיה מדיפתי מתני [היה שונה]: חייב. ושואלים: איך רב אשי מתני [היה שונה] פטור, והא תני [והרי שנינו] שבכגון זה חייב! ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה]; הא [זה], ששנינו שאמר שפטור הרי זה באופן שבורר באמצעות קנון ותמחוי שאין בברירה בדרך זו משום מלאכת אומן, ואילו הא [וזה] ששנינו שחייב, הרי זה כשבורר באמצעות נפה וכברה שברירה בהם היא דרך מעשה אומן.

ומסופר: כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: שבתא [שבת] שזמנו של רב ביבי לטפל בהגשת האוכל לתלמידים הואי [היתה], ואיקלעו [והזדמנו] ר' אמי ור' אסי לביתו. שדא קמייהו כלכלה דפירי [הניח לפניהם סל פירות] כמו שנקטפו, ולא נתן להם את הפירות נקיים בלא העלים והענפים. ואולם לא ידענא [אינני יודע] אי [אם] עשה זאת משום שסבר כי אפילו בירור אוכל מתוך פסולת שלא לאכילה מיד אסור, או משום עין יפה הוא דמכוין [שהתכוון], שנראה הדבר נאה יותר כשהסל מלא יותר, שנתינת סל מלא פירות לאורחים היא ביטוי לנתינה ברוחב לב, ושיוכלו לקחת כאוות נפשם. ואם כן אין לדעת אם אפשר ללמוד הלכה ממעשה זה.

חזקיה אמר: הבורר תורמוסים לאחר שליקתם מתוך הפסולת שלהן — חייב משום בורר. ובאים לברר את שיטתו: לימא קסבר [האם נאמר כי סבור] חזקיה שאף בירור אוכל מתוך פסולת אסור? ודוחים: אין זו ראיה, אלא שאני תורמוסים [שונים התורמוסים]