אמר ליה [לו] רב פפא: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך] שאתה מקשה מכאן, ומגיע למסקנה שכל דבר הוא בכלל מעות סתומים, הא דתנן [זו ששנינו במשנה] רבן שמעון בן גמליאל אומר: הביא שלש בהמות שונות לנזירותו, ולא פירש בכל אחת לאיזה קרבן היא, הראויה לחטאת (כבשה) — תקרב חטאת, הראויה לעולה (זכר של צאן או בקר) — תקרב עולה, לשלמים (זכר או נקבה אחרים) — תקרב שלמים. ולשיטתך, שלא רק למעות יש דין סתומים, אמאי [מדוע] יהא כן? הא אמרת [הרי אתה אומר] כי בהמה לאו [לא] כמפורשת דמי [נחשבת] אלא כמעות סתומים, וכיצד אנו מחליטים מה הבהמה!

אמר ליה [לו] רב שימי בר אשי: התם [שם] לגבי עופות יש כתוב המלמדנו דבר זה, כאמור "ולקח... והיה האחד חטאת והאחד עולה" (ויקרא יד, כא-כב) האמור בבעלים המפרישים את הקרבן, ואחר כך נאמר בכהן "ועשה את האחד מן התורים... את האחד חטאת ואת האחד עולה" (ויקרא יד, ל-לא).

כך אמר רחמנא [אמרה תורה], ומכאן שההפרשה וההגדרה לקרבן הן נעשות אי [אם, או] בלקיחת (בקניית) בעלים שבשעת קניית העופות הוא מחליט לאיזה קרבן הוא מפריש אותם, אי [אם, או] בעשיית כהן. ומשום כך יכול אני ללמוד גם לגבי דברים אחרים, כגון בעלת מום ונסכא, שיהא דינם כמעות סתומים. ואילו הקושיה שהקשית מדברי רבן שמעון בן גמליאל אינה קושיה, לפי שהוא מקרה מיוחד. שהרי הכא נמי [כאן גם כן] כאשר הפריש בהמות מסויימות אלה לקרבנות נזירותו