תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבא: אמר "מעות אלו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי" ומת, דמי חטאת — ילכו לים המלח, והשאר — יביא חציו לעולה וחציו לשלמים. ומועלין בכולן, שאם השתמש בשאר הכסף כולו — הריהו חייב קרבן מעילה משום דמי העולה המעורבים בהם, ואולם אין מועלין אם השתמש במקצתן, שמא אותו הכסף שהוציא כסף של שלמים הוא, ואין מועלים בהם.

אם אמר "מעות אלו לעולתי והשאר לשאר נזירותי" — דמי עולה יביאו בהם עולה, ומועלין בהן. והשאר יפלו לנדבה מאחר ודמי חטאת מעורבים בהם, ומועלין, כלומר, חייבים קרבן מעילה אם השתמשו בכולן משום דמי החטאת המעורבים בהם, ואין מועלין אם השתמשו רק במקצתן, שמא אותו הכסף שהשתמשו בו של שלמים היו, ואין בהם מעילה.

א אמר רב הונא אמר רב: לא שנו חילוק זה בנזיר בין מעות סתומים ומפורשים אלא במעות שנועדו לקרבנות, אבל אם הפריש בהמה מסויימת לקרבנו — הרי היא כמפורשת, משום ששלושת קרבנות הנזיר שונים זה מזה, לחטאת — מביא נקבה, לעולה — זכר, ולשלמים איל בן שנתיים, ומובן מאליו מה מופרש לצורך מה, ולכן אם מתו הבעלים יהא דינו של כל קרבן כראוי לו: חטאת — תמות, כדין כל חטאת שמתו בעליה, עולה — תקרב עולה, ושלמים — יקרבו שלמים וייאכלו ליום אחד, ואינם טעונים לחם.

אמר רב נחמן: הא דאמרי [זו שאומרים] שאם הפריש בהמה הרי היא כמפורשת — לא שנו אלא דווקא כשהיא בהמה תמימה, שאותה עצמה יש להקריב, אבל אם הפריש בהמה בעלת מום, אפילו הפריש שלוש בהמות, נקבה, זכר, ואיל בן שנתיים, והן בעלות מום — הרי היא, כל אחת מהן, נחשבת כסתומה, שהרי אינו מקריב בהמה זו עצמה אלא מוכרה ומשתמש בדמיה, ודמים אלו לא נתפרשו. אבל נסכא [חתיכת כסף] — לא, שאם הפריש חתיכות כסף, הרי אלו נחשבות כמפורשות, שהרי כל אחת ניכרת לעצמה, וכל אחת מהן לצורך קרבן מסויים.

ורב נחמן בר יצחק אמר: אפילו נסכא [חתיכת כסף] נחשבת כמעות סתומות, אבל סואר [צבר] של קורות — לא, שאם הפריש שלושה צברים של קורות בנין לצורך קרבנותיו נחשב הדבר כמו מעות מפורשות. אמר ליה [לו] רב שימי בר אשי לרב פפא: מאי טעמייהו דרבנן [מה טעמם של חכמים] רב, רב נחמן ורב נחמן בר יצחק — האם משום דאמרי [שהם אומרים]: מעות ולא בהמה, ולא נסכא, מעות ולא סוורא, שהם סבורים שרק בענין מעות קיבלו במסורת דין סתומים, ואין לדמות לכך כל דבר אחר? אלא מעתה לפי זה צריך לומר גם מעות ולא עופות!

וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר כך גם כן] הוא הדין, ועופות אינם נחשבים כסתומים, אלא הא [זו] שאמר רב חסדא: אין הקינין (זוג עופות, תורים או בני יונה, שמביאים אחד מהם לעולה ואחד לחטאת) מתפרשות (נבדלות, מוגדרות) אלא אי [אם, או] בלקיחת בעלים, כאשר הבעלים קונים ומחליטים בשעת הקניה לייחד כל אחד לקרבן מסויים, אי [אם, או] בעשיית כהן שהכהן בזמן ההקרבה מחליט איזה לעולה ואיזה לחטאת. ומכאן מובן שהלוקח זוג עופות סתם — דינם כסתומים, ולכן יכול הכהן להחליט למה הוא מייעד כל אחד.

יש לשאול לפי דבריך: אמאי [ומדוע]? הא [הרי] דווקא במעות גמירין לה [למודים אנו דבר זה] ולא בדברים אחרים! ומדברי רב חסדא משמע שגם בעופות יש דין של סתומים, ואם כן אף בהמה, נסכא וסואר של קורות דינם כן!