נדרה והיא ברשות הבעל — מפר לה. כיצד? אמרה בהיותה נשואה "הריני נזירה לאחר שלשים יום "והפר לה בעלה, אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלשים יום — הרי נדר זה מופר. נדרה בו ביום ונתגרשה בו ביום, אפילו אם החזירה בעלה ונשאה שוב בו ביום — אינו יכול להפר לה את הנדרים שנדרה קודם. זה הכלל: כל שיצאה לרשות עצמה שעה אחת שוב אינו יכול להפר לאחר נישואין את מה שנדרה כשהיתה נשואה.

א גמרא תניא [שנויה ברייתא]: אלמנה וגרושה שאמרה "הריני נזירה לכשאנשא" ונשאת, ר' ישמעאל אומר: יפר לה הבעל, ור' עקיבא אומר: לא יפר. וסימנא [והסימן] לדברי ר' ישמעאל ור' עקיבא בהלכה זו ובזו שאחריה הוא ילל"י (יפר לא יפר, לא יפר יפר). אשת איש שאמרה בזמן שהיתה נשואה "הריני נזירה לכשאתגרש" ונתגרשה, ר' ישמעאל אומר: לא יפר לה הבעל, ור' עקיבא אומר: יפר.

אמר ר' ישמעאל: הרי הוא אומר "ונדר אלמנה וגרושה... יקום עליה" (במדבר ל, י) — עד שיהא נדר חל בשעת אלמנות וגרושין, שהזמן בו צריך הנדר לחול הוא הקובע אם ניתן להפר את נדרה או לא. ואילו ר' עקיבא סבר: הרי הוא אומר "כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה" (במדבר ל, י) — עד שיהא איסורי נדר הזמן בו היא אוסרת עצמה בפיה בנדר בשעת אלמנות וגרושין, ולא הזמן בו צריך הנדר לחול.

אמר רב חסדא: מתניתין [משנתנו] התולה את אפשרות ההפרה בזמן אמירת הנדר דווקא — כשיטת ר' עקיבא היא. ואילו אביי אמר: אפילו תימא [תאמר] שהיא כשיטת ר' ישמעאל, מתניתין [במשנתנו] מדובר שתליא נפשה ביומי [תלתה עצמה, את נדרה, בימים], שיחול הנדר לאחר זמן קצוב, ואילו בברייתא מדובר שתליא נפשה [תלתה עצמה, את נדרה] בנישואין, שתלתה במפורש את תחילת הנדר במצבה המשפחתי, ומשום כך הולכים בנדר זה אחר הזמן שבו חל עליה.

וכיון שבמשנה מדובר בנדר התלוי בימים, הרי ייתכן כי שלמו יומי [שיתמלאו הימים] ולא נתגרשה, או שלמו יומי [יתמלאו הימים] ולא מיתנסבא [תינשא]. ונמצא שאין קשר מהותי בין הנישואין לבין הנדר, ומודה ר' ישמעאל שבמקרה זה הולכים אחר הזמן שקיבלה על עצמה את הנדר.

ב במשנתנו שנינו, זה הכלל: כל שיצאה לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר. וכלל זה דומה לניסוח דומה בפרק הקודם ("נערה המאורסה"), ששנה בקשר לנדר נערה המאורסה "זה הכלל: כל שלא יצאה לרשות עצמה שעה אחת — אביה ובעלה האחרון מפירים נדריה". ומסבירים את הכפילות; "זה הכלל" דקתני גבי [ששונה אצל] פרק "נערה המאורסה" — לאיתויי [להביא, להוסיף] מקרה שבו הלך האב שמסר את בתו לנישואין עם שלוחי הבעל שבאו לקחת אותה, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל בנערה המאורסה, וכיון שהיו האב או שלוחיו עימה נמצא שלא יצאה עדיין מרשות אביה, ולכן הדין הוא שאביה ובעלה מפירין נדריה.

"זה הכלל" דקתני גבי [ששונה אצל] פרק "ואלו נדרים" במשנתנו, הוא לאיתויי [להביא, להוסיף] מקרה שבו מסר האב לשלוחי הבעל את בתו לנישואין או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, שאף שלא הלך אביה או שלוחיו עימה ונמסרה לחלוטין לבעלה, הדין הוא שאין הבעל מיפר בקודמין בנדרים שהיו קודם הנישואין.

ג משנה תשע נערות נדריהן קיימין ולא ניתן להפר אותם: אם נדרה כשהיא בוגרת והיא יתומה. נדרה כשהיא נערה ובגרה, והיא יתומה בשעה שנדרה.