כמאן אזלא [כשיטת מי הולכת] הא שמעתא [הלכה זו] של רב — כדעת ר' מאיר שאמר ככלל: יד אשה כיד בעלה שהוא סבור שאשה נשואה אין לה כוח קנין משלה, אלא כל כוח הקנין שלה נתון בידי בעלה ומה שהיא קונה לעצמה מוקנה מיד לבעל.

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו במשנה, וסתם משנה כר' מאיר: כיצד משתתפין במבוי לעשות שיתוף מבואות כדי להתיר טלטול בשבת מחצר לחצר שבתוך אותו מבוי? מניח את החבית שיש בה יין או כל דבר מאכל ואומר: הרי זה מוקנה לכל בני המבוי. ומזכה להן חלקם על ידי עבדו ושפחתו העברים, וכן על ידי בנו ובתו הגדולים, וכן על ידי אשתו, שנותן להם שיזכו עבור השכנים.

ואי אמרת [ואם אומר אתה] שמה שנותן לאשה קנה יתהון [אותם] בעלה, אם כן נמצא שהעירוב לא נפיק מרשותיה [יוצא מרשותו] של הבעל, שהרי מה שקונה היא — קונה בעלה!

אמר רבא: אף על גב, אף על פי שאמר ר' מאיר בכלל שיד אשה כיד בעלה, מכל מקום מודה ר' מאיר לענין שיתוף, שכיון שלזכות לאחרים הוא מיד בעלה ולא לקנות דבר לעצמה — זכיא [זוכה] בכך.

איתיביה [הקשה לו] רבינא לרב אשי ממה ששנינו בברייתא: אלו שזכין להן, כלומר, שמזכים ומקנים על ידם עירוב לאחרים: [על ידי] בנו ובתו הגדולים, ועבדו ושפחתו העברים. ואלו שאין זכין להן: על ידי בנו ובתו הקטנים, ועבדו ושפחתו הכנענים, ואשתו, משמע שלשיטה זו אף לזכות לאחרים אין לאשה כוח קנין!

אלא אמר רב אשי: מתניתין [משנתנו] בעירובין — בשיש לה חצר משלה באותו מבוי עסקינן [עוסקים אנו], שמראש התנה עימה בעלה שיהיה לה רכוש פרטי משלה שאין לו קנין בו, דמגו דזכיא לנפשה [שמתוך שהיא זוכה לעצמה] בעירוב, מכח החצר שיש לה באותו מבוי — זכיא לאחריני [זוכה גם לאחרים].

א משנה נאמר בתורה: "ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה" (במדבר ל, י) כיצד? אמרה האשה שהיא גרושה או אלמנה "הריני נזירה לאחר שלשים יום", אף על פי שנשאת בתוך שלשים יום — הבעל שהיא נשואה לו עכשיו אינו יכול להפר.