טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כפיתו תרין ארזי בחבלא – עצי סרק
"שמעי בי מלכא ואתיוה לריש טורזינא, קא קטלי ליה. אמר להו: אנא אמאי? אייתו להאי דהוה ידע ולא אמר! אייתוהו לבר הדיא, אמרי ליה: אמטו זוזא דידך חרבו שיראי דמלכא! כפיתו תרין ארזי בחבלא, אסור חד כרעיה לחד ארזא וחד כרעיה לחד ארזא, ושרו לחבלא עד דאצטליק רישיה, אזל כל חד וחד וקם אדוכתיה ואצטליק ונפל בתרין" (ברכות, נו ע"א).
פירוש: שמעי בי מלכא, ואתיוה לריש טורזינא קא קטלי ליה [שמעו בית המלך, והביאו את שומר הבגדים להרוג אותו]. אמר להו [להם]: אנא אמאי [אני, מדוע]? אייתו להאי דהוה ידע [הביאו את זה שהיה יודע] ולא אמר. אייתוהו [הביאוהו] את בר הדיא, אמרי ליה [אמרו לו]: אמטו זוזא דידך חרבו [בגלל הזוז שלך התקלקלו] שיראי דמלכא [מעילי המלך]. כפיתו תרין ארזי בחבלא [קשרו שני ארזים בחבל] אסור חד כרעיה לחד ארזא וחד כרעיה לחד ארזא [קשרו רגל אחת לארז אחד ורגל אחת, האחרת, לארז אחד, אחר], ושרו לחבלא עד דאצטליק רישיה [והתירו את החבל עד שיתפצל ראשו]. אזל כל חד וחד וקם אדוכתיה ואצטליק ונפל בתרין [הלך כל אחד ואחד,כל חלק וחלק ועמד במקומו והתפצל ונפל בשתים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: עצי סרק שם באנגלית: Fruitless Tree
שם נרדף במקורות: "לֹא עץ מאכל הוא" (דברים, כ כ').
הנושא המרכזי: ארזים כשם כללי לעצי סרק?
ברוב האיזכורים של הארז במקרא ובספרות חז"ל הכוונה לארז הלבנון שהיה נפוץ מאד בלבנון אך לא בארץ ישראל (על ארז הלבנון קראו במאמר "קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים" (יומא, לח ע"א)). כבר במקרא נראה שלארז הייתה משמעות נוספת כשם כולל למינים אחרים של עצי סרק, בדרך כלל גדולים, שהיו בשימוש האדם לצרכים שונים (למשל בנייה, תעשיית רהיטים או האכלת בעלי חיים). בתהילים (כט ה') בתיאור כוחו של הקב"ה נאמר: "קול ה' שבר ארזים וישבר ה' את ארזי הלבנון" (תהילים, כט ה'). הארזים עומדים בהקבלה לארזי הלבנון כעצים גדולים וחזקים שקול ה' שובר גם אותם. בפרק המונה את המשבחים את הקב"ה (תהילים, קמח) מוזכרים "ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים". הארזים כעצי סרק הם ניגוד לעצי פרי. המלבי"ם (שם) מפרש: "ההרים וכל גבעות, מעתה יתחיל לעלות מעלה מעלה מן הפשוט אל המורכב, הדומם ההרים וכל גבעות, למעלה ממנו הצומח עץ פרי וכל ארזים, רצה לומר עץ פרי ואילני סרק, למעלה ממנו בעלי חיים".
את הרחבה זו במשמעות השם ארז אנחנו מוצאים מאוחר יותר בספרות חז"ל. במשנה (ראש השנה, כב ע"ב) נאמר: "בראשונה היו משיאין משואות, משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין. כיצד היו משיאין משואות? מביאין כלונסאות של ארז ארוכין, וקנים, ועצי שמן, ונעורת של פשתן. וכורך במשיחה, ועולה לראש ההר, ומצית בהן את האור וכו'". על משנה זו מובאים בגמרא הדברים הבאים: "אמר רב יהודה: ארבעה מיני ארזים הן: ארז, קתרום, עץ שמן, וברוש. קתרום, אמר רב: אדרא. דבי רבי שילא אמרי: מבליגא, ואמרי לה: זו גולמיש. ופליגא דרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו, ארז ארזא, שטה תורניתא, הדס אסא, עץ שמן אפרסמא, ברוש ברתא, תדהר שאגא, תאשור שוריבנא. הני שבעה הוו! כי אתא רב דימי אמר: הוסיפו עליהם אלונים, אלמונים, אלמוגין. אלונים בוטמי, אלמונים בלוטי, אלמוגין כסיתא. איכא דאמרי: ארונים, ערמונים, אלמוגין. ארונים ערי, ערמונים דולבי, אלמוגין כסיתא"(1) (ראש השנה, כג ע"א, בבא בתרא, פ ע"ב).
בירושלמי המספר אף גדול יותר: "ארבעה ועשרים מיני ארזים הן ומכולן לא פירש הכתוב אלא שבע בלבד הדא הוא דכתיב (ישעיה מא) אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו" (כתובות, פ"ז הל' ט'). עיון ברשימת ה"ארזים" מצביע על שני מאפיינים משותפים: א. כולם עצי סרק כלומר עצים שאינם מניבים פירות מאכל. ב. כולם עצי בר. לרובם הגדול יש שימוש כמקור לקורות או עץ לבנייה אך לא לפירות מאכל. הרשימה לא כוללת את כל העצים המוכרים לנו אולי מבחינת "תנא ושייר". נכללים בה על פי הרשב"ם (בבא בתרא, שם) מיני אלון, אורן, אשוח ועוד (ראו עוד במאמר "ואימא דולבא? בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא").
במאמרים נפרדים ניסיתי להרחיב בתיאור עשרת מיני ה"ארזים" שמנו רב ורב דימי (ראו ריכוזם ברשימה "ארבעה מיני ארזים הן: ארז קתרום עץ שמן וברוש". לרשימה הקש/י כאן). שני מינים מתוך העשרה דורשים הסבר מיוחד לסיבת הכללתם ברשימה משום שלכאורה הם אינם משמשים להפקת קורות או כעץ לבנייה. מינים אלו הם ההדס (תמונה 1) והאלמוגים (תמונה 2). לענ"ד ניתן להכליל את ההדס בין עצי הבנייה משום שהשתמשו בו לבניית מבנים חגיגיים ארעיים כדוגמת חופות. בגמרא בשבת (קנ ע"ב) אנו מוצאים "... בשלמא אחר דומיא דכלה משכחת לה: למיגזא ליה אסא וכו'"(2). הגמרא לא מפרטת מהו אופן השימוש בהדסים אך רש"י פירש: "למיגז לה אסא - דעבדו לה גננא דאסא לכלתא". לפי פירוש זה ההדסים שימשו לבניית חופה. "גננא" במשמעות חופה אנו מוצאים במסכת ברכות (טז ע"א): "רבי אמי ורבי אסי הוו קא קטרין ליה גננא לרבי אלעזר וכו'"(3). האלמוגים ובעיקר אלמוגי השש ("ששאים") נחשבו עצים ואף נקראים כך בכמה שפות והשתמשו בהם לצורך הפקת אבני בניין ועמודים (ראו בהרחבה במאמר "הוסיפו עליהן: אלונים אלמונים אלמוגים ... אלמונים בלוטי, אלמוגים כסיתא" (בבא בתרא, פ ע"ב)).
ממהלך הסוגיה בבבא בתרא (פ ע"ב) משתמע ששתי הפרשנויות לשם "ארז" התקיימו זו לצד זו. הגמרא שם עוסקת בשאלה עד כמה קרוב לקרקע רשאי לקצוץ אדם שקנה עץ מחבירו: "... תנו רבנן: הלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ, בתולת השקמה ג' טפחים, סדן השקמה ב' טפחים, בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה, בדקלים ובארזים חופר ומשרש, לפי שאין גזען מחליף ... בדקלים ובארזים חופר ומשרש, לפי שאין גזען מחליף. וארז אין גזעו מחליף? והא דריש ר' חייא בר לולייני, מאי דכתיב: צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה? אם נאמר תמר למה נאמר ארז? ואם נאמר ארז, למה נאמר תמר? אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר, הייתי אומר: מה ארז אין עושה פירות, אף צדיק אין עושה פירות, לכך נאמר תמר; ואם נאמר תמר ולא נאמר ארז, הייתי אומר: מה תמר אין גזעו מחליף, אף צדיק אין גזעו מחליף, לכך נאמר ארז! אלא הכא במאי עסקינן? בשאר מיני ארזים וכו'". הארז ש"אין גזעו" מחליף הוא קרוב לוודאי ארז הלבנון השייך למשפחת האורניים במערכת חשופי הזרע. הארזים וכמעט כל האורנים אינם מתחדשים לאחר כריתה. לעומת זאת חלק ניכר מהמינים הנכללים ברשימת 10 או 24 מיני ה"ארז" עשויים להתחדש מתוך ניצנים רדומים בבסיס הגזע או השורשים.
דוגמה לארז שאיננו ארז הלבנון מובאת בסוגייתנו המתארת דרך אכזרית להוצאה להורג ("כפיתו תרין ארזי בחבלא, אסור חד כרעיה לחד ארזא וחד כרעיה לחד ארזא"). קרוב לוודאי ששני הארזים שנקשרו זה לזה לא היו ארזי הלבנון אלא עצים קטנים יותר וגמישים שהיו סמוכים זה לזה. ניתן להניח שאין אפשרות מעשית קלה לכופף עצים גדולים כארז הלבנון. בניגוד למסופר בסוגייתנו המתייחס לעצים נטועים הרי שה"ארז" שפקע בבית מדרשו של רב בבבל יכול היה להיות גם ארז הלבנון: "רב חסדא לא הוה יכיל ליה, דלא הוה שתיק פומיה מגירסא. סליק יתיב בארזא דבי רב, פקע ארזא ושתק ויכיל ליה"(4) (מועד קטן, כח ע"א). על עמוד זה כתב רש"י (בבא מציעא, כ ע"ב): "פקע ארזא דבי רב - נשבר העמוד שבית המדרש נשען עליו". עצי ארז הלבנון יוצאו לארצות שונות כדי לשמש בארמונות או מבנים ציבוריים.
"ארז" – כל עץ המשמש לבנייה
אישוש לכך ש"ארזים" הוא שם כללי לעצים המיועדים לבנייה ניתן לקבל בסוגייה המייחסת להם איסור מוקצה משום חסרון כיס: "תא שמע: מתחילין בערימת התבן, אבל לא בעצים שבמוקצה! התם בארזי ואשוחי, דמוקצה מחמת חסרון כיס אפילו רבי שמעון מודה" (שבת, קנז ע"א). מפרש רש"י: "בארזי ואשוחי - ארז זכר וארז נקבה שעומדין לבנין" (על האשוחי ראו במאמר "הכא בארזי ואשוחי עסקינן" (ביצה, ל ע"א)). הר"ן פירש: "התם בארזי ואשוחי. פירוש שהן עומדין לבנין ומתוך שדמיהן יקרין אדם קובע להן מקום ומקצה להו מדעתו ובהא אפילו רבי שמעון מודה".
מקור נוסף שעוסק כנראה ב"ארז" שאיננו ארז הלבנון ומיועד לבנייה מופיע בגמרא בגיטין (נז ע"א): "אשקא דריספק חריב ביתר, דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא שתלי ארזא, ינוקתא שתלי תורניתא, וכי הוו מינסבי, קייצי להו ועבדו גננא. יומא חד הוה קא חלפא ברתיה דקיסר, אתבר שקא דריספק, קצו ארזא ועיילו לה, אתו נפול עלייהו מחונהו וכו'"(5). ניתן להניח שהארז שנטעו אנשי ביתר לא היה ארז הלבנון המוגבל להרי הלבנון וצפונה להם. הארז שנקצץ על ידי מלווי בת הקיסר נועד לבניית חופה אך ניתן היה להשתמש בו כיצול לעגלה.
בגמרא בבא קמא (נב ע"א) אנו לומדים: "מתניתין: כסהו הראשון, ובא השני ומצאו מגולה ולא כסהו השני חייב ... גמרא. וראשון עד אימת מיפטר? אמר רב: בכדי שידע, ושמואל אמר: בכדי שיודיעוהו, ורבי יוחנן אמר: בכדי שיודיעוהו, וישכור פועלים, ויכרות ארזים ויכסנו"(6). קרוב לוודאי שה"ארזים" המוזכרים בסוגייה זו אינם ארזי הלבנון. עצים ענקיים אלו שימשו לקירוי מבנים גדולים כארמונות ולא נועדו לקירוי בורות. קשה להניח שכריתת ארזי לבנון (הגדלים בלבנון) והשימוש בהם יהוו מדד לפרק הזמן שבו יהיה חופר הבור פטור. כריתת ארזי הלבנון ושינועם אל הבור עשוייה להמשך זמן רב מאד. כוונת רבי יוחנן היא לעצי סרק הגדלים בסביבה הקרובה שניתן להפיק מהם גזעים או ענפים עבים די הצורך על מנת לכסות את הבור.
"ארזים" כעצי בר
בבבא בתרא (פג ע"ב) נאמר: "בעא מיניה הלל מרבי: עלה ארז ביניהן מהו? עלה? ברשותא דידיה נפק. אלא, היה ארז ביניהן, מהו? אמר ליה: קנה וקנה"(7). שאלתו של הלל מרבי היא האם ארז הגדל בשטח שבין האילנות מפסיק, כלומר, גורם לכך שמתייחסים לאילנות כנפרדים ולכן לא קנה גם את הקרקע יחד עם האילנות. מפרש הרשב"ם את תשובתו של רבי: "קנה וקנה - וגם הארז קנוי לו כדתניא לעיל ואת האילנות שביניהן". ניתן להסיק ממהלך הדברים שקיימת כאן אבחנה בין האילנות שנמכרו בעסקה לבין הארז שאיננו חלק מהעיסקה והוא נקנה אגב אורחא ככל האילנות הנמצאים בשטח שבין האילנות המכורים. ניתן גם ללמוד לפי ההבנה הראשונה בשאלה: "עלה ארז ביניהן" שמדובר בעץ שצמח מאליו בין האילנות המכורים. הבחנה זו מחלקת למעשה בין האילנות שניטעו ולאחר מכן נמכרו שהם כנראה עצי פרי בעלי ערך רב יחסית לעומת עצים שהם טפלים לשדה הן מחמת שאין נוטעים אותם והן מחמת שאינם חשובים מבחינה כלכלית. כפי שאנו לומדים בגמרא בבבא בתרא (סח ע"ב) שחרוב שאיננו מורכב ובתולת השקמה טפלים לשדה, ואינם חשובים לעצמם, ולכן דינם כשאר אילנות הבטלים לשדה: "מתניתין: המוכר את השדה, מכר את האבנים שהם לצרכה, ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו, ... ואת החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה וכו'". סביר יותר שהדיון בגמרא עוסק בעץ בר כלשהו שצמח מאליו בשדה.
"ארזים" כמזון לבהמות
בגמרא בשבת (קנה, ע"א) אנו לומדים של"ארזים" היה שימוש נוסף מלבד בנייה והוא האכלת בהמות: "גמרא. אמר רב הונא: הן הן פקיעין הן הן כיפין. פקיעין תרי, כיפין תלתא, זירין דארזי. והכי קאמר: מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה ומפספסין, והוא הדין לכיפין. אבל לא את הזירין לא לפספס ולא להתיר"(8). שימוש זה בענפי "ארזי" מהווה רמז נוסף לכך ש"ארז" איננו בהכרח המין ארז הלבנון. קשה להניח שהמשנה התייחסה למין זה בלבד במונח "כיפין" שהרי בהמות ניזונות ממיני עצים נוספים. יתר על כן, ענפי עץ הארז השייך למשפחת האורניים מכילים שרף רעיל שאינו ערב לבהמות וייתכן שכלל אינם נאכלים על ידן. מסתבר יותר ש"ארזי" הם ענפים של מינים הערבים לחיך בהמות כמו למשל האלון. ניתן להניח שלצורך האכלת בהמות קצצו את הענפים הצדדיים הקצרים ואילו הגזעים הארוכים שימשו לבנייה.
 |
|
 |
|
תמונה 1. הדס |
|
תמונה 2. אלמוג - שיחן שכיח |
(1) פירוש: אמר רב יהודה, ארבעה מיני ארזים הם: ארז, קתרום, עץ שמן, וברוש. המלה קתרום לא היתה ידועה ולכן אמר רב: זהו העץ הקרוי אדרא. דבי [בבית מדרשו] של ר' שילא אמרי [אמרו]: זה העץ הקרוי מבליגא, ואמרי לה [ויש אומרים] שזהו העץ הקרוי גולמיש. ומעירים כי שיטת רב יהודה פליגא [חלוקה] על שיטת רבה בר רב הונא, שאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי [אומרים בבית מדרשו] של רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר: "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו" (ישעיה מא, יט), ולדעתו כל אלה כולם הם מיני ארז. ומזהים אותם: ארז הוא קרוי בארמית ארזא, שטה היא זו הקרויה תורניתא, הדס הוא אסא, עץ שמן הוא אפרסמא, ברוש הוא הקרוי בארמית ברתא, תדהר הוא העץ הקרוי בארמית שאגא, תאשור הוא הקרוי בארמית שוריבנא. ותוהים: גם אם מונים אותם את כולם, הלא הני [אלה] שבעה בלבד הוו [הם], ולא עשרה! כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: הוסיפו עליהם עוד שלושה מינים הקרויים אף הם ארז: אלונים, אלמונים, אלמוגים. ומזהים אותם: אלונים הם הקרויים בוטמי, אלמונים קרויים בלוטי, אלמוגין הם כסיתא [אלמוגים]. איכא דאמרי [יש שאומרים] כי אלה השלושה שהוסיפו עליהם, הם: ארונים, ערמונים, אלמוגין. ומזהים אותם: ארונים הם הקרויים בארמית ערי, ערמונים הם דולבי, אלמוגין הם כסיתא.
(2) פירוש: בשלמא [נניח] אחר דומיא [בדומה] לכלה משכחת לה [מוצא אתה אותה] אפשרות שיהא בכך דבר האסור בשבת כגון: למיגזא ליה אסא [לחתוך לו הדס], כדרך שעושים לכלה, ודבר זה אסור לעשותו בשבת.
(3) פירוש: ובענין זה של טעות בקריאת שמע מסופר: ר' אמי ור' אסי הוו קא קטרין ליה גננא [היו קושרים לו חופה, עוסקים בצרכי חופתו] של ר' אלעזר.
(4) פירוש: רב חסדא, לא הוה יכיל ליה [היה יכול לו מלאך המוות], משום שלא הוה שתיק פומיה מגירסא [היה פוסק פיו מללמוד], סליק יתיב בארזא [הלך מלאך המוות וישב בארז], העמוד המרכזי שמחזיק את דבי [בית] רב. פקע ונשבר ארזא [הארז] ושתק רב חסדא, שנבהל רגע מהרעש, ויכיל ליה [ואז יכול לו].
(5) פירוש: על אשקא דריספק חריב [על, בגלל יצול של עגלה נחרבה] העיר ביתר, מספרים: דהוו נהיגי כי הוה מתיליד ינוקא — שתלי ארזא [שהיו נוהגים בביתר כאשר נולד תינוק היו שותלים ארז], ינוקתא שתלי תורניתא [כשהיתה נולדת תינוקת היו שותלים תורנית], וכי הוו מינסבי קייצי להו ועבדו גננא [וכאשר היו נישאים זה עם זה היו קוצצים את העצים הללו ועושים להם מהם חופה]. יומא חד הוה קא חלפא ברתיה [יום אחד עברה שם בתו] של הקיסר, אתבר שקא דריספק [נשבר יצול העגלה] שבה נסעה, קצו ארזא ועיילו [קצצו עבדיה ארז אחד, מאותם ארזים, והכניסו] לה, וכיון שהיה הדבר חשוב בעיני אנשי העיר ביתר אתו נפול עלייהו מחונהו [באו בני ביתר התנפלו עליהם והיכו אותם].
(6) פירוש: בור שכִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן לאחר שהשתמש בו, וּבָא הַשֵּׁנִי להשתמש בו וּמְצָאוֹ שהוא מְגוּלֶּה שנפל או התקלקל הכיסוי, וְלֹא כִּסָּהוּ השני הרי הַשֵּׁנִי חַיָּיב בנזקי אותו הבור ... גמרא שנינו במשנה שבור שכיסהו הראשון ובא שני ומצאו שהוא מגולה ולא כיסהו חייב השני. ושואלים: וְרִאשׁוֹן עַד אֵימַת מִיפְטַר [מתי הוא פטור] כאשר נתגלה בור שכיסהו? אָמַר רַב: בּשיעור זמן כזה כְּדֵי שֶׁיֵּדַע, שיכול לדעת ולראות שהוא מגולה, ואז מוטלת עליו אחריות לכסותו, ואם לא עשה כן יתחייב. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בִּכְדֵי הזמן שֶׁיראו אנשים את הבור מגולה וילכו ויוֹדִיעוּהוּ. וְר' יוֹחָנָן אָמַר: בִּכְדֵי שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ שנפל הכיסוי, וְיִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים, וְיִכְרוֹת אֲרָזִים לעשות כיסוי יפה וִיכַסֶּנּוּ. ואם חלף שיעור זמן כזה חייב הראשון.
(7) פירוש: בְּעָא מִינֵּיהּ [שאל אותו] הִלֵּל מֵרַבִּי: אם עָלָה אֶרֶז בֵּינֵיהֶן בין שלושת האילנות שקנה, מַהוּ? ותוהים: אם עָלָה הלא בִּרְשׁוּתָא דִּידֵיהּ נְפַק [ברשותו שלו יצא], שהרי הקרקע שבין האילנות שלו היא, והארז שלו הוא! אֶלָּא כך צריך לשאול: אם כשקנה שלושה אילנות הָיָה אֶרֶז בֵּינֵיהֶן, מַהוּ? האם עושה הוא הפסק בין האילנות? אָמַר לֵיהּ [לו]: קָנָה וְקָנָה, כלומר, כיון שקנה את האילנות, קנה אף את מה שביניהם.
(8) פירוש: גמרא. אמר רב הונא: הן הן פקיעין, הן הן כיפין, ששניהם חבילות של שיבלים, אלא, ההבדל הוא כי פקיעין הן חבילות הקשורות בתרי [שני] קשרים, כיפין בתלתא [שלושה] קשרים. וזירין שנאסר לטפל בהם בשבת הם חבילות דארזי [של ענפי ארז], שראויים לבהמה בעודם לחים וקטנים. והכי קאמר [וכך אמר], כך יש לפרש את המשנה: מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה, ומפספסין. והוא הדין לכיפין, אבל לא את הזירין שאותם אסור לא לפספס ולא להתיר.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
