טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר – תרנגול הבית
"... התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר. היה דליל קשור ברגליו, או שהיה מהדס ומשבר את הכלים משלם חצי נזק" (בבא קמא, יז ע"א - יט ע"ב).
פירוש: וכן התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר, ועל כל מה ששברו בהילוכם משלם הבעלים נזק שלם. ואם היה דליל (חוט העשוי לסימן) קשור ברגליו ונכרך בכלי ושברו, או שהיה התרנגול מהדס (מקפץ) ומשבר את הכלים, כיון שאין אלה כדרכו משלם עליהם הבעלים רק חצי נזק (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תרנגול הבית שם באנגלית: Chicken שם מדעי: Gallus gallus domesticus
שם נרדף במקורות: שכוי, גבר, זגתא
נושא מרכזי: התרנגולים כגורמי נזק בבית ובחצר
תרנגול הבית - לרשימת נושאים נוספים וקישוריות לחצ/י כאן.
התרנגולים הסתובבו באופן חופשי בחצר ובבית (ראו ציור 2) ובאזכורים רבים יחסית שלהם בספרות חז"ל הם נחשבו לגורמי נזק. בהתנהגותם הם מזכירים לנו בעל חיים אחר שזכה למוניטין של "פגע רע" והוא העז (ראו במאמר "מעמדה של העז כמועדת להזיק" (בבא בתרא, ה ע"א)). אמנם שני מינים אלו רחוקים מרחק טקסונומי רב אך דומים בתזזיתיות והיכולת הדינמית. העיזים קלות רגליים וזריזות והתרנגולים מנצלים את כושר התעופה המוגבל שלהם לדלג ממקום למקום.
בגלל אופי התנהגותם "זכו" התרנגולים למעמד "מועדין": "כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר ... התרנגולים מועדין להלך כדרכן ולשבר. היה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס ומשבר את הכלים משלם חצי נזק" (בבא קמא, פ"ב מ"א). לשיטת תוי"ט התרנגולים מועדים לא רק לגבי נזקי רגל אלא גם לנזקי שן: "התרנגולים מועדים וכו' - וקמ"ל דעופות נמי מועדים מתחלתן בין לענין שן בין לענין רגל ותנא גבי רגל והוא הדין גבי שן. וילפינן עופות מושלח את בעירה תרגום של בהמה וכו'". השוואה בין פירוש זה ופירוש "הון עשיר" מעוררת ספק לגבי כוונת תוי"ט בשימוש במילה "עופות". כתב "הון עשיר": "התרנגולים. העופות סתם לא קתני אלא התרנגולים, משום דלאו כולהו עופות מועדים לכך. ועוד העופות המצויים בא"י לפי מה שראו עיני, אינם אלא תרנגולים". ייתכן וקיימת כאן מחלוקת האם רק התרנגולים מועדים כדברי "הון עשיר" או אולי מיני עופות נוספים (אולי אווזים וברווזים) כפי שמשתמע לכאורה מפירוש תוי"ט.
התרנגולים גורמים לנזקים בצורות שונות הן לכלים והן למזון. בתוספתא (בבא קמא, ליברמן, פ"ב הל' א') נאמר: "תרנגול שהיה פורח ממקום למקום והזיק בגופו משלם נזק שלם ברוח שבכנפיו חצי נזק וכו'". בגמרא בבבא קמא (יז ע"ב) אנו לומדים: "ת"ר: תרנגולין שהיו מפריחין ממקום למקום ושברו כלים בכנפיהן משלם נזק שלם, ברוח שבכנפיהן משלמין חצי נזק; סומכוס אומר: נזק שלם וכו'". מפרש רש"י: "בכנפיהם - שנגעו בכנפיהם בכלי. רוח שבכנפיהם - היינו צרורות דכחו הוא". בהמשך הסוגיה נאמר: "תניא אידך: תרנגולין שהיו מהדסין על גבי עיסה ועל גבי פירות וטינפו או ניקרו משלם נזק שלם, העלו עפר או צרורות משלמין חצי נזק; סומכוס אומר: נזק שלם ... תנו רבנן: תרנגולים שהיו מחטטין בחבל דלי, ונפסק החבל ונשבר הדלי משלמין נזק שלם וכו'". מפרש רש"י: "מהדסין - מרקדין. ונקרו - בחרטום שלהם שקורין בי"ק".
לעיתים הנזק נגרם מחבל ("דליל") שהיה קשור לרגל התרנגול: "התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר וכו'. אמר רב הונא: לא שנו אלא שנקשר מאליו, אבל קשרו אדם חייב. נקשר מאליו מאן חייב? אילימא בעל הדליל, היכי דמי? אי דאצנעיה, אנוס הוא! ואי לא אצנעיה, פושע הוא! אלא חייב בעל תרנגול, מאי שנא כוליה נזק דלא? דכתיב: כי יפתח איש בור, ולא שור בור, חצי נזק נמי איש בור ולא שור בור! אלא, מתניתין בדאדייה אדויי, וכי אתמר דרב הונא בעלמא אתמר"(בבא קמא, יט ב)(1).
בבבא קמא (כא ע"ב) נאמר: "תנו רבנן: הכלב והגדי שדלגו ממטה למעלה פטורין, מלמעלה למטה חייבין; אדם ותרנגול שדלגו, בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבין". התרנגולים היו עלולים לנקר עיסה דבר העלול לגרום לחשש טומאה: "עיסה בתוך הבית ותרנגולים ומשקים טמאים שם, ונמצאו נקורים נקורים בעיסה תולין, לא אוכלין ולא שורפין" (קידושין, פ ע"א). דרך נזק שאינה קשורה לא לכנפיים ולא לרגליים אלא לקול מובאת בגמרא בקידושין (כד ע"ב): "... והתני רמי בר יחזקאל: תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נזק שלם".
(1) פירוש: שנינו במשנה: התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר, ואם היה דליל (חבל, או דבר אחר) קשור ברגליהם והזיק על ידי כך משלם חצי נזק. אמר רב הונא: לא שנו שמשלם חצי נזק אלא שנקשר הדליל ברגל התרנגול מאליו, אבל אם קשרו אדם חייב לשלם נזק שלם. ושואלים: אם נקשר מאליו, מאן [מי הוא זה] שחייב? אילימא [אם תאמר] שבעל הדליל ישלם, משום שדליל זה גרם לנזק, נברר היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי דאצנעיה [אם שהצניע אותו] בעל הדליל את הדליל, והתרנגול הוציא אותו ונקשר בו אנוס הוא בעל הדליל, וצריך להיות פטור מתשלומים. ואי [ואם] לא אצנעיה [הצניע אותו] והניחו במקום שיכול להיקשר ברגלי בעלי חיים פושע (רשלן) הוא, ואין צריך לומר שחייב כאילו קשרו! אלא נאמר שהצניעו, ואם נקשר הדליל מאליו חייב בעל התרנגול, ואולם גם על כך יש לשאול: מאי שנא [במה שונה], מדוע אומרים אנו, שאת כוליה [כל] הנזק לא ישלם משום דכתיב [שנאמר]: "וכי יפתח איש בור" (שמות כא, לג), ומשמע ולא שהשור פותח בור, ואם נפתח בור על ידי שורו אין בעל השור חייב עליו. ואולם אם כן חצי נזק נמי [גם כן] נאמר: "איש בור" ולא שור בור, ואם התרנגול גרר את הדליל ולאחר שנח הוזק בו דבר מה, מדוע יהיה בעליו חייב כלל? אלא יש לומר: מתניתין [משנתנו] צריכים לפרש אותה במקרה דאדייה אדויי [שטילטלו] התרנגול את הדליל וגרם נזק על ידי כך, וכיון שלא עשה את הנזק בגופו משלם רק חצי נזק כדין צרורות. וכי אתמר [וכאשר נאמרו] דברי רב הונא בעלמא אתמר [בכלל נאמרו] ואינם מתייחסים לדין שבמשנה. אלא אמר את ההלכה כך: דליל שהיה של הפקר, ונקשר ברגלי העוף, אמר רב הונא: אם נקשר הדליל מאליו פטור בעל התרנגול, קשרו אדם חייב הקושר.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
