סקר
האם אתה לומד דף יומי עם רש"י?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

מקמי תורא לקמי חמרא לא שקלינן – שור וחמור

 

"משנה. גורפין מלפני הפטם, ומסלקין לצדדין מפני הרעי, דברי רבי דוסא. וחכמים אוסרין. נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת ... גמ': נוטלין מלפני בהמה. תנא חדא: נוטלין מלפני בהמה שפיה יפה, ונותנין לפני בהמה שפיה רע. ותניא אידך: נוטלין מלפני בהמה שפיה רע ונותנין לפני בהמה שפיה יפה! אמר אביי: אידי ואידי מקמי חמרא לקמי תורא שקלינן, מקמי תורא לקמי חמרא לא שקלינן. והא דקתני נוטל מלפני בהמה שפיה יפה בחמור, דלית ליה רירי. ונותנין לפני בהמה שפיה רע בפרה, דאית לה רירי. והא דקתני נוטלין מלפני בהמה שפיה רע בחמור דלא דייק ואכיל, ונותנין לפני בהמה שפיה יפה בפרה, דדייקא ואכלה" (שבת, קמ ע"ב).

פירוש: משנה גּוֹרְפִין את התבן מִלִּפְנֵי הַפְּטָם (בהמה העומדת לפיטום) וּמְסַלְּקִין את התבן לִצְדָדִין מִפְּנֵי הָרְעִי (בהמה הרועה בעצמה בשדה) (ר"ח), אלו דִּבְרֵי ר' דּוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. נוֹטְלִין תבן המונח מִלִּפְנֵי בְהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְהֵמָה זוֹ בַּשַּׁבָּת. גמ' ... וְעוד שנינו במשנה שנוֹטְלִין את התבן המונח מִלִּפְנֵי בְהֵמָה אחת ונותנים אותו לפני בהמה אחרת. תָּנָא חֲדָא [שנויה ברייתא אחת]: נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע. וְתַנְיָא אִידָךְ [ושנויה ברייתא אחרת]: נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה, ו3הרי זו לכאורה סתירה בין הברייתות! אָמַר אַבַּיֵי: אִידִי וְאִידִי [זה וזה] שתי הברייתות משמען שליטול את התבן המונח מִקַּמֵּי חֲמָרָא [מלפני החמור] ולהעבירו לְקַמֵּי תּוֹרָא [לפני השור] שָׁקְלִינַן [נוטלים אנו], וליטולו מִקַּמֵּי תּוֹרָא [מלפני השור] ולהעבירו לְקַמֵּי חֲמָרָא [לפני החמור] לָא שָׁקְלִינַן [אין נוטלים]. אלא יש לבאר את הלשון כך: וְהָא דְּקָתָנֵי [וזו ששנינו] "נוֹטֵל מִלִּפְנֵי בְהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה" הכוונה היא לחֲמוֹר. ומדוע אומרים שפיהו יפה כי לֵית לֵיהּ רִירֵי [אין לו רירים] ואינו מרטיב ברירו את התבן שאינו אוכל. וְ"נוֹתְנִין לִפְנֵי בְהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע" הכוונה לפָּרָה דְּאִית [שיש] לָהּ רִירֵי [רירים]. וְהָא דְּקָתָנֵי [וזו ששנינו] "ונוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע" אף הוא כוונתו בַּחֲמוֹר, ואומרים שפיהו רע דְּלָא דָּיֵיק וְאָכֵיל [שאינו מדקדק ואוכל הכל]. "וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה" מדובר בְּפָרָה, דְּדָיְיקָא וְאָכְלָה [שמדקדקת במה שאוכלת] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: בקר הבית         שם באנגלית: Cattle         שם מדעי: Bos taurus

שם נרדף במקורות: פר, תור (זכרים). פרה, תורתא (נקבות). עגל ועגלה.


שם עברי: חמור הבית - אתון (נקבה)        שם באנגלית: Donkey, Domestic ass

שם מדעי: Equus africanus asinus         שמות נרדפים במקורות: חמרא, תרתק


נושא מרכזי: ההבדלים בין "נימוסי השולחן" של פרה וחמור

        

לריכוז נושאים וקישוריות על הבקר הקש\י כאן.

לנושאים נוספים העוסקים בחמור הבית - הקש/י כאן.

 

הגמרא מגבילה את האפשרות להעביר בשבת מזון מבהמה לחברתה לאופן שאכן תאכלנה אותו. מסיבה זו מותר להעביר מזון מחמור לשור אך לא להיפך. מפרש רש"י: "מקמי חמרא לקמי תורא שקלינן - שאינו מטיל רירין, ואין מה שלפניו נמאס, וראוי לתתו לפני שור. מקמי תורא לקמי חמרא - לא שקלינן. דאית לה רירי - ואימאיס, והא דקרי לה הכא פיה יפה והכא פיה רע כדמפרש ואזיל, פיה יפה דלית ליה רירי, פיה רע דלא דייק ואכיל, שאוכל קוצים וברקנים". בשורות הבאות אתייחס לרקע הריאלי של שני המאפיינים המתוארים על ידי הגמרא. א. הפרשת רוק מוגברת בבקר. ב. הסלקטיביות בבחירת המזון בבקר.

א. הפרשת רוק

הרוק מסייע בלעיסה ובבליעה בעזרת סיכוך המזון וריכוכו. הוא מכיל אנזימים המפרקים שומן (ליפאז) ועמילן (עמילאז) ומעורב במיחזור חנקן לכרס (המסס). התפקיד החשוב של הרוק הוא לשמש כבופר של רמת החומציות (pH) של תכולת הכרס. הרוק מכיל ביקרבונט המסייע לצמצם את התנודות ברמת החומציות בבית הכוסות (reticulum) והכרס (lumen).

באוכלי העשב אנו מבחינים בשלושה זוגות של בלוטות רוק: בלוטות מיצד האוזן (פארוטיד), בלוטות תת לסתיות (submaxillary) ובלוטות תת לשוניות (Sublingual). הבלוטות התת לסתיות מפרישות רוק רק בזמן האכילה ובפרות הן מייצרות 480 מ"ל רוק בשעה. בלוטות הפארוטיד לעומת זאת מפרישות רוק באופן רציף אם כי ההפרשה מתגברת במידה רבה בזמן לעיסה(1). מדידות נפח הרוק המופרש העלתה אצל החוקרים ערכים שונים. במחקר אחד נעו הערכים בין 45-66 ליטר. חוקר אחר דיווח על נפח 150-170 ליטר. ערכים אלו מייצגים את קצב ההפרשה במצב מנוחה. חוקרים אחרים מצאו שהפרשת הפארוטיד בזמן העלאת גירה היא פי 1.5 – 2 מאשר במצב מנוחה(2). ההבדלים הגדולים שהתקבלו בין מדידות שונות קשורים לעובדה שהפרשת הרוק מושפעת מגורמים שונים שהחשוב בהם הוא תכולת המים במזון. בעזרת בדיקת תכולת המים בגושי מזון שנבלעו על ידי פרות נמצא שלכל יחידת תבן התווספו 5 יחידות רוק. לעומת זאת למספוא סלק או מזון ירוק עסיסי התווספה רק יחידת רוק אחת. גורם נוסף המשפיע על נפח הרוק הוא משך הלעיסה. מזון הדורש לעיסה רבה מעורר הפרשה מוגברת של רוק.

לצערי לא הצלחתי למצוא דיווחים על כמות הרוק המופרשת על ידי חמור אך מסתבר שכמות זו קטנה בהרבה מזו המופרשת על ידי פרה. הרוק הרב המופרש לכרס הפרה משמש לצורך הגדלת יעילות העלאת הגירה בעזרת השמירה על רמת חומציות קבועה. החמור איננו מעלה גירה ואם כן אין לו צורך בהפרשה מוגברת של רוק. נתון שמצאתי מתייחס לסוס שהוא קרוב משפחתו של החמור. בדומה לחמור גם הוא איננו מעלה גירה ולכן עשוי לשמש לצורך הערכה מקורבת לכמות הרוק המופרשת על ידי החמור. סוסים מפרישים כמות גדולה של רוק בהשוואה לבעלי חיים אחרים אך כמות זו נופלת במידה רבה משל הפרה. סוס במשקל דומה לפרה (כ - 500 ק"ג) מפריש ביום בממוצע 12 ליטר אולם בתזונה מגרגירים יבשים הוא מפריש יותר(3).

ב. סלקטיביות בבחירת מזון

הבקר בררני בסוג המזון שהוא אוכל. בטבע הוא ניזון מעשב עסיסי ורך. הבקר "איסטניס" גם בכך שנמנע מלרעות באיזורים מכוסים בגללי בני מינו ובמידה פחותה נמנע גם מגללי כבשים. לעומת הבקר הרי שהחמור מסתפק במועט הן בהרכב המזון והן בכמותו. בית גידולו הטבעי של החמור הוא איזורים צחיחים או צחיחים למחצה שבהם נדיר למצוא עשב ירוק ורך. רש"י מתאר את התנהגות החמור כך: "פיה רע דלא דייק ואכיל, שאוכל קוצים וברקנים". התנהגות זו מתאימה לתזונה הטבעית של החמורים המורכבת מעשב, שיחים, צמחים מדבריים ואפילו קליפות עצים וקוצים. מערכת העיכול של החמור יעילה מאד ומסוגלת לפרק גם חומר צמחי קשה שבעלי חיים צמחונים מתקשים לנצל.

לחמורים מערכת עיכול "קשיחה" היכולה לפרק באופן יעיל פריטי מזון סיביים כקליפות קשות, זרדים וכד'. הפירוק מתבצע על ידי תסיסה במעי האחורי, פעילות מיקרוביאלית במעי העיוור והגס. למרות שאין הבדל בולט בין מבנה מערכת העיכול של החמור והסוס העיכול של החמור יעיל יותר. הוא זקוק לפחות מזון בהשוואה לסוס בגובה ומשקל שווים. חמור זקוק למזון במשקל של 1.5% ממשקל גופו ליום ואילו סוס זקוק ל – 2-2.5% ממשקל גופו. הסיבה להבדל לא ברורה וייתכן והיא קשורה לפלורה שונה במעיים או למעבר איטי יותר במעיים.

  

     

תמונה 1.  חמור בשדות ליד עין סוכות   תמונה 2.

   


(1) Bailey, C. B. and Balch, C. B. 1961., 'Saliva secretion and its relation to feeding in cattle. 2. The composition and rate of secretion of mixed saliva in the cow during rest'. Br. J. Nutr.15 pp. 383-402.
(2) Meyer, R. M. et al, 1964. 'Salivation in Cattle. I. Feed and Animal Factors Affecting Salivation and its Relation to Bloat'. Journal of Dairy Science, 47 (12), pp. 1339-1345.
(3) Key. G., 2006, 'Sialolithiasis in equids, a report on 21 cases'. Equine veterinary eduction.

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר