טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

בשלמא כרכום חזי, אלא קוצים למאי חזי – כרכום הגינה

 

"אמר להן בני רוכל תקברם אמן וכו': מאי טעמא קא לייט להו? אמר רב יהודה אמר שמואל: מקיימי קוצים בכרם היו, ורבי אליעזר לטעמיה, דתנן: המקיים קוצים בכרם, רבי אליעזר אומר קדש, וחכמים אומרים לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין. בשלמא כרכום חזי, אלא קוצים למאי חזי? אמר רבי חנינא: מאי טעמא דרבי אליעזר? שכן בערביא מקיימין קוצים בשדות לגמליהן" (בבא בתרא, קנו ע"ב).

פירוש: שנינו במשנה,אמר להן: בני רוכל תקברם אמן וכו'. ושואלים: מאי טעמא קא לייט להו [מה טעם קילל אותם]? אמר רב יהודה אמר שמואל: מקיימי קוצים בכרם היו, שלא היו מבערים את הקוצים מן הכרם שלהם, ור' אליעזר הולך לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] דתנן [שכן שנינו במשנה]: המקיים קוצים בכרם ואינו עוקרם ר' אליעזר אומר: קדש (נאסר) באיסור כלאיים בכרם, וחכמים אומרים: לא קדש משום כלאי הכרם אלא אם גדל בכרם דבר שכמוהו אנשים מקיימין בכוונה, ולא צמח בר שאין רוצים בו ולגופה של משנה זו שואלים: בשלמא ]נניח] אם היה זה צמח כרכום שגדל בכרם, חזי [ראוי] לתבלין ולשאר שימושים, ולכן הוא מקדש משום כלאיים, אלא קוצים למאי חזי [למה הם ראויים]? אמר ר' חנינא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' אליעזר? שכן בערביא מקיימין קוצים בשדות לצורך גמליהן, ואם כן הרי זה גידול שנעשה לשם שימוש, כשאר גידולים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

שם עברי: כרכום הגינה        שם באנגלית: Saffron         שם מדעי: Crocus sativus 

שמות נרדפים במקורות: מוריקא, כורכומא דרישקא


נושא מרכזי: עיון בשאלה "בשלמא כרכום חזי"?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על כרכום הגינה וקורטם הצבעים הקש/י כאן.

 

הגמרא דנה בדבריו של רבי אליעזר הסובר שקיום קוצים בכרם אוסר את הגפנים. הדיון מתבסס על המשנה: "הַמְקַיֵּם קוֹצִים בַּכֶּרֶם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, קִדֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לא קִדֵּשׁ, אֶלָּא דָבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מְקַיְּמִין. הָאִירוּס וְהַקִּסּוֹם וְשׁוֹשַׁנַּת הַמֶּלֶךְ וְכָל מִינֵי זְרָעִים, אֵינָן כִּלְאַיִם בַּכָּרֶם וכו'" (כלאים, פ"ה מ"ח). בפשטות אנו לומדים מדברי המשנה שמחלוקתם של רבי אליעזר וחכמים היא רק לגבי קוצים. לפירוש הרשב"ם בסוגייתנו המחלוקת נובעת מהגדרה שונה של קבוצת בני האדם המקיימת את הגידול בכרם. לדעת חכמים קוצים אינם אוסרים משום שרוב בני האדם אינם מקיימים אותם בכרם, אך לרבי אליעזר די בכך שבערביא מקיימים קוצים בשדות, לצורך הגמלים, על מנת לאסור. המשך המשנה הוא לכו"ע ולכן האירוס, הקסום, שושנת המלך וזרעים אחרים (שלא פורטו במשנה) אינם כלאים בכרם.

לגבי מהותם של "כל מיני הזרעים" המופיעים בהמשך המשנה לאחר האירוס, הקסום ושושנת המלך, נחלקו המפרשים. לדעת הרמב"ם כל מיני הזרעים מלבד תבואה וירקות מותרים. הכסף משנה מחלק בין מיני זרעים שאינם נאכלים, כמו האירוס הקסום ושושנת המלך, המותרים לגמרי, למינים הנאכלים האסורים מדרבנן. לדעת הרדב"ז כל מיני הזרעים בין הנאכלים ובין שאינם נאכלים מותרים בזריעה אפילו מדרבנן.

השאלה העולה היא כיצד נקטה הגמרא בשאלתה "בשלמא כרכום חזי" שהרי הוא לא הוזכר קודם לכן. באמת הב"ח לא גרס את קושיה זו: "תיבות אלו מחוקות ונ"ב בפרק חבית (שבת, קמד ע"ב) ול"ג להך קושיא". גם דק"ס כתב שאין גורסים את משפט זה. במסורת הש"ס מובאת גירסה שונה: "גירסת ירושלמי רבי יוסי בר בון אומר עילא היה רוצה לקללן מקיימי כרכום בכרם היו". בגרסה בירושלמי שלפנינו (וילנא, בבא בתרא, פ"ט הל' ז') נכתב "כורכומין". מפרש ה"פני משה": "עילא היה. על תשובת רבי אליעזר לחכמים במתני' קאי ר"א עילא מצא על בני רוכל והיה רוצה לקללן בשביל כך מפני שהיו זורעין כורכמין בכרם וחכמים סבירא להו דקוצין בכרם היו וס"ל דהמקיים קוצין בכרם לא קידש".

לא ברור לי כיצד ליישב את הגירסה שבני רוכל קיימו כרכום אלא אם כן נניח שכרכום היה נזרע גם מאליו, דבר שאיננו סביר, והאיסור מתייחס רק לקיומו. במהלך קושית הגמרא הכרכום הובא כדוגמה לגידול שאין זורעים אותו אבל מקיימים אותו בהשוואה לקוצים שלדעת המקשן גם אין מקיימים אותם. ברור שהכרכום היה גידול חקלאי רצוי ובגלל ערכו הגבוה אפילו בשטחים קטנים (ראו במאמר "אמר ליה: אנא כורכמא רישקא רבאי" (בבא מציעא, קט ע"א)). פירוש "פני משה" "שהיו זורעין כורכמין" תמוה שהרי שמואל התייחס רק לקיום כלאיים.

העובדה שערכו של הכרכום גבוה ולכן אין מסלקים אותו מהכרם עומדת בניגוד למסופר על שמואל (בבא קמא, צב ע"א) שביקש לעקור דקל שגדל בכרם בגלל ערכם הנמוך של התמרים: "שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי, אכיל, טעים בהו טעמא דחמרא. א"ל: מאי האי? א"ל: ביני גופני קיימי. אמר: מכחשי בחמרא כולי האי? למחר אייתי לי מקורייהו"(1). 

 

 

---

(1) פירוש: שְׁמוּאֵל אַיְיתֵי לֵיהּ אֲרִיסֵיהּ תַּמְרֵי [הביא לו אריסו תמרים]. אָכֵיל, טָעֵים בְּהוּ טַעֲמָא דְּחַמְרָא [אכל, טעם בהם טעם של יין]. אָמַר לֵיהּ [לו] לאריס: מַאי הַאי [מה זה]? אָמַר לֵיהּ [לו]: בֵּינֵי גּוּפְנֵי קַיְימִי [בין הגפנים התמרים עומדים] ולכן יש בהם טעם מסויים של יין. אָמַר שמואל: מַכְחֲשִׁי בְּחַמְרָא כּוּלֵּי הַאי [מכחישים ביין כל זאת כל כך הרבה] שמרגישים בתמרים טעם יין? לְמָחָר קצוץ את התמרים ואַיְיתֵי [הבא] לִי את מִקּוּרַיְיהוּ [קצה האילן] לאכילה.

 

לעיון נוסף:

ז. עמר, ספר הקטורת (עמ' 112-117) על זיהוי הכרכום, הכרכום בקטורת, זיוף הכרכום, גידול הכרכום בתקופה העתיקה.
מאמרו של עוז גולן  - איזכורים רבים של הכרכום במקורות תורניים כולל ראשונים ואחרונים.
אתר צמח השדה


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)