|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אמר ליה: אנא כורכמא רישקא רבאי – כרכום
"רב פפא קביל ארעא לאספסתא, קדחו בה תאלי. כי קא מסתלק אמר להו: הבו לי שבחא! אמר ליה רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא: אלא מעתה, דיקלא ואלים הכי נמי דבעי מר שבחיה? אמר ליה: התם לאו אדעתא דהכי נחית, אנא הכא אדעתא דהכי נחיתנא. כמאן כאביי, דאמר: בשבח שקמה יש לו? אפילו תימא כרבא, התם לית ליה פסידא, הכא איכא פסידא. אמר ליה: מאי פסדתיך ידא דאספסתא, שקול ידא דאספסתא וזיל! אמר ליה: אנא כורכמא רישקא רבאי. אמר ליה: גלית אדעתך דלמשקל ואסתלוקי עבדת שקל כורכמא רישקא וזיל, אין לך אלא דמי עצים בלבד" (בבא מציעא, קט ע"א).פירוש: מסופר: רַב פַּפָּא קַבֵּיל אַרְעָא לְאַסְפַּסְתָּא [קיבל בקבלנות שדה לגדל בו אספסת]. קָדְחוּ [צמחו] בָּהּ בקרקע תָּאלֵי [דקלים]. כִּי קָא מִסְתַּלֵּק [כאשר הסתלק] מן הקרקע, אָמַר לְהוּ [להם] לבעלי השדה: הֲבוּ [תנו] לִי שְׁבָחָא [את השבח] שהושבח השדה על ידי הדקלים. אָמַר לֵיהּ [לו] רַב שֵׁישָׁא בְּרֵיהּ [בנו] של רַב אִידִי לְרַב פַּפָּא: אֶלָּא מֵעַתָּה לשיטתך, דִּיקְלָא וְאַלֵּים [היה דקל ונעשה עבה], הָכִי נַמִי דְּבָעֵי מָר שְׁבָחֵיהּ [כך גם כן ירצה אדוני את שבחו] של הדקל? אָמַר לֵיהּ [לו]: הָתָם לָאו אַדַּעֲתָא דְּהָכִי נָחֵית [שם לא על דעת כן ירד], כלומר, המקבל לא הביא בחשבון אלא את אכילת פירות הדקל, ולא את עצם גידולו, ואולם אֲנָא הָכָא [כאן במקרה שלי] אַדַּעֲתָא דְּהָכִי נָחֵיתְנָא [על דעת כן ירדתי] לקבל עבור כל מה שגדל השדה. ושואלים: כְּמַאן [כדעת מי] אמר זאת? כְּדעת אַבַּיֵי, שאָמַר: בְּשֶׁבַח שִׁקְמָה יֵשׁ לוֹ? ודוחים: אֲפִילּוּ תֵּימָא [תאמר] שסבר כְּדעת רָבָא, אלא הָתָם לֵית לֵיהּ פְּסֵידָא [שם אין לו הפסד] כשהשקמה גדלה לה בשדה, ואילו הָכָא אִיכָּא פְּסֵידָא [כאן יש הפסד], שהרי הדקלים שצמחו ממעטים משטח הגידול של האספסת. אָמַר לֵיהּ [לו]: הרי אף כאן יכול בעל השדה לומר מַאי פְּסַדְתִּיךְ [מה הפסדתיך] יָדָא דְּאַסְפַּסְתָּא [מלוא יד שגדלה בו אספסת], שְׁקוֹל יָדָא דְּאַסְפַּסְתָּא וְזִיל [קח מלוא היד אספסת ולך]! אָמַר לֵיהּ [לו], יכול לומר לו: אֲנָא כּוּרְכְּמָא רִישְׁקָא רַבַּאי [אני כרכום הגננים גדלתי שם], כלומר, הפסדתי חלק מן הקרקע שיכולתי לגדל בו דברים יקרים, ולאו דווקא אספסת. אָמַר לֵיהּ [לו]: מכל מקום הלא אתה מודה שרצית לגדל גידולים שונים בשדה, ולא לנטוע דקלים גַּלֵּית אַדַּעֲתָךְ דִּלְמִשְׁקַל וְאִסְתַּלּוּקֵי עָבְדַתְּ [גילית איפוא את דעתך שעל מנת לקחת ולהסתלק עשית] ואם כן, שְׁקַל כּוּרְכְּמָא רִישְׁקָא וְזִיל [קח כרכום גננים ולך] ומשום כך אֵין לְךָ אֶלָּא דְּמֵי עֵצִים בִּלְבַד כיון שלא התכוונת לגדל את העצים הללו, אם כן מגיע לך רק המחיר שיכול אתה לקבל עבור אותם דקלים אילו היית עוקר אותם ומוכרם כעצים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: כרכום הגינה שם באנגלית: Saffron שם מדעי: Crocus sativus
לריכוז המאמרים שנכתבו על כרכום הגינה וקורטם הצבעים הקש/י כאן.
|
 |
 |
|
| כרכום הגינה – החץ מצביע על הצלקות מהן מכינים את תבלין הכרכום | כרכום חורפי – קרוב משפחה של כרכום הגינה הגדל באיזורים ים תיכוניים בישראל. |
(1) פירוש: עוד תיקן יהושע שיהיו נפנין לאחורי הגדר, ואפילו בשדה שהיא מלאה כרכום. אמר רב אחא בר יעקב: לא נצרכה הלכה זו, אלא להתיר ליטול הימנו מאותו המקום צרור כדי לקנח בו. אמר רב חסדא: ומותר ליטול צרור אפילו בשבת. מר זוטרא חסידא [החסיד] במקרה כזה שקיל ומהדר [היה לוקח צרור מאותו מקום בו נפנה ואחר כך מחזירו למקומו], ואמר ליה לשמעיה [והיה אומר לו לשמשו] למחר: זיל שירקיה [לך והחלק אותו] בטיט שלא יגרם נזק על ידו.
(2) פירוש: נפק ואתא [יצא ובא], ולאחר אותם זמנים יתיב קאכיל ושתי [היה יושב אוכל ושותה] בלא דאגה לפרנסתו. אמרה ליה [לו] ברתיה [בתו]: לא בעית מידי למזגא עליה [אין אתה רוצה דבר לישון עליו]? אמר לה: בתי, כריסי כרי, ודי לי בכך. כי נח נפשיה שבק קבא דמוריקא [כאשר נפטר השאיר בירושתו קב של כרכום], ואף על פי כן קרא אנפשיה [על עצמו], ועזבו לאחרים חילם, שהצטער שלא השתמש בעצמו בכל רכושו.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.