סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

תשדר לי מסרקאי וגובתאי דכוחלא – קנה מצוי

 

"תא שמע: דזעירי הוה מפקיד זוזי גבי אושפזיכתיה, עד דאתי ואזיל לבי רב, שכיבה. אזל בתרה לחצר מות. אמר לה: זוזי היכא? אמרה ליה: זיל שקלינהו מתותי בצנורא דדשא בדוך פלן, ואימא לה לאימא תשדר לי מסרקאי וגובתאי דכוחלא בהדי פלניתא דאתיא למחר אלמא ידעי" (ברכות, יח ע"ב).

פירוש: ובענין זה של ידיעת המתים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר, שכן מסופר: זעירי הוה מפקיד זוזי גביה אושפיזיכתיה [היה מפקיד את כספו אצל בעלת האכסניה שלו]. עד דאתי ואזיל לבי רב, שכיבה [בתוך הזמן שבא והלך לבית רבו, מתה], ולא ידע איש היכן הניחה את הכסף. אזל בתרה [הלך אחריה] לחצר מות (בית הקברות), אמר לה: זוזי היכא [היכן הדינרים]? אמרה ליה [לו]: זיל שקלינהו מתותי בצינורא דדשא בדוך פלן [לך וקח אותם מתחת ציר הדלת במקום פלוני], ואימא לה לאמא תשדר לי, מסרקאי וגובתאי דכוחלא בהדי פלניתא דאתיא למחר [ואמור לה לאמי שתשלח לי את מסרקי וקופסא של כחול עם פלונית שתבוא הנה לאחר מותה מחר], אלמא [הרי נלמד מכאן] שהמתים ידעי יודעים] מה מתרחש בעולם החיים! ודוחים הוכחה זו: דילמא [שמא] המלאך דומה הממונה על המתים קדים [מקדים] ומכריז להו [להם] שמחר יבוא פלוני, אבל בעצמם אינם יודעים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

שם עברי: קנה מצוי     שם באנגלית:  Common Reed    שם מדעי: Phragmites australis


נושא מרכזי: מהו "גובתא דכוחלא"?.


ראו הרחבה על השימוש בקנה בעת העתיקה – "אזל ואייתי קניא ויהיב זוזי בגויה" (נדרים, כה ע"א).

לריכוז נושאים על הקנה המצוי הקש\י כאן.

 

המונח "גובתא" במשמעות צינור או שפופרת העשויים מחומרים שונים ולמטרות שונות מופיע פעמים רבות בגמרא. בסוגייתנו מסופר על "גובתא" שבה נשמר הכחול(1) (כחל) של בעלת האכסניה של זעירי. על פי רש"י כלי זה היה עשוי מקנה: "גובתא - קנה, ובשביל שמתה ילדה אמרה כן לעגמת נפש". הכחל ידוע לא רק כחומר המשמש לאיפור אלא גם כתרופה למחלות עיניים. ייתכן וכך התרפא רבי: "שמואל ירחינאה אסייה דרבי הוה, חלש רבי בעיניה. אמר ליה: אימלי לך סמא. אמר ליה: לא יכילנא. אשטר לך משטר? אמר ליה: לא יכילנא. הוה מותיב ליה בגובתא דסמני תותי בי סדייה, ואיתסי"(2)  (בבא מציעא, פה ע"ב). הקנה שימש בעצמו כחלק מתרופה לכאב אוזנים, ולא רק ככלי קיבול, על פי הנאמר בגמרא בעבודה זרה (כח ע"ב): "... ואי לא (כאשר דרכים אחרות אינן אפשריות), לייתי גובתא דקניא עתיקא בר מאה שנין ולימלחיה מילחא גללניתא, ולקלי ולידבק. וסימנך: רטיבא ליבשתא ויבשתא לרטיבא"(3).

שפופרת קנה עשויה הייתה לשמש כמזוזה וכך נאמר במסכת בבא מציעא (קא ע"ב): "בעו מיניה מרב ששת: מזוזה על מי? מזוזה? האמר רב משרשיא: מזוזה חובת הדר היא! אלא מקום מזוזה על מי? אמר להו רב ששת: תניתוה, דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו, והאי נמי לאו מעשה אומן הוא, אפשר הוא בגובתא דקניא". מפרש רש"י: "בגובתא דקניא - ותולה אותה". "גובתא דקניא" הוא צינור העשוי קנה. כנראה שהכוונה לפרק של הקנה הסגור מצידו האחד על ידי מחיצת רוחב ואילו צידו השני נסתם על ידי מניח המזוזה (תמונות 1-4). "גובתא" איננו רק כלי קיבול אלא גם קנה מפולש היכול לשמש כצינור: "גובתא, רב אסר, ושמואל שרי. מחתך לכתחלה דכולי עלמא לא פליגי דאסור. אהדורי דכולי עלמא לא פליגי דשרי. כי פליגי דחתיכה ולא מתקנא"(4) (שבת, קמו ב). מפרש רש"י: "גובתא - לתקוע קנה חלול בנקב החבית, שיצא היין דרך הקנה".

"גובתא" במשמעות צינור מוזכר גם כאשר מדובר בגוף בני אדם ובעלי חיים: "ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא, איסתתים גובתא דשכבת זרע ואפיק במקום קטנים וכו'"(5) (יבמות, עה ע"ב). לענין טרפות בבהמות אנו לומדים: "ההיא גובתא דהוה נפקא מבי כסי להובלילא, סבר רב אשי למיטרפה, א"ל רב הונא מר בר חייא לרב אשי: כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו" (6) (חולין, נח ע"ב). בהמשך הסוגיה: "ההוא גובתא דהוה מעברא מבי כסי לכרסא, סבר מר בר רב אשי לאכשורה, אמר ליה רב אושעיא: אטו כולהו בחדא מחיתא מחתינהו? היכא דאתמר אתמר, היכא דלא אתמר לא אתמר"(7).

להכנת "גובתא" השתמשו בחומרי גלם שונים ולא רק בקנה. במסכת בברכות (ו ע"א) מתואר שימוש בצינור ברזל להכנת בקבוקון המיועד לשמור על אפר ששימש כ"סגולה" לצפות בשדים: "... וליקליה בנורא ולשחקיה ולימלי עיניה מניה, וחזי להו. ולשדייה בגובתא דפרזלא ולחתמיה בגושפנקא דפרזלא דילמא גנבי מניה ולחתום פומיה כי היכי דלא ליתזק"(8) מפרש רש"י: "גובתא דפרזלא - קנה חלול של ברזל". בקבוקון העשוי נחושת שימש לאחסון תרופה לקדחת: "... וכי חזי שומשמנא גמלא דדרי מידי, לישקליה ולישדייה בגובתא דנחשא, וליסתמיה באברא וכו'"(9).  (שבת, סו ע"ב). שפופרת נחושת מוזכרת למטרות נוספות: "ציפורת כרמים, בין חיה בין מתה כל שהוא. מאי ציפורת כרמים? אמר רב: פליא ביארי. אמר אביי: ומשתכח בדיקלא דחד נבארא, ועבדי לה לחוכמא, אכיל ליה לפלגא דימיניה, ופלגא דשמאליה רמי לה בגובתא דנחשא, וחתים לה בשיתין גושפנקי, ותלי לה באיברא דשמאלא וכו'"(10) (שבת, צ ע"ב). הגמרא מתארת תרופה למי שננשך על ידי כלב שוטה: "... והנך תריסר ירחי שתא (לאחר שנשכו כלב שוטה), כי שתי מיא לא לישתי אלא בגובתא דנחשא, דילמא חזי בבואה דשידא וליסתכן. כי הא דאבא בר מרתא, הוא אבא בר מניומי, עבדא ליה אימיה גובתא דדהבא"(11) (יומא, פד א).

 

          
 תמונה 1. פרק קנה - קטע הקנה שבין  שני הפסים הכהים   תמונה 2. פרק קנה  בחתך אורך - בקצוות הפרק נראים המפרקים הקשים

 

           
תמונה 3. ככי - הרקמה הספוגית בחלל הקנה   תמונה 4. המפרק הקשה בחתך רוחב

 

 


(1) פירוש: בהמשך לכך מסופר, ההוא גובתא דהוה מעברא מבי כסי לכרסא [מעשה בשפופרת שהיתה עוברת מבית הכוסות לכרס], סבר [סבור היה] מר בר רב אשי לאכשורה [להכשיר אותה] כמו במקרה הקודם. אמר ליה [לו] רב אושעיא: אטו כולהו בחדא מחיתא מחתינהו [וכי את כולם באריגה אחת ארגו?] היכא דאתמר אתמר [במקום שנאמר שכך דרכן של בהמות נאמר], היכא דלא אתמר [במקום שלא נאמר] לא אתמר [לא נאמר], והריהי איפוא טריפה.
(2) ראו בהרחבה במאמר "כחל – מסורת הולכת ונעלמת".
(3) פירוש: שמואל ירחינאה אסייה [המומחה בענייני הירח] רופאו של רבי הוה [היה]. חלש [חלה] רבי בעיניה ]בעיניו]. אמר ליה [לו] שמואל: אימלי [אמלא, אשים] לך סמא [סם] בעין לרפאותה. אמר ליה [לו]: לא יכילנא [אין אני יכול] שחלוש אני, וחושש מן הכאב. אמר לו: אשטר [אמרח] לך משטר [משחה] מלמעלה. אמר ליה [לו]: לא יכילנא [אין אני יכול]. הוה מותיב ליה בגובתא דסמני תותי בי סדייה, ואיתסי [היה שם לו את התרופות בקנה של סממנים תחת הכר שלו, והתרפא] וללמדנו כמה היה גדול ברפואה.
(4) פירוש: בענין גובתא [קנה] שמכניסים בנקב החבית להוציא משם את היין, רב אסר ושמואל שרי [התיר]. ומפרטים: מחתך לכתחלה ומתקין קנה זה דכולי עלמא [הכל] לא פליגי [נחלקו] שאסור, לפי שיש בכך עשיית כלי ממש. אהדורי דכולי עלמא לא פליגי דשרי [להחזיר למקומו קנה מוכן, הכל אינם חלוקים שמותר]. כי פליגי [כאשר נחלקו] היה זה דחתיכה ולא מתקנא [כשהקנה חתוך ואינו מותקן]. מאן דאסר [מי שאוסר, רב] סבור כי גזרינן דלמא אתי למיחתך [גוזרים אנו שמא יבוא לחתוך] לכתחלה קנה לצורך זה. ומאן דשרי] ומי שמתיר, שמואל] סבור כי לא גזרינן [אין אנו גוזרים].
(5) פירוש: ההוא עובדא דהוה [אותו מעשה שהיה] בעיר פומבדיתא שאיסתתים גובתא [נסתם צינור] של שכבת הזרע שלאותו איש, ואפיק [והוציא זרע] במקום קטנים במקום יציאת מי רגלים.
(6) פירוש: ההיא גובתא דהוה נפקא מבי כסי להובלילא [מעשה בשפופרת של בשר, כעין מעי, שהיתה יוצאת מבית הכוסות להמסס], סבר [סבור היה] רב אשי למיטרפה [להטריף אותה]. אמר ליה [לו] רב הונא מר בר חייא לרב אשי: כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו [כל בהמות הבר כך יש להן].
(7) פירוש: בהמשך לכך מסופר, ההוא גובתא דהוה מעברא מבי כסי לכרסא [מעשה בשפופרת שהיתה עוברת מבית הכוסות לכרס], סבר [סבור היה] מר בר רב אשי לאכשורה [להכשיר אותה] כמו במקרה הקודם. אמר ליה [לו] רב אושעיא: אטו כולהו בחדא מחיתא מחתינהו [וכי את כולם באריגה אחת ארגו?] היכא דאתמר אתמר [במקום שנאמר שכך דרכן של בהמות נאמר], היכא דלא אתמר [במקום שלא נאמר] לא אתמר [לא נאמר], והריהי איפוא טריפה.
(8) פירוש: וְלִיקְלֵיהּ בְּנוּרָא, וּלְשַׁחֲקֵיהּ, וְלִימְלִי עֵינֵיהּ מִנֵּיהּ, וְחָזֵי לְהוּ [יביא שליית חתולה שחורה בת שחורה, בכורה בת בכורה, וישרפנה באש, וישחקנה, וישים וימלא עיניו ממנה, וכך יראה אותם]. וצריך הוא להיזהר באותו אפר, וְלכן לְשַׁדְיֵיהּ בְּגוֹבְתָא דְּפַרְזְלָא, וּלְחַתְּמֵיהּ בְּגוּשְׁפַּנְקָא דְּפַרְזְלָא, דִּילְמָא גָּנְבִי מִנֵּיהּ, וְלַחֲתוֹם פּוּמֵיהּ [וישימנה בשפופרת ברזל, ויחתמנה בחותם ברזל, שמא יגנבו ממנו, המזיקים, ויחתום פיה] של השפופרת, כִּי הֵיכִי [כדי] שלא לִיתַּזַּק [ינזק].
(9)  פירוש: ... וְכִי חָזֵי שׁוּמְשְׁמָנָא גַּמְלָא דְּדָרֵי מִידֵי, לִישְׁקַלֵיהּ וְלִישַׁדְיֵיהּ בְּגוֹבְתָא דִּנְחָשָׁא, וְלִיסְתְּמֵיהּ בְּאַבָּרָא, וְלִיחֶתְמֵי בְּשִׁיתִּין גּוּשְׁפַּנְקֵי, וּלְבַרְזוֹלֵיהּ, וְלִידְרֵיהּ, וְלֵימָא לֵיהּ [וכאשר הוא רואה נמלה גדולה שנושאת דבר מה, יקחנה ויכניסנה בשפופרת של נחושת, ויסתמנה בעופרת וכו'".
(10) שנינו במשנה שציפורת כרמים, בין חיה ובין מתה, שיעורה כל שהוא, כיון שמצניעים אותה לרפואה וסגולה. ושואלים: מאי [מהי] ציפורת כרמים זו? אמר רב: החגב הנקרא פליא ביארי. אמר אביי: ומשתכח בדיקלא דחד נבארא ועבדי לה לחוכמא [ונמצאת ציפורת הכרמים בדקל שיש בו סיב אחד בלבד ומשתמשים בה כסגולה לחכמה]. אכיל ליה לפלגא דימיניה, ופלגא דשמאליה רמי לה בגובתא דנחשא וחתים לה בשיתין גושפנקי, ותלי לה באיברא דשמאלא [אוכל הוא את חצייה הימני, ואת חציה השמאלי משליך, מניח, בשפופרת של נחושת וחותם אותה בשישים חותמות ותולה אותה בזרועו השמאלית].
(11) פירוש: ... והנך תריסר ירחי שתא [ואותם שנים עשר חדשי השנה] בהם קבורים בגדיו, כי שתי מיא [כאשר הוא שותה מים] לא לישתי [ישתה] אלא בגובתא דנחשא [בקנה של נחושת] ולא מן המעין, דילמא חזי בבואה דשידא וליסתכן [כדי שלא יראה את דמותו של השד במים ויסתכן], כי הא [כמו זה] המעשה של אבא בר מרתא שהוא המכונה גם אבא בר מניומי, עבדא ליה אימיה גובתא דדהבא [עשתה לו אמו קנה של זהב] לצורך זה.

  

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר