סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

אזל ואייתי קניא ויהיב זוזי בגויה – קנה

 

" ... דההוא גברא דהוה מסיק בחבריה זוזי, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה ללוה: זיל פרע לי, אמר ליה: פרעתיך, אמר ליה רבא: אם כן, זיל אישתבע ליה דפרעתיה. אזל ואייתי קניא ויהיב זוזי בגויה, והוה מסתמיך ואזיל ואתי עליה לבי דינא. אמר ליה למלוה: נקוט האי קניא בידך, נסב ספר תורה ואישתבע דפרעיה כל מה דהוה ליה בידיה. ההוא מלוה רגז ותברה לההוא קניא, ואישתפך הנהו זוזי לארעא, ואישתכח דקושטא אישתבע" (נדרים, כה ע"א).

פירוש: דְּהַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מַסֵּיק בְּחַבְרֵיהּ זוּזֵי [שאדם אחד שהיה נושה בחבירו כסף] אֲתָא לְקַמֵּיהּ [בא לפני] רָבָא לדין. אָמַר לֵיהּ [לו] המלווה לַלּוֶה: זִיל [לך] פְּרַע לִי את חובך. אָמַר לֵיהּ [לו] הלווה: פְּרַעְתִּיךָ כבר. אָמַר לֵיהּ [לו] רָבָא: אִם כֵּן, זִיל אִישְׁתַּבַּע לֵיהּ דִּפְרַעְתֵּיהּ [לך הישבע לו שפרעת לו]. אֲזַל וְאַיְיתֵי קַנְיָא וְיָהֵיב זוּזֵי בְּגַוֵּיהּ [הלך אותו לווה והביא קנה חלול ושם את הכסף בתוכו] וַהֲוָה מִסְתַּמֵּיךְ וְאָזֵיל וְאָתֵי עֲלֵיהּ לְבֵי דִינָא [והיה נסמך והולך ובא עליו, עם המקל הזה, לבית הדין]. אָמַר לֵיהּ [לו] לַמַּלְוֶה: נְקוֹט הַאי קַנְיָא [אחוז את הקנה הזה] בְּיָדְךְ כדי שאוכל להישבע וספר תורה בידי. נטל המלוה את המקל כדבריו ונְסַב [לקח] הלווה סֵפֶר תּוֹרָה וְאִישְׁתַּבַּע דִּפְרָעֵיהּ [ונשבע שפרע לו] כָּל מַה דַּהֲוָה לֵיהּ בִּידֵיהּ [שהיה לו בידו]. כששמע הַהוּא [אותו] מַלְוֶה שהוא נשבע לשקר רָגַז וְתַבְרָה לְהַהוּא קַנְיָא [ושבר אותו קנה] וְאִישְׁתַּפַּךְ הָנְהוּ זוּזֵי לְאַרְעָא [ונשפכו אותם המטבעות לארץ] וְאִישְׁתַּכַּח דְּקוּשְׁטָא אִישְׁתַּבַּע [ונמצא שאמת נשבע], שהרי החזיר לו את כל הכסף שהיה בקנה באותה שעה שנשבע. אבל היתה בכך הערמה, שהרי התכוון שהמלווה יחזיר לו את הקנה והכסף שבו לאחר השבועה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

שם עברי: קנה מצוי     שם באנגלית:  Common Reed    שם מדעי: Phragmites australis


נושא מרכזי: השימוש בקנה בעת העתיקה.

 

לריכוז נושאים על הקנה המצוי הקש\י כאן.



בעת העתיקה היו לקנה שימושים רבים ומגוונים אך המצאת חומרי הגלם המלאכותיים וחדירתם לתעשייה בהיקף נרחב גרמו לדחיקתו והשימוש בו נותר בעיקר במדינות מתפתחות. בשורות הבאות אציג חלק מהתפקידים אותם מילא הקנה, שאותם ניתן ללמוד מספרות חז"ל. בסוגייתנו אנו לומדים על שני שימושים של הקנה: א. הקנה כמשענת. ב. הקנה ככלי קיבול.
 

הקנה כמשענת

הקנה שימש כמקל הליכה ("משענת") ועל כך אנו לומדים מפסוקי המקרא. ביחזקאל (כט ו') אנו מוצאים: "וְיָדְעוּ כָּל ישְׁבֵי מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל" או "הנֵּה בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ וכו'" (ישעיהו, לו ו'). קנה רצוץ הוא קנה ששוברים אותו על מנת להכשירו להכנת מחצלות(1).  קנה זה לא רק שלא ניתן להשען עליו אלא עלול לפצוע את ידו של הנשען עליו (על הקנה הרצוץ ראה מאמרו של א. דנין "משענת הקנה").
 

הקנה ככלי קיבול

מהספור המובא בסוגייתנו אנו לומדים שהקנה חלול וניתן להשתמש בו לא רק כמשענת אלא גם ככלי קיבול. לצורך זה יש לרוקן את הקנה ממחיצות רוחב וחומר ספוגי רך הממלא את המפרקים הנקרא בלשון המשנה "ככיי" (תמונות 1-4). במשנה בכלים (פי"ז מי"ז) נאמר: "... שפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהורה עד שיוציא את כל הככיי". מפרש כאן רע"ב: "קנה שחתכו לקבלה - לתת בו כחול וכיוצא בו. הככי - המוח הלבן שבתוך הקנה. וקודם לכן אין לקנה טומאה ואפילו מדברי סופרים". במשנה בכלים (פי"ז מט"ז) אנו לומדים על מגוון שימושים בקנה ככלי קיבול: "קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות, והאסל שיש בו בית קבול מעות, וקנה של עני שיש בו בית קבול מים, ומקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגליות, הרי אלו טמאין וכו'". מפרש הרמב"ם: "המרמים את בני אדם עושין קנה המאזנים חלול ומתכת בתוך אותו החלל כדי שיכבד אותו הצד של המאזנים ולוקח בצד הקל ונותן הצד שיש בו המתכת ... וקנה של עני, עושה אותו חלול ונותן בתוכו מים ששותה ממנו ומראה לבני אדם שהוא מתענה כדי שירחמו עליו. וכן עושין בקצה המקל בית קבול מרגלית כדי להעלימה מן המכס וכיוצא בו". פירוש מעניין מובא בר"ש: "קנה מאזנים - עושין אותו חלול ומניח בחללו כסף חי וכששוקלין יטו הקנה מעט והולך הכסף לכף אחר דבר הנשקל ומכביד ומרמין בו בני אדם". "כסף חי" הוא כספית שהיא מתכת כבדה מאד ומתאימה ביותר למעשה הרמייה. צפיפות הכספית היא 13579 ק"ג למ"ק ואילו צפיפות הברזל היא 7874 ק"ג למ"ק ונחושת 8920 ק"ג למ"ק. העובדה שהכספית נוזלית מאפשרת לרמאי לכוון אותה למקום הרצוי לו.

בהתייחסו לדברי המשנה "וקנה של עני שיש בו בית קבול מים" מפרש הר"ש: "קנה של עני - כשטורח אצל בעל הבית בבית הבד גונב שמן ונותן לתוכו". הסבר זה צריך עיון שהרי המשנה מתייחסת לבית קיבול מים. בהמשך המשנה נאמר "ומקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגליות". פרש תוי"ט: "לשון הר"ב ועושין כך כדי לגנוב את המכס. וכלומר שמניח בו המזוזה שאין נותנין ממנה מכס ותחתיה טומן המרגליות אבל לשון הרמב"ם בפ"כ מה"כ מקל שיש בו בית קבול מזוזה או מקום מרגלית. ע"כ. ולפי זה בית קבול מזוזה אורח ארעא ולא משום גניבת מכס ואפשר שהיו האנשים בזמן המשנה נושאים מזוזה עמם וחשבו זה למצוה. ולשמירה להם". ניתן להניח שה"מקל" הוא משענת ולכן יש צורך לפרש ש"בית קבול מזוזה" הוא עבור מזוזה שאנשים נושאים איתם ולא מזוזה הקבועה במשקוף שניתן להכין מקנה. על מזוזה מסוג זה אנו לומדים בגמרא בבא מציעא (קב ע"א): "בעו מיניה מרב ששת: מזוזה על מי? מזוזה? האמר רב משרשיא: מזוזה חובת הדר היא! אלא מקום מזוזה על מי? אמר להו רב ששת: תניתוה, דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו, והאי נמי לאו מעשה אומן הוא, אפשר הוא בגובתא דקניא"(2) רב ששת מעלה כאפשרות להניח מזוזה ב"גובתא דקניא". מפרש רש"י: "בגובתא דקניא - ותולה אותה". "גובתא דקניא" הוא צינור העשוי קנה. כנראה שהכוונה לפרק של הקנה הסגור מצידו האחד על ידי מחיצת רוחב ואילו צידו השני נסתם על ידי מניח המזוזה (ראו עוד במאמר "אפשר הוא בגובתא דקניא").
 

          
 תמונה 1. פרק קנה - קטע הקנה שבין  שני הפסים הכהים    תמונה 2. פרק קנה  בחתך אורך

  

           
תמונה 3. ככי - הרקמה הספוגית בחלל הקנה   תמונה 4. מחיצת רוחב בחתך

 

הרחבה

הקנה כגידול חקלאי

על חשיבותו של הקנה כגידול חקלאי אנו לומדים מדברי התוספתא המובאת בגמרא בערכין (יד ע"א): "אמר רב הונא: הקדיש שדה מליאה אילנות, כשהוא פודן פודה אילנות בשווין, וחוזר ופודה קרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. אלמא קסבר רב הונא: אדם מקדיש, בעין יפה מקדיש ... איתיביה: בית זרע, אין לי אלא בית זרע, שדה גפנים ושדה קנים ושדה אילנות מנין? ת"ל: שדה, מכל מקום. אמר ליה: הכא נמי פודה וחוזר ופודה"(3). שדה הקנים מוזכר ב"נשימה אחת" עם שדה הגפנים ושדה האילנות. לדברי רב הונא יש צורך לפדות את הקנים בדומה לשאר פירות השדה. אפשרות זו עולה גם מהתוספתא בדמאי ((ליברמן) פ"ז הלכה ט"ו): "... וכהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שהמעשר שלי ארבע וחמש שנים, אינו רשאי לנוטעה כרם ולזורעה סטיס ולעשותה שדה קנים. לעולם, רשאי ליטעה כרם ולזורעה סטיס ולעשותה שדה קנים". מתוך ההבדלים בשמה של מלאכת הקרקע המתארת את השדות השונים ("ליטעה", "לזורעה" ו"לעשותה") ניתן אולי ללמוד על כך שהקנים צמחו מאליהם ולא תמיד היה צורך לטעת או לזרוע אותם (4). הלכה זו מובאת גם בירושלמי (דמאי פ"ו דף כה טור ג /ה"ב): "כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו ד' או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים ... אתא עובדא קומי רבי אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא". מהמעשה של רבי אחא בר עולא אנו לומדים שהקנים היו גידול בעל ערך (קטן או גדול) ולכן היה מקום לתת לכהן מעשר.

רבי דוד פרדו (1700 - 1792) דן בפירושו "חסדי דוד" (דמאי, סוף פ"ז) בסיבות לאיסור לנטוע כרם ולגדל סטיס וקנים בשדה הקנויה מכהן. לדעתו בגידול סטיס וקנים הכהן מפסיד משום שגידולים אלו אינם עומדים למאכל ולכן פטורים ממעשרות. הוא מציג את מניית שלושת הגידולים במשנה כ"זו לא אף זו" במקרה שהמכר היה לעולם. בכל הלכה קיים חידוש נוסף בהשוואה לקודמתה. החידוש בקנים בהשוואה לאיסטיס הוא שבניגוד לאיסטיס שבהם אמנם הישראל פטור ממעשרות, אך יכול לתת לכהן לפנים משורת הדין, הרי שבקנים הכהן מפסיד בכל אופן משום שהקנים אינם ראויים לשימוש. החידוש הוא אם כן שלמרות זאת כאשר המכר לעולם רשאי הישראל "לעשותה קנים". בלשונו של "חסדי דוד": 

"... דמצי למימר ליה (הישראל לכהן ביחס לאיסטיס) מאי איכפת לך אני אחמיר על עצמי ואפריש מעשרות ואתן לך והרי הוא דבר השוה ממון שהוא ממין הצובעין ומאי אפסדיתך, אלא אפילו קנים דאפילו אם יחמיר ויתן לו על כל פנים מפסידו דלא חזו מידי, אפילו הכי רשאי, ולכאורה נראה דלא יתן לכהן כלום מהקנים".

רבי דוד פרדו מביא בהמשך דבריו את הירושלמי מבלי להתייחס לסתירה לכאורה לדבריו. לאור השימוש הרב שנעשה בקנים בתקופת חז"ל ולאחריה דבריו מעט תמוהים. גם אם נניח שערכם היה מועט ביותר המשפט "דלא חזו מידי" צ"ע. להלן אתאר את השימוש הרב שהיה לקנה כפי שהדברים באים לידי ביטוי בספרות חז"ל.
 

הקנה כחומר בנייה

הקנה היה מרכיב בבנית בתי עניים וכמו כן שימש כחומר זול לבניית מחיצות בין חצירות ושדות. "ר' מנחם ור' יהושע בן לוי בשם ר' לוי: מי שבונה צריך ו' דברים מים ועפר ועצים ואבנים וקנים וברזל, ואם תאמר עשיר הוא ואין צריך קנים, הרי הוא צריך קנה המדה דכתיב וקנה המדה בידו וכו'". על פי מספר האיזכורים של מחיצות קנים ניתן לשער שהשימוש בהם היה נפוץ מאד: "מחיצת הקנים אם אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי הרי זו כמחיצה" (כלאים, פ"ד מ"ד). במשנה בעירובין (פ"א מ"י) משמשים הקנים לבניית מחיצה לעניין טלטול בשבת: "מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים". מחיצת קנים מוזכרת גם בכרם: "המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצורכה, ואת הקנים שבכרם שהם לצורכו, ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע, ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע" (בבא בתרא, פ"ד מ"ח). במשנה זו מופיעים הקנים גם כאביזר המסייע בעבודת הכרם וכנראה הכוונה לסמוכות ששימשו להדליית הגפנים. ייתכן והן האפיפירות שהוזכרו במשנה בכלים (פי"ז מ"ג): "... אפיפיירות שעשה להן קנים מלמטן למעלה לחיזוק טהורה וכו'". מפרש שם הרמב"ם: "אפיפירות, הסככות שאורגין מן הקנים כעין רשתות כדי שיתפשטו עליהן ענפי הכרמים כמו שבארנו בכלאים, ושמו הידוע במצרים "אלמכעב" וכו'". מהקנים בנו כוורות לדבורים: "... אלו מביאים וחוצצים: השידה והתיבה והמגדל כוורת הקש כוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדריה וכו'" (אהלות, פ"ח מ"א). 
 

כלים עשויים קנה

בקנים השתמשו גם להכנת כלים ומתקנים שונים. המוט שעליו תלויות כפות המאזנים נקרא "קנה המאזניים" כדברי הפסוק בישעיהו (מו ו'): "הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישקלו". מפרש רש"י: "בקנה ישקולו - הוא קנה המאזנים שקורין פליי"ל בלע"ז". הקנה שימש ככלי מידה ומכאן המושג "קנה מידה" השגור על לשוננו. המקור למונח זה הוא בדברי יחזקאל (מ ה'): "וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה שֵׁשׁ אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטפַח וַיָּמָד אֶת רחַב הַבִּנְיָן קָנֶה אֶחָד וְקוֹמָה קָנֶה אֶחָד". הקנה שימש למדידת עומק בורות: "עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור של יין ... ומדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה, או שהיה מטפח על פי חבית וכו'" (עבודה זרה, פ"ד מ"י). "פשט ידו או רגלו או קנה לבור לידע אם יש בו מים אינן בכי יותן, לידע כמה מים יש בו הרי זה בכי יותן" (מכשירין, פ"ה מ"ה). 

מהקנה התקינו קולמוסים לכתיבה ולכן שיעור ההוצאה המינימלי בשבת לקנים נקבע על פי גודל הקולמוס: "... קנה כדי לעשות קולמוס ואם היה עב או מרוסס כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס" (שבת, פ"ח מ"ה). מקור השם קולמוס הוא הקנה הנקרא בלטינית – Calamus. בתוספתא (שבת, (ליברמן) פ"ט הלכה י') אנו מוצאים: "שנים אוחזין  ... וכותבין בקנה והוציאוהו לרשות הרבים שניהם פטורין". מהמשנה נוכל ללמוד מעט על מבנה הקנה הראוי לשמש כקולמוס שהרי שיעור הוצאה בקנה עב שונה מאשר בקנה רגיל. מפרש שם הרמב"ם: "עבה, שגוף הקנה עבה ואינו ראוי לכתיבה. ורצה באמרו קלה, קלה להתבשל והיא ביצת תרנגולת". החליל של בית המקדש היה עשוי קנים: "חליל שבמקדש של קנה היה מימות משה היה. פעם אחת ציפוהו זהב ולא היה קולו ערב כמות שהיה, נטלו ציפויו וחזר קולו להיות ערב" (תוספתא, ערכין, פ"ב, הלכה ג'). על החליל ראו עוד במאמר "באבוב של קנה" ותמונה 5.

קנה מפוצל ומושחז שימש כסכין ואפילו לצורך שחיטה: "השוחט במגל יד, בצור ובקנה" (חולין, פ"א מ"ב). בתוספתא (חולין, (צוקרמאנדל) פ"א הלכה ה') אנו מוצאים תאור מדויק יותר של אופן השימוש בקנה לצורך שחיטה: "בכל שוחטין אפילו בצור אפילו בזכוכית אפילו בקרומית של קנה וכו'". על מבנה קרומית הקנה ראה במאמר "וכגון שבדק קרומית של קנה". ניתן היה להשתמש בקנה כמשקוף ומכאן עלתה השאלה כיצד ניתן לקבוע בו מזוזה. ראה במאמר "מלבן של קנים". הקנים שימשו להכנת מחצלות למטרות שונות: " ... מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה, לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה וכו'" (סוכה, פ"א מי"א). "מחצלת שעשה לה קנים לארכה, טהורה, וחכ"א עד שיעשה כמין כי" (כלים, פ"כ מ"ח) ובמשנה בכלים (כלים, פי"ז מי"ז): "מחצלת קנים ושל חלף טהורה וכו'". 
 

 

תמונה 5. חליל עשוי קנה – הוכן על ידי נתנאל מילס
  
 


(1) ייתכן והמונח "רצוץ" בהקשר זה זהה למשמעות של "טומאה רצוצה". בחולין (קכה ע"ב) אומרת הגמרא: "אמר רבי זירא: בטומאה רצוצה בין שני מגדלים עסקינן, ואין ביניהן פותח טפח, דכולה נגיעה היא". מפרש רש"י (שם): "רצוצה - כל דבר שאין לו מקום ריוח קרי רצוץ, ופחות מטפח לאו חלל הוא, ונקרא מה שבתוכו רצוץ". גם בקנה מתבצעת פעולת "רציצה" כלומר שבירתו ודחיסתו למשטח אחד ללא חלל כפי שהיה בקנה השלם.
(2) פירוש: בָּעוּ מִינֵּיהּ [שאלו אותו] את רַב שֵׁשֶׁת: מְזוּזָה עַל מִי חובה לעשותה, האם על המשכיר, או על השוכר? ותוהים: מְזוּזָה?! הָאָמַר [הרי אמר] רַב מְשָׁרְשִׁיָּא: מְזוּזָה חוֹבַת הַדָּר הִיא; שמוטלת המצווה על האדם הדר בדירה, ובוודאי שחייב בה השוכר. אֶלָּא השאלה היתה: החובה להכין מָקוֹם כדי להכניס בו מְזוּזָה עַל מִי? אָמַר לְהוּ [להם] רַב שֵׁשֶׁת: הלא כבר תְּנִיתוּהָ [שניתם אותה] במשנתנו; שהרי שנינו בה: דָּבָר שֶׁאֵין הוא מַעֲשֵׂה אוּמָּן הַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ, וְהַאי נַמִי לָאו [וזה גם כן לא] מַעֲשֵׂה אוּמָּן הוּא, שהרי אפשר שהשוכר הוא שיעשה מקום למזוזה, וכגון בְּגוּבְתָא דְּקַנְיָא [בקנה] ושם יכניס את המזוזה.
(3) פירוש: אָמַר רַב הוּנָא: הִקְדִּישׁ שָׂדֶה אחוזה מְלֵיאָה אִילָנוֹת, כְּשֶׁהוּא פּוֹדָן פּוֹדֶה את האִילָנוֹת בְּשָׁוְויָן, וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה את הקַרְקַע לפי המחיר של בֵּית זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. ומעירים: אַלְמָא קָסָבַר [מכאן שסבור] רַב הוּנָא: אָדָם שמַקְדִּישׁ בְּעַיִן יָפָה (נדיבה) הוא מַקְדִּישׁ, ולכן הקדיש כל דבר בפני עצמו, כדי לפדותו לחוד ... עוד אֵיתִיבֵיהּ [הקשה לו] רב נחמן לרב הונא מברייתא: בפרשת המקדיש שדה אחוזה הוזכר דוקא בֵּית זֶרַע, כלומר, שדה תבואה, שזורעים אותה, שנאמר: "ואם מִשְּׂדֵה אחוזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו זֶרַע חֹמֶר שְׂערִים בחמישים שקל כסף". אֵין לִי אֶלָּא בֵּית זֶרַע, ואולם שְׂדֵה גְּפָנִים, וּשְׂדֵה קָנִים, וּשְׂדֵה אִילָנוֹת, מִנַּיִן שפודה לפי חשבון זה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "משְּׂדֵה" ("ואם משדה אחוזתו יקדיש", שם) מִכָּל מָקוֹם, שעל כל שדה נותן סכום זה, בין שזורעים אותה ובין שיש בה אילנות! אָמַר לֵיהּ [לו] רב הונא: הָכָא נַמִי [כאן גם כן] יש לפרש שפּוֹדֶה את האילנות וְחוֹזֵר וּפוֹדֶה את הקרקע לפי החשבון.
(4) קולומלה (סופר רומאי ידוע שחי בשנים 4-70 ועסק בנושאים חקלאיים) תיאר את שיטת נטיעת הקנים. "רצוי לשתול קנה בקרקע עדורה עמוק ותחוחה. הוא מצליח בכל מקום, אך טוב לשתלו בעמק, ובשדות לחים. שותלים קנה שורש, ייחור גבעול או אף את כל הגבעול" (התרגום מתוך ספרו של י. פליקס "עולם הצומח המקראי" עמ' 290).  

  

רשימת מקורות: 

י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 288-290).
אתר הרפואה העממית והפולקלור של נסים קריספיל.  ראה כאן

לעיון נוסף:

קנה מצוי מתוך אתר "צמח השדה".  

 
 


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר