טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אמר רב ששת: כשות אין בהן משום רפואה – כשות
"ואמר מר עוקבא אמר שמואל: עלין אין בהם משום רפואה. אמר רב יוסף: כוסברתא אין בה משום רפואה. אמר רב ששת: כשות אין בהן משום רפואה. אמר רב יוסף: כוסברתא, אפילו לדידי קשה לי. אמר רב ששת: גרגירא אפילו לדידי מעלי. ואמר מר עוקבא אמר שמואל: כל מיני כשות שרו, לבר מטרוזא'" (שבת, קט ע"א).
ואמר מר עוקבא אמר שמואל: עלין שמניחים על העין (ר"ח) אין בהם משום רפואה, ומותר להניחם בשבת. אמר רב יוסף: כוסברתא אין בה משום רפואה. אמר רב ששת: כשות אין בהן משום רפואה. אמר רב יוסף: כוסברתא אפילו לדידי [לי], שאני עיוור קשה לי, ורצה להפליג בחוסר התועלת שבכוסברא שאפילו לו מזיק הכוסבר לעינים. ואמר רב ששת: גרגירא [גרגיר], אפילו לדידי מעלי [לי שאני עיוור יפה לעינים]. ואמר מר עוקבא שכך אמר שמואל: כל מיני כשות שרו [מותרים] לאכילה בשבת לבר [חוץ] מטרוזא שאין אוכלים אותה אלא לרפואה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: כשות הקורנית שם באנגלית: Dodder שם מדעי: Cuscuta epithymum
שם נרדף במקורות: כשותא שמות בשפות אחרות: ערבית - שַעַר אל-ע'וֹלָה, ח'ניק אלכרסנה
נושא מרכזי: הכשות כצמח רפואי
לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על הכשות הקש\י כאן.
ממהלך הסוגיה נוכל להסיק שהכשות הוא צמח בעל ערך רפואי אך משום היותו גם צמח המיועד למאכל הוא מותר בשבת. מפרש רש"י: "כל מיני כשות שרי - למיכל בשבת, כדתנן במתניתין: כל האוכלים אוכל אדם לרפואה, דלא מוכחא מילתא. לבר מטרוזא - שאין אדם אוכל אלא לרפואה ומוכחא מלתא". הרמב"ם (שבת, פכ"א הל' כ"ב) פסק: "אוכל אדם אוכלין ומשקין שדרך הבריאים לאכלן ולשתותן כגון הכסבר והכשות והאזוב אף על פי שהן מרפאין ואכלן כדי להתרפאות בהם מותר הואיל והם מאכל בריאים וכו'".
לפני שאפנה לברר את ערכו הרפואי של הכשות עלי להעיר שייתכן ורב ששת ושמואל עסקו בצמח שונה אולי ה"קשות" (ראו במאמר "התורם קישות ונמצאת מרה") כפי הגרסה בכמה מכתבי היד. הערוך (ערך "טרז") פירש: "... מיני הקישות המונחין לזרע ולעניין אכילה נאמר שאסור משום מוקצה". תיאור הערוך של צמח המונח "לזרע" מתאים לפרי ה"קשות" שבדרך כלל נאסף לפני ההבשלה המוחלטת. רק לצורך הפקת זרעים השאירו את הפירות בשדה עד התייבשותם. לכאורה ניתן היה לקבוע את זהות הגרסה המדוייקת על פי המין יוצא הדופן "טרוזא" אך לצערנו רבינו חננאל כתב עליו "לא בריר לן". העיר ח. י. קאהוט (הערה 2 ערך "טרז"): וגי' רבינו נוחה יותר כי המילה הפ' הנ"ל מעידה כי טריזא היא מין קישות והיינו דלעת וכו'". סוקולוף (ערך "טריזא, טרוזא") תירגם "A kind of cucumber or melon eaten for mediclinal purposes".
נייחד את השורות הבאות לדברי הגמרא על פי הגרסה "כשות" שממנה משתמע שמדובר אמנם בצמח המשמש לאכילה אך הוא גם בעל ערך רפואי. על זיהוי ה"כשות" ראו במאמר "ואזיל מרורא דכשותא וקלי ליה זיהריה". מתוך דברי הגמרא לא ברורים די הצורך המחלות שטופלו בעזרת הכשות ואופן הטיפול בהן אך ניתן ללמוד על ערכו הרפואי הרב מההיסטוריה, הרפואה העממית והרפואה הקונבנציונלית. מיני הכשות נכללו ברשימת התרופות הידועות בימי הביניים. למין כשות הקורנית שגדל בארץ ישראל ייחסו תכונות רפואיות ייחודיות והוא יוצא ממנה לארצות אחרות. ברפואה העממית משמשת משרה של הכשות לטיפול בדרכי השתן וסרטן המעי.
בגמרא אנו מוצאים כמה איזכורים המתייחסים לערכו הרפואי של הכשות. במסכת גיטין (סט ע"א) נאמר: "לבשולי לייתי פארי דריש נפייא, וטלפחי בעפרייהו, ושובלילתא וחומרתא דכשותא, ונינקוט כאמגוזא בפומיה. לאיפתוחי לינפח ליה חבריה תחלי חיורתא בגילא דחיטתא"(1). במסכת כתובות (עז ע"ב) למדנו: "אמר ר' חנינא: מפני מה אין בעלי ראתן בבבל? מפני שאוכלין תרדין, ושותין שכר של היזמי. אמר רבי יוחנן: מפני מה אין מצורעין בבבל? מפני שאוכלין תרדין, ושותין שכר, ורוחצין במי פרת". מפרש רש"י: "בעלי ראתן - שרץ יש לו במוחו. של היזמי - שמטילין בו כשות שגדל בהיזמי"(על מהותה של מחלת הראתן ראו במאמר "מפני שאוכלין תרדין, ושותין שכר של היזמי"). השתמשו בכשות גם כדי לנטרל ארס נחשים. במסכת שבת (קט ע"ב) אנו מוצאים: "האי מאן דבלע חיויא לוכליה כשותא במילחא ולירהטיה תלתא מילי. רב שימי בר אשי חזייה לההוא גברא דבלע חיויא, אידמי ליה כפרשא, אוכליה כשותא במילחא, וארהטיה קמיה תלתא מילי ונפק מיניה גובי גובי"(2). מפרש רש"י: "אידמי ליה כפרשא - תופסו ומייסרו, שהפחד והמרוצה והכשות מתישין כחו ומחמם, ומת הנחש בתוכו". בדומה לכך במסכת עבודה זרה (לא ע"ב) נאמר: "אמר רב: האי שיכרא דארמאה שרי, וחייא ברי לא נישתי מיניה. מה נפשך? אי שרי, לכולי עלמא שרי, אי אסיר, לכולי עלמא אסיר. אלא רב סבר משום גילויא, ואזיל מרורא דכשותא וקלי ליה זיהריה, ודלקי מלקי ליה טפי, וחייא ברי הואיל ולקי לא נישתי מיניה"(3) (עבודה זרה, לא ע"ב).
קביעת האמוראים בסוגייתנו שאין בכשות משום רפואה מעידה על כך שהיא נאכלה כמות שהיא ולא רק כחלק מתערובת בשיכר. מקור נוסף מפורש יותר המעיד על אכילת כשות הוא הגמרא במסכת עירובין (כח ע"א): "ובחזיז לא? והאמר רב יהודה אמר רב: כשות וחזיז מערבין בהן, ומברכין עליהן בורא פרי האדמה וכו'". על אכילת כשות אנו לומדים במסכת כתובות (ס ע"ב) אלא ששם היא אינה מומלצת לאשה מניקה: "לא תאכל עמו דברים הרעים. מאי נינהו? א"ר כהנא: כגון כשות וחזיז, ודגים קטנים ואדמה. אביי אמר: אפילו קרא וחבושא. רב פפא אמר: אפילו קרא וכופרא. רב אשי אמר: אפילו כמכא והרסנא. מינייהו פסקי חלבא, מינייהו עכרי חלבא"(4). (על הקשר בין הכשות וההנקה ראו במאמר "אמר רב כהנא: כגון כשות וחזיז").
 |
|
 |
|
תמונה 1. כשות השדות
מין פולש שהגיע לארץ בראשית המאה ה - 20
|
|
תמונה 2. כשות הקורנית צילמה: שרה גולד
|
הרחבה
הכשות ברפואה המסורתית
מיני הסוג כשות ידועים כאחד ממרכיבי מזונות (pharma foods) ומשקאות רפואיים שהיו בשימוש לטיפול בחלקי גוף שונים. השתמשו בכשות להעלות את הערך התזונתי של דייסות ומשקאות אלכהוליים. לדוגמה בספרות חז"ל הוא מתואר כמרכיב בייצור שיכר. ברפואה הערבית המסורתית (מתקופת תור הזהב המוסלמי) השתמשו בצמח הכשות ובזרעיו לטיפול בבעיות כבד וכיס המרה, עיכול ולהשמדת תולעי מעיים. תרופה שהוכנה מכשות שימשה לטיפול בצהבת, עצירות, כאבי רחם וניקוי דם. הזרעים פעילים נגד גזים, תולעי מעיים והגבעול לטיפול בכבד. הצמח השלם משלשל ומוריד חום. מרתח מגבעולי כשות משמש ברפואה העממית נגד פגעים בדרכי השתן ונגד סרטן במעיים. ז. עמר(5) מצטט מחברים מוסלמים המתייחסים בעיקר לכשות הקורנית (Cuscuta epithymum) שנקראה בפיהם אפיתמון. בתקופתם היה לצמח זה מעמד מרכזי כצמח רפואה. על צמח זה כתב אלתמימי: "... והשלישי מבין סוגיו והוא אלאפיתמון אלשאמי המובא מהרי ירושלים ומהמחוזות אשר בארץ פלסטין וארדן, והוא בכוחו ובפעולותיו מתקרב לפעולת [הסוג] האקריטשי (הכרתי)". מעניין לציין שבניגוד לתיאורו של אלתמימי הרי שכשות הקורנית נדירה ביותר בימינו.
המין (Cuscuta japonica) המשמש ברפואה הסינית מכיל גם glycoside cuscutin. חומר זה מהווה מרכיב מקובל בשיקויים להארכת חיים ועוררות מינית (ונמצא יעיל גם במחקר מבוקר(6)), זיבה ודמנסיה מוקדמת, ירידה בתיפקוד הכליות. קיימים מופעים שונים של הכשות ותכונותיהם תלויות גם בפונדקאי עליו צמחו. ברפואת הצמחים המערבית הכשות משמשת לטיפול בבעיות במערכת ההפרשה, הלבלב והכבד ובשלשול. ברפואה המסורתית הכשות שימש גם לטיפול נגד הקרחה, אוסטיאופורוזיס ובריאות מערכת הרבייה.
הכשות במחקר
ברפואה המסורתית בתרבויות שונות אנחנו מוצאים שהכשות משמש כתרופה למגוון גדול של מחלות ומעניין לראות את המשתמע מתוך מחקרים מדעיים(7). ברצוני להקדים שאתאר רק חלק קטן מהמחקרים וההשפעות הרבות של הסוג כשות. למין כשות השדות (Cuscuta campestris) הנפוץ בארץ ומוצאו מצפון אמריקה יש השפעה משככת כאבים משמעותית. מחקר שבדק את השפעתו על טמפרטורת גופן של חיות ניסוי מצא שהוא מוריד את טמפרטורות הגוף הן במקרים של חום גוף נורמלי והן כאשר קיים חום גבוה מהנורמלי. מיצוי של הצמח מנע התפתחות בצקות ודלקות בכף הרגל של חיות הניסוי. מגוון מחקרים מצא שמינים שונים בסוג יעילים נגד כאבי חזה, חום ממושך וגירוד. מיצוי באתנול של כשות השדות מעכב את פעילות מערכת העצבים המרכזית. המיצוי מפחית את הפעילות המוטורית של חיות הנמצאות במתקן ריצה ומקטין את נטייתם להימנע מגירויים מכאיבים. הדבר מצביע על כך שהכשות עשוי לשמש כתרופת הרגעה או הרדמה. קיים קשר פיסיולוגי בין העובדה שלכשות יש השפעה מרגיעה לבין יכולתו להוריד את חום הגוף(8).
את השפעותיו של הכשות ניתן לייחס לתרכובות הרבות הנמצאות בו אך גם לפעילות משותפת של כמה מהן. הכשות מכילה ריכוז גבוה של פלבונואידים הפעילים כנוגדי חימצון וחומצה הידרוקסיצינמית (Hydroxycinnamic). זרעי מין כשות אחר (Cuscuta reflexa) מכילים אמרבלין (Amarbelin) ו- Kaempferol. הגבעול מכיל (cuscutin (bergenin ו – cuscutalin, beta-sitosterol, luteolon , ו - Kaempferol.
אנליזה פרמקולוגית של מיני כשות שונים חשפה את פעילותם בתחומים רבים. נוגדי גידולים ואנטיבקטריאליים, מגנים על הכבד, מונעים פרכוסים, מחזקים את המערכת החיסונית, נוגדי חמצון, מעודדים צמיחת שיער, אנטי-דלקתיים, משתנים, משככי כאבים, נוגדי סכרת, נוגדי כיבים, פעילים נגד עוויתות, פעילים נגד לחץ דם, מרגיעים שרירים ועוד. מעניין לציין שחז"ל ייחסו לשיכר השפעה בגידול שיער דבר שנגרם אולי מהתוסף כשות ולא מהשיכר עצמו. "אמר רב נחמן: רב ביבי דשתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא, אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתן טפלא" (שבת, פ ע"ב). מפרש רש"י: "שקל בה ארבע מאות זוזי - שנתייפה, וקפצו עליה המהוגנין לה, ונתנו לו ממון, השכר משחיר ומרבה שיער". עושר המרכיבים התורמים לטיפול במחלות ומניעתן עודד מחקרים בבידוד תרופות מהכשות. משערים שלסוג יהיה תפקיד חשוב בגילוי תרופות חדשות ויעילות יותר.
(1) פירוש: לְבַשּׁוּלֵי [לבשל] כלומר, לגרום שהפצעים ייפתחו כדי שיוכל אחר כך להוציא המוגלה מהם לַיְיתֵי פָּארֵי דְּרֵישׁ נָפְיָיא [יביא סובין הנמצאים בראש הנפה], כלומר, סובין גדולים שנשארים בחלק העליון של הנפה, וְטַלְפְּחֵי בְּעַפְרַיְיהוּ [ועדשים בעפרם], וְשׁוּבְלִילְתָּא [ותלתן] וְחוּמְרְתָא דִּכְשׁוּתָא [ופרח של הכישות], וְנִינְקוֹט כְּאַמְגוּזָא בְּפוּמֵיהּ [ויקח כמלוא אגוז בפיו]. אם רצונו לְאִיפְתּוּחֵי [לפתוח] את הבועות שתצא הליחה לִינְפַּח לֵיהּ חַבְרֵיהּ תַּחְלֵי חִיוָּרְתָא בְּגִילָא דְּחִיטְתָּא [שיכניס לו חבירו בגרונו שחליים לבנים בקש של חיטה].
(2) פירוש: האי מאן [מי] שבלע חיויא [נחש] לוכליה כשותא במילחא, ולירהטיה תלתא מילי [שיאכילנו כשות במלח ויריץ אותו שלושה מילין]. ומסופר: רב שימי בר אשי חזייה לההוא גברא דבלע חיויא [ראה אדם אחד שבלע נחש]. אידמי ליה כפרשא [ונדמה לו רב אשי לאותו אדם כפרש] אוכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי, ונפק מיניה גובי גובי [האכילו רב שימי כשות במלח והריצו לפניו שלושה מילין, ויצא ממנו הנחש חתיכות חתיכות].
(3) פירוש: אָמַר רַב: הַאי שִׁיכְרָא דְּאַרְמָאָה שָׁרֵי [שכר של גוים מותר], וְחִיָּיא בְּרִי [בני] לָא נִישְׁתֵּי מִינֵּיהּ [אל ישתה ממנו]. ותמהים: מַה נַּפְשָׁךְ [מה רצונך]? אִי שָׁרֵי, לְכוּלֵּי עָלְמָא שָׁרֵי [אם מותר, לכל העולם הוא מותר], אִי אֲסִיר, לְכוּלֵּי עָלְמָא אֲסִיר [אם הוא אסור, לכל העולם הוא אסור]! אֶלָּא מכאן שרַב סָבַר [סבור] כי האיסור בשכר אינו מִשּׁוּם חשש גִּילּוּיָא [גילוי], וְאָזֵיל מְרוֹרָא דִּכְשׁוּתָא וְקָלֵי לֵיהּ זִיהֲרֵיהּ [והולכת המרירות של הכשות ששמים בשכר ושורפת את הארס שבו], וּדְלָקֵי מַלְקֵי לֵיהּ טְפֵי [ואולם מי שהוא חלוש מחליש אותו הארס יותר] מאדם רגיל, וְחִיָּיא בְּרִי [בני] הוֹאִיל וְלָקֵי [והוא חלוש] לָא נִישְׁתֵי מִינֵּיהּ [אל ישתה ממנו]. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
(4) פירוש: שנינו שם: לא תאכל עמו דברים הרעים, ושואלים: מאי נינהו [מה הם] הדברים הרעים לחלב? אמר רב כהנא: כגון כשות וחזיז (נבטי תבואה) ודגים קטנים, ואדמה. אביי אמר: אפילו קרא וחבושא [דלעת וחבוש]. רב פפא אמר: אפילו קרא וכופרא [דלעת וענפי דקל]. רב אשי אמר: אפילו כמכא והרסנא [כותח ודגים קטנים], כי מכל אלה מינייהו פסקי חלבא, מינייהו עכרי חלבא [מהם המפסיקים את החלב, מהם העוכרים את החלב].
(5) ז. עמר וי. סרי, 'ארץ ישראל וסוריה על פי תיאורו של אלתמימי: רופא ירושלמי בן המאה ה – 10'. הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשס"ד. עמ' 71-72.
(6) Umehara K. et al, 'Isolation of a new 15-membered macrocyclic glycolipid lactone, Cuscutic Resinoside a from the seeds of Cuscuta chinensis: a stimulator of breast cancer cell proliferation',2004, Planta Med, 70 (4) pp. 299-304
(7) Upadhyay, P. B., 'Traditional uses of medicinal plants among the rural communities of Churu district in the Thar Desert, India', 2007, Journal of Ethnopharmacology, 113 (3), pp: 387-399.
Lupica, S. 'Traditional Uses of Cuscuta', 2015.
(8) Agha, A. M., 'Pharmacological Study of Cuscuta campestris Yuncker', 1996, Phytotherpy Research, 10, pp: 117-120.
מקורות עיקריים:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 11 (עמ' 40-41).
לעיון נוסף:
כשות השדות באתר צמח השדה.
Hui M. et al, 2019, 'Beneficial effects of Cuscuta chinensis extract on glucocorticoid-induced osteoporosis through modulation of RANKL/OPG signals'. Brazilian Journal of Medical and Biological Research 52(12).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
