טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
של מגג של נצר ושל פשתן – פשתן
"אמר רבי יהושע בן חנניא: אין לך שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל, אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה ובידו חבל מדה ... תני רב יוסף: שלשה חבלים הם: של מגג, של נצר, ושל פשתן. של מגג לפרה דתנן: כפתוה בחבל המגג, ונתנוה על גב מערכתה. של נצרים לסוטה דתנן: ואחר כך מביא חבל המצרי וקושרו למעלה מדדיה. של פשתן למדידה" (עירובין, נח ע"א).
שם עברי: פשתה תרבותית שם באנגלית: Flax שם מדעי: Linum usitatissimum
שם נרדף במקורות: כיתנא, בוץ
נושא מרכזי: יתרונות הפשתן כחומר גלם לשזירת חבלים
לנושאים נוספים העוסקים בפשתה תרבותית - הקש/י כאן.
מדברי רבי יהושע אנו לומדים מהי התכונה הנדרשת מחבל המשמש למדידת התחום. לדבריו אמצעי המדידה המועדף מלכתחילה הוא שלשלת ברזל כנראה משום שאין היא נמתחת. קשה להניח שהסיבה אחרת שהרי לשלשלת של ברזל חסרונות רבים בכל מה שקשור למדידת מרחקים. למשל, שלשלת ברזל כבדה יותר דבר המהווה חסרון כפי שניתן להסיק מפסול חבל ארוך מ – 50 אמה שעליו כתב רש"י: "מפני שמתמעט - שכובדו מכפילו, ומתקצר באמצעיתו". בגלל גזירת הכתוב היה צורך להשתמש בחבל ומבין כל חומרי הגלם העשויים לשמש לשזירתו נבחר הפשתן כנראה משום שגם הוא חזק ואינו נמתח. על הבעייתיות בשימוש בחבל שנמתח לצורך מדידת אורך אנו לומדים מתוך כך שנאסר למדוד בחבל קצר מ – 50 אמות. מפרש רש"י: "מפני שמרבה - כשהחבל קצר יכול למותחו ומאריך המדה, והתורה אמרה בחבל של חמישים אמה ימדוד".
על איכותו של הפשתן בהשוואה לסיבים אחרים אנו לומדים בהקשרים נוספים. בגמרא במגילה (יט ע"א) נאמר: "ואמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת, נקראת ספר - שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה וכו'". העובדה שרב חידש שאפילו חוטי פשתן פסולים לתפירת יריעות מגילה מצביעה על כך שהתפירה בחוטים אלו היתה האיכותית ביותר וקרובה לאיכות תפירה על ידי גידים. מסיבה זו תפירה על ידי פשתן היוותה אפשרות מעשית סבירה שדרשה התייחסות הלכתית. בגמרא בכתובות (קג ע"ב) נאמר: "אמר ליה ר' חייא: אנא עבדי דלא משתכחה תורה מישראל, דאייתינא כיתנא ושדיינא, ומגדלנא נישבי וציידנא טביא, ומאכילנא בישרא ליתמי וכו'"(1). למרות שהשגת פשתן הייתה כרוכה בהשקעת עמל וזמן ממושך רב חייא העדיף לקלוע את רשתות הציד מסיבי פשתן ולא השתמש בצמר שעיבודו פשוט ומהיר יותר או סיבים אחרים כמו משי, כותנה וקנבוס (בנושא זה ראו עוד במאמר "ומגדלנא נישבי וציידנא טביא").
בגמרא בראש השנה (כג ע"א) אנו פוגשים שימוש מעניין בחבל פשתן הקשור לחוזקו. הגמרא מתארת שיטה לעקירת אלמוגים ("כסיתא") מהים: "וצי אדיר לא יעברנו, אמר רב: זו בורני גדולה. היכי עבדו? מייתו שית אלפי גברי בתריסר ירחי שתא, ואמרי לה: תריסר אלפי גברי בשיתא ירחי שתא, וטעני לה חלא עד דשכנא, ונחית בר אמוראי, וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא, וקטר להו בספינתא. ונטלי חלא, ושדו לבראי, וכמה דמדליא עקרא ומתיא. ומחליף על חד תרין בכספא"(2). מפרש רש"י: "וקטר אטוני דכיתנא - חבילי פשתן, שהן קשין לינתק, וקושר ראשו אחד בשורש האילן, וראשו אחד בבורני".
מקור נוסף ממנו ניתן להסיק שהפשתן היה חומר גלם מעולה לייצור אריגים, לפחות בהשוואה לצמר, הוא הגמרא בבבא מציעא (כט ע"ב): "מצא כסות מנערה אחד לשלשים יום. למימרא דניעור מעלי לה? והאמר רבי יוחנן: מי שיש לו גרדי אומן בתוך ביתו ינער כסותו בכל יום! אמרי: בכל יום קשי לה, אחד לשלשים יום מעלי לה. איבעית אימא: לא קשיא; הא בחד, והא בתרי. איבעית אימא: לא קשיא; הא בידא, והא בחוטרא. איבעית אימא: לא קשיא; הא בדעמרא, הא בדכיתנא"(3). מפרש רש"י: "דעמרא - קשה לה, שנמתחת ונקרעת".
לסיבי הפשתן יש כמה יתרונות בהשוואה לצמר כבשים וסיבים ממקורות צמחיים אחרים (למשל צמר גפן – כותנה בלשון ימינו) והוא נחשב לסיב הטבעי החזק ביותר. חוזק סיבים כולל כמה פרמטרים אך אסתפק בהשוואת עמידותם של הסיבים הטבעיים הנפוצים לכוחות מתיחה (tensile) משום שרשתות לציד בעלי חיים צריכות להיות חזקות די הצורך על מנת שלא תקרענה במהלך ניסיונות ההימלטות שלהם. הנתונים הבאים מבטאים את עוצמת כוח המתיחה, שיש להפעיל עד קריעת הסיב, ביחידות Grams per denier) gr/den:
צמר יבש: 1.0-1.7
צמר לח: 0.8-1.6
כותנה: 3.5-5.0
פשתן: 5.5-6.5
יתרון חשוב נוסף של סיבי הפשתן הוא אורכם הגדול יחסית. סיבי צמר הגפן (כותנה בלשון ימינו) קצרים משום שהם אינם סיבי גבעול אלא סיבים המלווים את זרעי הפרי ומשמשים כאמצעי הפצה על ידי הרוח (ראו בתמונות 3-4). סיבים ארוכים קלים לטוויה ואינם נפרמים בקלות. חוט השזור מסיבים ארוכים חזק בהרבה ועמיד למתיחה (גם כאשר חומר הסיב איננו חזק) משום שסיביו חופפים זה לזה על פני קטע ארוך, ולכן קשורים זה לזה באופן הדוק, בניגוד לסיבים קצרים החופפים לאורך קטע קצר בלבד. חוטים השזורים מסיבים קצרים ניכרים במראה "פרום" המזכיר צמר. איכותם המיוחדת של חוטי הפשתן היוותה סיבה לכך שרק לגביהם הייתה מחלוקת חכמים אם ניתן להשתמש בהם לתפירת ספר תורה ("ספר שתפרו בפשתן").
 |
|
 |
|
תמונה 1. חתך רוחב בפשתה המראה את מיקום הרקמות השונות: Ep= אפידרמיס, C= קליפה, BF= סיבי שיפה, P= שיפה, X= עצה, Pi= ליבה צילם: Ryan R. McKenzie |
|
תמונה 2. קנבוס - הפרדת הסיבים מליבת הגבעול מקור |
 |
|
 |
|
תמונה 3. שדה כותנה ליד אופקים |
|
תמונה 4. הלקטים בשלים של צמר גפן - כותנה |
(1) פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] ר' חִיָּיא: אֲנָא עָבְדִי [אני עושה] שלֹא מִשְׁתַּכְּחָה [תשכח] תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. דְּאַיְיתִינָא כִּיתָּנָא וְשָׁדְיָינָא וּמְגַדַּלְנָא נִישְׁבֵּי וְצָיִידְנָא טַבְיָא וּמַאֲכִילְנָא בִּישְׂרָא לְיָתְמֵי [שאני מביא פשתן וזורע ואורג מן הפשתן רשתות, וצד צבאים ושוחט אותם ומאכיל את בשרם ליתומים]
(2) פירוש: אגב הזכרת האלמוגים (כסיתא) מספרים בענין זה: נאמר: "וצי אדיר לא יעברנו", שאף צי אדיר לא יוכל לעבור את הנחל העתיד לצאת מבית המקדש. ומהו אותו "צי אדיר"? אמר רב: זו בורני [אניה] גדולה. ומסבירים: היכי עבדו [כיצד עושים] בעלי האניות הללו שהיו עשויות לשליית אלמוגים מקרקעית הים, כדי להוציא את האלמוגים? מייתי שית אלפי גברי בתריסר ירחי שתא [מביאים ששת אלפים אנשים שיעבדו בשנים עשר חודשי השנה] ואמרי לה תריסר אלפי גברי בשיתא ירחי שתא [ויש אומרים שהיו מביאים שנים עשר אלפים איש שיעבדו בשישה חודשי השנה] וטעני לה חלא עד דשכנא [וטוענים עליה על אניה זו חול עד שהיא יורדת, שוקעת] בתוך המים עד סמוך למקום המצאם. ונחית בר אמוראי [ויורד אמודאי] וקטר אטוני דכיתנא בכסיתא [וקושר חבלי פשתן באלמוגים] וקטר להו בספינתא [וקושר אותם, את החבלים, בספינה [ונטל חלא ושדו לבראי] ולוקחים את החול וזורקים החוצה [ומכיון שמוציאים החול האניה שוב צפה ועולה] וכמה דמדליא, עקרא ומתיא [וכמה שהיא עולה, היא עוקרת ומביאה] מעצי האלמוגים.
(3) פירוש: שנינו במשנה שאם מָצָא כְּסוּת הריהו מְנַעֲרָהּ אֶחָד לִשְׁלשִׁים יוֹם. ושואלים: לְמֵימְרָא [האם נאמר] מכאן כי הנִיעוּר מַעֲלֵי [יפה] לָהּ לכסות? וְהָאָמַר [והרי אמר] ר' יוֹחָנָן כעצה טובה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּרְדִּי אוּמָּן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, כלומר, רק מי שיש לו אורג העובד תמיד בתוך ביתו ואיננו חושש להשחתת בגדים יכול להרשות לעצמו שיְנַעֵר כְּסוּתוּ בְּכָל יוֹם! אָמְרִי [אומרים] ומתרצים: ניעור בְּכָל יוֹם קַשֵּׁי [קשה, מזיק] לָהּ לגלימה, ואולם אֶחָד לִשְׁלשִׁים יוֹם מַעֲלֵי [מועיל] לָהּ. אִיבָּעֵית אֵימָא [אם תרצה אמור] ותרץ בדרך אחרת: לָא קַשְׁיָא [אינו קשה], הָא [זה] שהוא מועיל הרי זה בְּחַד [באדם אחד] שמנער, וְהָא [וזה] שזה מזיק הרי זה בִּתְרֵי [בשנים] שמנערים יחד. אִיבָּעֵית אֵימָא [אם תרצה אמור] תירוץ אחר: לָא קַשְׁיָא [אינו קשה], הָא [זה] שיפה הוא ניעור בִּידָא [ביד], וְהָא [וזה] שמזיק הרי זה בניעור בְּחוּטְרָא [במקל]. אִיבָּעֵית אֵימָא [אם תרצה אמור] תירוץ אחר: לָא קַשְׁיָא [אינו קשה]: הָא בִּדְעַמְרָא [זה בבגד של צמר] יפה לו הניעור, הָא בִּדְכִיתָּנָא [זה בבגד של פשתן] מזיק לו הניעור (רי"ף).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
