כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > הדס מצוי - "דלימטייה אסא" (שבת קי ע"א)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

דליכא דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא – הדס מצוי

"דכי נח נפשיה דרב, גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא, ואזל איהו אמטי אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא, טרקיה חיויא ומית" (שבת, קי ע"א).

פירוש: ... דְּכִי נָח נַפְשֵׁיהּ [שכאשר נחה נפשו, מת] רַב, גָּזַר רַב יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא דְּלֵיכָּא דְּלִימְטְיֵיהּ אָסָא וְגִידְמֵי לְבֵי הִילּוּלָא בַּטַּבְלָא [שלא יביאו הדס וענפים של דקל לבית חתונה בליווי פעמונים], וְאָזַל אִיהוּ אַמְטֵי אָסָא וְגִידְמֵי לְבֵי הִילּוּלָא בַּטַּבְלָא, טְרַקֵיהּ חִיוְיָא [והלך הוא והביא הדס וענפים של דקל לבית החתונה בפעמונים. הכישו הנחש]. וּמסופר שאכן לבסוף מִית [ומת] אותו פקיד (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: הדס מצוי שם באנגלית: Common Myrtle שם מדעי: Myrtus communis

שם נרדף במקורות: עץ עבות, הדסה, אסא שמות בשפות אחרות: ערבית - ריחאן

נושא מרכזי: לאלו מטרות שימש ההדס?

בנושא זה ראו הרחבה במאמר "ועל ההדס שבכל מקום" (ברכות, מג ע"א).

לריכוז המאמרים שנכתבו על ההדס המצוי הקש/י כאן.

השימוש בהדסים בעת שמחה וצער (ל"ע)

ענפי הדס שימשו כעטרות לחתנים אך הדבר נאסר לאחר החורבן: "בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים. ואילו הן עטרות חתנים: של מלח ושל גפרית אבל של ורד ושל הדס התירו" (תוספתא, סוטה (ליברמן) פט"ו הלכה ח'). במשנה (סוטה, מט ע"א) נאסרו עטרות חתנים מבלי לפרט באלו עטרות מדובר ובגמרא (שם, ע"ב) חולקים רב ושמואל ביחס לשאלה זו: "אמר רב: לא שנו אלא של מלח וגפרית, אבל של הדס ושל וורד מותר, ושמואל אומר: אף של הדס ושל וורד אסור וכו'". מפרש רש"י: "של מלח ושל גפרית - ענין עטרה עושין מאבן של מלח שהוא צלול כאבן הבדולח וקורין שליימי"א (1) וצובעין אותה כמין ציורין בגפרית כשם שעושין בכלי זהב וכסף וקורין נאול"א" (2). על השימוש בהדסים על מנת לשמח חתן וכלה ועל האיסור להביאם בעת צער אנו לומדים בסוגייתנו: "דכי נח נפשיה דרב, גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא בטבלא וכו'". רש"י: "דכי נח נפשיה דרב גזר רב יצחק - שיהיו ממעטים משמחה אותה שנה, ולא יהא אדם מביא אסא וגידמי להילולא בטבלא, שהיו רגילים להביא הדס וענפי דקלים לשמוח לפני החתן והכלה, וכשמביאים אותן לפניהם מקשקשים לפניהם בשוק בבואם בתופים וזוגין".

אגב דיון בהיתר מיוחד "להחשיך" לדבר מצווה אנו לומדים על גזיזת הדסים לכבוד כלה (שבת, קנ ע"ב): "... בשלמא אחר דומיא דכלה משכחת לה: למיגזא ליה אסא וכו'"(3). הגמרא לא מפרטת מהו אופן השימוש בהדסים אך רש"י פירש: "למיגז לה אסא - דעבדו לה גננא דאסא לכלתא". לפי פירוש זה ההדסים שימשו לעשיית חופה. "גננא" במשמעות חופה אנו מוצאים במסכת ברכות (טז ע"א): "רבי אמי ורבי אסי הוו קא קטרין ליה גננא לרבי אלעזר וכו'". שימוש נוסף בהדסים לצורך כלה מובא בגמרא בכתובות (יז ע"א): "אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר: כלה נאה וחסודה. רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, א"ר זירא: קא מכסיף לן סבא וכו'". מפרש רש"י: "אתלת - שלש בדין זורק אחת ומקבל אחת". השימוש בהדסים לצורך חופת כלה העניק לרבי ישמעאל פשר לחלום המין שחלם שדרך על צל הדסים (ברכות, נו ע"ב). "אמר ליה (המין): חזאי דדריכנא בטונא דאסא, אמר ליה: בא על נערה המאורסה". מפרש שם רש"י: "נערה המאורסה - היו רגילין לעשות לה חופה של הדס בכניסתה לחופה, וקורין לה הינומא, כדאמרינן בכתובות שיצאתה בהינומא וראשה פרוע. טונא דאסא - טולא דאסא". ב"תלמוד המבואר" מתורגם הביטוי "טונא דאסא" כ"מיטת הדסים".

לענפי ההדס היה תפקיד גם בעת עצב ל"ע ונהגו לעטר את מיטת המת בענפי הדס. מספרת הגמרא: "... נח נפשיה דרב אסי. אזל שילא אמר לדביתהו: צבית לי זוודתא, דלא ליזיל ולימא ליה לרב מילי עילואי. צביתה ליה זוודתא, נח נפשיה דשילא. חזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא, אמרי: שמע מינה, עבדו רבנן פיוסא" (4) (נדה, לו ע"ב). מפרש רש"י: "דקא פרח אסא - רגילין היו להניח הדס על המטה, וההדס של אלו פורח היה והולך ממטה למטה". המקור לדברי רש"י הוא ההיתר לקצוץ הדסים ביום טוב שני לכבוד המת: "... יום טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן, אפילו למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא"(5) (ביצה, ו ע"א).


תמונה 1. הדס מצוי – גור עלים משולש		תמונה 2. הדס מצוי - פריחה

(1) ד"ר מ.שה קטן ב"אוצר לעזי רש"י" מתקן את הגירסה ומתרגם: "שי"ל יימ"א" = מלח הסלע.
(2) שם, ניאיל"א (neele) = תצריב שחור. ציור שחור באמצעות חומר כימי החורט את הכלי.
(3) פירוש: בשלמא [נניח] אחר דומיא [בדומה] לכלה משכחת לה [מוצא אתה אותה] אפשרות שיהא בכך דבר האסור בשבת כגון: למיגזא ליה אסא [לחתוך לו הדס], כדרך שעושים לכלה, ודבר זה אסור לעשותו בשבת.
(4) פירוש: לאחר הויכוח בין רב אסי ורב שילא בר אבינא חלה רב אסי ונפטר. מיד לאחר פטירתו הלך רב שילא לאשתו וביקש ממנה להכין עבורו תכריכים לקבורה משום שהוא עומד למות במהרה. הוא רצה למות על מנת שרב אסי לא יקדים אותו ויאמר לרב (בשמים) דברים בגנותו שהרי לא שמע בקולו של רב. הכינה האשה תכריכים ורב שילא אכן נפטר. הובילו את מיטות רב אסי ורב שילא לקבורה יחד וראו העם שהדס פורח ממיטה למיטה. מכאן הסיקו המלווים ששני החכמים עשו שלום ביניהם (מ. ר).
(5) פירוש: ... יום טוב שני לגבי מת כיום חול שויוה רבנן [עשו אותו חכמים], ועד כדי כך אפילו כדי למיגז ליה [לגזור לו] גלימא של תכריכים בו ביום, אף שאיננה מעיקרי צורך הקבורה, או למיגז ליה אסא [לגזוז, לחתוך, עבורו הדסים] שהיו נוהגים להניח על מיטת המת משום כבודו.

רשימת מקורות:

י. פליקס, "עצי פרי למיניהם: צמחי התנ"ך וחז"ל", עמ' 195-202
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 132-133).

לעיון נוסף:

הדס מצוי באתר "צמח השדה".

בפורטל "הדף היומי":
מהו "ענף עץ עבת"? "ענף עץ עבת שענפיו חופין את עצו".

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים