טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ענף עץ עבת שענפיו חופין את עצו – הדס מצוי
"תנו רבנן: ענף עץ עבת שענפיו חופין את עצו. ואי זה הוא הוי אומר זה הדס. ואימא זיתא? בעינן עבת וליכא. ואימא דולבא? בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא. ואימא הירדוף? אמר אביי: דרכיה דרכי נעם וליכא. רבא אמר מהכא: האמת והשלום אהבו. תנו רבנן: קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זהו הדס. רבי אליעזר בן יעקב אומר: ענף עץ עבת עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה הדס. תנא: עץ עבות כשר, ושאינו עבות פסול. היכי דמי עבות? אמר רב יהודה: והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא" (סוכה, לב ע"ב).
פירוש: תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר "וענף עץ עבת", וכוונתו: עץ שענפיו חופין את עצו שהעץ מכוסה בעלים, ואינו נראה. ואי זה הוא? הוי אומר זה הדס, ומקשים: ואימא זיתא [ואמור שהוא עץ זית] שגם הוא ענפיו חופים על עצו! ומשיבים: בעינן [צריכים אנו] שהעלים יהיו כעין "עבת" (שרשרת) וליכא [ואין] זה בזית. ושואלים: ואימא דולבא [ואמור שהוא עץ הערמון], שעליו עשויים כעין מקלעת! ודוחים: אף שעליו אכן עשויים כמקלעת, מכל מקום בעינן [צריכים אנו] שיהיו ענפיו חופין את עצו וליכא [ואין כאן]. ומקשים: ואימא [ואמור] שמא מדובר כאן בעץ ההירדוף שיש בו שני אלה? אמר אביי: "דרכיה דרכי נעם") נאמר על התורה) וליכא [ואין כאן], משום שההירדוף הוא צמח רעיל וגם ראשי עליו חדים ועשויים כקוצים ופוצעים את ידי האוחז בהם, ואין אם כן בקיום המצוה בהם משום "דרכי נועם". רבא אמר מעין אותו טעם, מהכא [מכאן] מכתוב אחר, שנאמר: "והאמת והשלום אהבו", (ודבר המזיק אין בו משום אמת ושלום). תנו רבנן [שנו חכמים] קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת, זהו הדס של מצוה. ר' אליעזר בן יעקב אומר סימן אחר: נאמר "וענף עץ עבת" עץ שטעם עצו (ענפיו) ופריו שוה, הוי אומר זה הדס. תנא [שנה החכם בתוספתא]: עץ עבות כשר, ושאינו עבות פסול, אף על פי שהוא ממין הדס. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] עבות זה? אמר רב יהודה: והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא [שנמצאים שלושה שלושה עלים בקן], שיוצאים שלושה עלים מכל עוקץ בענף, זה הוא הקרוי "עבות" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: הדס מצוי שם באנגלית: Common Myrtle שם מדעי: Myrtus communis
שם נרדף במקורות: עץ עבות, הדסה, אסא שמות בשפות אחרות: ערבית - ריחאן
נושא מרכזי: מהו "ענף עץ עבת"?
לריכוז המאמרים שנכתבו על ההדס המצוי הקש/י כאן.
סוגייתנו עוסקת בברור זהות "עץ עבת" שציוותה התורה ליטול בחג הסוכות. "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם ביּ֣וֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ־עָבֹת וְעַרְבֵי־נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא, כג מ')(1). תרגום השבעים והוולגטה מפרשים באופן דומה ומשמעותו "ענפי עצים צפופי עלים" או "עץ יער רב עלים". על פי תרגומם משמעות הביטוי "עץ עבות" זהה בויקרא וביחזקאל ואם כן לשיטתם אין מדובר במין ספציפי.
בניגוד לתרגומים היווני והלטיני הרי שבפשיטתא ותרגומים הארמיים, אונקלוס ויונתן, מזוהה "עץ עבת" בספר ויקרא כהדס. בעוד שבתרגום יונתן בויקרא "עץ עבת" הוא הדס הרי שביחזקאל הוא מפרש: "וְאָעֵילְתִּינוּן לְאַרְעָא דְקַיֵמִית בְּמֵימְרִי לְמִתַּן יָתָהּ לְהוֹן וַחֲזוֹ כָּל רָמָא מְנַטְלָא וְכָל אִילַן עַבּוּף וכו'". אילן עבוף הוא כנראה אילן עבות (צפוף) כפי שמשתמע בפירוש לביטוי "אלה עבתה" המוזכרת ביחזקאל (ו י"ג): "וִֽידַעְתֶּם כִּֽי־אֲנִי ה' בִּֽהי֣וֹת חַלְלֵיהֶם בְּתוֹךְ גִּל֣וּלֵיהֶם סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם אֶל כָּל־גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל׀ רָאשֵׁי הֶהָרִים וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל־אֵלָה עֲבֻתּה וכו'". מתרגם יונתן: "וְתִדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ בְּמֶהֱוֵי קְטִילֵיהוֹן בְּגוֹ פִּגוּר טַעֲוַתתְהוֹן סַחֲרָנוּת אִגוֹרֵיהוֹן עַל כָּל רָמָא מְנַטְלָא בְּכָל רֵישֵׁי טוּרַיָא תְּחוֹת כָּל אִילָן עַבּוּף וכו'". יוסף בן מתתיהו תרגם בתורה ליוונית μυρσινη (myrsini) שמשמעותו הדס.
הברייתא בסוגייתנו קובעת על פי מסורת קדומה שעץ ה"עבת" הוא הדס אך הגמרא לכאורה אינה מקבלת את קביעה זאת כמובנת מאליה ומציעה כמה חלופות(2). אגב דיון זה גם אנחנו מתוודעים למאפייניו של ההדס. את מאפיינים אלו תיאר רש"י: "ענף עץ עבות - שכולו ענף, שהעץ מחופה בעלין על ידי שהן עשויין בקליעה, ושוכבין על אפיהן". בתורה פירש: "וענף עץ עבת - שענפיו קלועים כעבותות וכחבלים, וזהו הדס העשוי כמין קליעה". מבנה זה שונה מהאופן בו מסודרים עלי הזית שאמנם מכסים את הענף אך אינם חופפים: "ואימא זיתא - כולו עלין ארוכים ורצופים, ומתוך שהן מרובין מכסין את העץ. בעינן עבות - מעשה שרשרת, שיהו מורכבין זה על זה". הדולב (על זיהויו ראו במאמר "ואימא דולבא? בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא") פסול משום שעליו אינם רצופים ואילו להרדוף (על זיהויו ראו במאמר "ואימא הירדוף? אמר אביי: דרכיה דרכי נעם וליכא") עלין בעלי קצוות חדים: "דרכי נועם - והאי מברז בריז את הידים כקוצים, שראשי עליו עשויין חדין כמחט". דברי רבי אליעזר בן יעקב שטעם עץ ההדס כטעם פריו אינם ברורים ויהיה עלינו לאמץ את דברי הריטב"א: "הכי גרסינן ראב"י אומר ענף עץ עבות עץ שענפיו חופין את עצו. ולא גרסינן עץ שטעם עצו ופריו שוה דהא מענף עץ עבות ליכא למדרש הכי שהרי אין בכתוב זכר פרי וגבי אתרוג הוא דדרשינן הכי".
מהמשך דברי הגמרא ניתן ללמוד גם על טיפוס ההדס שיש ליטול: "אמר רב יהודה: והוא דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא". מפרש רש"י: "תלתא תלתא בחד קינא - שלשה עלין בקן אחד יוצאין מתוך עוקץ אחד". התיאור מתאים להדס הנקרא בלשוננו "הדס משולש" שמכל מפרק בגבעול יוצאים 3 עלים(3) (תמונה 1). דברי רבי יהודה נובעים מתיאור ההדס כ"קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת". כנראה שחז"ל דרשו את ה"עבות" מלשון "עבותות" כלומר חבל קלוע. רב כהנא סבר שניתן ליטול גם הדס בעל סידור עלים שונה: "רב כהנא אמר: אפילו תרי וחד. רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד, הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא. אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא, לההוא הדס שוטה קרי ליה"(4) (תמונה 3). בדרך כלל קשה לזהות את ההדס, ובוודאי את המבנה הספציפי, מתוך התיאורים הגרפיים של ארבעת המינים מהעת העתיקה. אמנם בצמוד ללולב נראים על גבי מטבעות, פסיפסים, עיטורים על גבי נרות חרס ועוד גבעולים נושאי עלים אך קשה לקבוע האם מדובר בהדסים או ערבות. המקום הברור ביותר לזיהוי ההדס בוודאות הוא במטבעות של המרד הראשון, שם רואים את העלים והפירות של ההדס. על מטבעות שנת ארבע למרד נראים הדסים מרובים מאוגדים סביב הלולב ואתם שני ענפי ערבה. ריבוי ענפי ההדס בארבעת המינים נהוג עד היום אצל יוצאי תימן.
יש הטוענים, למשל י. פליקס, שבמטבעות מתקופת מרד בר כוכבא נראים אגודים ללולב ערבה אחת והדס אחד (תמונה 4). ההבדל בין התקופות נובע לדעתו מהמחלוקת בין רבי ישמעאל ורבי עקיבא (סוכה, פ"ג מ"ד): "רבי ישמעאל אומר שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד ... רבי עקיבא אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת". ייתכן ובר כוכבא שהיה מקורב לרבי עקיבא נהג כשיטתו ולא כשיטת רבי ישמעאל שההלכה נפסקה כמותו. בשיחתי עם חוקרת הפסיפסים ד"ר ר. בן-ששון היא עירערה על ניתוח זה ולדעתה שני הענפים הנראים מצידי הלולב במטבע בר כוכבא הם שתי ערבות. היא ציינה את העובדה שהם נראים זהים. מאידך גיסא היא מזהה את הגוש שמתחת ללולב כענפי הדס מרובים בדומה למנהג התימני.
בפסיפסים שלאחר חורבן הבית, מוצאים הדסים רק במספר מועט של בתי כנסת, למרות שלכאורה צריך היה להבחין בהדסים בכל פסיפס בו מופיעים ארבעת המינים. בשני מקומות ניתן להבחין בבירור בין שני מיני צמחים המצורפים ללולב, כנראה הדס וערבה. האחד הוא אגד ארבעת המינים בבית הכנסת של חמת טבריה (תמונה 5) והשני הוא פסיפס בית הכנסת של ציפורי מהמאה החמישית. יוצא דופן הוא נר חרס הורדיאני שנמצא במצדה המתאר באופן מדוייק את הזן ה"משולש" שאנו מקפידים להשתמש בו גם היום.
זן הדסים נוסף, בעל שבעה עלים בכל דור, נקרא בלשון חז"ל הדס מצרי: "תנו רבנן: נשרו רוב עליו ונשתיירו בו מיעוט כשר, ובלבד שתהא עבותו קיימת. הא גופא קשיא; אמרת נשרו רוב עליו כשר, והדר תני ובלבד שתהא עבותו קיימת, כיון דנתרי להו תרי עבות היכי משכחת לה? אמר אביי: משכחת לה באסא מצראה, דקיימי שבעה שבעה בחד קינא, דכי נתרי ארבעה פשו להו תלתא. אמר אביי: שמע מינה, האי אסא מצראה כשר להושענא. פשיטא? מהו דתימא: הואיל ואית ליה שם לווי לא מתכשר, קא משמע לן. ואימא הכי נמי! עץ עבות אמר רחמנא, מכל מקום"(5) (סוכה, לג עא). בימינו ידוע זן בעל תשעה עלים המסודרים בשלוש שלשות. מכל מפרק יוצאים שלושה עלים מרכזיים שלכל אחד מהם שני עלי לוואי קטנים יותר.
זיהוי "עץ עבות" עם ההדס בעייתי לכאורה שהרי בספר נחמיה (ח ט"ו) עץ עבות והדס מוזכרים באופן נפרד: "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל־עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלם לֵאמֹר֒ צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי־זַיִת וַעֲלֵי־עֵץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב". הגמרא בסוכה (יב ע"א) מעלה את קושי זה ועונה: "רב חסדא אמר מהכא: צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות. היינו הדס היינו עץ עבות? אמר רב חסדא: הדס שוטה לסוכה, ועץ עבות ללולב" (סוכה, יב ע"א). מפרש רש"י: "היינו עלי הדס היינו עץ עבות - מהו זה ומהו זה להזכיר שניהם במקרא הלא אחד הם דההדס הוא עץ עבות, על שם שהעלין מורכבין זה על זה כמין עבותות ושרשרות. הדס שוטה - שאינו כשר ללולב, לפי שאין עבותו עשויה של שלש שלש עלין". "עץ העבת" הוא הדס "משולש" הכשר לנטילה ואילו סתם הדס הוא ההדס ה"שוטה" בעל עלים נגדיים (שנים שנים בכל דור שעל המפרק). לפעמים שני עלים נגדיים ובמפרק הקרוב יושב עלה בודד (תמונה 6). סידור זה הוכשר על ידי רב כהנא: "רב כהנא אמר: אפילו תרי וחד". ז. עמר מסביר בעזרת החלוקה להדסים "משולשים" ו"שוטים" את סדר מיני העצים בפסוק בנחמיה העוסק בעיקר בציווי על בניית הסוכה. תחילה מוזכרים הצמחים המתאימים לבניית סוכה: עלי זית, עלי עץ שמן ועלי הדס. לאחר מכן מוזכרים עלי תמרים ועלי עץ עבות הנכללים בין ארבעת המינים. מרשימת העצים ניתן להסיק שאין מדובר בשמות כלליים אלא במינים ספציפיים ידועים וכך גם ביחס ל"עץ העבות".
הדס "משולש" איננו ממין או זן מיוחד אם כי ייתכן וקיימים שיחים בעלי נטייה חזקה יותר לייצר ענפים משולשים. מגדלי הדסים נוהגים לבצע גיזום חזק או שריפת ענפים כדי לגרום להתפתחות נצרים חדשים שבהם שכיחות הבדים ה"משולשים" גבוהה יותר. התופעה של הצמחת עלים בסידור או צורה שונים מהרגיל ידועה בצמחים צעירים. י. פליקס כתב שגם תנאי גידול מיוחדים כמו חום רב (למשל עמק שאן ומסתבר שגם בבל) עשויים לגרום להעלאת שכיחות ההדסים ה"משולשים". לדעתו גם הורמוני צמיחה עשויים לגרום לתוצאה דומה.
תמונה 1. הדס "משולש" תמונה 2. הדס - עלים נגדיים
תמונה 3. פואה - עלים דוריים תמונה 4. מטבע מתקופת בר-כוכבא צילום: CNG
תמונה 5. ארבעת המינים בספיפס בחמת גדר תמונה 6. הדס שוטה
הרחבה
על מאפיינים נוספים של ההדס ניתן ללמוד מהמדרשים המסבירים את פשר שמה העברי של אסתר המוזכר בפסוק במגילת אסתר: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת־הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת־דֹּדו" (אסתר, ב ז').ֹ ההדס הוא שיח בגובה בינוני ומכאן מאמרו של בן עזאי (מגילה, יג ע"א): "אסתר לא ארוכה ולא קצרה היתה אלא בינונית, כהדסה". בתרגום שני לאסתר (ב ז') אנו מוצאים: "והות הדסה שמה, כמה שאסא מטול האיך דבסים ריחיה דאסא". בגלל ריחו הטוב נמשלו הצדיקים להדס. על ריחו הטוב של ההדס אנו לומדים בגמרא בברכות (מג ע"ב): "תנו רבנן: הביאו לפניו שמן והדס, בית שמאי אומרים: מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס; ובית הלל אומרים: מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן. אמר רבן גמליאל: אני אכריע. שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו, הדס לריחו זכינו, לסיכתו לא זכינו. אמר רבי יוחנן: הלכה כדברי המכריע". בתרגום שני לאסתר (שם) אנו לומדים על כך שההדס הוא צמח ירוק עד: "... ואסתר איתקרי שמה הדסה בשם אסא, דאיך דלא אסא יבש קייטא וסתווא ואוף צדיקא כדין אית להון חולקא בעלמא הדין ובעלמא דאתי". י. פליקס שיער שאולי בגלל היותו ירוק עד נכלל ההדס בין המינים שנקראו בשם הכולל "ארז": "אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו, ארז - ארזא, שטה - תורניתא, הדס – אסא וכו'" (ראש השנה, כג ע"א). הוא הוסיף שמעצת ההדס התקינו כלים להחזקת תכשיטים. דבר זה נלמד מהפסוק ביחזקאל (כז כ"ד): "הֵָּמה רֹכְלַיִךְ בְּמַכְלֻלִים בִּגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת וְרִקְמָה וּבְגִנְזֵי בְּרֹמִים בַּחֲבָלִים חֲבֻשִׁים וַאֲרֻזִים בְּמַרְכֻלְתֵּךְ". מפרש שם רש"י: "וארוזים – תרגם יונתן "אעי הדסים", אותן ארגזים היו נתונין במגדלי עץ הדס ומביאין אותן לתוך המגדלין והקמטראות שבתוכן והתכשיטין שבתוך הקמטראות הכל יחד לסחורה. וכה פתרון הלשון בלשון קצרה: ובגנזי ברומים החבושים בחבלים וארוזים בתוך עץ ארז שהברומים הם הקמטראות והיו אסורים בחבלים ונתונים במגדלי הדס שהיא ממיני ארז וכו'". עלי ההדס המאורכים מזכירים מבנה עין ולכן נימנו במדרש המשווה בין ארבעת המינים לאברי הגוף: "רבי מני פתח (תהלים לה) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב, השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם וההדס דומה לעין וערבה דומה לפה והאתרוג דומה ללב וכו'" (ויקרא רבה, וילנא, אמור, ל סי' יד).
(1) "עץ עבת" מוזכר גם בתאור עבודת אלילים כשם תואר כללי: "וָאֲבִיאֵם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם וַיִּרְאוּ כָל־גִּבְעָה רָמָה וְכָל־עֵץ עָבֹת וַיִּזְבְּחוּ־שָׁם אֶת־זִבְחֵיהֶם וכו'" (יחזקאל, כ כ"ח).
(2) הקדמת הרמב"ם למשנה: "והנה זה יסוד צריך שתדענו. והוא, שהפירושים המקובלים ממשה אין בהם מחלוקת כלל, לפי שעד עכשיו לא מצאנו שנפלה מחלוקת בין החכמים בשום זמן מן הזמנים ממשה רבינו עד רב אשי ... גם לא מצאנו מחלוקת במה שאמר הכתוב פרי עץ הדר שאחד אמר שהוא האתרוג, ואחר אמר שהוא הפריש או הרמון או זולתם. גם לא מצאנו מחלוקת בעץ עבות שהוא ההדס ... וכשתראה בתלמוד נושאים ונותנים ונחלקים על דרך העיון ומביאים ראיה על אחד מן הפירושים הללו ודומיהם כמו שאמרו על אמרו יתעלה פרי עץ הדר, ואולי הוא הרמון או הפריש או זולתן, עד שהביאו ראיה מאמרו פרי עץ ואמרו עץ שטעם עצו ופריו שוין, ואמר אחר פרי הדר באילנו משנה לשנה, ואמר אחר פרי הדר על כל מים, אין זה מפני שהדבר ספק אצלם עד שלמדו עליו בראיות אלו, אלא ראינו בלי ספק מיהושע עד עכשיו שהאתרוג הוא הניטל עם הלולב בכל שנה ואין מחלוקת בכך, ורק חקרו על ההוראה שיש במקרא לפירוש המקובל הזה. וכך למידותם גם על ההדס".
(3) בהגדרה הבוטנית כאשר מכל מפרק יוצאים שני עלים הם נקראים נגדיים (תמונה 2). כאשר יוצאים יותר משני עלים הדבר נקרא סידור עלים דורי (ראו למשל בצמח פואה – תמונה 3).
(4) פירוש: רב כהנא אמר: אפילו יוצאים תרי [שנים] היוצאים מעוקץ אחד בענף וחד [ואחד] אפילו מעוקץ שתחתיהם והוא חופה את השנים הללו, אף הוא קרוי עבות. מסופר: רב אחא בריה [בנו] של רבא מהדר אתרי וחד [היה מחזר על הדס שהוא עשוי בשנים ואחד], הואיל ונפיק מפומיה [הואיל ויצא מפיו] של רב כהנא שאף הוא קרוי עבות וכשר, ומפני כבודו וחיבתו לרב כהנא ולתורתו היה מחזר דווקא אחריו. אמר ליה [לו] מר בר אמימר לרב אשי: אבא [אבי] אמימר לההוא [לאותו] הדס העשוי שנים ואחד הדס שוטה קרי ליה [היה קורא לו].
(5) פירוש: תנו רבנן [שנו חכמים]: נשרו רוב עליו של ענף ההדס ונשתיירו בו מיעוט כשר, ובלבד שתהא עבותו קיימת. ותוהים: הא גופא קשיא [היא עצמה קשה]. כלומר: קיימת סתירה פנימית בביטוי זה; כי אמרת מצד אחד שאם נשרו רוב עליו כשר, והדר תני [וחזר ושנה] ובלבד שתהא עבותו קיימת. והרי כיון דנתרי להו תרי [שנושרים שנים] מן העלים שהם רוב עליו, אם כן עבות היכי משכחת לה [איך אתה מוצא בה עוד]? הרי נשאר רק עלה אחד בלבד? אמר אביי: משכחת להיכול אתה למצוא דבר זה] באסא מצראה [בהדס מצרי] דקיימי [שמצויים] שבעה שבעה עלים היוצאים בחד קינא [בקן, עוקץ אחד], דכי נתרי [שאף כאשר נושרים] ארבעה עלים שהם רוב עליו, עדיין פשו להו תלתא [נשארים להם שלושה] ונחשב הוא כעבות. אמר אביי: ומכאן, מתירוץ זה נלמד, כי האי אסא מצראה [זה ההדס המצרי] כשר להושענא לארבעת המינים. ותוהים: פשיטא [פשוט] הרי מין הדס הוא! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] הואיל ואית ליה [ויש לו] שם לווי, שאינו קרוי הדס סתם אלא הדס מצרי, לא מתכשר [אינו כשר] קא משמע לן [השמיע לנו] שאין מקפידים בכך. ושואלים: ואימא הכי נמי ]ואמור שכך הוא גם כן], שכיון שיש לו שם לווי אינו הדס כשר! ומשיבים: "עץ עבת" אמר רחמנא [אמרה התורה] ולא נזכר שם "הדס", משמע שכל עץ שהוא מכל מקום עץ עבות כשר.
רשימת מקורות:
ר. בן ששון, 'מוטיבים צמחיים באמנות הפסיפסים הארץ ישראלית בתקופה הרומית ועד שלהי התקופה הביזנטית', עבודת דוקטוראט, האוניברסיטה העברית, תשע"ג. עמ' 44-45. לקריאה לחצו כאן.
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 102-103).
ז. עמר, 'ארבעת המינים', תל-אביב, תש"ע (עמ' 58-68).
י. פליקס, עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל (195-202).
לעיון נוסף:
הדס מצוי באתר "צמח השדה".
בפורטל "הדף היומי":
לאלו מטרות שימש ההדס? "ועל ההדס שבכל מקום" (ברכות, מג ע"א).
לריכוז המאמרים העוסקים במיני ה"ארזים" הקש/י כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
