סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

תני רב חנינא כבנות שוח לאדם – אורן הסלע

 

"תניא נמי הכי: מה הן מביאין מן המותרות? קיץ כבנות שוח למזבח. והכתיב: כי כל שאור וכל דבש וגו'! תני רב חנינא כבנות שוח לאדם" (שבועות, יב ע"ב).

פירוש: תַּנְיָא נַמִי הָכִי [שנויה גם כן כך ברייתא אחרת] כדברי ר' יוחנן לעיל, שלשיטת ר' שמעון, תמידים תמימים שנותרו מקייצים בהם את המזבח: מַה הֵן מְבִיאִין מִן הַמּוֹתָרוֹת של הקרבנות שנתרמו לציבור ולא נעשה בהם שימוש באותה שנה? קַיִץ כִּבְנוֹת שׁוּחַ (קינוח סעודה כמין תאנים) לַמִּזְבֵּחַ. ותוהים: וכי אפשר להעלות תאנים על המזבח? וְהָכְתִיב [והרי נאמר]: "כִּי כָל שְׂאר וְכָל דְּבַשׁ לא תקטירו ממנו אשה לה'" (ויקרא ב, יא), ואף כל פירות העץ בכלל זה! ומשיבים, תָּנֵי [שנה] רַב חֲנִינָא: מביאים מן המותרות קיץ למזבח כִּבְנוֹת שׁוּחַ שמביאים בקינוח סעודה לְאָדָם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: אורן הצנובר (אורן הסלע)          שם באנגלית: Stone Pine          שם מדעי: Pinus pinea

שם נרדף במקורות: בנות שוח, בנות שבע, תאיני חיורתא         שמות בשפות אחרות: ערבית - סנובר


הנושא המרכזי: מהן "בנות שוח"? האם הן פירות מובחרים או ירודים?


תקציר: "בנות שוח" הוא מין של עץ, או פירות ('בנות') של עץ הקרוי שוח. מדברי הברייתא המובאת בסוגייתנו ומדברי רבי נתן בתוספתא בנדרים משתמע שמדובר בפירות משובחים אך ממקורות אחרים (למשל המשנה בדמאי, פ"א מ"א) עולה שמדובר בפירות בעלי ערך נחות ("הקלין שבדמאי"). המפרשים העלו כמה הצעות ליישב את הסתירה בין המקורות וביניהן הצעה להבחין בין "בנות שבע" המשובחות ו"בנות שוח" הגרועות. אפשרות אחרת היא להבחין בין טעמן המשובח של "בנות שוח" לבין העובדה שהן עצי בר שסתמם הפקר. לפי התלמוד הבבלי בנות שוח הן "תאיני חיורתא", כלומר תאנים לבנות ובהתבסס על כך זיהו רוב המפרשים את בנות השוח כזן מסוים של תאנים. בירושלמי מזוהות "בנות שוח" כפיטיריה אולם החוקרים גורסים "פיטידיא". ר"ש ליברמן תירגם את מילה זו לאורנים קטנים ביוונית וזיהה כאחד ממיני עץ האורן, אורן ירושלים (Pinus halpensis). י.פליקס זיהה אותו כאורן הסלע (Pinus pinea), שהאצטרובלים שלו מבשילים במשך שלוש שנים כמתואר במשנה בשביעית (פ"ה מ"א): "בנות שוח שביעית שלהם שניה שהן עושות לשלש שנים וכו'". למרות הסתירה לכאורה בין זיהוי הבבלי והירושלמי כנראה שכוונתם אחת משום שהאורנים נקראו גם "תאנים לבנות". יש שהבין כי לפי הירושלמי מדובר בחרובים (ריבמ"ץ). ויש שפירש כי מדובר בבננות (רב נתן אב הישיבה). ואולם אף אחד ממינים אלו אינו מתאים למתואר במשנה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
 
הפרי או העץ הנקרא "בנות שוח" מוזכר פעמים רבות בספרות חז"ל אך למרות המאפיינים הרבים יחסית המשתמעים מתוך המקורות זיהויו מסופק מאד. הזיהויים המוקדמים של "בנות שוח" מופיעים בתלמודים. בבלי בברכות (מ ע"ב) ובעבודה זרה (יד ע"א): "בנות שוח - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: תאיני חיורתא" כלומר "תאנה לבנה". בירושלמי (וילנא, שביעית, פ"ה): "מתניתין: בנות שוח שביעית שלהן שנייה שהן עושות לשלוש שנים ... גמרא: מהו בנות שוח? פיטיריה". להלן אדון במשמעות השם "פיטריה" ובשאלה האם הוא מקביל ל"תאיני חיורתא"? 

על פי רוב המפרשים "בנות שוח" נקראות גם "בנות שבע" כפי שניתן להסיק מהלכה מקבילה בתוספתא (נדרים, ליברמן, פ"ה): "רבי נתן אומר יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור, כיצד? נדר מן הכלכלה שהיו בנות שבע בתוכה. אמר: אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוכה לא הייתי נודר וכו'". רש"י בגמרא בנדרים מזהה בין שני השמות: "בנות שוח - בנות שבע". מלשון רבינו חננאל (ראש השנה, טו ע"ב) משתמע שהוא מבדיל בין שני מינים אלו: "... ואמרינן (בגמ') אמר רבה בר בר חנה תאיני חוירתא והן בנות שוח. בנות שבע וכלונסין כולן מיני תאנים. ייתכן וגם הערוך (ערך "בנות שבע") ראה בהם מינים קרובים ודומים אך לא זהים: "... ובראש גמרא דעבודה זרה לעניין דברים האסורים למכור לגוים בנות שוח בפטוטרותיהן. אמר רבה בר בר חנה תאיני חיורתא ובנות שבע וכלופסין כולן מיני תאנים הן וכו'"(1). מלשונו משתמע שהוא מנה "תאיני חיורתא" ("בנות שוח") ו"בנות שבע" כמינים שונים של תאנים.

את השם "בנות שבע" ואת משמעותו אנו פוגשים במדרש (בראשית רבה, וילנא, בראשית, פרשה ט"ו): "אבל תאנה שאכל מפירותיה, פתחה דלתיה וקבלתו, הדא הוא דכתיב ויתפרו עלה תאנה, מה היתה אותה התאנה, רבי אבין אמר ברת שבע דאמטיית ז' ימי אבלא לעלמא וכו'". חטא אדם הראשון היווה מקור גם לשם "בנות שוח": "... דאמרינן בבראשית רבה גבי עץ שאכל אדם הראשון דקרי ליה בנות שוח לפי שגרמו שוחה לאדם, ואיכא דקרו ליה בנות שבע שגרמו ז' ימי אבילות וכו'" (ר"ש, דמאי, פ"א מ"א). 
 

איכותן של "בנות שוח"

"בנות שוח" כפירות מובחרים

אחד מהמאפיינים החשובים שייתכן והיה בכוחו לסייע בזיהוי "בנות שוח" הוא איכות הפרי(2) אולם המקורות השונים סותרים זה את זה ביחס לנקודה זו (להלן נדון באופן בו הראשונים יישבו את הסתירה). מדברי הברייתא ניתן להסיק שבנות שוח הן פירות מובחרים המשמשים כקינוח סעודה. מפרש רש"י: "קיץ כבנות שוח למזבח - כאדם שמביא בקינוח סעודה מיני מתיקה והוא לשון קיץ כדכתיב (שמואל ב טז) הלחם והקיץ לאכול לנערים. וכל דבש - וכל מיני פירות האילן בכלל". בתוס' (שבועות, יב ע"ב): "כבנות שוח לאדם - משמע שהן טובות ובקרא נמי כתיב (בראשית ג) כי טוב העץ למאכל והיינו בנות שוח כדמשמע בבראשית רבה כי גרמו שוחה לאדם אי נמי בנות שבע שגרמו ז' ימי אבילות". משאלת הגמרא "והכתיב: כי כל שאור וכל דבש?" משתמע שפירות אלו מתוקים מאד. עדות נוספת לאיכותן של "בנות שוח" עולה מדברי רבי נתן בתוספתא המובאים בסוגיה בנדרים (כז ע"א): "איתיביה רבינא לרבא, רבי נתן אומר: יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור, כיצד? נדר מן הכלכלה והיו בה בנות שוח, ואמר: אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה לא הייתי נודר - הכלכלה אסורה, בנות שוח מותרות, עד שבא רבי עקיבא ולימד: נדר שהותר מקצתו הותר כולו"(3). טענת הנודר שאם היה יודע שבכלכלה נמצאות גם "בנות שוח" נובעת מתוך כך שאיכותן גבוהה משל שאר זני התאנים בכלכלה.
 

"בנות שוח" כפירות ירודים

מאידך גיסא עומדת המשנה במסכת דמאי (פ"א מ"א): "הקלין שבדמאי השיתין והרימין והעוזרדין ובנות שוח ובנות שקמה ונובלות התמרה והגופנין והנצפה וביהודה האוג והחומץ שביהודה והכסבר". מפרש הרמב"ם: "וענין הקלים, שאלו הדברים שמנה דינם קל ואינם חייבים בשום דבר מחובות הדמאי, לא תרומת מעשר ולא מעשר שני. והטעם, מפני שאלו שמנה הם פירות אילנות מדבריים ואינם קנין אדם אחד, ומעט מאד נוטע אותם אדם אחד, ולכן הם הפקר על הרוב, וכבר ביארנו שההפקר אינו חיב במעשרות וכו'". אמנם אין בדבריו עדות ישירה לטיב הפירות אך מתוך כך ש"בנות שוח" אינן צמחי תרבות ניתן לשער שאין מדובר בעצים המניבים פירות משובחים(4). לעומתו הר"ש (שם) מציין במפורש את "בנות שוח" כפרי גרוע: "בנות שוח - אמר רבה בר בר חנה תאני חיורתא. והשתא משמע הכא שהוא פרי גרוע שלא נחשדו עליו עמי הארץ וכו'". 

עדות נוספת לאיכותם הירודה של פירות "בנות שוח" ניתן למצוא בסוגיה בתמיד (כט ע"ב): "... אמר לך: וליטעמיך, תאנה לית בה משום ישוב דארץ ישראל? אלא מאי אית לך למימר - בתאנה דלא עבידא פירא, דקל נמי - בדלא עביד פירא. ומי איכא תאנה דלא עבדא פירא? אין, כדרחבה, דאמר רחבה: מייתי תאיני חיורתא ושייפי להו בחבלא דצבתא דסריך עליה בזרא, וקברי היכא דמסיק ימא שירטון, קורה - עבדא, פירי - לא עבדא, ותלת בריכי מינייהו לא מחזקה להו גמלא"(5). אם אכן נזהה את "בנות שוח" עם "תאיני חיורתא", כדבריו של רבה בר בר חנה, הרי שבגלל איכותן הירודה השתמשו בהן בעיקר להפקת קורות ולא לפרי. הרשב"א (ברכות, מ ע"ב) ציטט את הראב"ד: "בנות שוח אמר רבה בר בר חנה תאיני חיוראתא, פי' הראב"ד ז"ל חיוראתא תאנים שהן גרועות וכו'". הראשונים, למשל ר"ת (שבועות, יב ע"ב) והר"ש (דמאי, שם), הוכיחו מהגמרא בעבודה זרה (יד ע"א) ש"בנות שוח" הם פירות ירודים. נאמר בגמרא: "מאי איצטרובלין? תורניתא. ורמינהו, הוסיפו עליהן: אלכסין ואיצטרובלין, מוכססין ובנות שוח וכו'". הקשה ר"ת: "דבפ"ק דע"ז (דף יד. ושם) משמע דלא חזו לאכילה כל כך דקתני גבי שביעית הוסיפו עליהן אלכסוסין ואיצטרובלין מוכסוסין ובנות שוח אבל מעיקרא לא הוה בהו שביעית משמע דגריעי וכו' (ר"ת, שם).
 

"בנות שוח" פירות מובחרים או ירודים?

חלק גדול מהראשונים עסק בסתירה בין המקורות לגבי מעמד "בנות שוח". ר"ת דוחה את הראיה מהסוגיה בעבודה זרה ("הוסיפו עליהן: אלכסין ואיצטרובלין, מוכססין ובנות שוח וכו'") ומציע סיבה אחרת לכך שמלכתחילה לא נהגה שביעית ב"בנות שוח": 

"... ותירץ ר"ת דלאו משום דגריעי אלא ששנינו במס' שביעית (פ"ה מ"א) בנות שוח שביעית שלהן שניה שעושין לג' שנים וכשהפרי נחנט בשביעית אינו נגמר עד שנה שניה של שמיטה. והשתא מעיקרא סבור דאזלינן בתר לקיטה, ובסוף סבור דאזלינן בתר חנטה(6). ועוד תירץ ר"ת דגרס בפ"ק דע"ז (שם) מוכסוסין בנות שוח בלא וי"ו ופרי אחת הוא והוא גרוע ואינו אותו ששמו בנות שוח גרידא" (תוס', שבועות, יב ע"ב ד"ה כבנות שוח לאדם).

על פי התירוץ השני קיימים שני מינים – "מוכססין בנות שוח" ו"בנות שוח". הראשון אכן בעל פירות גרועים ואילו לשני פירות משובחים. יש להעיר שאין בתשובה זו כדי לדחות את הראיות האחרות לכך ש"בנות שוח" בעלות פרי גרוע. לגבי הראיה מהמשנה בדמאי מפרש ר"ת: 

"... ומיהו בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) משמע דבנות שוח הן גרועין שלא נחשדו עליהן עמי הארץ דחשיב להו גבי קלין שבדמאי. ושמא פרי הוא שגדל ביערים כמו עוזרדין דחשיב בהדייהו ולפי שמצוי להן מן ההפקר לא נחשדו שלא לעשר הגדל בגנותיהן ובפרדסותיהן ולא מפני שהוא גרוע". 

ברוח זו מפרש גם הר"ש (דמאי, שם): "ולרבי יוחנן דפטר בירושלמי (הלכה א) מטעם הפקר מצינן למימר דפרי הגדל ביערים הוא שהוא מקום הפקר ופטור מן המעשר אף על פי שהוא טוב, וכעין אגוזים קטנים שבמקומינו וכעין ערמונים".

הרשב"א יישב את הסתירה בשני אופנים. א. קיימים שני סוגים של "בנות שוח": "... ותרי גוני בנות שוח הן, יש גרועות כהני חיוראתא דמשמע הכא שגרועות כל כך שאינן חשובות בעיני עמי הארץ ואינן נמנעים מלעשרן, ויש מהן חשובות וכו'". ב. הרשב"א מבחין בין "בנות שבע" שהן מין משובח לבין "בנות שוח" שהן תאנים גרועות: "... ועוד יש לומר שבנות שבע מין אחד של תאנים והן חשובות ובנות שוח מין אחד של תאנים גרועות וכו'". אבחנה זו בין "בנות שבע" ו"בנות שוח" מופיעה כבר בפירושי הרמב"ם. בפיהמ"ש (מעשרות, פ"ב מ"ח) כתב: "ובנות שבע, תאנים לבנים טובים במינן". תאור זה הוא בעקבות הירושלמי (וילנא, מעשרות, פ" ): "רבי לעזר בי רבי יוסי בשם ר' תנחום בר חייא משיבכרו בנות שבע לבנות". זן תאנים בשם "תין אלסבאעי" ("תאנת השבע") עדיין היה מפורסם בארץ ישראל בתחילת ימי הביניים. מאידך גיסא חשיבות "בנות השוח" הייתה פחותה והן נכללו בין "הקלין שבדמאי". הרמב"ם מתאר אותם כעצים שבדרך כלל גדלים בר ולכן הם בחזקת הפקר. 

בדברי הר"ש (דמאי, שם) ניתן למצוא הסבר לקשר בין שמות העצים ואיכות פירותיהם: 

"... ועוד קשה דהתם ובפרק קמא דע"ג (דף יד ב) אמרינן תאני חיוורתא ובפרק ד' דנדרים משמע דאין זה לא תאנים שחורות ולא תאנים לבנות. וצריך לומר דג' מיני תאנים הן שחורות ולבנות הן סתם תאנים, ובנות שוח הן תאנים רעות, כגון הנך דהכא ודפרק קמא דע"ג. וקראו בנות שוח לפי שתולין הקלקלה במקולקל אבל בנות שבע דשביעית ונדרים הן הטובות שגרמו ז' ימי אבלות דמסתמא מן היפות אכל שנחמד העץ להשכיל וכו'". 

תירוצים אלו מבוססים על גירסה שונה בסוגייתנו שהרי כאן נחשבות "בנות שוח" משובחות. לרשב"א הגירסה היא: "... וכדאמרינן בנדרים בפ' ד' נדרים נדר מן הכלכלה והיו בהן בנות ז' ואמר אלו הייתי יודע שבנות ז' בתוכה הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות אסורות ובנות שבע מותרות". עלינו להניח שגם בגמרא בשבועות (יב ע"א) גירסתו שונה שהרי גם משם משתמע שפרי "בנות שוח" משובח: "... תניא נמי הכי: מה הן מביאין מן המותרות? קיץ כבנות שוח למזבח. והכתיב: כי כל שאור וכל דבש וגו'? תני רב חנינא כבנות שוח לאדם". תוספות הרא"ש מציע פתרון נוסף לסתירה בין העובדה ש"בנות שוח" הן "קלין שבדמאי" לבין העובדה שמדובר בפרי חשוב: "ויש לומר דודאי חשובות הן אלא שיש מהן הרבה ואינן חשובות בעיני עם הארץ ולא נחשדו מלעשרן". הריטב"א מוסיף הסבר מדוע הן מצויות: "... וההיא דהקלין שבדמאי לאו משום דגרועות אלא שהיו מצויין הרבה, וכמו שאמרו בירושלמי שגדלין בגנותיהן ובפרדסותיהן הרבה, ואפשר שאף ביערים הם מצויות וכעין עוזרדין דמני התם בהדייהו וכו'".
 

מאפייני "בנות שוח"

משך הבשלת הפרי ונוכחות עוקצים

בסעיף הקודם מצאנו שאין באפשרותינו לקבוע באופן חד משמעי האם ל"בנות שוח" פירות משובחים או גרועים. בנוסף מצאנו עדות לכך שגידול זה עשוי להיות עץ בר. מאפיין נוסף מופיע במשנה בשביעית (פ"ה מ"א): "בנות שוח שביעית שלהם שניה, שהן עושות לשלש שנים. רבי יהודה אומר: הפרסאות שביעית שלהן מוצאי שביעית שהן עושות לשתי שנים אמרו לו לא אמרו אלא בנות שוח". משנה זו מצביעה על פרי המבשיל במשך 3 שנים אולם כיום לא מוכרת תאנה שפגותיה מבשילות זמן כה ארוך. מאפיין נוסף משתמע מתוך המשנה בעבודה זרה (פ"א מ"ה): "אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים: אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרותיהן ולבונה ותרנגול הלבן וכו'". מפרש הרמב"ם: "פטטרותיהן - עוקציהן אשר הן תלויות בהם בעץ". מוסיף רע"ב: "ופטוטרות - בפטוטרותיהם קאמר, כלומר בעוקצין שלהם שהם נתלין בו. דמסתמא הנכרי רוצה להקריבן תקרובת לע"ז". מדבריו אנו לומדים שקיימים שני סוגי פירות: "בנות שוח" שניתן לתלות בעזרת עוקציהן אך גם קיימת אפשרות לקיומם של פירות ללא עוקצים שלא ניתן לתלותם. להלן נדון בתרומת מאפיין זה לזיהוי (ראו עוד במאמר "הוסיפו עליהן אלכסין, ואיצטרובלין, מוכססין, ובנות שוח"). 
 

"לקיטתו כאחד"

במשנה בפאה (פ"א מ"ד-ה) נאמר: "כלל אמרו בפאה: כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה והתבואה והקטניות בכלל הזה. ובאילן האוג והחרובין והאגוזים והשקדים והגפנים והרמונים והזיתים והתמרים חייבין בפאה". המשנה מנתה עצים ש"לקיטתן כאחד" כלומר שמניבים יבול אחד בשנה. ממשנה זו משתמע לכאורה ש"בנות שוח" "אין לקיטתן כאחד" שהרי אינן מופיעות ברשימת העצים. 

מאידך גיסא בתוספתא (פאה, ליברמן, פ"א הלכה ז') אנו לומדים משיטת "אחרים" ש"בנות שוח" "לקיטתן כאחד": "הירק אף על פי שלקיטתו כאחד אין מכניסו לקיום תאנים אף על פי שמכניסו לקיום אין לקיטתן כאחד. ר' יוסה בי ר' יהודה אומר רטובות תמרה פטורות מן הפאה שאין ראשון ממתין לאחרון. ר' לעזר בר' צדוק או' השיזפין חייבין בפיאה אחרים אומרים אף בנות שוח וחלחלחין". כך סבר גם ריש לקיש ולכן הקשה: "תנו רבנן: אילן שחנטו פירותיו קודם חמשה עשר בשבט - מתעשר לשנה שעברה, אחר חמשה עשר בשבט - מתעשר לשנה הבאה. אמר רבי נחמיה: במה דברים אמורים - באילן שעושה שתי בריכות בשנה. שתי בריכות סלקא דעתך? אלא אימא: כעין שתי בריכות. אבל אילן העושה בריכה אחת, כגון דקלים וזיתים וחרובין, אף על פי שחנטו פירותיהן קודם חמשה עשר בשבט - מתעשרים לשנה הבאה. אמר רבי יוחנן: נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה. איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן: בנות שוח שביעית שלהן שניה, מפני שעושות לשלש השנים! אישתיק וכו'" (ראש השנה, טו ע"ב). אם אכן "בנות שוח" "אין לקיטתן כאחת" אין מקום להקשות מהן על מנהג העם בחרובין שנבע מכך ש"לקיטתם כאחד" ולכן הלכו בהם למעשר אחר לקיטה. 

בגלל סתירה זו סברו הראשונים שהמשנה השמיטה כמה עצים ובכללם גם את "בנות שוח" ("תנא ושייר"): "למעוטי תאנה לאו דוקא, דרוב אילנות אין לקיטתם כאחת, דליכא שלקיטתן כאחת אלא הני דחשיב במתניתין. ומיהו על כרחין לאו כולהו חשיב דהא איכא בנות שוח שלקיטתן כאחת כדמוכח בפ"ק דר"ה (דף טו ב) גבי הא דאמר ר' יוחנן נהגו העם בחרובין כר' נחמיה וכו'" (ר"ש, פאה פ"א מ"ד). כך סבר גם התוספות (ראש השנה, ט"ו ע"ב)(7)

"נהגו העם בחרובין כרבי נחמיה - לאו דוקא נקט חרובים דהוא הדין דקלים וזיתים וכל אילנות העשויות בריכה אחת בשנה מדפריך ליה ריש לקיש מבנות שוח וא"ת והא בנות שוח מפרש בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) תאיני חיורתא ובריש כלל גדול (שבת דף סח. ושם) אמרינן לקיטתו כאחד למעוטי תאנה ואף על פי שיש לחלק בין סתם תאנים לתאיני חיורתא הא בפ"ק דפאה (מ"ה) חשיב אילנות שלקיטתן כאחד ולא חשיב בנות שוח ושמא תנא ושייר".
 

לזיהוי "בנות שוח"

"בנות שוח" = עץ תאנה זכרי

מסקירת המקורות בספרות חז"ל (מלבד הירושלמי) ורוב המפרשים מתקבלת תמונה אחידה פחות או יותר המזהה את "בנות שוח" כזן מסוים של תאנה הנקרא "תאיני חיורתא". בגמרא בתמיד (כט ע"ב) מוזכרת "תאיני חיורתא" כדוגמה לתאנה שאינה מניבה פרי בדיון לגבי סיבת ההיתר להשתמש ב"מורביות של תאנה" לעצי המערכה. רבינו חננאל (ראש השנה, שם) תיאר את "בנות שוח" במונחים המתאימים לתאנים (על פי הגמרא בנדה, מז ע"א(8)): "וכן דרך בנות שוח הללו שחונטין בשנה הראשונה הן פגין ובשניה בוחל ובשלישית נגמרין והן צמל ובכל שנה הן חונטין וכו'".

זהותם של תאנים אלו לא ברורה אך ראוי לציון הוא זיהויו של בעל ה"שיטה מקובצת" (שם): "בנות שוח. מין תאנים הבר שקורי קבופיימ"ש וכו'". ר' יוסי אביב"י הציע לפרש את לעז זה בעזרת פיצולו לשתי מילים – "קבר פייגש" כלומר caprifigus או caprificus. בשם זה נקרא עץ התאנה הזכרי המניב פירות שכמעט אינם ראויים לאכילה (ראו במאמר "שחורות וליקט לבנות לבנות וליקט שחורות"). בדרך כלל מקובל להרכיב על עצים אלו יחור מעצי נקבה אך בגמרא מסופר על השימוש בהם לצורך הפקת קורות כמסופר בגמרא בתמיד שצוטטה לעיל ("מייתי תאיני חיורתא ושייפי להו בחבלא דצבתא ... קורה - עבדא, פירי לא עבדא, ותלת בריכי מינייהו לא מחזקה להו גמלא"). אם אכן עצים אלו הם "בנות שוח" ברור מדוע הם "קלין שבדמאי" ומדוע מלכתחילה היו פטורים משביעית.
 

"בנות שוח" = זרעי אורן 

זיהוי "בנות שוח" כזן של תאנים מעורר קושי רב משום שלא מוכר זן תאנים המבשיל פגותיו זמן ממושך כל כך(9). קושי זה עומד גם מול זיהויים נוספים שהועלו על ידי המפרשים (ריבמ"ץ: חרובים. רבי נתן אב הישיבה: בננות. להלן נרחיב בזיהויים אלו). הר"ש ליברמן הביא בתוספתא כפשוטה (פאה, פ"א עמ' 132) סכום של מאמר בו הוכיח ש"בנות שוח" הן מין אורן שהיוונים כינוהו בשם תאנה (המקורות היווניים מובאים גם "משנת שביעית" של י. פליקס, הערה 10). בירושלמי שפירש "מהו בנות שוח? פיטיריה" יש לגרוס "פיטידיה"(10) שמשמעו ביוונית "אורנים קטנים" (πι'τυς (פיטוס) ביוונית הוא אורן ו - πιτυ'δια (פטידיה) הם אורנים קטנים). גם בקטע הארמי של צוואת י"ב שבטים נמנה "שוחא" בין העצים שהשתמשו בהם למזבח ובמקבילה היוונית נכתב πι'τυς כלומר אורן חלבי (ממדינת חלב) ובנות שוח הן עצי שוח ננסים. במסכת תמיד (כט ע"ב) נאמר שהיו רגילים להשתמש ב"תאיני חיורתא" על המזבח ותאנה לבנה הוא שם עממי לאורן חלבי. הר"ש ליברמן מזהה "בנות שוח ("תאנה לבנה") כאורן ירושלים(11) (תמונות 1-2). פליקס אמנם מסכים שהכוונה למין אורן אך דוחה את האפשרות שמדובר באורן ירושלים משתי סיבות: א. לדעתו אורן ירושלים מבשיל פירותיו תוך שנתיים. יש להעיר שמייק לבנה (בערך "אורן ירושלים" ב"צמח השדה" ) כתב שהזרעים מבשילים רק בשנה השלישית מאז ההאבקה. ב. זרעי אורן ירושלים כמעט אינם ראויים למאכל(12)

מסיבות אלו זיהה י. פליקס את "בנות שוח" כאורן הצנובר (בעבר הוא נקרא בטעות אורן הסלע). לאורן זה זרעים טעימים הראויים למאכל. מין זה גדל בארץ ופירותיו הם ה"אצטרובלין" שעליהם אנו לומדים בתוספתא (מעשרות, פ"א הלכה א'): "... האלסרין ההפרסקין והאסטרובילין משייעשו קלפה וכו'"). "ר' יוסה [אף] הקנטין של מטה מהן כגון אילו שהוצרכו חכמים ליתן בהן סימן לפי שאין כיוצא בהן בארץ ישראל. אבל האלרסין וההפרסקין והאצטרבילין לא צרכו ליתן בהן סימן לפי שכיוצא בהן בארץ ישראל וכו'" (תוספתא, מעשרות, פ"ג הלכה ט"ז). על יוקרתו וחשיבותו הכלכלית של אורן הצנובר אנו לומדים גם מהמקורות היווניים והרומיים ומהופעתו בפסיפסים החל, לפחות, מהמאה הראשונה לפנה"ס(13). מין זה אכן מבשיל פירותיו שלוש שנים לאחר הפריחה. עובדה זו מופיעה בכתביו של פליניוס: "לעץ תכונה מפליאה, שבעת ובעונה אחת הוא טעון פירות בשלים, אצטרובלים שיבשילו בשנה שלאחריה, ואף כאלה שהבשלתם תחול רק בשנה השלישית". מקצב הבשלת פירות זה סותר לכאורה את הקביעה שפירות "בנות שוח" לקיטתן כאחד אך לדעת ליברמן לקיטת פירות שחנטו בשנה אחת, מתבשלות ונלקטות כאחת חייבת בפאה. זיהוי "בנות שוח" כעצי אורן מיישב את הסתירה לכאורה בין זיהויין בבבלי כ"תאנים לבנות" ובין השם "פיטידיה" בירושלמי שהרי האורנים נקראו ביוונית תאנים לבנות.

גם זיהוי "בנות שוח" כאורן הצנובר מציב בפנינו קשיים:

א. במשנה (עבודה זרה, פ"א מ"ה) נאמר: "אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרותיהן ולבונה ותרנגול הלבן וכו'". העובדה ש"בנות שוח" מוזכרות לצד "אצטרובלין" שהוא בוודאי אורן הצנובר מעידה שמדובר במינים שונים. מאידך גיסא אם אכן "בנות שוח" אינן אורן הצנובר המשנה הייתה צריכה למנות איתן גם את ה"אצטרובלין" כלומר אורן הצנובר כמין שעושה פירות לשלוש שנים. י. פליקס הציע ליישב את הקושי בכך ש"אצטרובלין" הם הפירות של אורן הצנובר ואילו "בנות שוח" הם הגלעינים הנאכלים. לענ"ד אין בתשובה זו כדי ליישב את הקושי שהרי לגלעיני אורן הצנובר אין פטוטרות וייתכן ומסיבה זו בחר ליברמן לזהות את "בנות שוח" כאורן ירושלים. לכאורה היה מקום להציע לזהות את "בנות שוח" כמין אחר של אורן בעל גלעינים טובים למאכל והוא אורן הגלעין (Pinus cembra) הגדל בר באזורים ההרריים של אירופה אך הדבר לא סביר לאור זיקת מין זה לאזורים קרים.

ב. אצטרובל אורן הצנובר צמוד לענף ואין לו פטוטרת כפי שיש לבן סוגו – אורן ירושלים. י. פליקס מנסה ליישב שייתכן והפטוטרת היא אצטרובל בשל של אורן הצנובר לאחר שנפתח מעט. הסבר זה נראה דחוק מאד לאור כך שבלשון המשנה הפטוטרות מהוות יחידה נפרדת מהאצטרובל.

ג. כאמור לעיל משתמע מקושית הגמרא בשבועות ש"בנות שוח" הן פרי מתוק שמעמדו כדבש דבר שאינו עולה בקנה אחד עם זיהוין כזרעי אורן.
 

               
תמונה 1.  אורן ירושלים        צילמה: שרה גולד   תמונה 2.  אורן ירושלים - זרעים

   

               
תמונה 3.  אורן הצנובר        צילמה: שרה גולד   תמונה 4.   אורן הצנובר - זרעים       

  
הצעות זיהוי נוספות

"בנות שוח" - חרובים

הריבמ"ץ (שביעית, שם) פירש: "בנות שוח. ירושלמי מהו בנות שוח, פיטידיאה, וגרסינן בנות שוח הן חרובין". לגבי "חרובים" אלו כתב: "שביעית שלהן שנייה שהם עושות לג' שנים. כיצד, מה שחונטין שנה ראשונה, בשנייה בוחל, בשלישית מבשלות, וכן מה שחונטין ברביעית, בחמישית בוחל, בששית מתבשלות וכו'". בעקבותיו כתב רבי אשתורי הפרחי בכפתור ופרח (פמ"ז): "... ירושלמי בנות שוח הן חרובין, ובבלי הוא תאיני חיורתא וכו'". המקור הוא בדברי הירושלמי "... היא חרובין היא בנות שוח היא מנהג היא הלכה היא ר' נחמיה היא רבנן וכו'". לדעת י. פליקס פרשנות זו מוטעית וכוונת הירושלמי לומר שקיים דן אחד משותף ל"בנות שוח" ולחרובים. לא ייתכן לומר ששני מינים אלו זהים כמו שלא ייתכן לפרש שרבי נחמיה ורבנן הם היינו הך. לדעתו ייתכן והריבמ"ץ הסתמך על דברי הברייתא האומרת על החרוב ש"ימי עיבורו שלש שנים (בכורות, ח ע"א) בדומה ל"בנות שוח" "שהן עושות לשלוש שנים"(14). זיהוי זה לא סביר משתי סיבות: א. משך ההתפתחות של החרוב הוא לכל היותר 12 חודשים. ב. באותה ברייתא מוזכרות גם "בנות שוח" שעיבורן שלוש שנים ואם כן הן אינן חרובים.
 

"בנות שוח" - בננות

רבנו נתן אב הישיבה זיהה לכאורה, בפירוש המשנה (דמאי ושביעית) את "בנות שוח" כ"מוז" כלומר בננה(15). זיהוי זה בעייתי מכמה סיבות:

א. א. אין עדויות לגידול בננות בארץ בתקופת המשנה והתלמוד. לדעת ע. לעף האזכור הברור הראשון של "מוזא" במקורות יהודים הוא כנראה רק מאמצע המאה ה – 9 ב"הלכות גדולות" (סימן א - הלכות ברכות, פ"ו ע' ס"ו): "... וכל אילן דבאלי לגמרי טרפיה ועציו והדר פארי משרשין דיליה כגון מוזי ... הני בורא פרי האדמה משום דמשרשין פארי. ואיכא דאמרי מוזי שהכל נהיה בדברו ממה נפשך וכו'". מאחר שהבננה הייתה גידול חדש התחבטו הגאונים בשאלה כיצד יש לברך על אכילת פירותיה. מאוחר יותר פסק רב האי גאון (אוצר הגאונים ברכות תשובות עמ' 91): "וכל אילן דיביש בסיתוא... תאני בתוספתא: כל שמוציא עלין מעיקרו - עשב היא. למאי נפק"מ? לברוכי עליה בפה"א... והני מוז"י (בננות) כיון דכלו עציו לגמרי וכו'". מנדל נון(16) הקדים את נוכחות הבננות בארץ לסוף המאה ה - 6 כשזיהה בפסיפס בכנסיית כורסי בננות. חוקרים אחרים לא קיבלו את זיהוי זה. בשיחה עם ד"ר רבקה בן ששון שבחנה את פסיפס זה היא שללה את האפשרות שהבננה מיוצגת בפסיפס זה. השם "מוזא" מופיע במדרש תהלים (בובר, ל"ב): "נהפך לשדי. רב ור' יוסי, חד אמר לשדדי, וחרינא אמר נהפך רוטב שמני להיות דומה לחרבוני קיץ, כהדא מוזא דיבשא בקייטא וכו'" (17). תאור זה מתאים לבננה המתייבשת בסוף עונת הגידול. ייתכן ואיזכור הבננה במדרש תהילים עשויה להכריע בשאלת מקורו. לדעת שלמה בובר מקור המדרש הוא בארץ ישראל בעת העתיקה, אך רבים מהחוקרים שוללים זאת. לדעת יום-טוב ליפמן צונץ המדרש נערך בתקופת הגאונים באיטליה.

ב. באיזורים הטרופיים מבשילה הבננה את פירותיה תוך שנה ואילו באיזורים הסוב-טרופיים במשך שנה וחצי עד שנתיים כך שזיהוי זה איננו מתאים ל"בנות שוח" המגדלות פירותיהן במשך שלוש שנים.
 

"בנות שוח" – שקמה

הרמב"ם בפיהמ"ש (עבודה זרה, פ"א מ"ה) כתב: "בנות שוח ממיני הג'מיז" (במקור הערבי במהדורת הרב קאפח: "ובנות שוח, נוע מן אלג'מיז"). הג'מיז הוא ממיני השקמים שנחשבו בעבר ל"תאני בר". ערכן של תאנים אלו פחות מערך התאנים התרבותיות. הקרבה הטקסונומית בין השקמה והתאנה מצדיקה את זיהוי זה אלא שהשקמה מבשילה פרותיה תוך שנה תוך שנה ולא במשך שלוש שנים. 
 

               
תמונה 5.  חרוב מצוי   תמונה 6.  פיקוס השקמה

  
 


(1) שיטה מקובצת (נדרים, שם): "... ולא גרס בזה הייתי אומר תאינות שחורות ולבנות אסורות ובנות שוח מותרות. ואף על גב דבנות שוח מפרש תאיני חיורתא לא קשה דמין בפני עצמו וחלוק משאר תאנים הוא".
(2) במדרש אנו מוצאים שעלי העץ היו ראויים למתן צל בבתים או אולי סככות בהם התקיימו אסיפות חכמים: "... אמר לו אדוני אבי להיכן אלך ואמצא חכמים? אמר לו לך למבוי של רקחים, הרי היום קבוץ גדול להם ... מצא שהם יושבים בבית אחד, כתליו ארבעתם מקני האגם וקנים מתוקים (הכוונה כנראה לקני סוכר) וכסוי למעלה בהדס וכופר ובעלי בנות שוח ומיני ורדים ובשמים וכו'" (בתי מדרשות, חלק א' מעשה רב כהנא ד"ה טוב ארך אפים). תרומתם של עלי "בנות שוח" היתה בשטחם הגדול (כעלי תאנה) ו/או בריחם הנעים.
(3) פירוש: אֵיתִיבֵיהּ [הקשה לו] רָבִינָא לְרָבָא: שנינו, רבי נָתָן אוֹמֵר: יֵשׁ נֶדֶר שֶׁמִּקְצָתוֹ מוּתָּר וּמִקְצָתוֹ אָסוּר. כֵּיצַד? נָדַר מִן הַכַּלְכָּלָה (סל), שאסר עצמו בנדר מכל מה שנמצא בתוך סל וְהָיוּ בָּהּ בְּנוֹת שׁוּחַ (מין תאנים משובחות) וְאָמַר: "אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹת שׁוּחַ בְּתוֹכָהּ לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר" הַכַּלְכָּלָה ושאר התאנים שבה אֲסוּרָה, בְּנוֹת שׁוּחַ מוּתָּרוֹת. עַד שֶׁבָּא ר' עֲקִיבָא וְלִימֵּד: נֶדֶר שֶׁהוּתַּר מִקְצָתוֹ הוּתַּר כּוּלּוֹ וכולן מותרות.
(4) לחילופין ניתן להציע שלמרות שפרותיהן משובחים לא היו "בנות שוח" צמח תרבות מסיבות אחרות.
(5) פירוש: וכי תאנה לית [אין] לאסור את השימוש בה לעצי המערכה משום ישוב ארץ ישראל, ומדוע אם כן לא אסרוה?! אלא מאי אית לך למימר [מה יש לך לומר]? שמדובר בה בתאנה דלא עבידא פירא [שאינה עושה פירות], ומעתה בעצי דקל האמורים בברייתא נמי [גם כן] מדובר בדלא עביד פירא [בשאינם עושים פירות], ומשום כך מותרים לעצי המערכה. ותוהים: ומי איכא [והאם ישנה] תאנה דלא עבדא פירא [שאינה עושה פירות]? ומשיבים: אין [כן], יש תאנה שאינה עושה פירות, וכדרך שאמר רחבה על שיטת גידול של עצי תאנה. שכן אמר רחבה: מייתי תאיני חיורתא [מביאים נטיעות של תאנים לבנות], שזן גרוע הוא ושייפי להו בחבלא דצבתא דסריך עליה בזרא [ושפים אותם בחבל של דקל שנדבקים בו הזרעים], וקברי [וקוברים, נוטעים] אותה היכא דמסיק ימא [היכן שמעלה הים] שירטון, ואז תאנה זו קורה לבנין עבדא [עושה], פירי [פירות] לא עבדא [עושה], ותלת בריכי מינייהו [ושלש בריכות, ענפים] ממנה לא מחזקה להו גמלא [אין יכול להחזיק, לשאת אותם גשר] שענפי תאנה זו גדולים וכבדים מאד, שכיון שאינה מגדלת פירות הרי כל כוחה הולך לענפים. "
(6) תוס' הרא"ש (ברכות, מ ע"ב) מצטט את פירוש ר"ת באופן שונה מזה המופיע בתוס' לפנינו: "... ועוד אומר ר"ת מעיקרא סבור כיון שיש מחניטתן עד שעת גמר פרי ג' שנים לא חשיבי ולבסוף סבור כיון שיש בהם פירות באילן בכל שנה כדמשמע בירושלמי חשיבי ונוהג בהן שביעית כדתנן (שביעית פ"ה) בנות שוח שביעית שלהן שניה".
(7) ייתכן והריבמ"ץ (פאה, שם) חלק על דעתם ולא התייחס ל"בנות שוח" כיוצא דופן: "... נמצאת אומר כל האילנות פטורין מן הפיאה חוץ מח' אילנות הללו ששנינו".
(8) ראו גם במאמר "עודה תנוקת כדכתיב התאנה חנטה פגיה".
(9) ע. לונדון (המקור ברשימה להלן) יישב את קושי זה בעזרת הפתגם "לא ראיתי אינה ראיה". הוא סוקר שורה ארוכה של זני תאנים שהוזכרו בספרות הקלאסית ואינם מוכרים לנו. יתר על כן, הוא ציטט מכתבי תאופרסטוס עדות על קיומו של זן תאנים המבשיל במשך שנתיים לפחות. בעבודתו מציע ע. לונדון חלופות לזיהוי "בנות שוח" כזן של תאנים. אחת מראיותיו היא מתוך מהלך הסוגיה בנדרים (כז ע"א) הדנה באדם שנדר הנאה מכלכלה והתברר שיש בה גם "בנות שוח: "... מאי לאו דאמר: אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה, הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות אסורות בנות שוח מותרות וכו'". ההתייחסות דווקא לזני תאנים ולא למין פירות אחר מעידה ש"בנות שוח" הן זן תאנים נוסף.
(10) למשל הריבמ"ץ (שביעית, שם) כתב: "בנות שוח. ירושלמי מהו בנות שוח, פיטידיאה וכו'".
(11) ב"תוספתא כפשוטה" כינה הר"ש ליברמן את "בנות שוח" בשם אורן חלבי. שמו האנגלי של אורן ירושלים הוא Aleppo pine (Aleppo היא חאלב) ובלטינית Pinus halepensis. מקור השם הלטיני Pinus הוא בשם היווני פיטוס. תודה לר' יוסי אביב"י על עזרה בניתוח השמות היווניים.
(12) יואל יעקובי הפנה את תשומת לבי לכך שזרעי אורן ירושלים נאכלים בשעת הדחק אם כי איכותם נופלת מזרעי אורן הצנובר. מאוחר יותר צפיתי בכמה מתלמידי הכוססים בשקיקה זרעי אורן ירושלים בסופה של מעבדה בה הדגמנו את הוצאתם מהאצטרובלים.
(13) ע. אביטל, 'הגידולים והכלים החקלאיים בפסיפסים מן התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית מארץ ישראל', כרך המחקר, חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"ד (עמ' 26-31). לקריאה לחצו כאן.
(14) ה"שיטה מקובצת" גורס באופן שונה וימי העיבור שלוש שנים מתייחסים לאפעה ולא לחרוב.
(15) מוז הוא שמה של הבננה בערבית.
(16) מ. נון, 'כורסי – מנזר נוצרי ליד יישוב דייגים יהודי', ספר וילנאי, ב' ירושלים תשל"ז, עמ' 183-189.
(17) המילה מוזא מוזכרת בגמרא (קידושין, נב ע"ב) במשמעות שונה: "ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי וכו'". מפרש רש"י: "ה"ג ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי - מלא יד של בצלים".

 

רשימת מקורות:

ז. עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תש"ס (259-262).
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה (עמ' 164-167).
י. פליקס, י. פליקס, עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל (86-96).
י. פליקס, 'משנת שביעית', הוצאת ראובן מס, ירושלים, תשמ"ז, עמ' 123-126.

לעיון נוסף:

ח. צ. אלבוים, תשע"ד, מסורת צמחי המשנה – לחקר פרשנות הריאליה – היווצרותה ומסירתה, עבודה לשם קבלת תואר ד"ר, בר אילן (עמ' 202-204).
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התאנה. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, (עמ'  123-126). לקריאה לחץ כאן
באתר "צמח השדה": "אורן ירושלים", "אורן הצנובר", "חרוב מצוי", "פיקוס השקמה".

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר