טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
הוסיפו עליהן אלכסין, ואיצטרובלין, מוכססין, ובנות שוח - אצטרובלים
"מתניתין: אלו דברים אסורים למכור לגוי אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרות ולבונה וותרנגול הלבן ... גמרא: מאי איצטרובלין? תורניתא. ורמינהו: הוסיפו עליהן אלכסין, ואיצטרובלין, מוכססין, ובנות שוח. ואי סלקא דעתך איצטרובלין תורניתא, תורניתא מי איתא בשביעית? והתניא זה הכלל: כל שיש לו עיקר יש לו שביעית, וכל שאין לו עיקר אין לו שביעית? אלא אמר רב ספרא: פירי דארזא, וכן כי אתא רבין א"ר אלעזר פירי דארזא" (עבודה זרה, יד ע"א).
גמרא: ומבררים את האמור במשנתנו, מַאי [מה] פירוש "אִיצְטְרוּבָּלִין"? הוא הצמח הקרוי תּוֹרְנִיתָא. וּרְמִינְהוּ [ומשליכים, מקשים מברייתא] ששנינו בה: הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן לעניין איסור שביעית: אַלֶכְּסִין וְאִיצְטְרוּבָּלִין, מוּכְסָסִין וּבְנוֹת שׁוּחַ; וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ [ואם עולה על דעתך] לפרש שאִיצְטְרוּבָּלִין פירושו תּוֹרְנִיתָא, תּוֹרְנִיתָא מִי אִיתָא [האם יש] בה איסור בַּשְּׁבִיעִית? וְהָתַנְיָא [והרי שנויה ברייתא], זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִיקָּר שיש לו שורשים יֵשׁ לוֹ דין שְׁבִיעִית, וְכָל שֶׁאֵין לוֹ עִיקָּר אֵין לוֹ דין שְׁבִיעִית, ותורניתא זו אין לה שורשים! אֶלָּא אָמַר רַב סָפְרָא: תורניתא היא פֵּירֵי דְּאַרְזָא [פירות הארז]. וְכֵן כִּי אֲתָא [כאשר בא] רָבִין מארץ ישראל אָמַר בשם ר' אֶלְעָזָר: איצטרובלין הוא פֵּירֵי דְּאַרְזָא [פירות הארז]. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)
שם עברי: אצטרובל שם באנגלית: Cone שם מדעי: Strobilus
נושא מרכזי: מהם איצטרובלין?
מהם "אלכסין"? - "הוסיפו עליהן אלכסין, ואיצטרובלין, מוכססין, ובנות שוח" (עבודה זרה, יד ע"א).
מהם "מוכססין"? – "הוסיפו עליהן אלכסין, ואיצטרובלין, מוכססין, ובנות שוח" (עבודה זרה, יד ע"א).
מהן "בנות שוח"? "נדר מן הכלכלה והיו בה בנות שוח" (נדרים, כז ע"א).
מעיון בדברי הגמרא התשובה לשאלה מהו איצטרובל נראית לכאורה פשוטה כלומר האיצטרובל הוא תורניתא. אך כאן נשאלת השאלה מהי תורניתא זאת? במאמר "מאי איצטרובלין? תורניתא" (עבודה זרה, יד ע"א)) אני מנסה להתמודד עם השאלה בעזרת מקורות שונים ואף סותרים. מתוך השוואה למינים המובאים ברשימה בברייתא ניתן לשער ברמה גבוהה למדי של ביטחון שהכוונה איננה לעץ תורניתא עצמו אלא לפרי הנושא את שמו. השם "אצטרובל" מופיע גם כשם של כלי במשנה בזבים (פ"ד מ"ב): "הקיש על המריש ... על התנור ועל הים ועל אצטרובל ועל חמור של רחים של יד ועל סאה של רחים של זיתים רבי יוסי אומר אף על קורת הבלנין טהור". מפרש הרמב"ם: "ואצטרוביל עגול של עץ מניחין תחת הרחים כדי שיורמו מעל הארץ בעת הטחינה וגם הוא בנוי בקרקע". את האצטרובל כחלק מהרחיים אנו פוגשים גם במשנה בבבא בתרא (פ"ד מ"ג): "המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא את המפתח ... מכר את האיצטרובל אבל לא את הקלת ולא את התנור ולא את הכירים וכו'". גם כאן מפרש הרמב"ם באופן דומה: "ואצטרוביל, עץ כעין רחים שעליו מעמידים את הרחים לטחינה". האצטרובל בלשון המשנה הוא כנראה האיסטרוביל המוזכר בגמרא (בבא בתרא, כ ע"ב): "מרחיקין את הריחים ג' מן השכב, שהן ארבעה מן הרכב וכו'. מאי טעמא? משום טיריא. והא תניא: ושל חמור שלשה מן האיסטרוביל שהן ארבעה מן הקלת; התם מאי טיריא איכא? אלא משום קלא"(1). מפרש הרשב"ם: "איצטרובלא - הוא מושב הריחים שבתוך קליפת העץ שקורין צרק"א". ד"ר מ. קטן מתרגם cerche = מסגרת עץ לריחיים.
לדעת החוקרים ששאבו מידע ממקורות היסטוריים, תיאורים גרפיים וממצאים ארכיאולוגיים הריחיים המתוארים במקורות שציטטתי הם מהסוג "ריחיים פומפיות" (תמונה 1) שהיו נהוגים בתקופה הרומית. הצעתם אינה עולה בקנה אחד עם תאור הריחיים על ידי הרמב"ם. מפירושי הרמב"ם משתמע שלריחיים היו שלושה חלקים משום שלשיטתו האיצטרובל היה הבסיס שעליו עומדים הריחיים. הדעה המקובלת במחקר היא שהריחיים הנקראים בלשון חז"ל ריחיים של חמור (בלטינית asinarius mola) בנויים משני חלקים – השכב והרכב. השכב הוא כנראה האצטרובל הנקרא כך בגלל צורתו הקונית הדומה לפרי האורן או הארז, והרכב הוא הקלת הבנוי כקונוס חלול כפול. הגרעינים נטחנו בין הקונוס התחתון של הקלת לבין האצטרובל ואילו הקונוס העליון של הקלת שימש כמשפך להכנסת הגרעינים. רחיים אלה הונעו בידי אדם או בכוח בהמה. העובדה ש"מכר את האיצטרובל אבל לא את הקלת" נובעת מכך שהאיצטרובל היה כבד בהרבה מהקלת החלולה ולכן נחשב חלק מטחנת הקמח. ההרחקה המתבקשת של הריחיים מהכותל היא בגודל קבוע של שלושה טפחים אלא שהקלת הממוקמת על קונוס האיצטרובל רחוקה יותר מהכותל. מפרש הרשב"ם (בבא בתרא, יז ע"א): "ריחים - קשין לכותל שמנידין את הקרקע בגלגול חבטתו. מן השכב - היא הריחים התחתונה. הרכב - היא העליונה הרוכבת על זו והיא קצרה טפח מן התחתונה".
תמונה 1. חלקי ריחיים פומפיות צילם: Eitan Ferman
זיהוי וודאי של הפירות (או אולי עצים) ששימשו לפולחן ע"ז המתוארים בסוגיה קשה עד בלתי אפשרי. רב ספרא ורבי אלעזר מזהים את האיצטרובלין עם פירות הארז אך השאלה היא למי, מבין הארזים שנמנו בגמרא, הכוונה? "כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסות כו'. אמר רב יהודה: ארבעה מיני ארזים הן: ארז, קתרום, עץ - שמן, וברוש. קתרום, אמר רב: אדרא. דבי רבי שילא אמרי: מבליגא, ואמרי לה: זו גולמיש. ופליגא דרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו וכו'" (ראש השנה כג ע"א). רש"י מפרש בסוגייתנו: "פירי דארזא – גלנ"ט". ד"ר מ. קטן ב"אוצר מפרשי רש"י" מתרגם לבלוטים. התוס' מביאים פירושים נוספים: "פירי דארזא - פ"ה גלונין והוא מאכל חזירים. ורשב"ם בשם רש"י פירש פירות אילן שקורין פין, ויש בו גרעינין ואינו ראוי לאכילה. וניחא כי גם במס' ר"ה (דף כג. ושם) פירש"י תורניתא פין ושם מדבר בגוף הארץ וכאן בפירות. והאי דקאמר בב"ב (דף פ: ושם ד"ה מה) ארז אינו עושה פירות ודאי אותו ששמו ארז אינו עושה פירות וזה שמו שטה. אנו מוצאים אם כן שתי שיטות לתאר את "פירי דארזא" – בלוטים של אלונים (תמונות 2-4) ואצטרובלים (2) של עצי מחט ממשפחת האורניים (תמונות 5-7) הנקראים על פי רש"י פין (Pinaceae). זיהוי זה הולם את מבנהו של האיצטרובל בריחיים. התיאור שבעזרתו מתאר התוס' את הבלוטים ("גלונין") כמאכל חזירים משקף את המציאות המוכרת מהחורשים בא"י בהם ניזונים חזירי הבר גם מבלוטי האלונים. מועמד נוסף להיות פרי ארז הוא הפרי של הדולב (תמונה 8) שהרי גם הדולב שייך לעשרת מיני הארזים תחת השם "ערמון" (ראו במאמר "ערמונים – דולבי"(.
על פי האמור לעיל ניתן לשער שהאצטרובלים האסורים במכירה לגוי הם בלוטים ו/או אצטרובלים משום שאכן הם שימשו כתקרובת בכמה פולחנים. ניתן לשרטט מכנה משותף ביניהם משום שלשני סוגי פירות אלו יש ערך דקורטיבי. שני הסוגים הם פירות יבשים שאינם נרקבים דבר המאפשר להניחם באתרי הפולחן זמן ממושך יחסית. קיים תיעוד עשיר של שימוש באצטרובלים למטרות פולחן. נמצאו שרידי אצטרובלים, ובעיקר של אורן הסלע, במקדשים ועל גבי מזבחות המתוארים בציורי קיר. נמצאו שרידי אצטרובלי אורן הסלע באיזורים שבהם אין הוא גדל ואפילו במטענן של אוניות טרופות. מנתונים אלו ונוספים הסיקו החוקרים שהתנהל מסחר של אצטרובלים שהבטיח אספקה של אצטרובלים סגורים על מנת להחליף אצטרובלים שנפתחו לאחר התייבשותם. האצטרובלים המכילים שרף ריחני שימשו על פי ההשערה כחומר בעירה וביסום במקדשים.(3)
הרחבה
שלושת סוגי הפירות שהוזכרו: אצטרובלים, בלוטים ופרי הדולב אמנם דומים זה לזה באופן שטחי, אך שונים מאד מנקודת מבט בוטנית ולא ניתן לכלול אותם בקבוצה משותפת. הבלוטים והפרי המורכב של הדולב מוגדרים כפירות המאפיינים את קבוצת מכוסי הזרע ואילו האצטרובלים שהם איברי הרבייה במערכת המחטניים אינם פרי במשמעות הרגילה. ההבדל הוא בכך שהזרעים אינם מתפתחים בתוך שחלה אלא על פני הקשקשים כדוגמת אצטרובלי האורן. בתמונות אציג דוגמאות של בלוטים ואצטרובלים המייצגים עצי בר מהארץ וסביבתה.
את פרי הדולב המזרחי אסיר מרשימת המועמדים להיות אסורים למכירה לנכרי למרות שגם הדולב נקרא ארז משום שפריו מתפרק לאחר שהוא מתייבש שלא כאצטרובלים והבלוטים. פרי הדולב נקרא פרי מורכב משום שהוא נוצר מהתפתחותם של פרחים רבים המרוכזים בתפרחת שכל אחד מהם מהם מייצר פרי (אגוזית) נפרד. כלל האגוזיות בונה את מה שנראה לכאורה כפרי אחד. לאחר ההבשלה מתפרק פרי הדולב לאגוזיות נפרדות המופצות ברוח כיחידות בודדות (ראו בתמונה 9).
 |
|
 |
|
תמונה 6. ברוש - אצטרובלים נקביים
|
|
תמונה 7. ארז הלבנון - אצטרובלים נקביים צילמה: לורי רימון
|
 |
|
 |
|
תמונה 8. פרי הדולב המזרחי |
|
תמונה 9. דולב מזרחי - פרי מתפרק
הציציות המחוברות לאגוזיות מסייעות בהפצה |
מקור עיקרי:
פרנקל, ר., "ריחיים ומתקני טחינה בספרות התלמודית – בחינתם מחדש לאור הממצא הארכאולוגי", קתדרה 110, טבת תשס"ד.
(1) פירוש: שנינו במשנה שמרחיקין את הריחים שלשה טפחים מן השכב, שהן ארבעה טפחים מן הרכב וכו'. ואומרים: מאי טעמא [מה טעם] מרחיקים את הריחיים? משום טיריא [התנודה], הזעזוע שהם גורמים. ושואלים: והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: ושיעור ההרחקה בריחיים של חמור (מבנה שהריחיים מונחים עליו) שלשה מן האיסטרוביל (החלק התחתון של הריחיים) שהן ארבעה מן הקלת (האפרכסת ששופכים בה התבואה); התם מאי טיריא איכא [שם מה זעזוע יש בזה]? אלא יש לפרש שסיבת ההרחקה היא משום קלא [הקול] שגורם נזק לכותל.
(2) ב"הרחבה" מובא תאור בוטני של הבלוטים והאצטרובלים.
(3) מרדכי כסלו, 'אורן הגלעין בתרבות ובמסורת', רתם – כתב עת לנושאי שדה בוטניים בארץ ישראל, 28 חשון תשמ"ט, עמ' 34-50.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
