סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה   / רפי זברגר

בבא קמא דף לח ע"ב

 

הרקע

במשנה השניה בדף הקודם למדנו שתי הלכות, אשר ננסה להבינם בדף שלנו:
1. שור של ישראל שנגח שור של גוי – פטור.
2. שור של גוי שנגח שור של ישראל, בין תם ובין מועד – משלם נזק שלם. 

 

הנושא

הגמרא כאמור מנסה להבין את ההבדל, ומדוע שור של ישראל הנוגח פטור, לעומת שור של גוי הנוגח – חייב תמיד. 
להלן הסברו של רבי אבהו: על הפסוק בספר חבקוק (פרק ג' פסוק ו'): עָמַ֣ד וַיְמֹ֣דֶד אֶ֗רֶץ רָאָה֙ וַיַּתֵּ֣ר גּוֹיִ֔ם...
ראה הקדוש ברוך הוא שבע מצוות בני נח [שבע מצוות שניתנו לגויים] ולא קיימום, עמד והתיר ממונם לישראל. 
כלומר, אחרי שראה הקדוש ברוך הוא שהגויים אינם מקיימים את שבע המצוות המוטלות עליהם, עמד ו''התיר'' את ממונם, כלומר, עשה את ממונם כאילו הפקר, ולכן - שור של ישראל שנגח שור של גוי – פטור. 
בהמשך יש כמה הסברים מקבילים להסברו של רבי אבהו על הפסוק, נתייחס לאחד מהם:
ראה הקדוש ברוך הוא שבע מצוות בני נח ולא קיימום, עמד והתירם להם. כלומר, בהסבר זה לא מתירים את ממונם של הגויים, אלא, בהבנה הראשונית אנו מבינים, כי ''שחרר'' הקדוש ברוך הוא את הגויים מכל החיובים לקיים את שבע מצוות, ומאותו רגע אינם מחויבים בקיום מצוות אלו. 
על כך שואלת הגמרא: אם כן מצינו חוטא נשכר? שהרי בגלל חטאם של הגויים שלא קיימו, אנו נותנים להם ''ג'סטה'' ופוטרים אותם מלקיים את המצוות. כלומר – כדאי לחטוא, מכיוון שבסופו של דבר הוא נתן ''שכר'' על חטאם?
עונה הגמרא, כי כוונת הדברים לא הייתה לפטור את הגויים לגמרי מלקיים את שבע המצוות, אלא, להוריד מהם את ''שכר המצוות'' – הם לא יקבלו שכר על קיום מצוותיהם. 
בסופו של מהלך, מסייגת הגמרא שוב את הדברים וקובעת כי: אין מקבלים שכר כמְצוּוֶה ועושה, אלא כמי שאינו מצווה ועושה. מהו ההבדל בין אדם העושה מכוח ציווי שנצטווה, לאדם המקיים מצוות מתוך ''החלטה אישית'' שלו? על כך מצטטת הגמרא את כללו של רבי חנינא: גדול המְצוּוֶה ועושה יותר ממי שאינו מְצוּוֶה ועושה.   
 

מהו המסר?

לכאורה, נראה כי ההיפך הוא הנכון: אדם העושה באופן עצמאי, ללא שקיבל הנחיות והוראות לעשות, הרי קיום מצוותיו נראים יותר גדולים ויותר משמעותיים, אם כן, מדוע קובע רבי חנינא, כי המְצוּוֶה ועושה, שכרו גדול יותר?
יש לומר, כי אדם אשר ציוו אותו לעשות דבר מה, יש לו ''יצר הרע'' יותר גדול שלא לקיים את הציווי. אדם אינו אוהב לקבל הנחיות והוראות. לכן – אדם כזה, אשר עושה את הדברים, רק מכוח ''ציווי מלמעלה'', קשה לו יותר, ולכן שכרו רב יותר.
את העיקרון שלמדנו זה עתה, כי לאדם קשה לקבל הנחיות, פקודות והוראות, יש לשנן היטב לכל העוסקים בחינוך. אין להרבות ולהשתמש ב''כוח הכוח''. מפקד אשר פיקודיו מקיימים את הכול רק מכוח פקודות של המפקד, ולא מכוח אישיותו ודוגמא אישית שהוא נותן, הרי שבסופו של דבר ימאסו בו ולא יעריכו ויכבדו אותו. חיילים, כמו גם תלמידים, וכמובן ילדים להורים – חייבים להבין ולהפנים את הנושא, ולא כל הזמן לקבל הנחיות מה ואיך לעשות. זו משימה לא פשוטה, אך ניתנת ללמידה. להפוך הוראה למשימה, להפוך פקודה למסר, להראות דוגמא אישית ולתת כבוד לחניך – זו השאיפה והמטרה של כל מחנך.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר