בדקינן וחזינן גברא ליתמי
בבא מציעא ע ע"א
"אמר ליה רבה... בדקינן גברא דאית ליה דהבא פריכא, ונקטינן דהבא מיניה, ויהבינן להו ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד. - אבל דבר מסוים - לא, דלמא פקדון נינהו, ואתי מריה יהיב סימנין ושקיל ליה.
אמר רב אשי: תינח אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא, אי לא משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא ניכלו זוזי דיתמי? אלא אמר רב אשי: חזינן גברא דמשפו נכסיה, ומהימן, ושמע דינא דאורייתא ולא מקבל שמתא דרבנן, ויהבינן להו ניהליה בבי דינא".
מדוע לא חשש רבה לטענת רב אשי שמא לא יימצא אדם בעל זהב? ומדוע לא סמך רבה על איש המוכר כמיהמן?
למה רבה אמר: "בדקינן גברא", ואילו רב אשי: "חזינן גברא"?
אלא שרבה ואביי היו גרים בפומבדיתא, והם לא היו סומכים על אף אחד מבני מקומם! כמבואר במסכת שבת דף קנג ע"א. בני פומבדיתא היו רמאים וגנבים, כמבואר במסכת עבודה זרה דף ע ע"א, במסכת בבא בתרא דף מו ע"א, ובמסכת חולין דף כז ע"א. אבל עשירים הם היו.
ואילו רב אשי היה דר במתא מחסיא, שהפך אותה רב בהגיעו לבבל למקום תורה (אגרת רב שרירא גאון אות פז), ומרב אשי היו במתא מחסיא שתי ישיבות (שם אות קב), והיו כולם כפופים לרב אשי (שם אות קא). בני מתא מחסיא שהיו בני תורה היו מהמנים יותר מבני פומבדיתא, אולם הם לא היו אמידים כל כך.
ואמר רבה: "בדקינן גברא" כלומר מחפשים, כי רגיל אדם להצניע את עושרו ואת זהבו – "אדם עשוי שלא להשביע את עצמו" (בבא בתרא דף קעה ע"א; סנהדרין דף כט ע"ב).
ורב אשי אמר: "חזינן גברא", כי צריך לעקוב אחריו זמן ניכר על מנת להכיר את מהמנותו, ששומע הוא דין תורה ולא נתנדה בידי חכמים.
