טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
בקלא אילן דלא עבר – איסטיס וניל הצבעים
"רבא אמר: לעולם לא פליגי רבנן עליה דרבי שמעון בן יהודה, ושאני צבע הואיל ויכול להעבירו על ידי צפון. וכי קתני התם לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו פטור, ואוקימנא כדברי הכל, בקלא אילן דלא עבר" (בבא קמא, צג ע"ב).
פירוש: רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם תפרש שלֹא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ [חולקים חכמים עליו], על ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה, שכולם סבורים שליבון הריהו שינוי לדעת ר' שמעון, וְשָׁאנֵי [ושונה] צֶבַע שאינו נחשב שינוי, הוֹאִיל וְיָכוֹל לְהַעֲבִירוֹ עַל יְדֵי צָפוֹן (סבון), וכיון שכך הרי זה כשינוי החוזר לברייתו. וְכִי קָתָנֵי הָתָם [ומה שהוא שונה שם] לֹא הִסְפִּיק לִיתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ פָּטוּר, וְאוֹקִימְנָא [והעמדנו דבר זה] כְּדִבְרֵי הַכּל, הרי זה לא בצבע סתם אלא בְּצבע הקרוי קָלָא אִילָן שלא עָבַר [עובר] על ידי סבון (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: איסטיס הצבעים שם באנגלית: Woad שם מדעי: Isatis tinctoria
שם עברי: ניל הצבעים שם באנגלית: True Indigo שם מדעי: Indigofera articulate
שם נרדף במקורות: קלא אילן (על פי חלק מהחוקרים).
נושא מרכזי: מהו קלא אילן ובמה הוא שונה מצבעים אחרים?
בעולם העתיק הייתה התכלת חומר גלם יקר ביותר שערכו היה כמשקלו בזהב. על יוקרה של התכלת אנו לומדים במסכת ציצית (פ"א הלכ"י): "שאין צובעים תכלת אלא בחלזון ... ואינו עולה אלא לשבע שנים לפיכך דמיו יקרים". על רקע ערכה הגבוה של התכלת התפתחה תעשייה אלטרנטיבית לייצור צבע זול שהשימוש בו היה לתעשיית הטקסטיל או כזיוף לצבע התכלת המקראי למטרות אונאה. הצבע האלטרנטיבי שנקרא במקורות בשם "קלא אילן" יוצר מצמחים ובעיקר מאיסטיס הצבעים וניל הצבעים. הדמיון בין שני הצבעים היה מוחלט ולא ניתן היה להבחין ביניהם במראה ולכן חז"ל הזהירו מפני הקלא אילן: "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. וכי מה ענין יציאת מצרים לכאן? אלא שלא יאמר הרי אני נותן צבעונים וקלא אילן והם דומים לתכלת ומי מודיע עלי בגלוי? אני ה' אלהיכם, דעו מה עשיתי להם למצריים שהיו מעשיהם בסתר ופרסמתים בגלוי וכו'" (ספרי במדבר פרשת שלח פיסקא קטו). על גוון התכלת והקלא אילן ראה במאמר "איסטטית היא זו". במדרש לא מפורש האם האזהרה מכוונת למוכר תכלת או לאדם המכין ציצית לשימושו האישי. על הצורך בנאמנות מיוחדת של המוכר כבר למדנו בעבודה זרה (לט ע"א). ראה במאמר "בדידי הוה עובדא דזביני תכילתא".
זיהוי הקלא אילן לא ברור די הצורך אך ייתכן והשתמשו בצמחים שונים לצורך הפקתו. הערוך פירש "קלא אילן" כ"אינדיקו". האינדיקו הוא כפי הנראה הפיגמנט אינדיגו ששימש בתעשיית הטקסטיל הקדומה ומשמש עד היום לצביעת גוונים כחולים. העדות הקדומה ביותר לתעשיית הפקת צבע האינדיגו בארץ נמצאה באפר פסולת בית מלאכה בעין בוקק. החוקרים מצאו עדויות לצבען אינדיגו בדגימות האפר והניחו כי מקור הצבע הוא צמח הניל, כנראה ניל מכסיף, הגדל עד היום באזור זה כפליט תרבות. הממצאים מתוארכים למאה הראשונה לספירה ובכך מצביעים על האפשרות שהניל גודל בארץ־ישראל עוד לפני התקופה הערבית הקדומה שנחשבה עד עתה לקדומה ביותר שהותירה עדויות ברורות לתעשיית האינדיגו (עמר ואילוז, 2009). הממצא המפורסם ביותר המעיד על השימוש באינדיגו לגיוון סיבים הוא גיזת הצמר שנמצאה במערות בר כוכבא. משמעותו של ממצא זה עדיין לא ברורה די הצורך משום שלא ברור לשם מה נועדה גיזת הצמח. הרב ד"ר מרדכי הלפרין כתב לי היום (כ"ח אב תשע"ו) שבכנס שהתקיים השנה בארה"ב, דווח כי ברוב גיזות הצמר שנמצאו במערות בר כוכבא זוהה אינדיגו ממקור צמחי אך באחת מהן זוהה המבנה המיוחד לאינדיגו המיוצר מהחילזון ארגמון (ההבדל בין הצבענים מתואר להלן).
עד למאה ה – 19 מקור האינדיגו העיקרי היה בצמחים ואילו בימינו הוא מיוצר בעיקר באופן סינטטי. הצבעים הסינטטיים דחקו את תעשיית הצבע הקדומה והיא קיימת היום באופן מצומצם בעיקר עבור תעשיית טקסטיל אורגני שהפך ללהיט בקרב "חובבי בריאות". משערים שהקלא אילן יוצר מאיסטיס הצבעים וניל הצבעים המוזכרים במקורות שונים כצמחים שמהם הפיקו צבע אלא שלא קיימת עדות מפורשת הקושרת בין צמחים אלו לבין קלא אילן. הפיגמנט המופק מהאיסטיס והניל זהה ובשניהם הוא האינדגו אלא שריכוזו בניל גבוה יותר ומגיע לפי 50. כאשר גילו האירופאים את דרכי הים להודו כמויות גדולות של הניל יובאו לאירופה והתחרו בייצור המקומי של האיסטיס ולכן נחקקו בכמה מקומות חוקים שנועדו להגן על גידול האיסטיס.
יציבות צבע ה"קלא אילן"
רבא מבדיל בין צבעים רגילים לצבע "קלא אילן" בכך שלאחרון צבע יציב שלא ניתן "להעבירו על ידי צפון" ומסיבה זו נחשבת צביעה מסוג זה כשינוי שאינו "חוזר לברייתו". צמחי הצביעה נחלקים לשלש קבוצות:
1. צמחים לצביעה ישירה - צמחים אלו יעבירו את צבעיהם לחומר הנצבע בבישול פשוט שבסופו מתקבל חומר צבוע בצבע עמיד ויציב. רק צמחים מעטים נימנים על קבוצה זו כמו למשל הרימון(1), אגוז המלך ואגוז הפקאן, ומיני אקליפטוס מסויימים.
2. צמחים לצביעה בעזרת "צרבן" - הצבעים בצמחים אלו נזקקים לחומר עזר הקושר אותם לחומר הנצבע. חומר זה מכונה "צרבן". הוא נקשר אל הסיבים של החומר הנצבע והצבע נקשר אליו. מרבית ה"צרבנים" הם מלחי מתכות כמו מלחי אלומיניום, נחושת, ברזל ובדיל. רב הצמחים המשמשים לצביעה שייכים לקבוצה זו.
3. צמחים לצביעת חיזור - חימצון - הצבע של צמחים אלו אינו מסיס במים, וצריך למצות אותו בתהליך תסיסה, תוך שליטה במידת החומציות של הנוזל. הצבע מתקבל רק לאחר חשיפת החומר הנצבע לאויר, והתחמצנותו. על קבוצה זו נמנים הצבע של איסטיס הצבעים, ניל הצבעים והתכלת שמקורה בחילזון. הצבעים המתקבלים יפים ויציבים במיוחד וכדברי הרמב"ם (הלכות ציצית, פ"ב הלכה א'): "התכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה וכו'".
צבע ה"קלא אילן" אכן נחשב לצבע יציב מאד בדומה לצבע התכלת המופק מהחילזון ארגמון קהה קוצים. רבים מסודות צביעת התכלת שאבדו מאז שנגנזה מתבררים בעזרת מחקר צביעת "קלא אילן" המוכרת יותר. ז. עמר(2) סבור שהתאור של הרמב"ם לתהליך צביעת התכלת מבוסס על מה שהיה ידוע לו לגבי צביעה בעזרת איסטיס ("קלא אילן"). הוא מוכיח זאת מדברי הרמב"ם (שם): "תכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכוחל, וזו היא דמות הרקיע, הנראית לעין בטהרו שלרקיע. והתכלת האמורה בציצית, צריך שתהא צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביפיה, ולא תשתנה. וכל שלא נצבע באותה הצביעה, פסול לציצית, אף על פי שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באסטיס או בשאר המשחירין, הרי זה פסול לציצית". כתב ז. עמר:
"... אולם לצורך לימוד הצביעה לא הייתה מניעה מבחינתו של הרמב"ם להדגים את הצביעה באמצעות דרך צביעת הקלא-אילן, שהרי אין הבדל בין התכלת לתחליף - שניהם מכילים את אותו צבען, ותהליך הצביעה מהם הוא זהה לחלוטין. בניסויי צביעה שערכנו עם איסטיס הצבעים וניל הצבעים באמצעות שיטות המודרניות המקובלות בארגמון קהה-קוצים, וכן בשימוש בחלופות הטבעיות כמו צמחי ה'אהלה', קיבלנו תוצאות יפות של גוון תכלת עמיד, בדומה לתוצאות שהתקבלו מהחלזון".
מקור נוסף העוסק באפשרות הסרת צבע "קלא אילן" סותר לכאורה את דברי רבא: "ת"ר: תכלת אין לה בדיקה, ואין נקחית אלא מן המומחה ... ותכלת אין לה בדיקה? והא רב יצחק בריה דרב יהודה בדיק ליה, מייתי מגביא גילא ומיא דשבלילתא ומימי רגלים בן ארבעים יום, ותרי לה בגווייהו מאורתא ועד לצפרא, איפרד חזותיה פסולה, לא איפרד חזותיה כשרה; ורב אדא קמיה דרבא משמיה דרב עוירא אמר: מייתי חמירא ארכסא דשערי ואפיא לה בגוויה, אישתנאי למעליותא כשרה, לגריעותא פסולה ... מאי אין לה בדיקה נמי דקאמר? אטעימה"(3) (מנחות, מב ע"ב). משתמע מכאן, אם כן, שצבע "קלא אילן" עלול לדהות בהשפעת חומרים מסויימים בניגוד לדברי רבא. לשאלה זו נדרש בזמנו הרב טוקצינסקי במהלך התכתבות עם הרב הרצוג:
"... ולכאורה הלא אמרו חז"ל בב"ק (צג ע"ב) "בקלא אילן דלא עבר" הרי גם קלא אילן לא יעביר הצבע, וע"כ אמנם גם צבע קלא אילן לא יעביר, אלא שע"י שרייתו בסממנים חריפים אם כי הצבע לא עבר אינה עומדת ביפיה. ומשני שם דהא דת"ר תכלת אין לה בדיקה קאי אטעימה יעי"ש רש"י".
תשובתו של הרב טוקצינסקי היא שאמנם הצבע איננו נעלם בהשפעת החומרים אלא שאינו "עומד ביופיו" ובכך שונה מתכלת. העובדה שהצמר נותר צבוע למרות שדהה מהווה שינוי ש"אינו חוזר לברייתו" ולכן הגזלן קנאו. לענ"ד ניתן אולי להשיב שאינו דומה ניקוי פשוט ומקובל בעזרת סבון "צפון" לתהליך מורכב שאיננו נחלת האדם הפשוט. רק צבע שאינו ניתן להסרה אלא בניקוי מסובך שאיננו זמין עשוי להחשב שינוי "שאינו חוזר לברייתו".
בניגוד לעת העתיקה הרי שבימינו ניתן בעזרת המכשור המודרני להבחין בין צבענים (פיגמנטים) צמחיים והצבען מהחילזון (ארגמון קהה קוצים) משום שהם אינם זהים ברמה המולקולרית. מולקולת הצבען של הארגמון (די-ברומו-אינדיגוטין) מכילה בעת המיצוי גם אטומים של ברום. אטומים אלו משתחררים במהלך התהליך (למשל בחשיפה לשמש לצורך קבלת הגוון הכחול) אך תמיד יש חלק קטן מאד מהמולקולות ששרדו בהם אטומים של ברום. לעומת זאת הצבען הצמחי הוא אינדיגו (אינדיגו טין) בלבד ללא אטומי ברום.
אינדיגו סינטטי צילם: Loggie-log
הרחבה
ניל מכסיף (ניל הצבעים)
הניל הוא שיח בגובה 1-2 מ'. הוא עשוי להיות חד שנתי, דו-שנתי או רב-שנתי כתלות באקלים האיזור בו הוא מגודל. הניל בעל עלים מורכבים מנוצים בצבע ירוק בהיר ותפרחות בצבע ורוד או סגול. הניל הוא קטנית ולכן ניתן להשתמש בו במחזור הזרעים בשדה לצורך טיוב הקרקע והעשרתה בתרכובות חנקן.
את הצבע מפיקים מהעלים על ידי השרייתם במים והתססתם על מנת שהגליקוזיד אינדיקן הנמצא בהם באופן טבעי יהפוך לתרכובת אינדיגוטין הכחולה. האינדיגוטין הוא גם התרכובת המופקת מהארגמון הקהה קוצים ומעניקה לצמר את צבע התכלת. מערבבים את המשקע המתקבל מהעלים המותססים עם בסיס חזק כמו בורית ודוחסים אותו לקוביות שאותן מייבשים וטוחנים לאבקה. האבקה משמשת כבסיס לייצור גווני כחול שונים שאותם מקבלים בעזרת תוספת של חומרים שונים. מוצא הניל לא ידוע אך היום בעקבות הפצתו על ידי האדם הוא נמצא באסיה הטרופית והממוזגת וחלקים מאפריקה.
.jpg)
ניל מכסיף (ניל הצבעים) צילם: Kurt Stüber
איסטיס הצבעים
אסטיס הצבעים הוא מין במשפחת המצליבים הקרוב לאסטיס המצוי. האסטיס המצוי נפוץ מאד בארץ ויוצר יחד עם החרדל הלבן והלפתית משטחי פריחה צהובים. אופן גידולו של אסטיס הצבעים מתאים למתואר במשנה בכלאים (פ"ב מ"ה) העוסקת בספיחי אסטיס משום שמקובל לגדל את הצמח בשדות במשך 4-5 שנים ולהניח לו להתרבות מזרעים. מוצא האיסטיס הוא בערבות ובאיזורים המדבריים של הקווקז, מרכז אסיה עד מזרח סיביר ומערב אסיה. היום הוא נפוץ בדרום מזרח וחלקים ממרכז אירופה. בעת העתיקה גידלו אותו ברחבי אירופה ובמיוחד במערב ובדרום.
 |
|
 |
איסטיס – פריחה
צילם: Pethan |
|
איסטיס - תרמילים
|
(1) תפקיד קליפת הרימון בצביעה מובא בתוס' (גיטין, יט ע"ב): "מיא דנרא - פי' ר"ח מי קליפת רימון וכן בערוך".
(2) "צביעת תכלת על פי הרמב"ם ושימוש בסממני צביעה טבעיים", המעיין גיליון תמוז תשע"ג.
(3) פירוש: לתכלת אין בדיקה (להבחין בין תכלת מחילזון ל"קלא אילן") ולכן צריך לקנותה ממומחה. מקשה הגמרא: האם אין לתכלת בדיקה והרי רב יצחק בנו של רב יהודה בדק אותה. הוא הביא אלום, מי תלתן ומי רגלים (שתן) בני 40 יום והשרה את התכלת בתוכם מערב עד בוקר. אם הצבע דהה הרי שאין זו תכלת אלא קלא אילן ואם הצבע נשאר כפי שהיה הרי זו תכלת כשרה. לרב אדא היתה שיטת בדיקה שונה. הוא הביא שאור קשה מעיסת שעורים, הניח בו את התכלת ואפה אותם. אם הצבע השתנה לטובה זו תכלת אמיתית ואם השתנה הצבע לרעה מדובר ב"קלא אילן". מתרצת הגמרא: כוונת הברייתא ש"אין לה בדיקה" איננה לגבי שינוי הצבע אלא שאין ידוע אם השתמשו בצבע לבדיקה ("טעימה") ולכן הפסול הוא משום שלא לשמה.
רשימת מקורות:
הרב מ. בורשטיין, התכלת, הוצאת ספרייתי. עמ' 71-77, 43-48
לעיון נוסף:
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי חיים צבי אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 35-40). ראה תיאור נרחב של השיטות השונות לזיהוי האסטיס.
ז. עמר, גוון התכלת על פי הרמב"ם, המעין נב/2 תשע"ב, עמ' 77-87. ראה כאן.
ז. עמר וד. אלוז, "מתקן התעשייה בעין- בוקק: מפעל להפקת אינדיגו מהצמח ניל?", מחקרי יהודה ושומרון, יח (תשס"ט), עמ' 223
אסטיס מצוי וניל מכסיף באתר צמח השדה.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
