טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
רבי יהודה אומר: איסטטית היא זו – איסטיס הצבעים
"ואבל אמרו להם: היאך אתם מעידין? שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני, הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם. באו אחרים והזימום, באו אחרים והזימום, אפילו מאה כולם יהרגו; רבי יהודה אומר: איסטטית היא זו, ואינו נהרג אלא כת הראשונה בלבד" (מכות ה ע"א).
שם עברי: איסטיס הצבעים שם באנגלית: Woad שם מדעי: Isatis tinctoria
שם נרדף במקורות: קלא אילן (על פי חלק מהחוקרים).
נושא מרכזי: מה פירוש המושג איסטטית?
המשנה עוסקת בדינם של עדים המזימים בזו אחר זו כתות רבות של עדים שבאו להעיד על מעשה רצח. לדעת ת"ק מקיימים בכל הכתות דין "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" והורגים את כל הכתות שהוזמו. רבי יהודה חולק וסובר שניתן לקיים דין הזמה רק בכת אחת (על פי פירוש הגמרא) משום שעדים המזימים כתות רבות נקראים "איסטטית". מפרש רש"י: "איסטטית היא זו - הכת הזאת כת של עדות סרה וסטיא היא כך נטלו עצה ביניהם להזים את כל הבא להעיד עליו". על פי פירוש רש"י ההזמה הסידרתית מחשידה את העדים המזימים ולכן הם מאבדים את נאמנותם.
הרי"ף (מכות ב' ע"א) מפרש את המושג "איסטטית" כנובע מהמילה איסטסיס שהוא מקור לצבע כלשהו: "ופליג רבי יהודה, וקאמר: איסטסיס היא זו כלומר: וכי זו עדות יורה של איסטסיס היא, שכל הנוגע בה יצטבע, ואין נהרגת אלא כת הראשונה בלבד. הרמב"ן (כאן) מפרש בדרך זו אך בלשון מעט שונה: "ר' יהודה אומר איסטטית היא זו. כלומר: זאת הכת צבעת היא, שהיא צובעת את הארץ בדם, כאדם שצובע בסטיס וקוצה וכו'". אם נקבל את הקביעה (להלן) שהאיסטיס צובע בשחור או בכחול עלינו להבין שכוונת הרמב"ן האומר: "זאת הכת צבעת היא, שהיא צובעת את הארץ בדם וכו'" היא לדמות את מעשי המזימים לצובע באיסטיס רק לגבי עצם מעשה הצביעה ולא לגוון הצבע, משום שצבע הדם שונה, כמובן, מצבע האיסטיס.
מתוך המשנה ניתן ללמוד שאסטיס הוא צמח המשמש לצביעה. אנו מוצאים למשל לגבי איסור הוצאה בשבת: "... קליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס ופואה, כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה וכו'" (שבת, פ"ט מ"ה). "כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו. רבי יהודה אומר: אף מי שהיו ידיו צבועות אסטיס ופואה לא ישא את כפיו, מפני שהעם מסתכלין בו" (מגילה פ"ד מ"ז). אם מתוך המשניות הסקנו שהאסטיס משמש לצביעה הרי שמתוך דברי הרמב"ם נוכל, אולי, ללמוד על גוונו: "תכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול, וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע, והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה, וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית, אע"פ שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית וכו'" (היד החזקה, הלכות ציצית פ"ב ה"א). הרמב"ם בפירוש המשניות מתרגם בכל המקומות את האיסטיס ל"אלנילג" (כלאים פ"ב מ"ה, שביעית פ"ז מ"א). בפירוש על המשנה במכות (פ"א מ"ה) אומר הרמב"ם: "איסטסית היא זו גזור מן אסטיס, והוא צבע שצובעים בו כעין תכלת ונקרא בערבי נל"ג פירוש זה אמר כאילו עדות אלה המזימין יורה של צבעים כל מה שנגע בה יצטבע וכו'".
מעיון ראשוני בדברי הרמב"ם נראה, לכאורה, שהדברים פשוטים. א. הגוון של האסטיס הוא תכלת הדומה לרקיע. ב. האיסטיס הוא ניל הצבעים (Indigofera tinctoria) או כפי שהוא נקרא היום ניל מכסיף ובאנגלית Indigo. שתי מסקנות אלו משלימות זו את זו שהרי האינדיגו הוא כחול. כך גם מפרש רבי עובדיה מברטנורא (כלאים פ"ב מ"ה): "אסטיס - צבעו דומה לתכלת קורין לו בערבי ני"ל ובלע"ז אנדיק"ו, ורגילים שכורתים אותו וחוזר וצומח, ומה שצומח פעם שנייה נקרא ספיח. אי נמי מה שצומח מן הזרע הנופל בשעת קצירה קרוי ספיח".
למעשה שני נושאים אלו נתונים למחלוקת ועל כך נדון בקצרה להלן:
א. הר"י קאפח (במהדורת פירוש המשניות, כלאים פ"ב מ"ה) יוצא נגד המתרגמים שהוסיפו דברים שאינם בדברי הרמב"ם (הוא חולק, כמובן, על פירוש הרע"ב). לדעתו אכן האסטיס הוא הניל אלא שהאסטיס צובע בשחור ולא בתכלת. רק לאחר שהצבע דוהה הוא נראה דומה לתכלת. הר"י קאפח מוכיח זאת מדברי הרמב"ם במורה נבוכים (ח"א פע"ג בהקדמה בתרגום מיכאל שוורץ): "אלא האל הנהיג מנהג, שהצבע השחור, למשל לא ייווצר אלא בשעה שהבגד בא במגע עם הניל וכו'".(1) הוכחות נוספות מביא הר"י קאפח מדברי הרמב"ם: "... כעין הרקיע, כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין וכו'" כלומר שהאסטיס דומה לשאר המשחירין. בהלכה הבאה (הלכות ציצית פ"ב ה"ב) אומר הרמב"ם: "ודמו שחור כדיו וכו'".
מקור נוסף נמצא בבמדבר רבה (וילנא) (פרשת במדבר פרשה ב' ז'): "באותות, סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן, מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו ... יששכר ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול ומצוייר עליו שמש וירח על שם ומבני יששכר יודעי בינה לעתים". גם רש"י מפרש: פתיל תכלת - על שם שכול בכורות. תרגומו של שכול תכלא. ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב וכו' (במדבר פרק טו מ"א).
בניגוד לגישה הקובעת שהתכלת שחורה משתמע ממקורות אחרים שצבע התכלת הוא כחול. הגמ' בבבא מציעא (סא ע"ב) אומרת: "אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית, יציאת מצרים גבי ציצית, יציאת מצרים במשקלות? אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית, וממי שטומן משקלותיו במלח, וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא". מפרש רש"י: "קלא אילן - צבע הדומה לתכלת, ורחמנא אמר פתיל תכלת, ותכלת דמיו יקרים, שצבוע בדם חלזון שאינו עולה מן הים אלא אחת לשבעים שנה". הקלא אילן מזוהה עם צמחים מהם מפיקים אינדיגו שצבעו כחול וא"כ גם התכלת היא בצבע כחול. רבים מבין החוקרים סוברים שהאסטיס והניל הם המקור לצבע שבעזרתו ניתן היה לזייף את תכלת הציצית. הראיות לשיטות אלו מהוות בעקיפין ראיות לכך שאכן צבע האיסטיס הוא כחול. בנושא "קלא אילן" נדון, אי"ה במקומו אך ניתן לעיין במאמרו של שלמה שיינמן (חלק ב' סעיף י"ד) שבו הוא מביא סדרה ארוכה של ראיות לזיהוי "קלא אילן" עם האיסטיס וניל הצבעים.
סיוע נוסף לדעה שהתכלת היא בצבע כחול ניתן למצוא בדברי המדרש: " ... ר' מאיר אומר: מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלין עליו כאילו הקביל פני השכינה, תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, כענין שנאמר כאבן ספיר כמראה דמות כסא וגו'" (מדרש אגדה (בובר) במדבר פרק ט"ו ל"ח). ההשוואה לצבע הים רומזת על צבע כחול.
רבו המחלוקות והכותבים בסוגית צבע התכלת ולא נאריך יותר אך נראה שנקודת המוצא העיקרית, לדעות השונות, היא קביעת צבעו של הרקיע המהווה מודל לצבע התכלת. משפט המבטא היטב את הקשר בין שני משתנים אלו נמצא ברמב"ם בפיהמ"ש: "ניל בלשון ערבי, והוא דבר שצובעין בו כעין הרקיע". השאלות שיש לברר הן באיזו שעה ביום יש להשוות את הצבע לרקיע ואפילו באיזה מקום גיאוגרפי משום שצבע השמים איננו אחיד במקומות שונים בעולם.
בדברי הרמב"ם קיימת, למעשה, סתירה פנימית משום שמחד גיסא, לדבריו, התכלת היא "דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע" כלומר כאשר השמים בהירים, ומאידך גיסא, לפחות לכאורה, מדמה את האיסטיס לשאר המשחירין. ייתכן להסביר שאין סתירה בדברי הרמב"ם ובאמת לדעתו התכלת היא בצבע כחול כ"טהרו של רקיע" אלא שצבע זה הוא הצבע של פתיל התכלת הצבוע. הביטויים "בשחור ושאר המשחירין" הם חומרי הצבע עצמם כאשר הם נמצאים באופן מרוכז לפני השימוש. התיאור "דמו שחור" מתייחס לצבע התכלת לפני השימוש כפי שניתן לראות גם היום כאשר מפרידים את נוזל הצבע מהחלזונות ומרכזים אותם במיכל משותף. הצביעה בנוזל שחור זה נותנת לנו בסופו של דבר את הצבע הכחול.
ראיה לכך שאכן לדעת הרמב"ם האסטיס צובע בכחול ניתן, אולי, למצוא בדבריו בהלכות שבת פ"ט הי"ד: "העושה עין הצבע הרי זה תולדת צובע וחייב, כיצד כגון שנתן קלקנתוס לתוך מי עפצא שנעשה הכל שחור, או שנתן אסטיס לתוך מי כרכום שנעשה הכל ירוק וכן כל כיוצא בזה וכו'". כוונת הרמב"ם לומר שלא רק צובע חייב אלא גם מי שגורם לשינוי בגוון צבע קיים. אם נתן אסטיס לתוך מי כרכום(2) שהם צהובים מתקבל צבע ירוק וחייב. מעיון בטבלאות של ערבוב צבעים ניתן ללמוד שהצבע שיש לערבב עם צהוב על מנת לקבל ירוק הוא הכחול.
על פי הסבר זה בדברי הרמב"ם ייתכן ולמעשה אין מחלוקת בין המקורות השונים בסוגיה זו וכל אחת מהן מדגישה פנים אחרות של הצבע. תומכי הצבע הכחול מתייחסים לצבע כפי שהוא נראה בציצית עצמה ואילו תומכי הצבע השחור עוסקים בחומר הצבע עצמו לפני השימוש.
.jpg)
בקבוקי צבע חלזון התכלת בעת רכישתם מידי דייגים בקרואטיה.
התמונה באדיבות עמותת פתיל תכלת
לאור הדיון למהותו של צבע התכלת והדמיון לים ולרקיע נביא את דבריו של הרב יונתן ברויאר ז"ל (מזמרת הארץ עמ' 96-97) ככתבם: "מפני מה ציבעו תכלת? אמר ר' מאיר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעים? שהתכלת דומה לים, והים דומה לרקיע, והרקיע דומה לכיסא הכבוד, ומתוך שרואה את הציצית - נזכר בקב"ה. (מדרש תנחומא שלח). על דברי ר' מאיר יש לשאול, מדוע מדמה את הציצית לים ולרקיע דווקא? נראה את עומק דברי ר' מאיר. לים ולרקיע אין צבע משלהם. הם למעשה שקופים. זו תכונתם הפנימית שהם כמו מראה מקבלים את צבעם מהדרגה המשפיעה עליהם. הים מקבל את צבעו מן הרקיע שמעליו, וכך גם הרקיע משקף את כיסא הכבוד. הציצית מחנכת ומלמדת אותנו במידה של ענווה, לשמוע ולקבל את השכינה שמעלינו. וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה'".
ב. גם השאלה מהו הניל והאם הוא אכן זהה לאסטיס סבוכה מאד ולא נוכל לתת לה מענה חד משמעי. משערים שהיו שני צמחים שמהם הפיקו את הצבען אינדיגו, איסטיס הצבעים וניל הצבעים (Indigofera tinctoria), אך ייתכן ובערבית בתקופת הרמב"ם לא הבחינו בין המינים ושניהם נקראו ניל. ניל הצבעים הוא שיח טרופי ממשפחת הפרפרניים העשוי להיות חד שנתי, דו שנתי או רב שנתי על פי תנאי האקלים באזור גידולו. תפוצתו היא בארצות המזרח וקיים ויכוח האם בזמן המשנה והתלמוד גידלו אותו גם בארץ ישראל או שהוא יובא מהודו. כוח הצביעה של הניל גדול פי 50 מזה של האסטיס.
אסטיס הצבעים הוא מין במשפחת המצליבים הקרוב לאסטיס המצוי. האסטיס המצוי נפוץ מאד בארץ ויוצר יחד עם החרדל הלבן והלפתית משטחי פריחה צהובים. אופן גידולו של אסטיס הצבעים מתאים למתואר במשנה בכלאים (פ"ב מ"ה) העוסקת בספיחי אסטיס משום שמקובל לגדל את הצמח בשדות במשך 4-5 שנים ולהניח לו להתרבות מזרעים.
.jpg)
תמונה 1. ניל מכסיף (ניל הצבעים) צילם: Kurt Stüber
 |
|
 |
איסטיס – פריחה
צילם: Pethan |
|
איסטיס - תרמילים
|
(1) תודה לידידי ד"ר אברהם ליפשיץ על הפניית תשומת ליבי להערת הר"י קאפח.
(2) ראה עוד על הכרכום בפורטל הדף היומי.
רשימת מקורות:
הרב מ. בורשטיין, התכלת, הוצאת ספרייתי. עמ' 71-77, 43-48.
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 46-47.
לעיון נוסף:
חיים צבי אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי חיים צבי אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 35-40). ראה תיאור נרחב של השיטות השונות לזיהוי האסטיס.
זהר עמר, גוון התכלת על פי הרמב"ם, המעין נב/2 תשע"ב, עמ' 77-87. ראה כאן.
אסטיס מצוי וניל מכסיף באתר צמח השדה.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
