טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
בדידי הוה עובדא דזביני תכילתא - ארגמון קהה קוצים
"רב הונא בר מניומי זבן תכילתא מאנשי דביתיה דרב עמרם חסידא. אתא לקמיה דרב יוסף לא הוה בידיה, פגע ביה חנן חייטא, א"ל: יוסף עניא מנא ליה? בדידי הוה עובדא דזביני תכילתא מאנשי דביתיה דרבנאה אחוה דר' חייא בר אבא, ואתאי לקמיה דרב מתנא, לא הוה בידיה. אתאי לקמיה דרב יהודה מהגרוניא, אמר לי: נפלת ליד, הכי אמר שמואל: אשת חבר הרי היא כחבר, דת"ר: אשת חבר הרי היא כחבר עבדו של חבר הרי הוא כחבר. חבר שמת אשתו ובניו ובני ביתו הרי הן בחזקתן עד שיחשדו, וכן חצר שמוכרין בה תכלת הרי הן בחזקתן עד שתיפסל" (עבודה זרה, לט ע"א).
פירוש: רַב הוּנָא בַּר מַנְיוּמִי זְבַן תְּכֵילְתָא מֵאַנְשֵׁי דְּבֵיתֵיהּ [היה קונה תכלת לציצית מאנשי ביתו, אשתו] של רַב עַמְרָם חֲסִידָא [החסיד], שתכלת אין קונים אלא ממי שאפשר לסמוך עליו לגמרי, מפני שקל לזייפה בצבעים דומים וזולים יותר. אֲתָא לְקַמֵּיהּ [בא לפני] רַב יוֹסֵף לשאול האם אפשר לסמוך על האשה, לֹא הֲוָה בִּידֵיהּ [היתה בידו של רב יוסף תשובה], פְּגַע בֵּיהּ [פגש בו] חָנָן חַיָּיטָא [החייט] את רב הונא בר מניומי, אָמַר לֵיהּ [לו] כששמע את הסיפור: יוֹסֵף עָנְיָא מְנָא לֵיהּ [יוסף העני, המסכן, מנין לו] לדעת תשובה לשאלה זו? בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא [בי היה מעשה], דִּזְבִינִי תְּכֵילְתָא מֵאַנְשֵׁי דְּבֵיתֵיהּ [שקניתי תכלת מאנשי ביתו, מאשתו] של רַבְּנָאָה אֲחוּהּ [אחיו] של ר' חִיָּיא בַּר אַבָּא, וַאֲתַאי לְקַמֵּיהּ [ובאתי לפני] רַב מַתָּנָא לשאול, לֹא הֲוָה בִּידֵיהּ [היתה בידו תשובה], אֲתַאי לְקַמֵּיהּ [באתי לפני] רַב יְהוּדָה מֵהַגְרוֹנְיָא, אָמַר לִי: נָפַלְתָּ לְיָד (לידי), כלומר, בעל כרחך אתה נזקק לשמועתי, שאני יודע תשובה לשאלה זו, הָכִי [כך] אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר. ומעירים: תָּנֵינָא לְהָא [שנינו את זה], דְּתָנוּ רַבָּנַן [ששנו חכמים בברייתא]: אֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר, עַבְדּוֹ שֶׁל חָבֵר הֲרֵי הוּא כְּחָבֵר, ולכן חָבֵר שֶׁמֵּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן של כשרות כמו החבר בעצמו עַד שֶׁיֵּחָשְׁדוּ כלומר, עד שיתגלה שאינם נאמנים. וְכֵן חָצֵר שֶׁמּוֹכְרִין בָּהּ תְּכֵלֶת בקביעות, הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָן עַד שֶׁתִּיפָּסֵל שיתברר שיש רמאות שם. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)
שם עברי: ארגמון קהה קוצים שם באנגלית: Banded Dye-Murex
שם מדעי: (Hexaplex trunculus (Murex trunculus
שם נרדף במקורות: חילזון
נושא מרכזי: ממה נבע החשש בעת קניית תכלת ממקורות לא ידועים?
לנושאים נוספים העוסקים בארגמון קהה קוצים (תכלת) - הקש/י כאן.
התכלת או ליתר דיוק צמר צבוע תכלת שימש בתקופת הספור המובא בגמרא אך ורק להכנת פתיל תכלת לציצית. צבע זה הוכן ממיצוי נוזלי שקוף (בעת ההפרדה) של הבלוטה התת זימית של החלזון ארגמון קהה קוצים. האדמו"ר מרדזין (רבי גרשון העניך ליינער, תקצ"ט - תרנ"א; 1839 - 1891), שהיה חלוץ מחדשי צביעת התכלת, סבר שהתכלת הופקה מהרכיכה הימית דיונון ולאחריו טען הרב הרצוג (לאחר שנכשל בהשגת צבע תכלת מהארגמון קהה הקוצים) שהמקור הוא הסגולית הדו-גונית. בהסתמך על עדויות רבות אנו סוברים היום שהתכלת המקורי הוא מהחלזון ארגמון קהה קוצים. מינים אחרים של ארגמונים שימשו להכנת צבע הארגמן והם הארגמון חד הקוצים והארגמנית אדומת הפה. זכינו ובימים אלו שוקדת עמותת "פתיל תכלת" בזיכוי כל המעוניין בקיום מצווה זו שנעלמה בתקופת הגאונים (על המועד המדויק חלוקות הדעות).
 |
|
 |
|
ארגמון קהה קוצים - קונכייה
|
|
ארגמון קהה קוצים – קונכייה מכוסה בצימדת ים
|
 |
|
 |
|
ארגמון קהה קוצים - תטולה
|
|
ארגמון חד קוצים – מקור הארגמן
|
 |
|
 |
|
ארגמנית אדומת פה – מקור הארגמן |
|
סגולית דו-גונית. הקצף מופרש על ידי החילזון ומשמש כרפסודה לצורך ציפה |
מדברי הגמרא ניתן להסיק שתי מסקנות חשובות: 1. התכלת היא חומר יקר שכדאי לזייפו ולהחליפו בחומר זול ולכן חייבים לרכשו ממקור מוסמך. 2. קיים צבע חלופי בגוון ואיכות שבמבט עין אין אפשרות להבדיל בינו לבין הצבע המקורי.
על יוקרה של התכלת אנו לומדים במסכת ציצית (פ"א הלכ"י): "שאין צובעים תכלת אלא בחלזון ... ואינו עולה אלא לשבע שנים לפיכך דמיו יקרים". הסימן של העלייה לעתים רחוקות אינו מופיע ברמב"ם ואף הראב"ד אינו משיג עליו על כך. לפיכך נקבע שאין פרט זה עקרוני ואינו מעכב ואף צויינה האפשרות שאין סימן זה אלא תכונה חולפת. למעשה לא ניתן להתעלם מטעם זה שהרי בעזרתו הברייתא מנמקת את יוקר התכלת. ד"ר זיידרמן מציין שפליניוס הזקן(1) יעץ שיצודו את החלזונות אחת לשבעה חודשים כשהם מרובים, וכן חקירה ניסיונית העלתה לאחרונה מחזוריות זו בהופעתם במיפרץ עכו. הקונכיות מתחפרות בקרקעית הים בקיץ, ועולות בעונה הקרה. סערות הים בחורף מונעות את הצייד, שניתן לערוך רק בשתי עונות בשנה, בראשית הסתו ובתחילת האביב, כשהים שקט והחלזונות מצויים בכמויות על פני קרקעית הים. לדעתי ההסבר פשוט יותר ומעוגן בתכונה ייחודית של הארגמון. בניגוד לרוב רובם של החלזונות הקדם זימאים (סדרת חלזונות מימיים) שהינם בעלי שלב זחל שחיין (ווליגר) לארגמון יש התפתחות ישרה ומן הביצה בוקע פרט צעיר הדומה להוריו וחסר כושר שחייה. בחלזונות בעלי שלב שחיין לאיסוף אין השפעה מיידית שהרי גם לאחר חיסול האוכלוסייה המקומית מגיעים פרטים צעירים (ווליגרים) בשחייה ובעזרת זרמי הים מחופים רחוקים. לעומת זאת במין בעל התפתחות ישרה, כדוגמת הארגמון קהה הקוצים, איסוף אינטנסיבי מכחיד את האוכלוסייה המקומית היכולה להשתקם רק לאחר פרק זמן ארוך מאד.
הצבע שאיתו עלולים היו להחליף את התכלת נקרא בלשון חכמים קלא אילן. "הרי אני נותן צבעונים וקלא אילן והם דומים לתכלת ומי מודיע עלי בגלוי" (ספרי, סוף פ' שלח). בסוגייתנו מפרש רש"י: "מאינשי ביתיה – אשתו, ודרך הרמאים למכור קלא אילן בשם תכלת". אגב, מתוך הדמיון בין הקלא אילן לתכלת הסיק הרב הרצוג מהו צבע התכלת. דברי המדרש והאזהרה החמורה מצביעים על כך שבתקופה זו מלאכת חיקוי התכלת הייתה עדיין בעיצומה והייתה מוכרת למחבר. גם ההתלבטות הרבה בקשר לאמינות מוכרי התכלת מצביעה על בעייתיות בתחום. החשד היה גדול ולכן היה צריך לחתום את התכלת בעזרת שתי חותמות לפחות, באופן שלא ניתן יהיה להחליפה מתוך הכלי בו נשמרה: "אמר רב: חבי"ת אסור בחותם אחד, חמפ"ג מותר בחותם אחד: חלב, בשר, יין, תכלת וכו'" (עבודה זרה לט ע"א). רש"י: "אסורין בחותם אחד - לשגר ביד עובד כוכבים דכיון דבשר ותכלת דמיהן יקרים טרח ומזייף להחליפם ועל היין לנסכו ואחלב פריך לקמן".
לדמיון בין התכלת והקלא אילן וחוסר היכולת להבחין ביניהם יש נפק"מ בתחום אחר שאינו קשור למעשי מרמה: "רב נתן בר אביי איתבד ליה קיבורא דתכלתא, אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: אית לך סימנא בגויה? אמר ליה: לא, אית לך טביעות עינא בגויה? אמר ליה: אין, אם כן זיל שקול"(2) (חולין, צה ע"ב). מפרש רש"י: "תכלתא - צריך להכירה שלא תתחלף בקלא אילן". משיחה זו אנו לומדים שהגוון של התכלת והקלא אילן היה דומה ולכן היה צורך בטביעת עין לגבי צורת הפקעת.
הרחבה
האיסוף
איסוף החלזונות לצביעת התכלת התבצע בשתי צורות ואת שתיהן ניתן לשחזר גם היום. הצורה הראשונה והפשוטה יותר הייתה באופן ידני והיא יועדה לפרטים שחיו על סלעי החוף במים רדודים פחות או יותר. שיטת האיסוף השניה מתוארת באופן מפורט בכתביו של פליניוס הזקן והיא יועדה לחלזונות במים העמוקים. הארגמונים הם חלזונות טורפים הנמשכים לריח בשר מכל סוג שהוא. מזונם העיקרי הוא רכיכות ממינים שונים אותם הם טורפים בעזרת חדקם. החילזון מפריש בעזרת החדק חומצה הממיסה את הגיר ממנו בנוייה קונכיית הטרף ויוצר נקב בקונכייה (ראה תמונה). דרך הנקב מחדיר החילזון ארס המשתק את הרכיכה ולאחר מכן מוצץ את החלקים החיים שלה. את הארגמונים צדו על ידי ניצול התנהגות הטריפה שלהם. שילשלו למים בעזרת חבלים סלי נצרים שהכילו בשר. הארגמונים נמשכו לריח הבשר וניסו להגיע אליו בעזרת החדרת חדקיהם דרך הסדקים בסלים. לאחר כמה ימים ניתן היה למשוך למעלה את הסלים יחד עם הארגמונים הצמודים אליהם.
את הארגמונים שניצדו היה צורך לשמור בעודם בחיים עד הפקת הצבע ולכן אגרו אותם בבריכות חוף מלאות מים ששרידיהן נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות. "ת"ר: הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת ... רבא אמר: אפילו תימא שפצעו חי, מתעסק הוא אצל נטילת נשמה ... שאני הכא, דכמה דאית ביה נשמה - טפי ניחא ליה, כי היכי דליציל ציבעיה" (שבת עה ע"א). רש"י: "שתהא מראית צבעו צלולה".
כלים ששימשו בעת העתיקה לצביעת ארגמן וקונכיות שנמצאו בסיצליה צילמה: רבקה בן ששון
קל לזהות את בריכות אלו משום שבקרקעיתן מצאו קונכיות של ארגמונים בעלות נקבי טריפה שאינם אופייניים לארגמונים החיים בטבע. החזקת הארגמונים בבריכות למשך כמה ימים ללא אספקת מזון טבעי גרמה לארגמונים הלכודים לגלות התנהגות קניבלית. מציאת הקונכיות הטרופות בבריכות היא עדות ברורה לשימוש בארגמונים לצביעה. לאחר איסוף מסיבי של הארגמונים בחוף ומילוי הבריכות היה צורך להמתין זמן רב עד למבצע הצביעה הבא.
 |
|
 |
|
צלחיות - במרכז התמונה ובלוטי ים (החרוטים למטה מימין) הם מזונם הטבעי של הארגמונים |
|
נעמית - חור טריפה של ארגמון |
צבע התכלת
בניגוד לתפיסה המקובלת היום שהתכלת היא בעצם כחול סובר ד"ר זיידרמן שהתכלת היא בצבע סגול. להלן יובאו עיקרי דבריו:
מדברי הספרי משתמע שיש צורך להשתמש בשני חומרי צבע כדי לקבל זיוף מוצלח של גוון התכלת: האחד "צבעונים", שהוא צבע אדום כלשהו; והשני, "קלא אילן", שהוא צובע צמחי כחול בשם אינדיגו. תערובת אדום וכחול יוצרת סגול. המקור לקלא אילן היה האיסטיס ו/או ניל הצבעים (ראה במאמר על האיסטיס). יש להעיר שבניגוד לגוון הכחול הטהור של אינדיגו סנתטי הרי שאינדיגו צמחי מקלא אילן נוצר עם כמות משתנה (עד 15%) של צבען אדום בשם אינדירובין. מידת הצורך להוסיף "צבעונים" הייתה תלויה אפוא באיכותו של הקלא אילן.
מעניין להעיר שבמקורות מאוחרים יותר בתלמוד ובהלכה הושמט אזכור המרכיב האדום, ומכך התקבל הרושם המוטעה שהשתמשו הקדמונים בקלא אילן בלבד בזיוף התכלת ושצבע המוצר היה כביכול כחול גרידא. יש לשער שהשימוש במונח "צבעונים" ליד המלה הספציפית "קלא אילן" היה נראה מיותר בדורות מאוחרים יותר שבהם כבר לא עסקו במלאכת הצביעה של התכלת וזיופה ולכן הוא הושמט בחיבורים המאוחרים.
תימוכין לדברי המדרש הנ"ל התגלו במערה בנחל חבר שבה השתמשו לוחמי בר כוכבא באותה התקופה עצמה שבה חובר הספרי. נחשפה פקעת סיבי צמר סגולים שהייתה מיועדת לדעת החופר פרופ' י. ידין לשמש להכנת תכלת לציצית. האנליזה הכימית הוכיחה כי הצובע שבצמר הוא תערובת של ציבען אדום (כרמיל = תולעת שני) עם ציבען כחול (אינדיגו = קלא אילן). הואיל ואינם תוצרת חלזונות, הסיק כי מדובר בקלא אילן. הקדמונים אכן השתמשו בצביעה כפולה עם אינדיגו וכרמיל כדי לזייף פורפורא, וקיבלו מוצר שהיה זול לעומת פורפרא מחלזונות. הסימן שקבע הרב הרצוג מביא אפוא למסקנה שגוון התכלת לציצית היה אכן סגול, שהוא אומנם הצבע המתקבל מארגמון קהה קוצים. מחקר הצובע שמכינים מחלזון זה גילה כי אינו אלא תערובת טבעית של שתי תרכובות כימיות, כאשר האחד הוא אינדיגוטין, ציבען כחול הזהה מבחינה כימית לצובע הצמחי אינדיגו, והאחר הוא ברומו אינדיגוטין, הזהה לצבען הארגמן. העדר המרכיב הכחול בארגמן מבדיל בינו לבין התכלת, ומסביר איך גוון הארגמן נוטה לאדמדם יותר מאשר התכלת.
(1) על חלזונות הארגמן: גאיוס פליניוס סקונדוס, חקר הטבע, ספר ט, ס-סה. תרגם מלטינית: ד"ר מאיר שש
בתודה ומועדים לשמחה
(2) פירוש: רב נתן בר אביי איתבד ליה קיבורא דתכלתא [אבדה לו פקעת של חוטי תכלת לציצית], ולאחר מכן חזרה ונמצאה. אתא לקמיה [בא לפני] רב חסדא, לשאול אם החוטים הללו כשרים לציצית, או שיש לחשוש שמא הם חוטים אחרים שאינם כשרים לציצית. אמר ליה [לו] רב חסדא: האם אית [יש] לך סימנא בגויה [סימן בו]? אמר ליה [לו]: לא. חזר רב חסדא ושאל: האם אית [יש] לך טביעות עינא בגויה [טביעת עין בו]? אמר ליה [לו]:אין [כן], אמר לו רב חסדא: אם כן, זיל שקול [לך קח] אותם להשתמש בהם לציצית.
מקורות עיקריים:
ד"ר י"א זיידרמן, לחידוש מצות תכלת בציצית, תחומין ט', תשמ"ח, עמ' 423-446.
רענן, מ, 'היבטים מדעיים וכלכליים בגידול חלזונות לצביעת פתיל תכלת'. על אתר, (כתב עת בלימודי ארץ ישראל, בהוצאת מכללת יעקב הרצוג), תש"ס, חוברת ו', עמ' 63-96. לעיון במאמר:
לעיון נוסף:
ספריית עמותת פתיל תכלת
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
