סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 


שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי, אכיל, טעים בהו טעמא דחמרא – תמר מצוי 

 

"שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי, אכיל, טעים בהו טעמא דחמרא. אמר ליה: מאי האי? אמר ליה: ביני גופני קיימי. אמר: מכחשי בחמרא כולי האי? למחר אייתי לי מקורייהו. רב חסדא חזא תאלי בי גופני, אמר ליה לאריסיה: עקרינהו, גופני קני דקלי, דקלי לא קני גופני" (בבא קמא, צב ע"א).

פירוש: שְׁמוּאֵל אַיְיתֵי לֵיהּ אֲרִיסֵיהּ תַּמְרֵי [הביא לו אריסו תמרים]. אָכֵיל, טָעֵים בְּהוּ טַעֲמָא דְּחַמְרָא [אכל, טעם בהם טעם של יין]. אָמַר לֵיהּ [לו] לאריס: מַאי הַאי [מה זה]? אָמַר לֵיהּ [לו]: בֵּינֵי גּוּפְנֵי קַיְימִי [בין הגפנים התמרים עומדים] ולכן יש בהם טעם מסויים של יין. אָמַר שמואל: מַכְחֲשִׁי בְּחַמְרָא כּוּלֵּי הַאי [מכחישים ביין כל זאת כל כך הרבה] שמרגישים בתמרים טעם יין? לְמָחָר קצוץ את התמרים ואַיְיתֵי [הבא] לִי את מִקּוּרַיְיהוּ [קצה האילן] לאכילה. וכיוצא בו: רַב חִסְדָּא חֲזָא תָּאלֵי בֵּי גּוּפְנֵי [ראה באחוזתו דקלים בין הגפנים]. אָמַר לֵיהּ לַאֲרִיסֵיהּ [לו לאריסו]: עָקְרִינְהוּ [עקור אותם], את הדקלים, שכן גּוּפְנֵי קָנֵי דִּקְלֵי [הגפנים קונים את הדקלים] ומחירם מרובה יותר, ואילו דִּקְלֵי לָא קָנֵי גּוּפְנֵי [דקלים אינם קונים גפנים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: תמר מצוי   שם באנגלית: Date Palm   שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: תמרים בטעם יין?

 
תודה לד"ר עקיבא לונדון על חלקו הרב ברשימה זאת.

במאמר "הדלה הגפן על גבי תאינה" תיארתי את המנגנון שבעזרתו הדליית גפן על תאנה גרמה לחדירת טעמה ליין. לעומת זאת אין בידי הסבר לתהליך הפוך שבו לתמרים שגדלו במטע מעורב עם גפנים יהיה טעם יין. אמנם, כפי שנראה, ייתכן ולתמרים יהיה טעם יין אך מסיבות אחרות. קשה להניח שהטעם המיוחד של התמרים קשור לשינויים בהרכב המים בהשפעת נוכחות הגפנים משום שאפילו החלפת מי ההשקייה ממי קולחין או מים מליחים אל מים שפירים אינה משפיעה באופן מובהק על טעם הפרי (למרות שבחלק מהירקות יש הבדלים).

תופעה ידועה היא שתמרים מהזנים הלחים, שהיו נפוצים בבבל, מחמיצים לאחר ימים בודדים. מעט לפני ההחמצה כמות האלכהול בפרי עולה על חשבון הסוכרים בתהליך תסיסה ואז ניתן לחוש טעם ייני בפירות תמר אלו. לדוגמה טעמו הייני של מג'הול לח טרי או תמר החרב הסעודי ועוד. השלב הבא שהיה מקובל הוא להפוך אותם ליין תמרים או דיבס תמרים. באזור קומראן התגלתה גת גדולה ובקירבתה קרוב ל- 100,000 גלעני תמרים. מניחים שהיא שימשה לתעשיית יין התמרים ולא ליין ענבים שאינם גדלים בדרך כלל באזור זה. בהקשר זה נזכיר את דברי פליניוס על אחד מכ- 17 זני התמר שגדלו בארץ בעבר:

"הבא בתור המפורסם ביותר הוא הקריוטי, הם (התמרים) מספקים מזון רב, אולם גם מיץ, וממנו נוצרים עיקר היינות של המזרח, אלה משפיעים השפעה חזקה על הראש. הם לא רק רבים ונושאי פרי, הם גם המפורסמים ביותר ביהודה, ולא בכל הארץ כי אם במיוחד ביריחו. למרות שאלה הגדלים בעמקים של ארכילאיס פצאיליס לוויאס גם הם מפורסמים. התכונה הבולטת של זן זה הוא, המיץ השמנוני שהם מפרישים. הם מאוד מתוקים בדומה קצת לטעם היין וכמו זה של הדבש"(447-449, N.H. XXIV ; 27, XIII N.H.).

ניתן להציע באופן ספקולטיבי שאולי האריס הביא מתמרים אלו, שהרי רוב זני התמר בבבל היו לחים, ותלה את טעמם המיוחד בגפנים שגדלו במטע. שמואל ניצל את ההסבר המוטעה של אריסו על מנת לדרוש את סילוק התמרים. הדבר התבצע על ידי קציצת צמרת הדקל המכילה את הקור (לב הדקל) באופן הגורם בסופו של דבר להתייבשותו. אמנם דין כלאי הכרם אינו קיים בגידול עצים, אבל הקפידו לבודד את הכרמים ולא להכניס בהם שום גידול אחר הפוגע בצורות שונות ביבול.

בשיטה מקובצת מובאים דברי ה"גאון": "מקורייהו. מעיקרן כלומר שיעקרם. ואיכא דאמרי מאותן ענפים שגדלים בראש האילן שלאחר שנחתכו אותן ענפים מתייבש. גאון ז"ל". רש"י פירש: "מקורייהו - מקור שלהן ועיקרן. לשון אחר הבא לי קור שהוא רך לאכול וגדל סביב שרשיו כלומר כלה עיקרם מפני שמפסיד ונאכל את הקור". הפירוש השני תמוה ואיננו עולה בקנה אחד עם המשתמע ממקורות אחרים (ראו במאמר "דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא"). בספר המפתח של מהדורת פרנקל על מסכת בבא קמא מובא רבינו ברוך שכותב על המילה מקורייהו: "פירוש ג'מאר והוא לב שורש הדקל ולא ימצא אלא לאחר קציצה". גם בימינו נקראים לבבות דקל בשם ג'מאר (جمار).

כפי שמשתמע מהספור על שמואל ומפורש בדברי רב חסדא ערכם של הגפנים היה גבוה משל התמרים. בלשון רש"י: "גופני קני דיקלי - מדמי היין יכולין אנו לקנות קרקעות ואילו דקלי לא קני גופני אין שבחן עולה אלא לדבר מועט". העובדה שרוב הזנים היו לחים הקשתה על אפשרות שימור התמרים ולכן ערכם היה נמוך יחסית (ראו במאמר "חזי מלא צנא דתמרי בזוזא"). ככלל גידול גפנים לא היה נפוץ בבבל בניגוד לתמרים שהיו נפוצים מאד. בעבר שימשו רוב הענבים לתעשיית היין ואיכותו במישורי בבל לא הייתה טובה, כנראה בעיקר בגלל האקלים החם והלחות שיש לאורך הנהרות. המקורות השונים מהם ניתן ללמוד על ערכו של התמר נראים לכאורה סותרים. בקבוצת מקורות אחת פרי התמר נחשב לפרי זול במיוחד ומאידך גיסא כמה מקורות מצביעים על הרווחיות הגבוהה של העץ. לקושי זה נדרש התוס' (בבא קמא, צב ע"א): 

"למחר אייתי לי מקורייהו - משמע דגופני עדיפי מדיקלי. ותימה דבהאשה שנפלו לה נכסים (כתובות עט. ושם ד"ה אילני) אמר גבי נפלו לה כספים ילקח בהן קרקע, דיקלי ואילני דקלי, אילני וגופני אילני, אלמא גופני גריעי אפילו מאילני דגריעי מדיקלי. ויש לומר דבגפנים כשאדם טורח לזמר ולתקן הכרם יש בהן ריוח גדול, אבל בנכסי אשתו אם היה קונה גפנים מתוך שצריכים הוצאה מרובה לא היה הבעל חושש להוציא על נכסיה והיו הולכין לאיבוד, לפיכך טוב לקנות דקלים שאין צריכין יציאה, וממילא אתי בהו שבחא, וטוב הוא לשניהם. ועוד מפרש ר"ת בהמוכר את הספינה (ב"ב פב. ושם ד"ה מתקיף) דפירי דדיקלא מתקיימין טפי מאילני וגופני ובנכסי מלוג של אשה בעינן דבר המתקיים יותר".

בתשובתו הראשונה מתייחס התוס' להשקעה המועטה יחסית הנדרשת בגידול תמרים בהשוואה לגפן. ניתן להוסיף שייתכן ולדקל יבול גדול המפצה על המחיר הנמוך של התמרים. את תשובתו של רבינו תם לא הצלחתי להבין משום שניתן לשמר את שני סוגי הפירות על ידי הכנת משקאות אלכוהוליים. אם כוונתו להשוואה הנוגעת לצריכה מיידית של הפירות הדבר אפשרי רק אם הוא מתייחס לזנים היבשים של התמר אלא שאז מתעוררת השאלה מדוע הדבר קשור לנכסי מילוג. גם הרשב"א התייחס לשאלה זו ומציע תשובה נוספת: "... ויש לומר דלענין נכסי מלוג של אשה בעינן שיקנה דבר המתקיים יותר ודקלים קיימין יותר מן הכל אבל לענין פירות הגפנים חשובין מן הכל וכו'". בהתייחס להצעה זו כתב ד"ר עקיבא לונדון:

תמר יכול להניב פרי עשרות רבות של שנים אך כמה מגבלות אינן מאפשרות לנסות זאת מבחינה מעשית.

א. גובה העץ – קצב הגידול של העץ הוא בין 60 ס"מ - 80 ס"מ לשנה דבר המקשה על הקטיף ומסכן את חיי הקוטף. בימינו אין כלי המסוגל להתרומם לגבהים שמעל 12 - 14 מטר.
ב. אחרי כמה עשרות שנים היבול פוחת בין היתר כתוצאה מאי יכולת העץ לספק את כל מקורות האנרגיה בגובה רב כפי שהיה כאשר הוא היה צעיר. 
ג. אמנם בדרך כלל קיים יחס בין גובה העץ לבין עוביו ולכן היינו מצפים שככל שהדקל גבוה יותר גם קוטרו יגדל בהתאמה אך הדבר אינו כך. קוטר העץ אינו גודל בהתאמה ועל כן יציבותו פחותה, יבולו פוחת והוא לא יציב בחלקו העליון ולכן גם הטיפולים בו קשים ביותר.

לאור כל זאת בשלב מסויים מעדיף החקלאי לכרות את העץ להשתמש בגזע לבניה, בקור לאכילה וביתר חלקי העץ לבניה ולחפצי הבית (כיום חלק ממגדלי התמרים מוכרים עצים זקנים לגינון על מנת לקשט את רחובות העיר בעצים גבוהים הניטעים בעומק של כמה מטרים). 

לענ"ד ניתן ליישב את הסתירה בין שתי קבוצות המקורות בכך שייתכן והן מייצגות תקופות שונות שבהם חלו שינויים משמעותיים בערכם של התמרים. הדבר קשור אולי להכנסת זני תמר יבשים בעלי "חיי מדף" ארוכים שפתחה אפשרויות שימור דבר שעשוי היה להעלות את מחירם (ראו במאמר "חזי מלא צנא דתמרי בזוזא"). גם בימינו אנו חווים תנודות קיצוניות במחירי ירקות ופירות הנגרמים ממחסור או שפע עונתי הנובעים משורה של גורמים ובעיקר גורמים אקלימיים (קרה, ברד, בצורת ועוד).
   

        
תמונה 1.  תמרים -  זן לח (חיאני)    תמונה 2.  דבש תמרים

 

  

מקורות עיקריים:

ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התמר. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
ע. לונדון, 'מטעי התמר בתקופת בית שני המשנה והתלמוד', עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן. לקריאה לחץ כאן.
ע. לונדון, 'ענף התמרים בארץ ישראל בתקופה הרומית והביזנטית', עלון הנוטע שנה ס"ד, אפריל 2010, עמ' 37


 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר