טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
הכא במאי עסקינן בשור פקח שעלתה לו נשיכה בגבו – בקר הבית
"שורו היכי משכחת לה? א"ל רב אויא: הכא במאי עסקינן בשור פקח שעלתה לו נשיכה בגבו, וקא בעי למקלייה ואיגנדר בקוטמא. ומנא ידעינן? דלבתר דקלייה קמגנדר בקוטמא" (בבא קמא, לה ע"א).
פירוש: שׁוֹרוֹ הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ [איך באיזה אופן מוצא אתה אותו] שזקוק הוא לאפר, והדליק לשם האפר? אָמַר לֵיהּ [לו] רַב אָוְיָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן [כאן במה אנו עוסקים] בְּשׁוֹר פִּקֵּחַ שֶׁעָלְתָה לוֹ נְשִׁיכָה בְּגַבּוֹ, וְקָא בָּעֵי לְמִקְלְיֵיהּ [והוא רוצה לשרוף אותו את הגדיש] וְאִיגַּנְדַּר בְּקוּטְמָא [ולהתגלגל בתוך האפר], על מנת לרפא את הנשיכה. ושואלים: וּמְנָא יָדְעִינַן [ומנין יודעים אנו] שלשם כך הדליק? ומשיבים: דִּלְבָתַר דְּקַלְיֵיהּ קָמִגַּנְדַּר בְּקוּטְמָא [שלאחר ששרף אותו, את הגדיש, הוא אכן מתגלגל בתוך האפר] שנוצר שם (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: בקר הבית שם באנגלית: Cattle שם מדעי: Bos taurus
שם נרדף במקורות: פר, תור (זכרים). פרה, תורתא (נקבות). עגל ועגלה.
נושא מרכזי: בעלי חיים כצרכני תרופות
לריכוז נושאים וקישוריות על הבקר הקש\י כאן.
הסברו של רב אויא לצורך של שור באפר נראה במבט ראשון תמוה לא רק בגלל עצם השימוש באפר אלא בייחוס יכולת תכנון לבעל חיים. הדוגמה השניה המובאת בסוגייתנו לשימוש ב"תרופה" אינה כרוכה בתיכנון מוקדם ולמעשה אינה מהווה ראיה מלאה להסברו של רב אויא "ומי איכא כי האי גוונא? אין, דההוא תורא דהוה בי רב פפא דהוה כיבין ליה חינכיה, עייל ופתקיה לנזייתא ושתי שיכרא ואיתסי"(1). אין בידי הסבר מלא למסופר בגמרא הנראה תמוה בהיבט הריאלי אך ייתכן והדוגמאות להלן ימתנו את התמיהה. לפחות מנקודת מבט ביולוגית אין מדובר בבעלי חיים "פיקחים" המודעים למעשיהם אלא להתנהגויות אינסטינקטיביות או נלמדות על ידי מערכת חיזוקים.
בספרות מוכרות התנהגויות אינסטינקטיביות של בעלי חיים בעלות ערך רפואי. התנהגות נפוצה היא ליקוק פצעים או חבלות (ראו במאמר "שלא ילעוס חיטין ויתן על מכתו"). התנהגות המזכירה את התפלשות השור באפר מוכרת היטב לציידים אירופאים שרדפו אחר איילים פצועים. הם מצאו שלעיתים קרובות האיילים מחככים את פצעיהם בטחבים, מתפלשים בחרסית (הדומה ל"אפר שריפה"), משתכשכים בקרקע ביצתית או בכבול. המסקנה המתבקשת מתצפיות רבות בתופעה זו שאין היא מקרית. טחבים וכבול שימשו כחומרי חבישה לאורך כל ההסטוריה האנושית. במהלך מלחמת העולם הראשונה הגרמנים השתמשו בטחב Sphangum להכנת תחבושות שהוכחו כיעילות יותר מאשר תחבושות הכותנה של אותם ימים. שיטה זו של חבישה נזנחה רק לאחר גילוי האנטיביוטיקה אך היא חוזרת לשימוש עם הופעת זני חיידקים העמידים לאנטיביוטיקה קונבנציונלית.
תופעה המזכירה את סיפור השור שפרץ חבית שיכר המובא בסוגייתנו מוכרת מעולם הטבע. מחקרים גילו שבעלי חיים נוטים לעיתים לסמם את עצמם ואפילו עד מוות. פילים מאתרים פירות צמח מרולה תוססים ממרחק של עד 10 ק"מ וניזונים מהם עד לשיכרון. ציפורי השיר Bohemian waxwing מחבבות את פירותיו של אחד ממיני משפחת הוורדניים לאחר שהחלו לתסוס.
לעיתים מוצאים על הקרקע ערימות ציפורים שנפלו מהעץ. ניתוח שלאחר המוות מגלה שהן היו שתויות והמוות נגרם מהרעלת אלכוהול. השאלה היא מה היתרון בהתנהגות זו? קיימות ראיות המצביעות על כך שפילים משתכרים על מנת להרגיע מצבי לחץ (stress) בדומה לאדם. התברר שכאשר ניתנה לפילים גישה חופשית לאלכוהול הם שתו כמות כפולה כאשר רמת הלחץ שלהם עלתה. הסבר אחר פרוזאי יותר הוא שבמצבי לחץ קיים צורך מוגבר באנרגיה ולכן יש צריכה רבה יותר של אלכוהול. טענה זו לא מסבירה את משיכתם של בעלי חיים לצמחים הלוצינוגנים. היגואר למשל נראה כוסס את הצמח המר גפן הרוחות ששימש בטקסי פולחן שמאניים. כבש ההרים החי בהרי הרוקי הקנדיים מסתכן על מנת לכרסם טחבים נרקוטיים. Engel העלה ספקולציה שקיים יתרון לבעלי חיים (וגם לאדם) מהמרצה של המוח מעת לעת בעזרת נאורוכימיקלים.
הרחבה
החוקר Jerome Burne שצפה בשנת 1972 בזוג שימפנזים בשמורת הטבע גומבה בטנזניה הבחין שאחד מהם סטה מהשביל והחל לקטוף עלים של צמח הנקרא Aspilia rudis. שיח זה איננו מהווה חלק מהתפריט הקבוע של השימפנזים משום שעליו מחוספסים, חריפים ובעלי טעם דוחה באופן קיצוני. הקוף לא רק אסף את העלים אלא אכל אותם בדרך מיוחדת. הוא קיפל אותם בצורת מפוחית יד, החזיק אותם בפיו במשך זמן קצר ורק לאחר מכן בלע אותם. מתוך ההעוויות שלו ניתן היה להתרשם שהוא בלע איזו תרופה. תצפית זו הובילה לדרך חדשה של מחשבה לגבי בעלי חיים ובריאותם. עד אז המחשבה שבעלי חיים עשויים לטפל בעצמם באופן "מכוון" בעזרת תרופות טבעיות נראתה כחורגת מכל הקשר מדעי. אמנם מאז ימי קדם יש דיווחים בתרבויות שונות על חיות בית כמו כלבים וחתולים האוכלים עשבים כאשר הם חולים אולם עד לאחרונה עולם המדע התייחס אליהם כהאנשה רומנטית. באופן הדרגתי החוקרים בגומבה התחילו לאסוף ראיות על מנת להוכיח שמדובר בתהליך "מכוון". הם מצאו שעלי Aspilia היו בשימוש ברפואה העממית המקומית כתרופה להפרעות קיבה ושהם מכילים חומרים בעלי תכונות אנטי בקטריאליות וחומרים התוקפים טפילי מעיים. במשך הזמן התברר ששימפנזים אוכלים 19 מיני צמחים אחרים בעלי עלים מחוספסים באופן דומה. בבדיקה מקרוב של עלים אלו נמצא שתולעים טפילות מעיים זעירות מתפתלות על הקרסים שבפני שטח העלים.
דוגמה זו היא אחת מעשרות דוגמאות שבהן בעלי חיים דואגים לבריאותם באופן אקטיבי. Jerome Burne מסביר באופן זה את ההבדל ברמת התחלואה של חיות מבוייתות בהשוואה לקרוביהן מבין חיות הבר. לדעתו חיות הבר דואגות באופן אינסטינקטיבי לבריאותן בעזרת צמחים, מחצבים ועוד. לדוגמה כבשים זקוקים ל – 7 טיפולים לסילוק טפילי מעיים בשנה ואילו בכבשי בר כמעט אין טפילי מעיים. לעיתים הם נדבקים במחלות קטלניות לחיות בית מבלי לגלות סימני מחלה. דוגמה לריפוי עצמי של תולעי מעיים הוא האופן בו עזים החיות חיי בר ברמת הנדיב מרפאות את עצמן מנמטדות באמצעות אכילת אלת המסטיק (למצגת המתארת את המחקר לחצו כאן). דוגמאות למחלות שאינן תוקפות את חיות הבר הן קדחת החזירים שלא קיימת בחזירי בר ושחפת שאינה קיימת באיילים. החקלאים ממהרים להשמיד את חיות הבר הנושאות לדעתם את המחלות במקום לנסות ללמוד מהם הגורמים לעמידותן למחלות.
בדומה לאדם חיות הבר אינן ממהרות לאכול צמחי רפואה ללא צורך. לדוגמה, במפלי Awash באתיופיה קיימות שתי אוכלוסיות בבונים כאשר אחת מעל המפלים והשניה מתחתם. העץ זקום מצרי (Balanites aegyptiaca) שפירותיו משמשים את המקומיים לסילוק טפילי מעיים גדל בשני האיזורים אך הוא נאכל רק על ידי הבבונים באזור התחתון משום שרק הם חשופים לטפילים המופצים בעזרת חלזונות מים.
צמחים אינם המקור הבלעדי לחומרים רפואיים. מערה בצידו של ההר הוולקני Elgon במערב קניה נכרתה על ידי דורות של פילים. מעריכים שמהמערה סולק חומר בנפח של 5 מיליון ליטרים במהלך תקופה לא ארוכה בקנה מידה גיאולוגי. הגישה למערה מהווה סכנת מוות אך הפילים מוכנים להסתכן על מנת להגיע אליה. על השביל המוביל למערה ניתן לראות את עצמותיהם של הפילים שמצאו את מותם בניסיון להגיע אליה. הפרטים המצליחים לחדור למערה מרסקים את הסלע הרך בעזרת חטיהם, שוחקים אותו בעזרת השיניים ולאחר מכן בולעים אותו. הסלעים במערה מכילים נתרן בריכוז העולה פי 100 מהריכוז שניתן להפיק מהצמחים המרכיבים את התפריט הרגיל שלהם. בנוסף הסלע עשיר באשלגן וסידן. הנתרן חיוני לכל התהליכים המטבוליים ובמיוחד לניטרול טוקסינים המהווים חלק בלתי נמנע מתפריט המבוסס על צמחים. מעריכים שלפחות 40% מהצמחים מכילים סוג מסויים של תרכובות הגנה רעילות. לתרופה מונעת זו יש גם היבט מזעזע. באיי שטלנד ובאי Rhum באיים ההברידיים האדמה ענייה במינרלים ולכן הכבשים והאיילים נאלצו למצוא להם מקור חלופי. התברר שהם קוטעים את רגלי האפרוחים של עופות הים המקננים שם על מנת לנצל את המינרלים הנמצאים בעצמותיהם.
בעלי חיים רבים אוכלים חרסית היעילה בקשירת והפרשת רעלים ומצפה את המעי באופן המונע בעיות גסטרולוגיות. אנשים מחברות מסורתיות מערבים מזון עשיר בטאנין כמו בלוטים עם חרסית לפני הבישול (הטאנין הוא תרכובת מרה המיוצרת על ידי צמחים כאמצעי הגנה מפני אוכלי צמחים אך היא גם פעילה כנגד חיידקים ופטריות). החרסית שגורילות ההרים ברואנדה כורות דומה מאד לקאולין הנמכר על ידי רוקחים להקלה על כאבי בטן. מקור עשיר נוסף של חרסית הם תילי טרמיטים ושימפנזים נראים לעיתים קרובות כשהם מנתקים מהם פיסות אדמה. במחקר שנערך על 5 שימפנזים שנראו אוכלים חלקים מתל טרמיטים התברר שכולם סבלו מבעיות מעיים.
רוב בעלי החיים מוטרדים מחרקים נושכים קטנים כזבובים, כינים, פשפשים, קרציות וטפילים מוצצי דם שונים העלולים לעכב את התפתחותם. כהגנה מפני מזיקים אלו התפתחו מנגנונים שונים. קופים פולים כינים באופן מתמיד אך גם משפשפים את עצמם בצמחים מרגיעים. הקפוצ'ין של קוסטה ריקה משתמש בצמח Piper ממשפחת פילפלת הצ'ילי המכיל תרכובות המרגיעות כאבים ומשמידות חרקים. מיני הנפית ובמיוחד נפית החתולים גורמים כנראה לחתולים דבר דומה. קפוצ'ינים משפשפשים את פרוותם עם רבי רגל המפרישים תרכובות הידועות בשם benzoquinones המרחיקות חרקים ומשמידות חיידקים. פעולה דומה מתבצעת על ידי עופות בתהליך הנקרא "נימול" (anting). הם משתרעים כאשר כנפיהם פשוטות על תילי נמלים ומעודדים בכך את הנמלים לזחול על עורם ולהפריש חומצה פורמית המשמידה כינים, קרציות וחיידקים. בתמונה 4 נראה דרונגו שחור מסדרת ציפורי השיר משתרע על קן נמלים.
 |
|
 |
|
תמונה 1. זקום מצרי |
|
תמונה 2. זקום מצרי צילם: עמרם אשל |
 |
|
 |
|
תמונה 3. בקר הבית |
|
תמונה 4. דרונגו שחור צילם: J.M.Garg |
(1) פירוש: ושואלים: וּמִי אִיכָּא כִּי הַאי גַּוְונָא [והאם יש שור פיקח כעין זה]? ומשיבים: אִין [כן], ומביאים דוגמא לדבר: דְּהַהוּא תּוֹרָא דַּהֲוָה בֵּי [שור אחד שהיה בבית] של רַב פַּפָּא דַּהֲוָה כָּיְבִין לֵיהּ חִינְכֵיהּ [שכאבו לו שיניו], עָיֵיל וּפָתְקֵיהּ לְנָזְיָיתָא וְשָׁתֵי שִׁיכְרָא וְאִיתַּסֵּי [נכנס ושבר את המכסה שבפי הכלי ושתה ממנו שיכר והתרפא] ונמצא שיש שור פיקח עד כדי כך.
לעיון נוסף:
מתוך אתר "צמח השדה": "נפית כפופה", "זקום מצרי".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
