סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

החמרין רובן רשעים, והגמלין רובן כשרין – חמור

 

"אבא גוריין איש צדיין אומר משום אבא גוריא: לא ילמד אדם את בנו חמר, גמל, קדר, ספן, רועה וחנוני, שאומנותן אומנות ליסטים. רבי יהודה אומר משמו: החמרין רובן רשעים, והגמלין רובן כשרין, הספנין רובן חסידים" (קידושין, פב ע"א).


שם עברי: חמור הבית - אתון (נקבה)   שם באנגלית: Donkey, Domestic ass   שם מדעי: Equus asinus  

שמות נרדפים במקורות: חמרא, תרתק


נושא מרכזי: ההבדל בין תפקידי החמור והגמל כבהמות משא.
 

בחברה המודרנית נדחקו בהמות העבודה, המשא והרכיבה לשולים או אף נעלמו לחלוטין מהנוף. השימוש המועט הקיים היום בבעלי חיים אלו איננו משקף את תפקידם המדוייק בעת העתיקה. את ההסטוריה של בהמות העבודה, המשא והרכיבה ניתן ללמוד מתוך ספרות תקופה זו והשימוש הנעשה בהן בחברות מסורתיות בנות זמננו. אנו נסתפק בעדויות מתוך המקרא וספרות חז"ל(1).

רמז להבדל בין תפקידי החמור והגמל נוכל לקבל מדברי רבי יהודה במשנה המובאת בסוגייתנו: "... החמרין רובן רשעים, והגמלין רובן כשרין וכו'". מפרש רש"י: "הגמלין רובן כשרים - שפורשין למדברות למקום גדודי חיות וליסטין ויראים לנפשם ומשברים לבם למקום". העובדה שהגמל שימש להובלת משאות למרחקים בניגוד לחמור השפיעה על רמתם המוסרית של בעליו. להבדל בין תפקידי שתי בהמות משא אלו הייתה תוצאה בעלת הקשר מוסרי נוסף: "... העונה האמורה בתורה, הטיילין בכל יום, הפועלים שתים בשבת, החמרים אחת בשבת, הגמלים אחת לשלשים יום, הספנים אחת לששה חדשים, דברי רבי אליעזר" (כתובות, פ"ב מ"ו). מפרש רע"ב: "החמרים - שיוצאים לכפרים להביא תבואה. הגמלים - מביאין חבילות על הגמלים ממקום רחוק".

על ההבדל בין החמור לגמל ניתן לעמוד מתוך פסוקי המקרא ומאמרי חז"ל נוספים. בגמרא בבבא בתרא (ק ע"א) אנו לומדים: "דרך היחיד ד' אמות: תנא, אחרים אומרים, כדי שיעבור חמור במשאו וכו'". צירוף המילים "חמור במשאו" איננו צירוף מקרי. בהמת המשא העיקרית בחיי היום יום היתה החמור. הוא שימש להובלת משאות ואנשים למרחקים קצרים יחסית. נראה שלהובלה של סחורות בכמויות גדולות ולמרחקים ארוכים שימש הגמל. אנו מוצאים במקרא פסוקים רבים המתארים את תפקידו של הגמל בהקשר לשיירות העוברות בין ארצות: "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדנָיו בְּיָדו,ֹוַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר" (בראשית, כד י'). "וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה ארְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נשְׂאִים נְכאת וּצְרִי וָלט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה" (בראשית, לז כ"ה). על מלכת שבא מסופר: "וַתָּבא יְרוּשָׁלמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאד גְּמַלִּים נשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב מְאד וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבא אֶל שְׁלמה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ" (מלכים א, י'). לעומת זאת בטווחים קצרים אנו מוצאים: "וַיאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (בראשית כב ה'). לגבי עכסה נאמר: "וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ" (יהושע, טו י"ח). גם אביגיל בדרכה לדוד רכבה על חמור: "וְהָיָה הִיא רכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר וְירֶדֶת בְּסֵתֶר הָהָר וְהִנֵּה דָוִד וַאֲנָשָׁיו ירְדִים לִקְרָאתָהּ וַתִּפְגשׁ אתָם" (שמואל א', כה כ').

לדברי עולא (בבא בתרא, עח ע"א) חולקים ת"ק ונחום המדי לגבי השימוש העיקרי של החמור אך אליבא דשניהם מלאכת החמור היא לרכיבה ומשא: "אמר עולא: מחלוקת בשק ודיסקיא וכומני, דתנא קמא סבר סתם חמור לרכוב קאי, ונחום המדי סבר סתם חמור למשאוי קאי, אבל אוכף ומרדעת קילקלי וחבק דברי הכול מכורין". לדעת "אחרים" דרך היחיד היא כדי מעבר חמור ומשאו משום שרק בהמה זו היתה בשימוש שגרתי על ידי האדם בביתו ובשדהו. סביר להניח ששיירות גמלים התארגנו ברחבות גדולות ברה"ר ולא במגורי אדם. תפקידו של החמור משתמע מסוגייה נוספת בגמרא בנדרים (לג ע"א): "אמר רב פפא: שק להביא פירות וחמור להביא עליו פירות, ואפילו צנא בעלמא, הנאה המביאה לידי מאכל הוא וכו'"(2). רב פפא רואה בשאילת חמור לצורך הבאת פירות "הנאה המביאה לידי מאכל" משום שהחמור מוביל מזון למרחקים קצרים לתצרוכת מיידית ואישית ואין מדובר כאן בשימוש מסחרי ארוך טווח כבשיירות גמלים.

בשולי הדברים יש לדון בסתירה, לכאורה, לסוגייתנו, המכנה את מובילי הגמלים "כשרים", מהגמרא במסכת נדה (יד ע"א): "רוכבי גמלים אסורין לאכול בתרומה. תניא נמי הכי: רוכבי גמלים כולם רשעים, הספנים כולם צדיקים, החמרים מהן רשעים מהן צדיקים וכו'". מקשה שם תוס': "... ואם תאמר דאמרינן בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף פב.) גמלים רובן כשרים חמרים רובן ליסטין? ויש לומר דהכא מיירי ברוכבים ומשום הרהור והתם לא מיירי ברוכבים אלא בנותנין סחורה על הגמלים והם הולכים ברגל רחוק במקום סכנה וחמרין שהם ליסטים משום דבשעה שקונים עושין רמאות במשא ובמתן".
 

 
התמונה צולמה בשמורה ה"חבויה" בעינות צוקים   הצילום באדיבות בית ספר שדה כפר עציון

  
 


(1) במאמר  "כשור לעול, וכחמור למשאוי" ערכתי השוואה בין החמור לשור. במאמר "מכר את הקרון לא מכר את הפרדות" תיארתי את השימוש בפרד ובמאמר "בייש סוסתו של חבירו" דנתי במעמדו של הסוס.
(2) פירוש: אָמַר רַב פַּפָּא: לקחת מן המודר שַׂק לְהָבִיא פֵּירוֹת, או חֲמוֹר לְהָבִיא עָלָיו פֵּירוֹת, וַאֲפִילּוּ צַנָּא בְּעָלְמָא [סל בלבד], מכל מקום הֲנָאָה הַמְבִיאָה לִידֵי מַאֲכָל הוּא ואסורה. 


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר