טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

כשור לעול, וכחמור למשאוי - חמור

"תנא דבי אליהו: לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול, וכחמור למשאוי" (עבודה זרה ה ע"ב). 

שם עברי: חמור הבית - אתון (נקבה)    שם באנגלית: Donkey, Domestic ass

שם מדעי: Equus asinus    שמות נרדפים במקורות: תרתק 


נושא מרכזי: מה תפקידן של הבהמות השונות במשק האדם?

לנושאים נוספים העוסקים בחמור הבית - הקש/י כאן.

המימרא הזאת כפשוטה מבטאת את הצורך לגלות נכונות להשקיע מאמצים בתלמוד תורה בדומה לשור ולחמור בעת שהם מבצעים את המלאכה התובענית ביותר עבורם. ממקורות שונים במקרא ובספרות חז"ל ניתן ללמוד על הקשר בין סוג הבהמה ובין התפקידים שהוטלו עליה במשק האדם. בניגוד למאמרי חז"ל אחרים מהם ניתן להסיק בעקיפין על ההבדל בין התפקידים העיקריים של השור והחמור הרי שבדברי תנא דבי אליהו הדברים נאמרים במפורש: השור מיועד לחרישה ואילו החמור לנשיאת משאות.

מהמסופר על איוב: "ויאמר הבקר היו חורשות וגו' מאי הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהם" (בבא בתרא טו ע"ב) דורש רבי יוחנן שהקב"ה הטעים את איוב בעולם הזה טעם העולם הבא וניתן היה לרעות ולאכול את הגידולים שזה עתה נזרעו. בדברי רש"י: "והאתונות רועות וגו' - ע"י הבקר דריש ליה לקרא, שאוכלת חזיז מתלם המענה שהזרע צומח בשעתו". האתונות רעו בצמוד לבקר משום שמיד לאחר החריש עלו הגידולים. תופעה זו היא מעין עולם הבא כפי שמפרש רש"י: "מעין העולם הבא - כדכתיב (ירמיהו ל"א) הרה ויולדת יחדו, הריון ולידה ביום אחד, הכי דרשינן ליה במסכת שבת (דף ל)".

אפשר לפרש גם באופן אחר, על פי פשוטו של מקרא, שאכן הייתה חלוקת תפקידים בין הבהמות: החריש התבצע על ידי הבקר ואילו האתונות נשאו את הציוד ואת האנשים אל מקום העבודה. בזמן שהבקר חרש האתונות רעו משום שבזמן הזה היו בטלות מעבודה. בדרך כלל השוורים הם החורשים כמו למשל בדברי הגמ': "ושאינה מסויימת במצריה, עד כמה? אמר רב פפא: כדאזיל תיירא דתורי והדר" (בבא בתרא נד ע"ב). הסיבה לתפקידים השונים היא משום שהבקר מתאים טוב יותר מהאתונות לחרישה, כלומר לגרירת המחרשה, ואילו החמורים לנשיאת משא. כוחם הרב וקצב הליכתם האיטי של השוורים מאפשר להם לחרוש והם אינם מתאימים לנשיאת משאות. לקצב ההליכה האיטי, המהווה בדרך כלל חסרון, יש יתרון בעת החריש משום שהוא מאפשר לשלוט על כיוון הליכת השור ולחרוש תלמים ישרים ומקבילים. החמור מוזכר לגבי חרישה רק בפסוק "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו" (דברים כ"ב י'). האבן עזרא במקום מפרש: "לא תחרוש בשור ובחמור - דבק עם הזריעה והשם חמל על כל מעשיו כי אין כח החמור ככח השור". אמנם איסור החרישה הוא רק יחד עם השור אך גם כשהוא לבדו הוא מתאים פחות לתפקיד זה.

על בסיס ההבדל בין שוורים וחמורים הראשונים מפרשים את ההבדל בין מחרשת א"י ובבל: "ארבע אמות שאמרו, כדי עבודת הכרם. אמר שמואל: לא שנו אלא בארץ ישראל, אבל בבבל שתי אמות" (בבא בתרא כו ע"א). רש"י מפרש: אבל בבבל שתי אמות - שמחרישתן קצרה. בא"י אדמה קשה יותר ולכן נזקקים לכוח רב בחרישה ולכן משתמשים בשוורים. בבבל ניתן להסתפק בחמורים ולכן משתמשים במחרישה קצרה יותר (ראה ברמב"ן במקום). מעניין שבאיזור ההר מצאנו את החמורים כמושכי המחרישה (ראה תמונה). החרישה בהר מתנהלת לאורך תלמים קצרים באזור סלעי וייתכן שהבקר הכבד לא מתאים למשימה זו.  מפרש הרד"ק את הפסוק "הירצון בסלע סוסים אם יחרוש בבקרים כי הפכתם לראש משפט ופרי צדקה ללענה" (עמוס ו י"ב): "... אמר אם דרך העולם שירוצו הסוסים בסלע זה אינו, וכן אם יחרוש אדם בבקרים בסלע זה אינו, ואם יהיה זה יהיה הפך דרך העולם ומנהגו ואתם עושים הפך העולם וכו'".

על חלקו של החמור כבהמת משא הרחבתי במאמר "המוכר את החמור לא מכר כליו".



הצילום באדיבות בית ספר שדה כפר עציון 
 

לאחר שהכרנו את הרקע הביולוגי העומד בבסיס תפקידם השונה של השור והחמור מעניינים הם דבריו של הרב שלמה פישר בספרו "דרשות בית ישי" (סימן כ"ח סעיף ג') לגבי המשמעות הרוחנית של הדברים שנאמרו על ידי תנא דבי אליהו. נצטט  קטע קצר מתוך הדברים: ".. . לעולם ישים אדם עצמו כשור לעול וכחמור למשא על דברי תורה. הנה בעבודת השדה משתתפים שני בעלי חיים, השור והחמור. אבל לא ראי זה כראי זה, השור עוסק בחרישה בעמל ויגיעה גדולה, ביזע ודמע, ועליו הכתוב אומר (תהילים קכ"ו ו') הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע. ואילו החמור בא אל המוכן, לאחר שחרשו וזרעו וקצרו ואלמו אלומות, אזי מופיע החמור לשאתם בשמחה ועליו הכתוב אומר (שם) בא יבוא ברנה נושא אלומותיו.

שני סוגי תלמידי חכמים הם, סיני ועוקר הרים (שלהי ברכות) עוקר הרים הוא השור של תורה. "בית היוצר" של תורה. שיגע ועמל בפלפולה של תורה, ליבונה וחידודה, לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא, ואילו סיני הוא החמור של תורה "בית האוצר" של תורה, המאסף באמרים, ומסדרם בסדור יפה אף נעים".
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 
כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.