סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

התקדשי לי באלון ברמון ובאגוז – אלון מצוי

 

"תניא כותיה דרבא: התקדשי לי באלון ברמון ובאגוז, או שאמר לה התקדשי לי באלו, אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת; בזו ובזו ובזו, אם יש בכולם שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת" (קידושין, מז ע"א).

 

שם עברי: אלון מצוי         שם באנגלית: Palestine Oak          שם מדעי: Quercus calliprinos

שמות בשפות אחרות: ערבית - סינדיאן, בַּלוּט


הנושא המרכזי: השימוש בבלוטי האלון


ההקבלה לרמון ולאגוז מעידה על כך שגם השם "אלון" מתייחס לפרי כלומר לבלוט ולא לעץ עצמו. מקור שמו של הבלוט הוא מהשורש ב.ל.ט, אולי מפני שזרע הבלוט בולט החוצה מהספלול שלו. ייתכן כי השם העברי לבלוט נובע מהמילה המקבילה בארמית "בָּלוּטא", או מערבית "בָּלוּט" (בספרדית הוא נקרא bellota). על צורת הבלוט אנו לומדים בגמרא במנחות (סג ע"א): "כלי היה במקדש ומרחשת שמה, ודומה כמין כלבוס עמוק וכשבצק מונח בתוכו דומה כמין תפוחי הברתים וכמין בלוטי היוונים" (ראו עוד במאמר "דומה כמין תפוחי הברתים, וכמין בלוטי היוונים"). הבלוטים או אגוזי האלון הם פריו של עץ האלון. הבלוט מכיל בדרך כלל זרע בודד (לעיתים רחוקות שני זרעים) העטוף בקליפה נוקשה עטוית קשקשים, בצורת כוס קטנה או גביע הנקראת ספלול (תמונות 1-2). כאמור, הבלוטים הם פרי בניגוד לאצטרובל המחטניים שאיננו פרי בהגדרה הבוטנית.  
 

      
תמונה 1.  בלוט אלון   תמונה 2.  אלון התבור - בלוט 

 
ראיה ברורה יותר לכך שהבלוטים נקראים בלשון המשנה "אלון" ניתן למצוא במשנה בכלים (פי"ז מט"ו): "העושה כלי קבול מכל מקום טמא ... הרימון האלון והאגוז שחקקום התינוקות למוד בהם את העפר או שהתקינום לכף מאזנים וכו'"(1).  הבלוטים בדומה לאגוזים בנויים מקליפה קשה ותוכם רך יחסית וניתן לסילוק. מפרש רש"י (חולין, יב ע"ב): "שחקקום - נקבו נקב קטן בצדיהן והוציאו האוכל מתוך הנקב". מטרת הכנת הכלי הזעיר היתה למשחק. "למוד בהם עפר - כדרך שהתינוקות עושין לשחוק". באופן דומה ניתן לפתוח פתח בראשו של רמון ולרוקן אותו מהגרגירים ובכך לקבל כלי קיבול. אמנם גם ספלולי הבלוטים, לאחר הוצאת גוף הבלוט, עשויים לשמש ככלי משחק עבור הילדים אך הלשון "חקקום" מצביעה על כך שהם גם נברו בתוך הבלוט והוציאו את תוכו הרך.

מעיון בדברי רבא ניתן להסיק שהם עשויים להיות שווים פרוטה כרמון ואגוז אך נשאלת השאלה מהו השימוש שניתן לעשות בהם? ייתכן, כמובן, שהם שימשו ככלי קיבול למדידה או מאזנים ששימשו למשחק "התינוקות" אך האם יש בחפצים כעין אלו שווה פרוטה? לכאורה ניתן להציע שהמשנה מחלקת בין "מדידת עפר" שהיא משחק תינוקות בלבד לבין התקנת "כף מאזנים", שהיא שימוש רציני יותר העשוי לשרת מסחר בחומרים יקרים כדוגמת תבלינים. ייתכן ולכן רש"י פירש "כדרך שהתינוקות עושין לשחוק" ביחס לפעולת מדידת העפר בלבד. בניגוד לרש"י הרי שהרמב"ם בפיהמ"ש ייחס גם את הכנת המאזנים למשחק: "העושה כלי קבול מכל מקום טמא, באר את זה בדוגמאות ... או העושה כלי קבול מקלפת רמון או אלון או אגוז, ודרך הנערים הקטנים לעשות כעין מאזנים שכפותיו מקלפי האגוז והאלון ודומיהן, וכל זמן שעשה הקטן כלי קבול הרי זה מקבל טומאה".

על השימוש בבלוטי האלון נוכל ללמוד מפירוש רש"י בסוגייתנו: "באלון ברמון באגוז - אלון אגלנ"ט בלע"ז והוא מאכל חזיר יער. ובלשון אשכנז אייכל"ן וגם בני אדם אוכלין וצולין אותם באש כמו ערמונים". גלנ"ט ובצרפתית מודרנית gland הוא בלוט האלון. בפירושי רש"י מופיעים גם הלעזים גלאנ"ץ (חולין, יב ע"ב) גליאנד"ה שמשמעותם זהה. בלשון אשכנז כלומר בגרמנית נקרא הבלוט Eichel. אכן כדברי רש"י הבלוטים משמשים כמזון חשוב של חיות בר בחורשים או ביערות אלונים. צרכני בלוטים מפורסמים בארץ הם עורבנים ויערונים. יונקים גדולים הצורכים כמויות גדולות של בלוטים הם חזירי בר, דובים וצבאים. בדברי רש"י אנו לומדים שהבלוטים משמשים גם כמזון לאדם. בכמה תרבויות שימשו בעבר בלוטים מזון בסיסי משום שהם מזינים מאוד ועתירים באנרגיה. ככלל, הבלוט מכיל כמויות גדולות של חלבונים, פחמימות ושומנים בנוסף למינרלים שונים כסידן, זרחן, אשלגן וויטמינים. הבלוטים של מיני האלון בארץ מכילים רעלן הנקרא טאנין שטעמו מר מאד(2) ולכן לא ניתן לאכול את הבלוטים ללא התקנה מיוחדת כגון קלייה (בלשון רש"י: "וצולין אותם באש"). כיום הבלוטים נחשבים מרכיב מזון זניח אולם חובבי בישולי שדה ממליצים על קפה העשוי מבלוטים. אוספים בלוטים יבשים וכותשים אותם. לאחר מכן צולים במחבת ומרתיחים עם מים וסוכר. בפעם הראשונה שופכים את המים כי הקפה מר ובפעם השניה מרתיחים שוב, מוסיפים סוכר ושותים.
 

מיני האלונים החשובים בישראל

בישראל גדלים 5 מינים ברורים (2 מהם - רק בחרמון), וכן צורות ביניים שהן כנראה בני כלאיים טבעיים. 3 מבין המינים בעלי תפוצה רחבה יחסית והם האלון המצוי, אלון התבור ואלון התולע. למרות הדרישות האקולוגיות השונות של מינים אלו קיימים מספר אתרים בארץ (למשל בחורש מדרום לקיבוץ עין זיוון ברמת הגולן) שניתן למצוא בהם את שלושתם זה בצד זה. באופן כללי מאד ניתן לתאר את תפוצת האלון המצוי כמשתרעת מהגליל ועד דרום הרי חברון. אלון התבור נפוץ באזורים לחים יחסית וחמים ולכן, בדרך כלל, אין הוא גדל ברום מעל 500 מ'. אלון התולע נפוץ באיזורי ההרים הגבוהים שבהם כמויות המשקעים גדולות.

האלון המצוי ירוק עד ואילו שני המינים האחרים עוברים שלכת חורף. עלי האלון המצוי קטנים יותר בעלי מרקם נוקשה וקוצני ואילו עלי אלון התולע והתבור גדולים שעירים ורכים. עלי האלון המצוי משוננים בשינון עדין ואילו עלי אלון התולע ואלון התבור מפורצים. עלי אלון התולע נבדלים מעלי אלון התבור בתכונות אחדות: השערות יורדות עם שפשופן דבלולים-דבלולים, ובעלים בוגרים השערות נושרות לפעמים; אף שינונם ורשת עורקיהם סדירים, בעוד שבאלון התבור הם פרועים-אקראיים או קטנים יותר. הדרך הפשוטה להבחין בין המינים היא בעזרת הבלוטים. הבלוט של אלון התולע ארוך מאוד, בולט לרוב בחלקו הגדול מתוך הספלול. הספלול קצר וקשקשיו מהודקים, כך שפניו אמנם מחוספסים מעט אך לא דוקרניים. בלוט אלון התבור גדול וקשקשי הספלול מסולסלים לאחור. בלוטי האלון המצוי קטנים יחסית וקשקשי הספלול רעופים או מופשלים מעט לאחור שלא כאלון התבור.
 

      
תמונה 3.  אלון מצוי - בלוטים   תמונה 4.  אלון תבור - בלוט

 

      
תמונה 5.  אלון תולע - בלוט   תמונה 6.  עלים של  אלון מצוי ואלון תולע

  


(1) מעניין לראות שבסוגייתנו ובמשנה בכלים מדובר ברשימת עצים זהה.
(2) לטאנין חשיבות רבה בתעשיית הבורסקאות לכן עלים, עפצים ובלוטי אלונים משמשים בתעשייה זו (ראו במאמר "ולא פרעתיך מאה עפצי").
 

  

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 25-29).
נ. הראובני, שיח ועץ במורשת ישראל,
ז. עמר, "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. עמ' 81-83.
י. פליקס, עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל (141-148).

לעיון נוסף:

ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורת צמחי המשנה, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, בר אילן, תשע"ג (עמ' 56-57).
א. דפני, 'על שמות האלון ופתגמיו'.
באתר "צמח השדה":  "אלון מצוי", "אלון תבור", "אלון תולע".

 

  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר