סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין – ארגמון קהה קוצים

 

"... אלא חוט של תכלת מאי היא? דתניא, היה ר"מ אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר: ויראו את אלהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, וכעצם השמים לטהר, וכתיב: כמראה אבן ספיר דמות כסא" (סוטה, יז ע"א).



שם עברי: ארגמון קהה קוצים      שם באנגלית: Banded Dye-Murex  

שם מדעי: (Hexaplex trunculus (Murex trunculus      שם נרדף במקורות: חילזון, תכלת


נושא מרכזי:  מהו גוון התכלת במקרא וספרות חז"ל?


מחקרים חדשים העוסקים בתפיסת צבעים ובשמותיהם בעת העתיקה ובמיוחד בסיבת העדרו של הצבע הכחול מהמקרא (1) (נושא זה שנוי במחלוקת) עוררו בי את המחשבה שהקשיים העומדים לפנינו בעת הערכת הדעות השונות, המחלוקות והסתירות הפנימיות בדברי חלק מהמפרשים הם תוצאה של ניסיון להחיל על דברי הקדמונים את תפיסת הצבעים והגדרת השמות של זמנינו. דוגמה לתופעה עליה אני מצביע הוא המשמעות השונה שחז"ל נתנו לצבע ירוק (ראו במאמר "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ"). ייתכן שגם הגדרת הגבולות בין כחול ושחור ובין ירוק לתכלת היתה שונה מאשר בימינו.

ממקורות שונים בספרות חז"ל ניתן להסיק שבניגוד למקובל בימינו, שבו התכלת היא שמו של גוון צבע כחול בהיר, הרי שבתקופתם התכלת הייתה שמו של צמר צבוע ב"דם חילזון" (ראו עוד במאמר "וטווה על יריכו תכלת לציציתו"). זהות גוון התכלת נתונה למחלוקת בין המפרשים והחוקרים ודברי רבי מאיר בסוגייתנו עשויים להצביע עליה. שני הדימויים הראשונים נראים לכאורה פשוטים שהרי הים והרקיע מוכרים לכל אדם בניגוד לכסא הכבוד אך למעשה גם גוונם נתון לפרשנות סובייקטיבית משום שהוא משתנה במהלך היום ובהתאמה לגורמים סביבתיים שונים. קושי נוסף עולה מתוך גרסת הירושלמי (וילנא, ברכות, פ"א הלכה ב') המוסיף למדרש השוואה לעשבים: ".... מגיד שהתכלת דומה לים, והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד. והכסא דומה לספיר דכתיב: ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא".

מקור נוסף העשוי לתרום לאפשרות הזיהוי הוא דרשתו של רבא המובאת בבבא מציעא (סא ע"ב): "אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור - אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית, וממי שטומן משקלותיו במלח, וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא". מפרש רש"י: "קלא אילן - צבע הדומה לתכלת, ורחמנא אמר פתיל תכלת, ותכלת דמיו יקרים, שצבוע בדם חלזון שאינו עולה מן הים אלא אחת לשבעים שנה". מדבריו ניתן להסיק שצבעה של התכלת דומה לקלא אילן עד כדי חוסר אפשרות להבחין ביניהם. לכאורה גוון קלא אילן חד משמעי בהשוואה לים והרקיע אך גם כאן הזיהוי מותנה בידיעה ברורה מהו גוון הקלא אילן. במשנה בברכות (ט ע"ב) אנו מוצאים השוואה בין תכלת לכרתי וממנה ניתן להסיק באופן כללי שתכלת שונה מכרתי מחד גיסא אך מאידך גיסא גם דומה לה: "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן, רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי וכו'" (ברכות, פ"א מ"ב).

קיימות שלוש הצעות מרכזיות לזיהוי גוון התכלת: א. הירושלמי משווה בין תכלת לעשבים ואם כן מסתבר שההתכלת זהה לצבע ירוק על פי הגדרתנו. ב. בניגוד לירושלמי הרי שהבבלי משווה בין תכלת לים ולשמים דבר הרומז על האפשרות שמדובר בצבע בעל גוון כחול כלשהו. הערוך (ערך "קלא אילן") משווה בין התכלת לצבעו של הקלא אילן ("אינדקו") שגוונו כחול. נראה שזיהוי זה הוא המקובל ביותר וכך נוהגים מחדשי מצוות פתיל תכלת מאז האדמו"ר מראדזין ועד היום (תמונה 2). ג. החוקר פרופ' ישראל זיידרמן סבור שהתכלת היא בצבע סגול (תערובת כחול ואדום).

אם נקבל את הזיהויים המקובלים ביותר לתכלת וכרתי הרי שמשמעות דברי רבי אליעזר לאבחנה "בין תכלת לכרתי" היא שהוא מאחר את זמן קריאת שמע לשעה שבה עוצמת האור גדולה מאשר בשעה שניתן להבחין בין תכלת ללבן. על פי זיהויים אלו התכלת היא גוון של כחול והכרתי הוא בצבע ירוק כהה (תמונה 3) ואם כן מדובר בשני צבעים שכנים בספקטרום הצבעים הנראים דבר המקשה מאד על האבחנה ביניהם. 



 
תמונה 1. גלי האור הנראים הם קרינה אלקטרו-מגנטית שאורכי הגל שלה נמצאים בתחום בין 400-700 ננו-מטר. בשרטוט ניתן לראות ייצוג גרפי לאורכי הגל הארוכים יותר הכוללים קרינה אינפרא-אדומה וגלי רדיו (מצד ימין לתחום האור הנראה) והקצרים יותר הכוללים אור אולטרא-סגול, קרינת רנטגן וקרינה גרעינית (מצד שמאל לאור הנראה).

שרטטו:   Tatoute and Phrood

  

הרחבה 

מהו גוון התכלת?

כפתיחה לתאור ההצעות השונות לגווני התכלת עלי להדגיש שעלינו להיות ערים לכך שייתכן והמחלוקות והסתירות הפנימיות בדברי חלק מהמפרשים הם תוצאה של ניסיון להחיל על דברי הקדמונים את תפיסת הצבעים והגדרת השמות של זמנינו. דוגמה לתופעה עליה אני מצביע הוא המשמעות השונה שחז"ל נתנו לצבע ירוק (ראו במאמר "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ"). ייתכן שגם הגדרת הגבולות בין כחול ושחור ובין ירוק לתכלת היתה שונה מאשר בימינו. בדברי התוס' (סוכה, לא ע"ב) שאצטט להלן נוכל לעמוד על כמה מהקשיים העומדים בפני הניסיון לזהות צבעים בספרות חז"ל:

"הירוק ככרתי - משמע שמראהו כצבע שקורין ויר"ד (2) בלע"ז (ירוק) וההיא דברכות משמע קצת שדומה לאירנד"א (כחול) בלע"ז (3) דתנן התם פ"ק (דף ט:) משיכיר בין תכלת לכרתי משמע דמעט משונין זה מזה. ובמנחות פ' התכלת (דף מג:) אמרינן דתכלת דומה לים וים דומה לרקיע וזהו כעין צבע שקורין אירנד"א בלע"ז. אבל בירושלמי משמע שהוא צבע ויר"ד כעין עשבים דאההיא דבין תכלת לכרתי מסיים ליה תכלת דומה לים וים דומה לעשבים ועשבים לרקיע. ובפרק אלו טריפות (חולין דף מז:) משמע דירוק דמי לחלמון של ביצה שהוא כעין צבע יאל"ה בלע"ז (צהוב - yellow) דאמרינן כגון ביעתא טרפה. ופריך אלא ירוקה דכשרה היכי דמי? ככרתי. וכן משמע בתוספתא דנגעים שדומה לשעוה, דתניא: ירוק שבירוקים ר' אלעזר אומר כשעוה וכחורמל, סומכוס אומר ככנף טווס וכחרוץ של דקל, וכן משמע בפ' ב' דנדה (דף יט.) גבי ה' דמים טמאים באשה דתנן הירוק עקביא בן מהללאל מטמא ואמרינן התם מנין לדם נדה שהוא אדום משמע דאין לטמאות באשה אא"כ נוטה למראה אדמומית ובכל הצבעים שזכרתי אין בהן נוטה למראה אדמומית אלא צבע יאל"ה בלע"ז. וקרא נמי מוכיח שהוא הנקרא ירוק כדכתיב (תהלים סח) ואברותיה בירקרק חרוץ ובספר המחברת פי' מנחם שהוא זהב הבא מן החוילה ... ומיהו אתרוג עיקרו דומה לשעוה. ואותם אתרוגים הבאים לפנינו ירוקים ככרתי כשרים אפילו לר' יהודה כשחוזרים למראה שאר אתרוגים אפילו בתלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרובה דודאי גמר פריים".

מדברי התוס' משתמע מדברי התוס' משתמע שבפי חז"ל הצבע הירוק כלל גוונים שבשפה המודרנית (וכבר בימיו של התוס') נקראים בשמות שונים. מוצאים אנו בבירור את הצהוב (yellow) ואת הירוק (viridis) אך כנראה גם כחול. בנוסף לקושי ה"סמנטי" הנובע מעצם העובדה שהשם "ירוק" כולל גוונים שונים הוא גם מביא מחלוקת מהותית בין הבבלי לירושלמי מהו גוון התכלת ומכאן גם מהו הכרתי? כאן אין מדובר רק בהגדרת השם אלא בשאלה האם התכלת דומה לעשבים (ירושלמי) או לשמים (בבלי). סקירה שעסקה בסיבת העדרו של הצבע הכחול מהמקרא (נושא זה שנוי במחלוקת) מציעה שאכן תפיסת הצבע איננה תהליך פיסיולוגי קבוע, המותנה אך ורק במטען התורשתי של האדם, אלא מושפעת מהבדלים תרבותיים ובעיקר מהאופן בו מוגדרים הגוונים בשפתו. ייתכן, אם כן, שהמחלוקת בין הירושלמי והבבלי משקפת הבדלים מסוג זה (?).

הרב חנוך ולדנברג מציע הסבר מקורי ועל פיו אין מחלוקת בין הבבלי והירושלמי וההשוואות שהם עורכים תלויות בשעות היום. הירושלמי עוסק בשאלת קביעת הזמן המוקדם ביותר שבו אפשר לקרוא את שמע ולהסתכל תוך כדי כך בציצית - עלות השחר, זמן שבו האור עמום והרקיע כהה. בשעה הזו כל הצבעים הכהים נראים קרובים, ורק אז יכולים עשבים להידמות לרקיע. בניגוד לכך הבבלי שאינו מזכיר עשבים, עוסק במראה הרגיל של התכלת בעיצומו של יום, ובו התכלת דומה לרקיע אך לא לעשבים. לכן אין להסיק מהירושלמי על צבע הכרתי. הסבר זה פותר גם את הקושי כיצד הירושלמי מדמה עשבים לרקיע, שהרי צבעיהם שונים לגמרי? 
 

ירוק

מדברי הירושלמי (שם) משתמע שצבע התכלת ירוק: " ... וראיתם אותו מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה, מגיד שהתכלת דומה לים, והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר וכו'". כך מסיק התוס' (לעיל): "אבל בירושלמי משמע שהוא צבע ויר"ד כעין עשבים". דברי הירושלמי לכאורה קשים שהרי אם התכלת כצבע עשבים וגם הכרתי ירוק קשה להבחין ביניהם דבר המאחר מאד את זמן קריאת שמע.

אם מהירושלמי ניתן להסיק שתכלת היא בצבע ירוק הרי שבדברי רש"י והאבן עזרא הדבר נאמר במפורש (אם כי ייתכן וההשוואה שעורך הירושלמי לעשבים משמעותית יותר כאמצעי לזיהוי מאשר השימוש בשם "ירוק" העשוי להתפרש באופנים שונים). רש"י מפרש בכמה מקומות שהתכלת היא בצבע ירוק. בפסוק "ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים" (שמות, כה ד') הוא מפרש: "תכלת - צמר צבוע בדם חילזון וצבעו ירוק". בתכלת הציצית נאמר: "... ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (במדבר, טו ל"ח) ושם פירש: "תכלת - צבע ירוק של חלזון". בסוגיתנו מפרש רש"י: "תכלת - ירוק הוא, וקרוב לצבע כרתי שקורין פוריי"ש". הפוריי"ש הוא הכרשה (4) (ראו במאמר "בין תכלת לכרתי"). ובסוגיה נוספת בברכות (נז ע"ב): "תכלת - ירוק הוא ומי שפניו ירוקים חולה הוא" (5). בשמות (כה ד') כתב: "ואנו נסמוך על רז"ל שאמרו שהוא ירוק והוא צמר". מפתיע לראות את פירושו במצוות ציצית "וטעם תכלת - בעבור שהוא כעין השמים" (במדבר, טו ל"ח) הסותר לכאורה את פירושו בספר שמות. כאמור ניתן ליישב ולומר שהגדרת הצבע הירוק כללה בעבר גם את התכלת. הצעה זו מיישבת את הסתירה בדברי האבן עזרא משום שאכן התכלת ירוקה אך גם "כעין השמים".
 

ארגמן

בניגוד לתפיסה המקובלת היום שהתכלת היא בעצם צבע כחול סובר פרופ' ישראל זיידרמן שהתכלת היא בצבע ארגמן (סגול – תערובת כחול ואדום) ולהלן אביא את עיקרי דבריו:

מדברי הספרי משתמע שיש צורך להשתמש בשני חומרי צבע כדי לקבל זיוף מוצלח של גוון התכלת: האחד "צבעונים", שהוא צבע אדום כלשהו; והשני, "קלא אילן", שהוא צובע צמחי כחול בשם אינדיגו. תערובת אדום וכחול יוצרת סגול. המקור לקלא אילן היה האיסטיס ו/או ניל הצבעים ("רבי יהודה אומר איסטטית היא זו"). יש להעיר שבניגוד לגוון הכחול הטהור של אינדיגו סנתטי הרי שאינדיגו צמחי מקלא אילן נוצר עם כמות משתנה (עד 15%) של צבען אדום בשם אינדירובין. מידת הצורך להוסיף "צבעונים" הייתה תלויה אפוא באיכותו של הקלא אילן.

מעניין להעיר שבמקורות מאוחרים יותר בתלמוד ובהלכה הושמט אזכור המרכיב האדום, ומכך התקבל הרושם המוטעה שהשתמשו הקדמונים בקלא אילן בלבד בזיוף התכלת ושצבע המוצר היה כביכול כחול גרידא. יש לשער שהשימוש במונח "צבעונים" ליד המלה הספציפית "קלא אילן" היה נראה מיותר בדורות מאוחרים יותר שבהם כבר לא עסקו במלאכת הצביעה של התכלת וזיופה ולכן הוא הושמט בחיבורים המאוחרים.

תימוכין לדברי המדרש הנ"ל התגלו במערה בנחל חבר שבה השתמשו לוחמי בר כוכבא באותה התקופה עצמה שבה חובר הספרי. נחשפה פקעת סיבי צמר סגולים שהייתה מיועדת לדעת החופר פרופ' י. ידין לשמש להכנת תכלת לציצית. האנליזה הכימית הוכיחה כי הצובע שבצמר הוא תערובת של ציבען אדום (כרמיל = תולעת שני) עם ציבען כחול (אינדיגו = קלא אילן). הואיל ואינם תוצרת חלזונות, הסיק כי מדובר בקלא אילן. הקדמונים אכן השתמשו בצביעה כפולה עם אינדיגו וכרמיל כדי לזייף פורפורא, וקיבלו מוצר שהיה זול לעומת פורפרא מחלזונות. הסימן שקבע הרב הרצוג מביא אפוא למסקנה שגוון התכלת לציצית היה אכן סגול, שהוא אומנם הצבע המתקבל מארגמון קהה קוצים. מחקר הצובע שמכינים מחלזון זה גילה כי אינו אלא תערובת טבעית של שתי תרכובות כימיות, כאשר האחד הוא אינדיגוטין, ציבען כחול הזהה מבחינה כימית לצובע הצמחי אינדיגו, והאחר הוא ברומו אינדיגוטין, הזהה לצבען הארגמן. העדר המרכיב הכחול בארגמן מבדיל בינו לבין התכלת, ומסביר איך גוון הארגמן נוטה לאדמדם יותר מאשר התכלת.  
 

תרשיש

מפתח אפשרי נוסף לזיהוי התכלת הוא ההשוואה שעורכים חלק מהמפרשים בין התכלת לאבן החן או צבע התרשיש. התרשיש מוזכר כאחת מאבני החן ששובצו בחושן האפוד וסימלה את שבט אשר. ייתכן, אם כן, שבעזרת זיהוי גוון התרשיש נוכל להסיק גם מהי התכלת, אלא שלמרבה הצער גם גוונו של התרשיש נתון למחלוקת.

בתאור מבנה החושן אומרת התורה (שמות, כח כ'): "והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה וכו'". מתרגם אונקלוס: "וסדרא רביעאה, כרום ימא ובורלא ופנתירי וכו'". בדומה לכך אנו מוצאים גם בתרגום יונתן אלא שהוא מוסיף שהכוונה לים הגדול: "ושום סדרא רביעאה כרום ימא רבא ובירליוות חלא ומרגניית אפנטורין וכו'". "כרום ימא" הוא "צבע הים" ומקובל לזהות את אבן זו עם אבן בצבע ירקרק נוטה לתכלת כעין מי ים הנקראת בלטינית אקוומרין (6) (Aquamarim). בתרגום השבעים התרשיש הוא Chrysolite שהוא אבן חן הנקראת בימינו בשם טופז (Topaz) אולם אבן זו היא בדרך כלל בצבע צהוב ולכן קשה להניח שניתן היה להתייחס אליה כצבע הים. אם לא די בקשיים שהתעוררו עד עתה הרי שפירוש הרס"ג בדניאל (י ו') למילים "וגויתו כתרשיש" בתיאור האיש לבוש הבדים מוסיף למבוכה. אומר רב סעדיה גאון: "ויש שפותרין כמו תרשיש, שוהם, הוא דמות גלי הים, בעת תרוממנה גליו יראה בראש הגלים כמראה אבן תרשיש לבנה, וזה שאנו מתרגמינן תרשיש: כרום ימא". המלבי"ם מפרש שם "וגויתו כתרשיש, מה שנתגלם ולבש לבוש בהראותו לבני אדם הוא לבוש ספירי כתרשיש שכן האויר האית"ר מראהו כן" (להלן נרחיב מעט בדבריו).

ביחזקאל (א ט"ז) נאמר: "מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש וכו'". מפרש שם הרד"ק: "מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש - תרשיש היא אבן טובה הנזכרת באבני החושן תרשיש שהם וישפה, וכן אמר במראה השלישית כעין אבן תרשיש, ועינו כעין תכלת וכו'". המלבי"ם מפרט שם יותר:

"מראה האופנים - באופנים לא הזכיר לשון דמות כמו שהזכיר בחיות ובמה שלמעלה מהם, כי החיות אינם גשם ולא יראם במראה עיניו רק שכן נדמה לו בחזיונו, אבל האופנים הם גשמיים מושגים במראה העין לא בדמות כח המדמה לבדו, אמר שמראה שהגלילים וכן מעשיהם הם כעין תרשיש שהיא אבן טובה שמראיה כמראה תכלת, כי האויר הדק שבו סובבים הכוכבים יתראה לעין כמראה תכלת, ואמר בשיר ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש, שהגלילים שהם הגלגלים ממולאים באויר האית"ר הנדמה כתרשיש וכו'".

דברי המלבי"ם מעניינים מאד מנקודת מבט פיסיקלית ובדבריו אנו מוצאים הד למונח המיתולוגי היווני "אתר" (אוויר עליון). ה"אתר" על פי אמונה זו היה האוויר הטהור אותו נושמים האלים. אם נתרגם את דבריו למונחים פיסיקליים בני זמננו אין ספק שכוונתו לתאר את האופן שבו משתקפת לעיננו האטמוספרה. צבע השמים שאנו רואים הוא תכלת או תרשיש (בהמשך דבריו הוא מאריך בהסבר אסטרונומי מעניין) (7). על פי המאירי (ברכות, ט ע"ב) גם הרמב"ם בפירושו למשנה משווה בין התכלת לתרשיש: "אמר הר"מ פירוש תכלת הוא שם נופל על הצמר הצבוע כעין תרשיש בלבד ומה שאמר בין תכלת ללבן רצה לומר בין תכלת שבציצית ללבן שבה וכרתי הוא הירוק וכו'". בפיהמ"ש של הרמב"ם (ברכות, פ"א מ"ה) במהדורת הרב קאפח נכתב רק "תכלת, שם נופל על הצמר "אלאזרק" בלבד". פירוש המילה הערבית "אזרק" הוא צבע כחול.

רש"י ביחזקאל (שם) מפרש באופן שונה: "כעין תרשיש - כמו אבן טובה ששמה תרשיש קרישטא"ל בלע"ז". ד"ר משה קטן (8) מתרגם את לעז זה לבדולח אולי על פי דברי רש"י עצמו: "ועינו כעין הבדלח – שם אבן טובה קריסט"ל". כל שניתן לשער הוא שהבדולח הוא אבן טובה כלשהי כדברי הפסוק בבראשית (ב י"ב) המתאר את גן העדן: "וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם" אך זהותה לא ברורה. הרד"ק בבראשית (ב י"ב) מפרש:

"והבדלח - אמרו שהיא אבן עגולה קטנה והיא לבנה, כמו שאמר כעין הבדלח (במדבר י"א ז') והאבן הזאת אמרו שהיא נעשית מטפות הטל היורד על הנהר ההוא, לפיכך היא עגולה בהוויתה כמו הטפה. ולפי שמאבן אחת מהבדלח לא יעשה שום מעשה ומלאכה לרוב קטנותה אלא שנוקבים אותה ומחברים אבן על אבן בחוט עד שיעשה מהם ענק, לפיכך לא אמר ואבן הבדלח כמו שאמר ואבן השהם שהיא אבן גדולה וגם היא לבנה וזכה ויעשה ממנה כלים למלכים גדולים וכו'".

יש להדגיש שאין לטעות ולחשוב שהבדולח המקראי זהה לבדולח בן תקופנו משום ששם זה הושאל לזכוכית העופרת שהומצאה רק בשנת 1676. לפעמים נקראים בשם זה גם גבישי קוורץ (SiO2) טבעיים גדולים. לעומת זאת ביוונית, משמעות המלה bdellion הקרובה בצלילה לבדולח היא "שרף של עץ" ובאכדית: ubudulhu.
 

כחול

הדעה המקובלת היא שהתכלת היא אחד או יותר מגווני הכחול אולם בעברית בת זמננו הכוונה לגוון כחול בהיר. על פי ההשערה המשמעות המקובלת היום לצבע הכחול היא התפתחות מאוחרת למדי (אולי ימי הביניים) ואילו המשמעות המקורית הייתה אבקת איפור בגוון שחור. שורש "כחל מופיע" במקרא פעם בודדת בפסוק: "... כחלתּ עיניך ועדית עדי" (יחזקאל, כג מ'). שורש זה דומה לשרשי מילים המתארים גווני שחור בשפות שמיות נוספות, בהן השפה האכדית. בספרות חז"ל אנו מוצאים את ה"כחל" הן במשנה והן בגמרא. במשנה (שבת, פ"ח מ"ג) העוסקת בשעור הוצאה בשבת אנו לומדים: "עור כדי לעשות קמיע ... כחול כדי לכחול עין אחת". בגמרא: "כי אתא רב דימי אמר, הכי משרו קמי כלתא במערבא: לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן" (כתובות, יז ע"א).

על הקשר בין הכחול לשחור אנו לומדים ממקורות רבים. הרס"ג מפרש בשמות (שם): "ותכלת אסמאנגון". הרב קאפח מפרש את דבריו בהערה 2: "כצבע השמים בבהירותם שהם תכולים מאד ונוטים לשחרות". רש"י (קידושין, יב ע"א) מפרש: "אבנא דכוחלא - שייש שחור דומה לכחול". ברמב"ם (הלכות ציצית, פ"ב א,ח):

"תכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול, וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע, והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אע"פ שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית וכו' ... טלית שהיא כולה אדומה או ירוקה או משאר צבעונין עושה חוטי לבן שלה כעין צבעה אם ירוקה ירוקין אם אדומה אדומין, היתה כולה תכלת עושה לבן שלה משאר צבעונין חוץ מן השחור מפני שהוא נראה כתכלת וכו'".

בשו"ת רדב"ז (חלק ה סימן מ"ח) אנו מוצאים התייחסות לתהליך בדיקת התכלת:

"... וא"ת מה לבדיקה השנייה שכבר כהתה עינו מהבדיקה הראשונה ולפיכך אם הוסיף כשר ואם עמד בעינו כאשר היה קודם בדיקה זו לעולם אימא לך דפסולה. וי"ל שיש גוון תכלת שהוא שחור הרבה ויש שאינו שחור כל כך ולפיכך מהבדיקה הראשונה ירד משחרותו ועמד על גוון הנמוך ולכן אנו עושים הבדיקה השנייה לראות אם יעמוד בעינו נדע שתכלת הוא ומה שירד בתחלה הוא מפני שהיה גוונו עמוק הרבה ואם יכהה ממה שהיה בתחילה נדע דקלא אילן הוא ומה שירד בתחלה הוא מפני שאינו תכלת".

במאמר "רבי יהודה אומר איסטטית היא זו" צעתי דרך שונה להבין את הזיהוי הכפול של התכלת (כצבע השמים וכצבע שחור). ייתכן והצבע השחור מתייחס לצבע עצמו כאשר הוא מונח בכלי ואילו צבע השמים הוא הגוון הנראה לעיננו לאחר הצביעה.

קצה חוט לפיענוח גוון התכלת הוא אולי ההשוואה לצבע השמים שכבר הוזכרה כמה פעמים לעיל. באבן עזרא למשל אנו מוצאים: "וטעם תכלת - בעבור שהוא כעין השמים" (במדבר, טו ל"ח). למרות שזיהוי התכלת עם גוון השמים בלבד איננו חד משמעי ניתן להגדיר אותו טוב יותר בעזרת ההשוואה לצבע הים כפי שערך רבי מאיר (חולין, פט ע"א): "דתניא, רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין, מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד, דכתיב: ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו', וכתיב: כמראה אבן ספיר דמות כסא". אמנם אין בחלקה השני של הברייתא לסייע לנו משום שאין לנו מושג לגבי צבע אבן הספיר ובוודאי שלא לגבי כסא הכבוד אך הים והרקיע מוכרים לנו היטב. לאמיתו של דבר גם צבעם של הים והרקיע משתנה במהלך היום ובין עונות השנה ולכן לא הכל מזהים את התכלת עם הכחול.

לענ"ד הדעת נותנת שההשוואה שעורכת הברייתא בין הים לרקיע מצביעה על כך שהכוונה דווקא לצבע הכחול ולא לגוונים אחרים. א. חלק מהגוונים האחרים כלל איננו מופיע בשניהם. ב. גוונים מלבד הצבע הכחול אינם מכסים באופן אחיד את פני השמים והים אלא מופיעים במקטעים מוגבלים ולכן אינם יכולים לייצג את צבעם באופן כללי. ג. קשה להניח שהברייתא התייחסה לגוון מיוחד המופיע במקביל בים וברקיע בפרק זמן קצר ויוצא דופן (למשל בזריחה או בשקיעה). הצבע הכחול הוא המכנה המשותף הרחב ביותר בין הים לרקיע ברוב שעות היום וברוב העונות ולכן הוא המתאים ביותר להשוואה. ד. קרוב לוודאי שהתכלת איננה כמשמעותה בימינו כלומר צבע כחול בהיר משום שצבע זה דומה מאד ללבן ולא ייתכן שניתן היה להבחין ביניהם בלילה (כפי שהקשתה כאן הגמרא).

כבר הערוך כתב בערך "קלא אילן": "... וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא פי' אינדקו". אין ספק שהאינדקו הוא האינדגו כלומר צבע כחול" (9). זיהוי זה מפורש גם בדברי הרא"ש (חולין, פ"ג סי' י"ט): "... ואלא ירוקה כשירה היכי משכחת לה? ככרתי פירש בערוך מין צבע ירקרק ומתרגמינן כרשין כרתי בשביל שהן ירוקין. כדאמרינן בברכות כדי שיכיר בין תכלת לכרתי ונראה שהוא צבע שקורין בלוא"ה כעין הרקיע. כדאמרינן תכלת דומה לים וים דומה לרקיע וכו'". הראיות לכך שגוון התכלת הוא כחול רבות והרוצה להרחיב בנושא מוזמן לעיין בספרות העוסקת בנושא כמו למשל קונטרס "חותם של זהב" (עמודים 35-44). קונטרס מקיף זה יצא לאור בבני ברק עם הסכמתו של הרב שמואל נדל.
  

   
תמונה 1. ערכת "פתיל תכלת" - באדיבות עמותת "פתיל תכלת".   תמונה 2. כרישה          צילם:  Quadell
 

 


(1) "למה אין כחול בתנ"ך", מאמר מתורגם מ - Scientific American Magazine August 2012 Issue

L. Boroditsky, 'How Language Shapes Thought' , Scientific American, February 2011

(2) בלטינית נקרא צבע ירוק בשם viridis. מכאן התפתחו בשפות הרומאניות נגזרות של מילה זו כמו vert, verde או verdure.
(3) בתוס' בחולין (מז ע"ב) לעז זה נכתב באופן שונה: "אלא ירוקה ה"ד ככרתי – ויש ספרים שכתוב בהן ככרתן והכל אחד. וכתב בערוך דהוא צבע ירוק ותרגום של חציר הוא כרתי. ונראה דהוא צבע אינדי"ש בלע"ז דהוא דמי לרקיע דהא משמע שהוא דומה קצת לתכלת כדאמרינן (ברכות דף ט:) כדי שיכיר בין תכלת לכרתי ואמר תכלת דומה לים וים דומה לרקיע וכו'". ר' יוסף אביב"י שהביא לתשומת לבי את גירסה זו הציע שאינדי"ש הוא למעשה אינדיגו שצבעו כחול.
(4) על פי תרגומו של ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י".
(5) במאמר "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ" הוכחנו שירוק כולל גם את הגוון הנקרא בימינו צהוב.
(6) תרגום המלך ג'יימס לתנ"ך (בשנת 1611) והן תרגום JPS (The translations of the Jewish Publication Society of America) המאוחר ממנו בוחרים במונח beryl המתאר קבוצה של אבנים ירוקות כחולות. 
(7) כפי הנראה כך כוונת הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ג הלכה ג') "כל הגלגלים אינן לא קלים ולא כבדים ואין להם לא עין אדום ולא עין שחור ולא שאר עינות, וזה שאנו רואין אותם כעין התכלת למראית העין בלבד הוא לפי גובה האויר וכו'".
(8) ב"אוצר לעזי רש"י".
(9) תודה לרב ד"ר הלפרין על ההפניה לדברי הערוך.

 

 

רשימת מקורות:

ד"ר י"א זיידרמן, לחידוש מצות תכלת בציצית, תחומין ט', תשמ"ח, עמ' 423-446.
רענן, מ, היבטים מדעיים וכלכליים בגידול חלזונות לצביעת פתיל תכלת, על אתר, (כתב עת בלימודי ארץ ישראל, בהוצאת מכללת יעקב הרצוג), תש"ס, חוברת ו'.

לעיון נוסף:

ספריית עמותת פתיל תכלת.
בפורטל הדף היומי: "משום קלא אילן
מדוע התכלת יקרה? "בדידי הוה עובדא דזביני תכילתא".
הסבר המדרש "חלזון זהו גופו דומה לים".

ז. עמר, 'גוון התכלת על פי הרמב"ם', המעין נב/2 תשע"ב, עמ' 77-87. ראה כאן. 


 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר