סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

בין תכלת לכרתי - כרשה 
 

"משנה. מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי. וגומרה עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר: עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות. הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה" (ברכות, ט ע"ב).


שם עברי: כרשה   שם באנגלית: Leek   שם מדעי: Allium porrum

שם נרדף במקורות: חציר, כרתי, כרישין, קפלוט 


בשאלת זיהוי הכרתי, הכרישין והקפלוטות והיחס ביניהם רבו הדעות ועליהן כתבתי במאמר "כל איסורין שבתורה משערינן כאילו הן בצל וקפלוט".

נושא מרכזי: מהו כרתי ומה צבעו?

התכלת והכרתי אינם שמות צבעים בלבד אלא עצמים בעלי גוון ידוע לכל הנקרא על שמם. התכלת היא צמר הצבוע בדם ה"חילזון" (על זיהויו ראו במאמר "בדידי הוה עובדא דזביני תכילתא") ואילו הכרתי הוא ירק דמוי בצל ושום. רש"י מפרש כאן: "תכלת - ירוק הוא, וקרוב לצבע כרתי שקורין פוריי"ש". הפוריי"ש מתורגם על ידי ד"ר משה קטן  (1) כירק הנקרא כרשה. באופן דומה מפרש רש"י בגמרא בגיטין (לא ע"ב ד"ה סרבלא דכרתי): "צבע תכלת דומה לכרתי". זיהוי התכלת עם הכרתי מאפשר להבין את משמעות הביטוי "סרבלא דכרתי" שסימל את מעמדו המלכותי של רב נחמן בר יעקב. השימוש באריגי תכלת וארגמן היה נחלתו הבלעדית של מעמד המלוכה בניגוד לאריגים ירוקים ("כרתי") לכן נזקק רש"י לציין שהמעיל היה למעשה מעיל תכלת ורק נקרא "כרתי" בגלל דמיונו לתכלת. 
 

צבע הכרתי

לצבע הירוק יש בספרות חז"ל משמעויות שונות (ראו עוד במאמר "האי ריאה דדמיא ככשותא, וכמוריקא") וננסה להגדיר כמיטב יכולתנו את צבעו הירוק של הכרתי. נראה לי שהמקור הברור ביותר לזיהוי צבע הכרתי הוא דברי הגמרא (סוכה, לא ע"ב): "ולא בעי הדר? והא אנן תנן: הירוק ככרתי, רבי מאיר מכשיר, ורבי יהודה פוסל. לאו משום דבעי הדר? לא, משום דלא גמר פירא". אין ספק שצבעו של אתרוג בוסר הוא ירוק כהה מאד נוטה לכחול (או שחור) ואם כן זה גם צבעו של הכרתי. צבע כהה זה נראה היטב בתמונת הכרשה (תמונה 2). השוואה זו מצביעה על כך שירוק הכרתי הוא כצבע הירוק בעברית המודרנית. בדברי הרא"ש (סוכה פ"ג סימן כ"א) אנו מוצאים השוואה אחרת: "הירוק ככרתי שדומה לעשבים וכו'", וברמב"ם בפיהמ"ש (ברכות, פ"א מ"ב): "וכרתן - אלאכ'צ'ר"". אל-חאדר בערבית הוא הצבע הירוק.

על מנת שנוכל להבין את ההבדלים בין גווני הירוק השונים יש לזכור שהצבע הירוק מתקבל מתערובת כחול וצהוב ואם כן ניתן לקבל את כל טווח הגוונים של הירוק בעזרת הוספה או החסרה של אחד משני צבעים אלו. לאור הסבר זה נעיין בדברי המאירי (סוכה, לד ע"ב): "ירוק ככרתי רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל, והלכה כדבריו שאין זה הדר. וצריך שיהא הירקרקות צהוב נוטה לצבע חלמוני מעט והוא הנקרא גורו"ק (צהוב)". בניגוד לכשרות אתרוג הרי שלענין מראות דמים דווקא הגוון הצהוב מטמא: "עקביא בן מהללאל מטמא - דסבירא ליה האי ירוק כקרן כרכום הוא, אלא שלקה. וירוק דמטמא עקביא בן מהללאל, היינו כמראה אתרוג, ולא כמראה כרתי, שאינו נוטה לאדמימות כלל". לדעת תוי"ט (נדה, פ"ב מ"ו) לשני גווני הירוק יש שמות שונים: "הירוק - פי' הר"ב דהיינו כמראה אתרוג ולא כמראה כרתי וכו'. וסתם ירוק כן הוא. כדאמר בלולב הגזול ירוק ככרתי. מכלל דסתם ירוק לאו הכי הוא. תוספות ד"ה והירוק".

נקודה מעניינת העולה מתוך פירוש רש"י בסוגייתנו היא העובדה שגם התכלת נקראה בפיו בשם "ירוק הוא". ניתן להסביר את דבריו בשני אופנים: א. ייתכן ורש"י התכוון לשני גוונים הנקראים היום "ירוקים" שבימיו נקראו בשמות שונים. ב. השם "ירוק" כלל גם את הצבע הנקרא בלשוננו כחול. בחלופה זו הרחבתי במאמר "בין תכלת ללבן". ההסבר הראשון כרוך בשני קשיים: 1. לאור העובדה שהשם "ירוק" כלל אפילו גוונים צהובים קשה להניח שגוון שונה של ירוק זכה לשם עצמאי משלו - תכלת. 2. האבחנה בין שני גווני ירוק עשויה להיות קשה יתר על המידה ולאחר מאד את זמן קריאת שמע.

לכאורה ניתן היה להציע שהכוונה לשני גוונים השונים זה מזה גם בעוצמת הצבע (דרגת הכהות), דבר ההופך את האבחנה ביניהם לפשוטה יותר, אך הדבר איננו מסתבר משום שבמקרה זה היא דומה לאבחנה בין תכלת ללבן. לענ"ד ניתן להסיק מדברי הגמרא שהמחלוקת במשנתנו עוסקת בשאלה מהו המשתנה (פרמטר) המבחין בין שני זוגות הצבעים. לדעת ת"ק האבחנה צריכה להיות בין צבעים ברמת כהות שונה ומכאן שתכלת (צבע כחול) ולבן מהווים דוגמה בלבד. רק כך ניתן להבין את שאלת הגמרא: "מאי בין תכלת ללבן? אילימא בין גבבא דעמרא חיורא לגבבא דעמרא דתכלתא - הא בליליא נמי מידע ידעי?" (2). האבחנה היחידה הניתנת לביצוע בלילה היא אבחנה בין עצמים בהירים וכהים. מאידך גיסא לדעת רבי אליעזר המשתנה איננו רמת הכהות אלא הגוון עצמו ולכן יש להשוות בין שני צבעים כהים כמו כחול ("תכלת") וירוק כהה ("כרתי") דבר הדורש עוצמת אור גדולה יותר.
 

 
תמונה 1. שדה כרישה בפריחה         צילם: Eleassar   תמונה 2. אגודות כרישה         צילם: Quadell


 
 


(1) ב"אוצר לעזי רש"י
(2) נוכל להסיק מכאן שהתכלת המקראית היא בצבע כחול או לפחות תכלת כהה מאד משום שאין אפשרות להבחין בין תכלת בהירה לצבע לבן בלילה.



 

מקורות עיקריים:

י. פליקס, "עולם הצומח המקראי" (עמ' 174).
י. פליקס, "הצומח החי וכלי החקלאות במשנה" (עמ' 87).

לעיון נוסף:

ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 85-87). הרחבה בנושא זיהוי הכרישים.
מ. כסלו, "לזיהוי הכרישים והקפלוטות", תשס"א, בתוך: ז' עמר, ח' סרי (עורכים). ספר זכרון לרב יוסף בן דוד קאפח זצ"ל. לשכת רב הקמפוס, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן. עמ' 81-74).
 

 
 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com

ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר