סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

האי ריאה דדמיא ככשותא, וכמוריקא – קורטם הצבעים

 

"אמר רב כהנא: ככבדא כשרה, כבשרא טרפה. וסימניך, ובשר בשדה טרפה. אמר רב סמא בריה דרבא: האי ריאה דדמיא ככשותא, וכמוריקא, וכגון ביעתא, טרפה. אלא ירוקה דכשרה היכי דמיא? ככרתי" (חולין, מז ע"ב).

פירוש:  אמר רב כהנא: ריאה שנראית ככבדא [ככבד] — כשרה, נראית כבשרא [כבשר] — טרפה. וסימניך שלא תחליף: "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו", שאם הריאה נראית כבשר — הרי היא טריפה ואין אוכלים אותה. אמר רב סמא בריה [בנו] של רבא: האי ריאה דדמיא ככשותא [ריאה זו שנראית ככשות] שהוא צהבהב, או כמוריקא [ככרכום] שהוא כתום, וכגון ביעתא [חלמון של ביצה] — בכל המראות האלה היא טרפה. ושואלים: אם כן, אלא ירוקה שאמרנו שכשרה היכי דמיא [כיצד היא בדיוק]? ומשיבים: שהיה לה צבע ככרתי, שהוא צבע ירוק נוטה לכחול  (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: קורטם הצבעים    שם באנגלית:   Safflower   שם מדעי:  .Carthamus tinctorius L

שם נרדף במקורות:  מוריקא, חריע, דרדרא (?)     שמות בשפות אחרות: ערבית – עוצפור,  קורטום


נושא מרכזי: מהי המוריקא ומה צבעה?


תקציר: במאמר זה נסקרה המחלוקת לגבי זיהוי המוריקא. יש הסוברים שהכוונה לקורטם הצבעים ויש המפרשים שהמוריקא היא כרכום הגינה. על פי הסברה שמדובר בקורטם הצבעים הרי שהצבע הצהוב מודגם בצבע עלי הכותרת (צהוב או כתום). לעומת זאת אם הזיהוי הוא בכרכום הגינה הרי שהצבע הצהוב (או הכתום) הוא הצלקות המשמשות להכנת תבלין הכרכום. קיימת אפשרות שהמוריקא כלל איננה שם של צמח ספציפי אלא תואר שם של צמחי תבלין בצבע צהוב. על פי הצעה זו מקור השם מוריקא הוא בצבע הירוק משום שבספרות חז"ל הצבע הירוק כולל גם את גווני הצהוב. פנים אחרות להצעה זו הן העובדה ששמו העממי של קורטם הצבעים הוא "כרכום לעניים".

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ממהלך סוגייתנו ניתן להוכיח שהצבע הירוק בספרות חז"ל איננו כמשמעותו היום אלא הכוונה לצבע הכולל את ספקטרום הגוונים בין ירוק (לשיטת תוס' (1) אפילו כחול) לצהוב ואולי גם כתום. רב סמא אומר שריאה שצבעה ככשות, כמוריקא וכביצה הרי היא טריפה. גם אם קיים ספק בידינו לגבי זהות הכשות והמוריקא הרי שצבע הביצה ידוע לנו ורומז על כך שהרשימה כוללת גווני צהוב. כתגובה לרשימה זו שואלת הגמרא: "אלא ירוקה דכשרה היכי דמיא?". שאלת הגמרא מתייחסת לדברי רבא האומר: "ירוקה כשרה מדרבי נתן". אם הצבע הירוק הוא אכן כמשמעותו היום השאלה איננה במקומה שהרי מה הקשר בין האיסור של גווני הצהוב לכשרות הצבע הירוק? על פי הצעתנו שהירוק כולל גם את גווני הצהוב הרי לאחר שנמנו גווני ה"ירוק" (צהוב) האסורים שואלת הגמרא מהו הירוק הכשר? (בתחילת המאמר "האי ריאה דדמיא ככשותא, וכמוריקא" הובאו הוכחות נוספות למשמעות הצבע הירוק בספרות חז"ל). במאמר הנ"ל הוצגה כשות השדות כדוגמה לצבע צהוב. בהמשך דברי רב סמא מובא גם הצמח מוריקא כדוגמה לצבע צהוב ובשורות הבאות נעסוק בזיהויה של המוריקא ובצבעיה.

על משמעותו של השם "מוריקא" כבר עמדתי במאמר "כורכמא דרישקא זביני לך" ובו הצגתי את העמדה הרואה ב"מוריקא" שם נרדף לכרכום. במאמר ההוא הוצעו שתי חלופות לזיהוי. הזיהוי המקובל הוא כרכום הגינה (Crocus sativus) שהוא מין צמח רב שנתי ממשפחת האירוסיים. לעף סובר שהכרכום המקראי והמוזכר בברייתא הוא צמח שונה מהכרכום בתלמוד. לדעתו הכוונה במקורות הקדומים לצמח הנקרא כורכומה ארוכה (Curcuma longa) הקרוב לזנגוויל וגדל בהודו. בגלל צבעם הדומה של חומרי הגלם המופקים מהכרכום והכורכומה הארוכה הועבר מאוחר יותר שמה של האחרונה לכרכום. דוגמה לזיהוי מוריקא עם הכרכום נוכל למצוא בשיטת רש"י במסכת ביצה (יד ע"א): "גמרא. דכולי עלמא מיהת מלח בעיא שנוי, מאי טעמא? רב הונא ורב חסדא; חד אמר: כל הקדרות כולן צריכות מלח, ואין כל הקדרות צריכות תבלין. וחד אמר: כל התבלין מפיגין טעמן, ומלח אינה מפיגה טעמה. מאי בינייהו? איכא בינייהו דידע מאי קדרה בעי לבשולי, אי נמי במוריקא". מפרש רש"י: "אי נמי - תבלין של מוריקא איכא בינייהו, שיש קדרה שמתבלין אותה בכרכום, ואינו מפיג טעמו אם נדוך מבעוד יום, והוא לא היה יודע מה יבשל מחר, ללישנא בתרא בעי שנוי, ללישנא קמא לא בעי שנוי". משתמע מהגמרא שמוריקא היא שמו של תבלין ורש"י מזהה אותו עם הכרכום. דוגמה נוספת לזהות בין כרכום ומוריקא אנו מוצאים בתרגום יונתן לשיר השירים (ד י"ד). הוא מתרגם את הפסוק "נרד וכרכום קנה וקנמון": "רשק ומוריקא וקנה בוסמא וקנמון". על פי פירוש זה הצבע הצהוב (או אולי אפילו כתום) הוא צבען של צלקות פרח הכרכום שמהן מכינים את התבלין היקר. על פי זיהויו של לעף צבעה הצהוב של האבקה שמפיקים מהכורכומה הארוכה.
 

 
כרכום הגינה – החץ מצביע על הצלקות מהן מכינים את תבלין הכרכום   כרכום חורפי – קרוב משפחה של כרכום הגינה הגדל באיזורים ים תיכוניים בישראל.

 
בירושלמי (כלאים פרק ב דף כח טור א /ה"ו) אנו מוצאים פירוש שונה לשם מוריקא. אומרת המשנה: "אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע, אבל סומכין לשדה ירקות חרדל וחריע וכו'" ובגמרא: "אין סומכין כו' מהו חריע? מוריקא". על החריע אנו לומדים במשנה (כלאים, פ"ב מ"ח): "אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע אבל סומכין לשדה ירקות חרדל וחריע וכו'". בפירוש הרמב"ם למשנה: " חריע - אלעצפר (אספאר בערבית הוא צהוב), כך פירשו התלמוד. ושני צמחים אלו מזיקים את התבואה. וכבר ביארנו שאין חוששין לכלאים אלא בשדה שלו, לפיכך כשנראה חרדל וחריע סמוך לתבואה אנו יודעים שבעל השדה עשה כן, לפי שלא היה מניח לזולתו להזיק לו, אלא היה מרחיק ממנו. אבל אם היתה שדה ירקות הרי זה מותר וכו'". במשנה בעוקצין (פ"ג מ"ה): "הקושט והחמס וראשי בשמים התיאה והחלתית והפלפלין וחלות חריע נלקחים בכסף מעשר ואינן מטמאין טומאת אוכלין דברי רבי עקיבא וכו'". מפרש הרמב"ם: "... וחלות חריע ככרות ה"קרטם" והוא שמוציאין את אמצעיתו ושוחקין אותו ועושין ממנו ככרות ומשתמשין בהן בתבשילין, והירושלמי פירש לנו כי חריע הוא הקרטם וכו'". רע"ב מפרש: "חלת חריע - כרכום יערי. וקורין לו בערבי אלקר"טום". מעניין שהר"ש גרס כאן: "חלות חריע וכרכום" כלומר שלדעתו חריע וכרכום אינם צמחים זהים. מסכום הדעות והפירושים עולה שמוריקא היא קורטם בעל צבע צהוב וכנראה קורטם הצבעים.

לכאורה נראה שהבסיס למחלוקת המפרשים לגבי זהותה של המוריקא הוא במחלוקת קדומה שהרי לירושלמי מוריקא היא חריע ואילו בבבלי (גיטין, ע ע"א) אנו מוצאים: "מאי דרדרא? אמר אביי: מוריקא דחוחי ... אמר אביי: מי שאינו בקי בדרך ארץ, ליתי ג' קפיזי קורטמי דחוחי, ונידוקינהו ונישליקינהו בחמרא ונישתי" (2). רש"י מפרש: "קורטמי דחוחי - קרו"ג הגדל בקרקע מזובל בזבל הצאן. מוריקא דחוחי - קרו"ג הגדל בגדר של היזמי שקורין שבי"ל". ד"ר משה קטן מתרגם ב"אוצר לעזי רש"י" את השם קרו"ג בשני האופנים כלומר כרכום וקורטם הצבעים. מפירוש רש"י כאן משתמע שאכן קרו"ג עשוי לשמש בשתי משמעויות כאשר לפחות מוריקא דחוחי היא צמח קוצני כלשהו ולא כרכום, אולי קורטם הצבעים. היגי והיזמי הם בוודאות שמות של צמחים קוצניים ואם כן מדובר בצמח היוצר או נמצא במשוכת קוצים (על פי תרגומו של ד"ר משה קטן). 
 

   
קורטם הצבעים - תפרחת             קורטם הצבעים - עלי כותרת יבשים         צילם: ExplicitImplicity

 
על פי זיהוי זה של ה"מוריקא" קיימות שתי אפשרויות לכוונתו של רב סמא באמרו שריאה בעלת גוון של "מוריקא" הרי היא טריפה. ייתכן והכוונה לגוון התפרחות אלא שכאן מתעורר הקושי לאיזה גוון הכוונה שהרי קיימים גוונים שונים הנעים בין צהוב לאדום. אפשרות אחרת שהכוונה לפרחים היבשים כפי אלו הנראים בתמונה.
 

הרחבה 

לענ"ד ניתן ליישב את הסתירות בין הסוגיות ובין הפירושים השונים (ואת חוסר הבהירות ביחס ללעז "קרו"ג" בדברי רש"י) בכך שנרחיב את משמעות השם "מוריקא" ונכלול בתוכו לא רק מין צמח אחד אלא שני מינים ואולי אף יותר. "מוריקא" איננה שם של צמח אלא שם תואר המבטא תכונה מסויימת המתאימה ליותר ממין אחד. באופן זה ניתן להבין טוב יותר את הביטוי "מוריקא דחוחי" (בגמרא בגיטין). נראה לי שהשם "מוריקא" נגזר מהצבע "ירוק". את פירושו של שם תואר זה נוכל להסיק מתוך דברי רש"י בסוגייתנו: "ככשותא - ירוקה ולא כעשבים אלא כמראה כשותא הומלו"ן או כמראה מוריקא כרכום או כמראה ביצה וכל אלה מין ירוק הן אלא שזה משונה מזה וכל מראה קרו"ג נקרא ירוק". מדברי הגמרא על פי פירוש רש"י עולה שצבע ירוק הוא צבע בעל גוון הנע בין ירוק לצהוב (3). הוא אמנם עשוי להיות ירוק כעשבים אך בגוון זה הריאה איננה טריפה. הגוונים האוסרים הם ככשות, "מוריקא כרכום" או כמראה ביצה. לעומת זאת ריאה בגוון ירוק ככרתי איננה טריפה. מתוך ההשוואה למראה הביצה נוכל להסיק שאכן מדובר בגוון צהוב או דומה לו. מלשון רש"י אני מסיק שתי מסקנות: א. מוריקא איננה שם נרדף לכרכום (אפילו לשיטת רש"י) שהרי הוא אומר "מוריקא כרכום" כלומר "ירוק של כרכום". ב. קרו"ג (לפחות על פי שיטת רש"י) איננו שם של מין ספציפי אלא, בדומה ל"מוריקא", תאור גוון מסויים ולכן אומר רש"י: "וכל מראה קרו"ג נקרא ירוק". ראיה חותכת לכך שקרו"ג איננו מין אחד נמצאת בפירושו לגיטין (שם): "קורטמי דחוחי - קרו"ג הגדל בקרקע מזובל בזבל הצאן. מוריקא דחוחי - קרו"ג הגדל בגדר של היזמי שקורין שבי"ל". שמם הלועזי של שני מיני הצמחים זהה והוא קרו"ג. ייתכן אם כן שהתרגום המדוייק ללע"ז של מוריקא הוא אכן קרו"ג משום ששתי מקבילות אלו בעלות משמעות רחבה (כוללות כרכום, קורטם ואולי גם צמחים דומים נוספים) ואינן מתייחסות דווקא למין ספציפי בודד.
על פי הצעה זו נוכל ליישב את שאלתו של ד"ר משה קטן (4) שתמה על כך שרש"י תירגם איסטיס = קרו"ג ובמקומות אחרים תירגם Wesde. על פי הצעתי אכן גם פרחי האיסטיס הצהובים נקראים קרו"ג. לעומת זאת כאשר התייחס רש"י לצבע הכחול המופק מהצמח קרא לצמח בשם המין הספציפי Wesde. ייתכן ונוכל להבין באופן זה את מקור פירושו של רע"ב בעוקצין (שם) המפרש שחריע הוא "כרכום יערי" בניגוד לדברי רוב המפרשים המזהים את החריע עם הקורטם. הקורטם נכלל במשפחת המורכבים ושונה לחלוטין מהכרכום וכיצד כינה אותו רע"ב בשם כרכום? ייתכן ויש כאן תהליך הפוך שבו גם השם של המין הספציפי, כרכום, קיבל כפל משמעות מתוך כך שהוא אחד מהמינים הנכללים ב"מוריקא" הכוללת כמה מינים "ירוקים". אפשרות נוספת היא שהכרכום היערי כלומר קורטם הצבעים זכה לשם כרכום בגלל השימושים הדומים שלו ושל כרכום הגינה. שניהם שימשו לצביעת צבע צהוב ולתיבול. לא בכדי זכה קורטם הצבעים לשם העממי "כרכום לעניים". 
 

ביולוגיה 

קורטם הצבעים (חריע) הוא חד שנתי עשבוני, מסועף דמוי קוץ. הצמחים בגובה של 30-150 ס"מ בעלי ראשי תפרחת בצבע צהוב, כתום או אדום. בכל סעיף של הצמח מתפתחות עד 5 תפרחות שכל אחת מהן מכילה 15-20 זרעים. קורטם הצבעים הוא צמח בר של אזורים יובשניים בעלי תקופת גשם עונתית קצרה. לצמח שורש ראשי עמוק המאפשר לו לשרוד בסביבה היובשנית. הצמח רגיש לקרה ולמחלות ולכן איזורי גידולו מוגבלים מאד.


השימוש בצמח

באופן מסורתי גידלו את הצמח עבור זרעיו ועבור צביעת מזון ותיבולו. הוא שימש גם כצמח רפואה וצביעת אריגים בגוונים של אדום וצהוב. עם התפתחות תעשיית הצבעים הסינטטיים והופעת צבעי האנילין חשיבות תפקיד זה הצטמצמה מאד. במהלך 50 השנים האחרונות מגדלים את הצמח באופן מסחרי בעיקר עבור הפקת שמן מזרעיו (שמן חריע). לאחרונה מצליחים להפיק אינסולין מזן של הקורטם שעבר טיפול בהנדסה גנטית.

שמן החריע חסר טעם וחסר ריח ודומה בערכיו התזונתיים לשמן חמניות. הוא משמש בעיקר בתעשיית הקוסמטיקה, רטבים, ייצור מרגרינה, כשמן בישול וכתוסף מזון. קיימים שני סוגים של קורטם המייצרים סוגי שמן שונים. שמן אחד עשיר בחומצות שומן חד בלתי רוויות (חומצה אוליאית) (monounsaturated fatty acids) והשני עשיר בחומצות שומן רב בלתי רוויות (חומצה לינוליאית) polyunsaturated fatty acid)). רוב השמן המיוצר היום למאכל שייך לסוג הראשון משום שרמת חומצות השומן הרוויות שבו נופלות אפילו מזה של שמן הזית (על משמעות תכונה זו ראה במאמר "מתוך שרגילין בשמן זית"). סוג השמן השני משמש לצביעה כתחליף לשמן פשתן ובעיקר בצביעת גווני לבן משום שאין בו את הגוון הצהבהב המאפיין את שמן הפשתן. שימוש נפוץ של זרעי החריע היא לצורך האכלת עופות כתחליף לזרעי חמנייה. נראה שיונקים כמו סנאים אינם אוהבים את טעמם.

בנוסף לזרעים ראויים לשימוש גם פרחי קורטם הצבעים. לעיתים משתמשים בפרחי הקורטם כתחליף זול לכרכום ולכן הם נקראים בשם "כרכום לעניים". פרחים יבשים משמשים לצביעה אורגנית של אריגים. אמנם צביעת אריגים אורגנית אינה נפוצה אך מגמה זו הולכת ומתרחבת כחלק משינוי תודעתי ואופנתי עולמי הדוגל בחזרה אל הטבע. הצבען (פיגמנט) של הקורטם, קרטמין, מסיס במים וניתן להשיג בעזרתו את הגוונים: צהוב, חרדל, חקי ירוק זית ואפילו אדום אך בדרך כלל הוא משמש לצבעים צהובים. הקרטמין יעיל בצביעת סיבים טבעיים כמו כותנה, צמר ועוד. פרחים מיובשים משמשים ברפואה הסינית המסורתית להקלת כאבים, המרצת זרם הדם ועוד.

קורטם הצבעים הוא אחד מהגידולים העתיקים בשרות האדם. באנליזות כימיות של אריגים ממצרים העתיקה בני אלפי שנה זוהו צבענים שהוכנו מהקורטם. בקברו של פרעה תות-אנח-אמון נמצאו מחרוזות העשויות מקורטם. במסמכים הכתובים בשפה הלינארית ב' מיוון העתיקה הוזכר הקורטם פעמים רבות, כנראה, בהקשר מסחרי. משערים שהיו שני חלקים בקורטם שנסחרו בנפרד. החלק האדום (כנראה התפרחות) נמכר במשקל ואילו החלק ה"לבן" נמכר על פי אומדן. פרטים נוספים על אופן השימוש בקורטם הצבעים נוכל למצוא בפירוש תוספות יום טוב (עוקצין פ"ג מ"ה): "וחלות חריע - פי' הר"ב כרכום יערי וכו' וקשה לי בבפ"א דכלאים מ"ח דתנן חריע. ומפרש לה הר"ב הכי ואילו הכא דקתני חלות חריע משמע ודאי דענין אחר הוא ובערוך ערך חריע. ירוש' מהו חריע. מוריקא. ובסוף עוקצין חלות חריע יש מפרשים שזה חלת חריע פחות ממוריקא שהוא דק וזה רחב כאצבע. והוא זול והנשים שפין ממנו פניהם. עד כאן. ולשון הרמב"ם חלות חריע. זה שמוציאין לבו. ושוחקים אותו. ועושין ממנו עוגות ומשתמשין בו בטעמים. והירושלמי באר לנו כי חריע הוא הנקרא בערבי אל קרטם. עד כאן. ובכלאים כתב. חריע בלשון ישמעאל. מצפור. עד כאן. ולשון ישמעאל הוא לשון ערב".

 



(1) חולין, מז ע"ב ד"ה "אלא ירוק ככרתי היכי דמי".
(2) פירוש: ומביאים מה שאָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: סַם הרפואה לדַלָרְיָא הוא דַּרְדָּרָא. ושואלים: מַאי [מהי] דַּרְדָּרָא? אָמַר אַבַּיֵי: מוֹרִיקָא דְּחוֹחֵי [כרכום של קוצים]. רַב פַּפָּא אָלֵיס וּבָלַע לֵיהּ [היה לועס ובולע אותו]. רַב פַּפִּי אָלֵיס וְשָׁדֵי לֵיהּ [היה לועס ויורק, פולט, אותו לאחר לעיסה]. אָמַר אַבַּיֵי: מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי, כלומר, אין לו כוח בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ (בתשמיש), לֵיתֵי [שיביא] שְׁלשָׁה קְפִיזֵי (כלים בני שלוש רביעיות) של קוֹרְטְמֵי דְּחוֹחֵי [כרכום של חוחים], וְנִידוֹקִינְהוּ וְנִישְׁלִיקִינְהוּ בְּחַמְרָא וְנִישְׁתֵּי [ויכתשם ויבשלם ביין וישתה].
(3) קיימת ראיות רבות לכך ש"ירוק" בספרות חז"ל הוא צהוב אלא שמכאן נוכל ללמוד ש"ירוק" איננו רק צהוב אלא גם ירוק.
(4) "אוצר לעזי רש"י" (עמ' 37 ערך "אסטיס").
 

 

רשימת מקורות:

Safflower בויקיפדיה
חיים צבי אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 69-71).
 

 לעיון נוסף:

קורטם מכחיל באתר צמח השדה

.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.





כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר