מילון מונחים - אות ש'
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ
ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת
שיבולת
שפתניים
שיבולת
תפרחת שבה יושבים הפרחים על ציר התפרחת ללא עוקצים. הפרחים הצעירים נמצאים בראש השיבולת. תפרחת זו שונה מאשכול שבו הפרחים נישאים על עוקצים. סוג תפרחת זה מצוי בקרב הדגניים.
 |
|
 |
|
|
|
חיטה – תפרחת מסוג שיבולת. בתמונה נראים הגרגירים מחוברים לציר התפרחת. |
[חזור למעלה]
שפתניים
השפתניים הוא שמה של משפחת צמחים הנקראת בשם זה בגלל מבנה הפרח שלה המזכיר שפתיים התוחמות את לוע הפרח הדומה לפה. שמה המדעי של משפחת השפתניים הוא תרגום של שמה הלועזי Labiatae אך לאחרונה בעקבות הנטייה לקרוא למשפחות בשם אחד הסוגים הבולטים בה השתנה שם המשפחה ל- Lamiaceae על שם הסוג נזמית (Lamium).
למשפחת השפתניים תפוצה קוסמופוליטית אך רוב המינים גדלים באזור הים תיכוני, באסיה המרכזית ובמחוזות ההרריים של האזורים הטרופיים. מספר המינים הנכלל בסוג תלוי בשיטת המיון שבה ננקוט. המשתנה העיקרי הקובע את מספר המינים במשפחה הוא מיקומו של הגבול הטקסונומי בין השפתניים לבין הוורבניים. כיום מקובל להכליל במשפחת השפתניים קבוצות שעד עתה נכללו בין הוורבניים. על פי שיטה טקסונומית זו השפתניים מונים כ – 236 סוגים ו – 6,900 עד 7,200 מינים. עדיין לא נקבע מי מבין משפחות סדרת הצינוראים, עליה נמנית משפחת השפתניים, קרובה לה ביותר. בצמחיית ישראל כ- 33 סוגים וכ- 180 מינים של בני משפחת השפתניים. גל הפריחה הבולט של השפתניים בנוף הארץ הוא בחלקה המאוחר של תקופת הפריחה הכללית כלומר בסוף האביב וחלקו הראשון של הקיץ. בולטות במיוחד בתקופה זו פריחת הצתרה הוורודה והקורנית המקורקפת.
לשפתניים כקבוצה יש קווי דמיון ברורים, המבדילים בינם לבין קבוצות אחרות, ומאידך גיסא קיימים בתוכם הבדלים בולטים המאפשרים לפצל את הקבוצה לתת קבוצות. בשורות הבאות אסקור בנפרד את קווי הדמיון (אחידות) ואת התכונות המפצלות את המשפחה (שונות - Diversity).
אחידות
בקרב השפתניים קיימת אחידות רבה במראה הכללי, במבנה הגבעול וסידור העלים, מבנה התפרחות, הפרחים והפירות. לרבים מבני המשפחה שמנים אתריים המעניקים להם ריחות וטעמים אופייניים. מפורסמים בריחם וטעמם הם הנענע למיניה, האזוב המצוי, הקורנית המקורקפת, הזוטה הלבנה ועוד רבים.
מבנה וגטטיבי: רוב השפתניים הם עשבוניים, שיחים, או בני-שיח ומעטים בלבד הם המטפסים והעצים. הגבעול בעל 4 מקצועות (חתך הרוחב מרובע), העלים נגדיים (תמונה 1). כל זוג עלה ממוקם בניצב לזוג העלים שמתחתיו.
תמונה 1. אשבל כרתי - ניתן להבחין בזוג העלים הנגדיים ובחתך הגבעול המרובע
מבנה הפרח: הגביע והכותרת בעלי 5 אונות. הפרחים דו-שפתניים או חד שפתניים. עלי הכותרת (ובמידת מה גם הגביע) המאוחים מזכירים ברוב הסוגים לוע מוארך, פחות או יותר, בעל שפתיים פעורות. מספר האבקנים הוא בדרך כלל 4. העלי מורכב משני עלי שחלה. השחלה עלית ולה שתי מגורות, כל מגורה מתחלקת בשלב מוקדם של התפתחות הפרח, על ידי מחיצה מדומה, לשתי מגורות משניות וכך הופך הפרי למפרדת בת 4 פרודות (אגוזיות) שכל אחת מכילה זרע אחד מחוסר אנדוספרם. הפרודות נשמרות בתוך הגביע עד להפצתן. הפריחה בשפתניים היא פרוטאנדרית (האבקנים מבשילים לפני הצלקות). בשלב הזכרי עמוד העלי זקוף או נטוי לאחור ולאחר שהאבקנים התרוקנו מגרגירי אבקה הוא נוטה קדימה (תמונה 2).
תמונה 2. מרווה בוצינית – צמח בשלב הנקבי. עמודי העלי נוטים קדימה והחוצה.
מבנה התפרחת: הפרחים ערוכים בדורים או כקרקפות מדומות[1] דבר המסייע להבליט את הפרחים לעיני החרקים. במינים מסוימים מופיעים על הקצה העליון של הגבעול עלים (חפים) צבעוניים שאינם נושאים בחיקם פרחים. עלים אלו הנקראים "דגלים" מסייעים להגדיל את כוח המשיכה של הצמח לגבי חרקים. התופעה קיימת למשל במרווה דגולה ובאזוביון דגול. בכמה מינים מופיעים אברי פרח צבעוניים נוספים כמו גביעים, חפים וגבעולי תפרחת.
שונות (Diversity)
מבנה הפרח: בדרך כלל הפרחים דו-שפתניים אך קיימים שני סוגים יוצאים מן הכלל: א. לסוג חד שפה יש שפה אחת בלבד משום שהשפה העליונה, בחלק מהמינים, מנוונת כמעט לחלוטין (תמונה 3). ב. בסוג געדה כל חמש אונות הכותרת משוכות כלפי מטה ויוצרות שפה תחתונה גדולה (תמונה 4).
 |
|
 |
|
תמונה 3. חד שפה מצוי |
|
תמונה 4. געדה כרתית |
בפרח השפתניים ניתן להבחין בין צינור הכותרת לבין שפתיו. הסוגים השונים נבדלים בגודל היחסי של שני חלקים אלו. בסוגים בסוגים קערורית (תמונה 5) ונפית (תמונה 6) צינור הכותרת ארוך באופן יחסי ואילו בסוג מרווה גדולים שפתי הכותרת.
 |
|
 |
|
תמונה 5. קערורית סגולה |
|
תמונה 6. נפית כפופה |
בין השפתניים קיים מגוון בגודל המוחלט של הפרח. בסוג זוטה ודומיו הפרחים זעירים ואילו בשלהבית (תמונה 7), בצמר המפוצל (תמונה 8) ובכמה מינים בסוג מרווה הפרחים גדולים מאד.
 |
|
 |
|
תמונה 7. שלהבית דביקה |
|
תמונה 8. צמר מפוצל |
מספר האבקנים: בדרך כלל מספר האבקנים הוא 4 אך בכמה סוגים מספר האבקנים הוא 2 כמו למשל בסוגים רוזמרין, מרווה ואבובית.
שיטת האבקה: השפתניים מואבקים בדרך כלל על ידי חרקים אך אנו מוצאים בהם שני טיפוסים עיקריים הקשורים למבנה הפרח: (א) טיפוס הפרח הדו-שפתני הכולל את רוב השפתניים. האבקנים ועמוד העלי ממוקמים מתחת לשפה העליונה או בקרבתה. החרק המבקר את הפרח נוחת על השפה התחתונה ומקבל את האבקה על גבו. ברוב מיני המרווה התפתח מכשיר האבקה משוכלל הפועל על פי העיקרון של מנוף. לאבקן צורה מיוחדת, הדומה למעין מנוף. החרק המבקר בפרח דורך על דוושה ומפעיל מנוף המצמיד את גרגירי האבקה אל גבו. בתמונה 9 ניתן לראות צילום של דבורה לאחר סדרת ביקורים במרווה ריחנית כשעל גבה משולש צהוב העשוי מגרגירי אבקה.
(ב) טיפוס הפרח החד-שפתני או הדו-שפתני שבו נמצאים האבקנים ועמוד העלי על השפה התחתונה או בקרבתה. החרק המבקר את הפרח נוחת על השפה התחתונה מקבל את האבקה על רגליו ועל בטנו כמו למשל בריחן.
צורת הפרי וההפצה: בדרך כלל פרי השפתניים הוא מפרדת בת 4 מגורות ואילו בשפתני המטפס היחיד בארץ – פרסיון גדול – הפרי הוא 1-4 בתי גלעין. מבנה פרי מיוחד זה מותאם לפרסיון המטפס. הצורך לנבוט מתחת לעצים מחייב שהפצת הפרסיון תעשה דווקא על ידי ציפורים. הציפורים האוכלות את בתי הגלעין השחורים והעסיסיים מלשלשות את הזרעים מתחת לענפים עליהם הן נחות וכך מגיעים זרעי הפרסיון למקום מתאים לנביטה.
בצמחים מסוימים (אזוב, מרוה ריחנית וכו') הפרי עשוי פרודה אחת הנשארת בתוך הגביע. הגביע משנה את צורתו אחרי ההפריה והופך לגוף פחוס דמוי כנף, המוסע על ידי הרוח יחד עם הפרודה. בצמחים אחרים כמו בר גביע חלק ובלוטה ההפצה מתבצעת בעזרת הגביע שנפחו גדל עם ההבשלה, ניתק מעל הצמח ומופץ עם 4 הפרודות ברוח. הנזמית מופצת על ידי נמלים האוספות את הפרודות עבור גופיף השומן הקיים בהן. מינים של מורביון ובלוטה מופצים על ידי היאחזות בבעלי חיים בעזרת שיכים מאונקלים הנוצרים משיני הגביע המתקשים בזמן ההבשלה. מרווה דגולה נוהגת באסטרטגיה הפוכה והיא מונעת את ההפצה, עד ירידת הגשמים, על ידי סגירת הפרודות בתוך הגביע.
ראה עוד על השפתניים במאמרה של ד"ר ערגה אלוני באתר צמח השדה.
[1] קרקפות הפרחים מדומות משום שבחיקם של החפים נמצאות תפרחות מסוימות (1) והם אינן קרקפות אמיתיות בדומה למשל לתפרחות המורכבים. בשפתניים אנו מוצאים תפרחות משני סוגים: א. תפרחות המורכבות מדו-בדית (Dichsium) (2), בנות 3 פרחים. ב. שתי חד-בדיות (Monochasium) (3).
הגדרות:
1. תפרחת מסוימת היא תפרחת המסיימת את הציר העיקרי של הצמח.
2. חד-בדית היא צורת הסתעפות שבה פרח או תפרחת מסיימים את הציר הראשי וסעיף צדדי ממשיך לצמוח ומהווה את המשך הציר.
3. דו-בדית היא צורת הסתעפות שבה פרח או תפרחת מסיימים את הציר הראשי וזוג סעיפים צדדיים ממשיכים לצמוח (מתוך המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל (נעמי פינברון ואבינעם דנין).
[חזור למעלה]
