סקר
מסכת ערכין לעומת זבחים-מנחות-חולין -בכורות:
הקלה משמעותית
קשה באותה מידה
יותר קשה!
לא יודע


 

מילון מונחים - אות ד'

 

א   ב   ג   ד   ה   ו    ז   ח   ט   י    כ   
ל   מ   נ   ס   ע   פ   צ   ק   ר   ש   ת

 

דגניים

דו ביתי

דו-חיים

דו-פסיגיים

דיפלואידיים

 

דגניים

משפחה של צמחים חד-פסיגיים הכוללת בעיקר עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים ומעט מינים דמויי שיחים או עצים. במשפחה זו כוללת כ – 700 סוגים ובהם כ – 10,000 מינים. אם במספר המינים המשפחה תופסת רק את המקום הרביעי מבין משפחות הצמחים העילאיים (לפניה נמצאים הסחלביים, המורכבים והקטניות) הרי שבכסות הצומח היא תופסת את המקום הראשון. בני המשפחה מכסים שטחים נרחבים על פני כדור הארץ.

       
דשא קוקויה   שיבולת שועל


העלים מסורגים (ראה בסדור עלים) וערוכים בשני טורים לאורך הקנה (גבעול). העלים מורכבים משלושה חלקים: א. בסיס העלה העוטף את הקנה בצורת צינור פתוח נקרא נדן. ב. חלק העלה העליון הפונה כלפי חוץ מהקנה נקרא טרף. ג. בחלק מהמינים יש בין הנדן והטרף בליטה הנקראת בגלל צורתה לשונית.

פרחי הדגניים מופיעים כתפרחות בצורות שונות: שיבולת, אשכול או מכבד המורכבות משיבוליות. השיבולית היא קבוצת פרחים שמספרן נע מ - 1 ומעלה היושבים על ציר קצר משותף. השיבולית עטופה מבחוץ בשני קשקשים או עלעלים הנקראים גלומות. בשיבולת שועל נשארות הגלומות מחוברות לציר התפרחת גם לאחר התפזרות הגרגירים. נוח להדגים את חלקי פרח הדגניים בעזרת שיבולת השועל בגלל גודלם. (ראה בתמונה של שיבולת השועל).

שיבולת שועל

 
כאמור כל שיבולית עשויה להכיל כמה פרחים. כל פרח מפרחי השיבולית עטוף גם הוא בשני קשקשים או עלעלים הנקראים מוצים. שני המוצים נתונים זה בתוך זה כאשר העליון הקטן יותר נתון בתוך המוץ התחתון ועטוף במקצת על ידו. המוץ התחתון מסתיים על פי רוב בזיף קשה וארוך הנקרא מלען. אברי הפרח יושבים בין שני המוצים. בין הדגניים יש דו-מיניים שבהם הפרחים מכילים אבקנים, עלי וצלקות ויש חד-מיניים שבהם יש אבקנים בלבד או עלי וצלקות בלבד. מספר האבקנים בדרך כלל 3 והעלי עשוי שחלה אחת בת מגורה (תא) אחת ושתי צלקות (ראה עוד על מבנה הפרח במילון המונחים). כפי שניתן לראות בתמונה לעיל לצלקות יש מבנה של נוצה מסועפת המגדיל את שטח הפנים של שלהן ומגדיל את ההסתברות להאבקה. תכונה זו חשובה במיוחד בצמחים מואבקי רוח כדגניים החסרים אמצעי משיכה לחרקים.

 

 

שיבולת שועל - אברי הפרח

 

עם התבגרות הפרח הוא נפתח על ידי התפשקות המוצים הנגרמת כתוצאה מתפיחה של שני קשקשי התפיחה הנמצאים בין המוץ התחתון והאבקנים. פרחי הדגניים נפתחים בדרך כלל בשעות הבוקר ומואבקים על ידי הרוח. המאבקים נדחפים מחוץ לפרח על ידי גדילה מהירה של זיריהם ולאחר שהם מאבדים מים הם נוטים כלפי מטה והרוח יכולה לנענע אותם ולפזר את האבקה מתוך המאבקים.

ציבורת ההרים – הגופיפים הבהירים הם האבקנים המבצבצים בין המוצים

 

פרי הדגניים הוא גרגיר כלומר פרי יבש בן זרע אחד שבה קליפת הפרי מעורה בקליפת הזרע. חשוב להדגיש שלא כל הפרחים בשיבולית פוריים ולכן מתקבלות לעיתים יחידות תפוצה (שיבוליות לאחר הבשלתן והתפרקותן מציר הצמח) הכוללות גרגירים המלווים בשרידי הפרחים העקרים כמו למשל בשעורת התבור.

שעורת התבור – יחידות תפוצה

[חזור למעלה]

 

דו-ביתי
צמח דו-ביתי הוא צמח בעל פרחים חד-מיניים כלומר לכל פרח יש איברים זכריים (אבקנים) או נקביים (שחלה ועלי) בלבד הנמצאים על צמחים שונים. בניגוד לצמחים חד-ביתיים בהם כל צמח נושא פרחים משני הזוויגים הרי בצמחים דו-ביתיים הפרחים נישאים על צמחים נפרדים. דוגמה מפורסמת היא התמר שבו יש עצים בעלי פרחים זכריים ועצים בעלי פרחים נקביים ולכן יש צורך לגדל במטעי תמרים גם מספר מועט של עצי זכר שאינם נושאים פירות. דוגמאות נוספות הן החרוב והאלה.

[חזור למעלה]

 

דו חיים

הדו חיים הם מחלקה של חולייתנים (בעלי חוליות) ובה כ – 3,300 מינים, הנכללים ב - 3 סדרות:
1. סדרת חסרי-זנב Anura , הכוללת את הצפרדעים, קרפדות, אילניות ועוד.
2. סדרת בעלי-זנב Caudata, ובה הסלמנדרות והטריטונים.
3. סדרת חסרי-רגליים Apoda הכוללת 5 משפחות. רוב המינים של סדרה זו כלולים במשפחת התולעניים שאין לה נציגים בארץ.
השם דו - חיים הוא תרגום המלה היוונית Amphibia שפירושה חיים דו-צדדיים (amphi דו-צדדי, bios חיים). רוב המינים נמנים עם סדרת חסרי-הזנב, הכוללת כ – 2,800 מינים, סדרת בעלי-הזנב כוללת כ - 350 מינים, וסדרת חסרי -הרגליים כ – 150 מינים. חשוב להדגיש שלא כל בעל חיים החי במים והיבשה הוא דו-חיים אלא רק קבוצה אחת ומוגדרת שאותה אנו מתארים.
המיוחד בדו-חיים הוא המבנה וההתנהגות שלהם הכוללים מרכיבים המייצגים מחד גיסא את הדגים ומאידך גיסא את בעלי החיים היבשתיים. למעשה ניתן לראות בהתפתחות הפרט (הגלגול) שיחזור של מעבר הדו-חיים מהמים ליבשה. כל פרט מתחיל את חייו כראשן הנראה כדג בעל סנפירים וזימים ואילו הבוגר הוא בעל רגליים וריאות.
עורם של הדוחיים עירום ולח כעור הדגים ואינו מסוגל להגן מפני התייבשות. אצל מינים שוכני-יבשה מופרש ריר שלאחר התייבשותו עשוי להקטין במעט את קצב אידוי המים. הנשימה מתבצעת ברובה דרך העור. ההפריה חיצונית וההטלה מתבצעת בתוך המים. תוך כדי התפתחות הראשן נעלמים הזימים והסנפירים ובמקביל מתפתחים הרגליים והריאה. כמעט כל מיני הדו-חיים ניזונים מטרף.

[חזור למעלה]

  

דו-פסיגיים

צמחים דו־פסיגיים הם מחלקה במערכת בעלי הפרחים. מחלקת הדו־פסיגיים היא הגדולה שבתוך בעלי הפרחים ומספר המינים בה גדול פי שלושה מאשר מספר המינים חד־פסיגיים. ההפרש במספר הפרטים איננו גדול באותו יחס משום שכמה מהמשפחות בחד-פסיגיים מונות מספר פרטים גדול מאד כמו למשל הדגניים.

מאפייני הדו־פסיגיים:
1. הזרע הנובט מגדל שני פסיגים (עלה זרע). השורשון הבוקע מהזרע הופך לאחר מכן לשורש הראשי.
2. רקמות ההובלה (עצה* ושיפה*) ערוכים בגבעול בצורת טבעות וקיימת בו רקמת הקמביום* בין השיפה* לעצה*. בעזרת הקמביום גזע הדו-פסיגיים יכול להתרחב על ידי הוספת תאי רקמות הובלה (עצה ושיפה). הדו-פסיגיים מונים, לכן, עצים רבים.
3. ובדרך כלל חסרות קמביום*. הקמביום מכיל תאים עובריים אשר עוברים חלוקה ומשמשים לגדילת הצמח לרוחב. העדרו של הקמביום בחד-פסיגיים גורם לכך שהם אינם יכולים להתרחב ולכן יש במחלקה מעט עצים. העצים היחידים הם הדקלים וגם הם בעלי גזע דק יחסית לעצים אחרים בגובה דומה.
4. העורקים יוצרים בדרך כלל רשת מסועפת בעלת עורק ראשי אחד או מספר אי-זוגי אחר. העלים לעיתים קרובות מנוצים או שסועים.
5. חלקי הפרח חמשה או כפולות של חמש. רק לעיתים רחוקות ניתן למצוא פרחים בעלי שלושה או ארבעה חלקים.
6. לגרגירי האבקה יש בדרך כלל 3 נקבים או חריצים.
7. לחד-פסיגיים מערכת שורשים דקים בלתי מסתעפים.

ראה גם: חד-פסיגיים

[חזור למעלה]

 

דיפלואידיים

כל יצור חי הוא בעל מספר כרומוזומים (הגופיפים נושאי התורשה) קבוע. מספר הכרומוזומים ביצורים המתרבים ברבייה מינים כפול מאשר מספר הכרומוזומים בתאי המין. תאי המין מכילים מערכת כרומוזומים אחת המסומנת באות n. בתאים שאינם תאי מין יש מספר כפול של כרומוזומים משום שהיצור התפתח מביצית מופרית הכוללת את כרומוזומי הביצית ותא הזרע. מספר זה נקרא 2n או מספר כרומוזומים דיפלואידי. מקובל לתאר את מספר הכרומוזומים של כל יצור, למשל, באופן הבא: (2n=14). נוסחה זו מתארת את המספר הכולל של הכרומוזומים בעדשה. באדם המספר הוא: (2n=36).

[חזור למעלה]



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר