|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אף המקפה של גריסין ושל פול, מפני שהיא סולדת לאחוריה – פול הגינה
|
 |
 |
|
| פול - פריחה | פול - תרמילים |
 |
 |
|
|
תמונה 5. פול - גרגירים צילם: Tuinboon zaden |
תמונה 6. פול - תרמילים יבשים צילם: Rasbak |
תמונה 7. זרעי פול יבשים באדיבות עודד כהן
הרחבה
צורת הגריס
על פי המשנה בנגעים (פ"ו מ"ו) צורת גריס קליקי היא מרובעת: "גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע, מקום הגריס תשע עדשות, מקום עדשה, ארבעה שערות נמצאו שלשים ושש שערות". מפרש הרמב"ם: "גריס חצי גרגר פול. וקלקי מיוחס למקום היה הפול של אותו המקום גדול ונוטה לרבוע וכו'". מדברי הרמב"ם אנו למדים שהפול הקליקי הוא מין זהה לפול אלא שהוא גדל במקום אחר. ייתכן והכוונה לחבל הארץ הנקרא קיליקיה הנמצא בדרום אסיה הקטנה. אם אכן כך הם פני הדברים הרי שנוכל להסיק ממבנה הפול מהי צורה מרובעת. בדרך כלל התנאים הסביבתיים עשויים להשפיע על גודל הפרי או הגרגירים וטעמם אך לא על צורתם הגיאומטרית. עובדה נוספת המשתמעת מדברי הרמב"ם שהפול איננו ריבוע מושלם אלא "נוטה לרבוע". הרמב"ם בפיהמ"ש (עירובין, פ"א מ"ב) מגדיר "מרובע" כצורה הגיאומטרית הנקראת בימינו "ריבוע": "... אבל אם היה מרובע כלומר ארכו כרחבו צריך להעמיד בצדו לחי שיש ברחבו ארבעה טפחים וכו'". יישום של הגדרה זו אנו מוצאים בפירושו בכלים (פי"ז מי"ב): "... וכל הנגעים אינן מטמאין אלא בכגריס והוא חצי פול, אמרו כי אותו הפול הוא פול של מקום הנקרא קלק מפני שהם גדולים, ושעורו מרובע בארכו שלש גרגרי עדשים וכך ברחבו כמו שנבאר בששי דנגעים". בניגוד למשנה בנגעים הרי שבמשניות אחרות כתב "מרובע" סתם ולא "נוטה לרבוע". למשל במעשרות (פ"ה מ"ז) פירש: "... וגריסין, פולין טחונין. ויש מין פולין שגרגריו גדולים ומרובעים מיוחס למקומו והוא הידוע גריס הקלקי". באופן דומה פירש גם בהלכות טומאת צרעת פ"א ה"ז והלכות איסורי ביאה פ"ט ה"ו. לענ"ד הסברה אומרת שכאשר כתב "מרובע" סתם כוונתו הייתה ל"נוטה" אלא שנקט בדרך קצרה כלשון המשניות עצמן.
אם נשווה בין מבנה גרגירי פול הגינה לגרגירי קטניות אחרות נוכל לראות לעיתים קרובות שהמבנה הכללי שלהם דמוי ריבוע או מלבן. הרושם הכללי מתחזק כתוצאה מהמבנה השטוח של הגרגירים. מבנה זה ייחודי לפול הגינה ואילו בשאר הקטניות אנו מוצאים גרגירים כדוריים (עדשה, חמצה ואפונה) או אליפטיים מחודדים (לוביה). אמנם גם בפול הפאות הרוחביות אינן משרטטות קו ישר אלא קשת אך בהשוואה לפאות האורך הן כמעט שטוחות.
לענ"ד מקופלת בהגדרת הרמב"ם למבנה הפול תשובה נוספת לשאלת הירושלמי (וילנא, נדרים, פ"ג, מעשרות, פ"ה הלכה ג', שבועות, פ"ג הלכה ח'): "תני, רשב"ג אומר: אין מרובע מששת ימי בראשית. התיב רבי ברכיה והתנינן גופה של בהרת כגריס האיטלקי מרובע? אמר ר' ביסנא: כל גרמא דא דלית הוא מרובע. ולמה תנינן מרובה ירבענה הוא. והא כנעה מלי קיטרין. והא ארכובה דיעלא עגיל הוא מלמטה אית דבעי מימר לא אמר רבן גמליאל אלא בבריות. ותני כן מרובע באוכלין אין מרובע בבריות". מפרש "קרבן העדה": "ה"ג כל גרמא אמרה שאינה מרובע. וכ"ה בשבועות. והכי פירושו: מתניתין עצמה אמרה שאין הגריס הזה גדל מרובע, דאל"כ למה תנינן מרובע הא באיטלקי כולן מרובעים, אלא ודאי לשיעורו קאמר שתהא הבהרת גדולה כגריס האיטלקי והכהן הרואה אותה ירבענה להבהרת שתהא מרובעת". מוצאים אנו בדברי הירושלמי שתי תשובות: א. אמנם הגריס עצמו אינו מרובע, אלא שלענין שיעור הנגע מרבעים אותו. ב. רק בבריות אין מרובע אבל באוכלין יש מרובע. על פי דברי הרמב"ם ניתן להוסיף שאכן אין מרובע מושלם בבריות אך קיים מבנה ה"נוטה למרובע". הפול בעל מבנה מרובע באופן מקורב אך קודקודיו אינם בזווית ישרה לגמרי.
על המבנה "הנוטה למרובע" של הפול (וגם על זיהויו) נוכל ללמוד מדברי החכם צבי (סי' ס"ז) ואקדים לדבריו רקע קצר: בדברי החכם צבי ובנו רבי יעקב עמדין (להלן) מוזכרים מיני קטניות הנקראים בוני"ן בתוספת כינוי כלשהו. המילה הגרמנית Bohne (ובצורת הרבים Bohnen) מתורגמת לפול במובנו הכללי, כלומר גרגיר דמוי פול, ולאו דווקא למין הקטנית "פול הגינה". ה"פול" במובן זה עשוי לכלול גרגירי מינים שונים גם אם אינם ממשפחת הקטניות כמו למשל "פולי קפה" או "פולי קקאו". החכם צבי מזכיר "טערקיש"י בוני"ן" כלומר "פולים טורקיים". אני משער ש"גרוש"י בוני"ן" הוא "פול הגינה" בעל הגרגירים הגדולים ביותר. ב"שאילת יעב"ץ" יעבץ (ח"א סימן ס"ט) המילה "גרוש"י" מצוטטת כ"גרושה" וגם "גרוישה" שפירושם בגרמנית (ואידיש) הוא "גדול".
"ואם תרצה לשער בגריס של פול הדבר ברור שהוא המין הנקרא בל"א בוני"ן ויש בכאן וגם בארצינו מהם שני מינין האחד נקרא טערקיש"י בוני"ן והם אותן שאין מגדלין תולעים במחובר כלל וכלל ואותן לבד היה אוכל מורי זקני הגאון בעל "שער אפרים" מכל מיני הקטניות, שכלן יש בהן חשש רימה ותולעה חוץ מזה. ועוד מין אחד נקרא גרוש"י בוני"ן ובהם הרחש מצוי כדאיתא בסי' פ"ד תולעים הנמצאים בפולין כו'. וזה המין הגריס שלו דהיינו מחציתו לאחר שיחלק לשנים כמו שהוא דרך גידולו שני חלקים כל חלק לעצמו במקום שהוא מחובר לחברו דומה למרובע ובו יש לשער לע"ד הלכה למעשה".
שו"ת שאילת יעבץ (ח"א סימן ס"ט):
מ"ש א"מ הגאון ז"ל בתשו' ס"ז להקל בגריס של כתמים ולשער בפולין הגסים הנקראין בל"א גרושה בונין.
יש לסייעו (אף על פי שא"צ) ממ"ש מהרי"ן חביב בי"ד סי' מ"ד בכוליא שהקטינה כפול, שהקשה דפול הוא יותר מכענבה יש ללמוד מדבריו דסתם פול הנזכר בש"ס. הוא אותו מין הגס והגדול שבמיני הפולין. שאל"כ האחרים ודאי הן פחותים מכענבה וזה ידוע לעינינו הרואות, ואף דערבך ערבא צריך, מ"מ נראה שדברי הרי"ן חביב דברי קבלה הם. על כן ודאי יש ממנו סעד וסמך לדבר. שוב זיכני השי"ת ומצאתי ראיה גדולה לדברי רבינו ז"ל מאותה שאמרו בירו' שילהי מעשרות שגריס הקלקי. מרובע הוא בתולדתו ואין לך מרובע מששת ימי בראשית אלא הוא. וכך הוא דמות תבנית בריית הגריס דפול הגס שקורין גרוישה בונין חלק מחציתו דומה למרובע וכמ"ש אמ"ה ז"ל שם בתשו' (והתימה שלא נסתייע מזה עם היות המקום ההוא דמעשרות הנ"ל לא נעלם מעיני קדושתו והוא עוסק בו שם בענין העדשים, אלא שהניח מקום) מעתה אין ספק בדבר שהן הן הדברים שנמסרו מסיני מפי הגבורה. וכיון רבינו ז"ל מעצמו ברוחו הקדוש להלכה ערוכה ושמורה יעב"ץ (תודה לקורא הרב שמואל מורגנשטרן על ההפניה למקורות אלו)..
האם הפול בספרות חז"ל הוא קטנית?
במשנה ובתלמוד קיימת אבחנה בין שתי קבוצות של גרגירי מאכל: תבואה וקטנית השונים זה מזה בתכונותיהם והלכותיהם (2). בתבואה נכללים חמשת מיני הדגן (3) אך לגבי הקטניות קשה לקבוע בוודאות לאלו מבין כל הקטניות לגרגירים מתייחסים המקורות השונים (4). לדעת י. פליקס (5) חז"ל כללו במונח "קטניות" רק את בני משפחת הפרפרניים בעלי הגרגירים הקטנים כדוגמת העדשים, טופח, כרשינה, תלתן ועוד. הוא מבסס את טענה זו על כך שבמשנה נמנים בנפרד פול וקטניות: "רבי אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול ומטמא בשל קטניות מפני שהוא רוצה במשמושן" (עוקצין, פ"א מ"ה). גם האפונים והחימצה (חומוס) הוצאו מכלל הקטניות: "חיטי וכל דמינייהו חיישינן, שערי וכל דמינייהו חיישינן, כל מיני קטניות אין בהם משום ריסוקי אברים לבר מן רוביא (תלתן). חימצי (אפונה) אין בו משום ריסוק אברים, חפצי (חימצה) יש בו משום ריסוק אברים" (חולין, נב עא). לדעת פליקס אזכור האפונה והחימצה בנפרד משאר הקטניות עשוי להצביע על כך שהם אינם בכלל הקטניות. רעיון זה נאמר למעשה במפורש בתוס' בחולין (שם, ד"ה קטניות אין בהן משום ריסוק אברים): "אית ספרים דגרסי בתר הכי חמצי אין בהם משום ריסוק אברים חפצי יש בהם משום ריסוק אברים וכן לגרסת הקונטרס משמע דלא הוו בכלל קטנית וי"ל דקטנית מיירי בדברים דקים כמו עדשים ואורז ודוחן".
ראיה חזקה נגד הצעתו של פליקס נמצאת במדרש לגבי עונשם של המצרים בעשר המכות: "ארבה מפני מה ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים ופול ועדשים וכל מיני קטניות, לפיכך הביא עליהם ארבה ואכל כל מה שזרעו ישראל" (6). במדרש זה נמנו העדשים הקטנים יחד עם הפול בקבוצה אחת בנפרד משאר הקטניות. כנראה ששניהם הובאו כדוגמאות לקטניות ולאחר מכן הובא הכלל "וכל מיני קטניות". "המרבין בקטניות ובתלתן אינו עובר משום בל תחסום שור בדישו אבל אסור מפני מראית העין" (7). התלתן נחשב לקטן שבקטניות ולמרות זאת הוזכר בנפרד. ראיה נוספת: על פי זיהויו של פליקס עצמו (8) הפרגים שייכים למשפחת הפרפרניים (מין אפונה או בקיה) ונכתבו במשנה שלא במסגרת כלל הקטניות (9).
הכלל העולה מכל הדוגמאות הוא שאין להסיק מתוך כך שחז"ל מנו מין אחד או כמה מינים בנפרד משאר הקטניות שמינים אלו אינם שייכים לקבוצה. אני מוצא כאן דפוס לשוני שבו לפני הבאת הכלל – קטניות - מובא פרט מתוכו כדוגמה להמחשת הכלל או כאשר קיימת סיבה מיוחדת שבגללה שונה ההלכה במין שהוקדם משאר הקטניות.
נראה לי שאפשר לנקוט בגישה המכלילה גם את הגרגירים הגדולים בין שאר הקטניות כפי שמקובל בהגדרה הבוטנית. ההפרדה בין פול לקטניות במשנה במסכת עוקצין (פ"א מ"ה) איננה נובעת מתוך כך שהפול איננו קטנית אלא מתוך כך שההלכה שלו לגבי טומאה שונה בגלל יחס שונה בין השרביטים (תרמילים) לשאר הצמח בהשוואה לשאר הקטניות (10). אפשרות נוספת היא שהפול בלבד זכה לשם נפרד למרות שהוא נכלל מבחינה בוטנית ולעניין הלכות שונות בקבוצת הקטניות, בגלל חשיבותו (11) אך שאר המינים הגדולים נקראים קטנית. ראיה לכך שהפול או ליתר דיוק הפול המצרי, הגדול במיוחד, נכלל בקטניות ניתן למצוא במשנה (נדרים, פ"ז מ"א) שבה מובא הפול המצרי כדוגמה לקטנית: "... אלא שהדלועין בכלל ירק, וקטנית אינן בכלל ירק, ואסור בפול המצרי לח ומותר ביבש" (נדרים, פ"ז מ"א). במשנה זו ניתן להסביר את הוצאת הפול המצרי מכלל הקטניות לצורך הדגמת העיקרון המפריד בין חלקי הצמח הלחים לגרגירים היבשים בעזרת הפול המצרי. האות "וו" במילה "ואסור" באה במקום "ולכן". כפי שראינו בראשית מאמר זה גם בגמרא בחולין (נב ע"א) קיימת סיבה מיוחדת לציון האפונה והחימצה בנפרד למרות היותם חלק מקבוצת הקטניות. כאמור, האפונה והחימצה נמנו בנפרד כדי להדגים את השפעת פני שטח גרגירי החימצה המחוספסים על דרגת הקושי של ערימת גרגירים.
(1) פני השטח החיצוניים מעוגלים וא"א לדייק במדידתם (תפארת ישראל, נגעים, פ"ו מ"ו).
(2) "במה דברים אמורים תבואה בתבואה וקטנית בקטנית תבואה בקטנית וקטנית בתבואה באמת אמרו זרעוני גנה שאינן נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה" (כלאים, פ"ב מ"ב). "כור תבואה יש לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטנית פטור" (שבועות, פ"ו מ"ג). מתוך כך שאין בתשובת הנתבע משום מודה במקצת אנו למדים שתבואה וקטנית שונים זה מזה באופן מהותי ואין כאן דין מודה במקצת.
(3) "הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: אינו אסור אלא בחמשת המינין. ר' מאיר אומר: הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין, אבל הנודר מן הדגן אסור בכל, ומותר בפירות האילן ובירק" (נדרים, פ"ז מ"ב).
(4) המונח קטנית מתייחס דווקא לגרגירים ולא לכל הצמח הירוק. "הנודר מן הירק מותר בדלועין ורבי עקיבא אוסר אמרו לו לרבי עקיבא והלא אומר אדם לשלוחו קח לי ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין. אמר להם כן הדבר או שמא אומר הוא לו לא מצאתי אלא קטנית, אלא שהדלועין בכלל ירק, וקטנית אינן בכלל ירק, ואסור בפול המצרי לח ומותר ביבש" (נדרים, פ"ז מ"א).
"כור תבואה יש לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטנית פטור, כור פירות יש לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטנית חייב שהקטנית בכלל פירות" (שבועות, פ"ו מ"ג).
"גמרא. מאי עצה? אמר רב יהודה: תבן של מיני קטנית" (שבת, עו ע"א). מכאן ניתן להסיק שהקטנית הם הזרעים ואילו שאר חלקי הצמח נכללים במושג תבן.
"כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה והתבואה והקטניות בכלל הזה" (פאה, פ"א מ"ד). הקטניות הנאכלות לאדם הם בדרך כלל רק הגרגירים.
(5) החקלאות בא"י בימי המקרא המשנה והתלמוד, ע"מ 163 הערה 86.
(6) לקוט שמעוני תורה פרשת וארא רמז קפב ד"ה הנה יוצא המימה.
(7) תלמוד ירושלמי מסכת תרומות פרק ט דף מו טור ג /ה"א.
(8) י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה.
(9) "אלו חייבין במעשרות ופטורים מן החלה האורז והדוחן והפרגים והשומשמין והקטניות ופחות מחמשת רבעים בתבואה הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המשרת והמדומע פטורין מן החלה" (חלה, פ"א מ"ד).
(10) בפירוש קהתי במקום מבואר שבגלל גודל הגרגירים בפול אין חשיבות לתרמילים כאמצעי לטלטול שאר הצמח.
(11) זהר עמר, גידולי א"י בימי הביניים (עמ' 82-86).
מקורות עיקריים:
חיים צבי אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 114-115).
D. Zohary and M. Hopf, Domestication of Plants in the Old World, third edition (Oxford: University Press, 2000), p. 112-116.
לעיון נוסף:
א. א. שמש, "הכינה והפשפש, הגריס והתורמוס בהלכות נידה", תחומין, כו (תשס"ו), עמ' 205-214.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.