סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל – כינת האדם

 

"לא יפלה את כליו כו'. איבעיא להו: לא יפלה את כליו ביום, שמא יהרוג, ורבי אליעזר היא. דתניא, אמר רבי אליעזר: ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל. ולא יקרא לאור הנר שמא יטה. או דילמא: תרוייהו שמא יטה? תא שמע: אין פולין ואין קורין לאור הנר. מי אלימא ממתניתין? תא שמע: אין פולין לאור הנר, ואין קורין לאור הנר, אלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון. שמע מינה: דתרוייהו שמא יטה, שמע מינה" (שבת, יב ע"א).  

פירוש: שנינו במשנה שלא יְפַלֶּה כֵּלָיו, ולא יקרא בספר לאור הנר מחשש שמא יטה. אִיבַּעֲיָא לְהוּ [נשאלה להם] לחכמים שאלה זו: האם כוונת הדבר היא שלֹא יְפַלֶּה כֵּלָיו בַּיּוֹם מחשש שֶׁמָּא יַהֲרוֹג את הכינה שהוא מוצא בבגדו, ומשנתו כְּשיטת רבי אֱלִיעֶזֶר הִיא. דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא], אָמַר ר' אֱלִיעֶזֶר: הַהוֹרֵג כִּינָּה בְּשַׁבָּת כְּאִילּוּ הוֹרֵג גָּמָל, ואין הבדל בחומרת האיסור. ומה שאמרו וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר הרי זה מתוך חשש שֶׁמָּא יַטֶּה, והוא ענין לעצמו. אוֹ דִּילְמָא תַּרְוַיְיהוּ [שמא שניהם] מפני הטעם שֶׁמָּא יַטֶּה את הנר אליו. ושניהם נאמרו בלילה, אבל ביום מותר לפלות כליו, ואין חוששים להריגת כינה?! תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה ששנינו בברייתא האומרת: אֵין פּוֹלִין וְאֵין קוֹרִין בשבת בספר לְאוֹר הַנֵּר. ומסגנון הברייתא נראה שנאסרו שני הדברים מאותו טעם. ודוחים: מִי אַלִּימָא מִמַּתְנִיתִין [וכי חזקה היא, ראיה זו, יותר ממשנתנו], שאף במשנה נאמרו שני הדברים יחד, ולא הצלחנו להוכיח שיש להם טעם משותף. תָּא שְׁמַע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה ששנינו בברייתא אחרת האומרת: אֵין פּוֹלִין לְאוֹר הַנֵּר וְאֵין קוֹרִין לְאוֹר הַנֵּר, וְאֵלּוּ (שתי הגזירות) מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁאָמְרוּ בַּעֲלִיַּית חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה בֶּן גָּרוֹן. שְׁמַע מִינָּהּ דְּתַרְוַיְיהוּ [למד ממנה שבשתיהם] הטעם הוא מחשש שֶׁמָּא יַטֶּה, שכן בשתיהם הוזכר איסור העשייה לאור הנר, והוא מחשש שמא יבוא להטותו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: כינת האדם   שם באנגלית:    Louse    שם מדעי: Pediculus humanus

שם נרדף במקורות: מאכולת, אינבא


נושא מרכזי: הריגת כינה בשבת


כינת הראש וכינת הגוף נידונו בהרחבה במאמר "מקרני ראמים עד ביצי כנים" והמאמר "כינה מהו שתחוץ" ולהשלמת התמונה רצוי לעיין גם בהם. אמנם קיימת חפיפה מסויימת בין המאמר הנוכחי והמאמר העוסק בכינת הראש אך היא חלקית בלבד.  
 

דין הריגת כינה בשבת

הדין לגבי הריגת כינה בשבת הובא בגמרא אגב האיסור לפלות כלים (בגדים): "משנה: לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא ולא הלבלר בקולמוסו ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר וכו'" (שבת, יא ע"א). מפרש רש"י במקום: "ולא יפלה את כליו - מבער כנים מבגדיו, דמתרגמינן בערתי פליתי (דברים כו), ולקמן (יב, א) מפרש טעמא". כדאי להעיר שהכינים המצויות בבגדים הן כפי הנראה כיני הגוף ולא כיני הראש שהן מין אחר. הגמרא מסתפקת כיצד לפרש את איסור הפלייה בשבת. האם אסור לפלות שמא יהרוג את הכינה או שאיסור זה קשור לחשש שמא יכבה את הנר והוא דומה לאיסור הקריאה לאור הנר:

"איבעיא להו: לא יפלה את כליו ביום שמא יהרוג, ורבי אליעזר היא, דתניא, אמר רבי אליעזר: ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל, ולא יקרא לאור הנר שמא יטה, או דילמא תרוייהו שמא יטה? ... תא שמע: אין פולין לאור הנר ואין קורין לאור הנר, אלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון, שמע מינה דתרוייהו שמא יטה שמע מינה וכו'". מהנאמר עד כאן משתמע שאין איסור בהריגת כינה בשבת. למחלוקת לגבי איסור הריגת כינה בשבת יש נפק"מ לאופן בו פולים כינים בשבת: "תנו רבנן: המפלה את כליו מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג, אבא שאול אומר נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול. אמר רב הונא הלכה מולל וזורק וזהו כבודו ואפילו בחול" (1). (שבת, יב ע"א).

המחלוקת האם מותר להרוג כינה בשבת קדומה ונמצאת כבר בדברי התנאים: "תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין הורגין את המאכולת בשבת דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין וכו'" (שבת יב ע"א). המאכולת היא הכינה ולבית הלל מותר להרגה. טעם המחלוקת לגבי דין הריגת כינה בשבת מובא בגמרא (שבת, קז ע"ב):

"ושאר שקצים כו'. הא הורגן - חייב, מאן תנא? אמר רבי ירמיה: רבי אליעזר היא, דתניא, רבי אליעזר אומר: ההורג כינה בשבת - כהורג גמל בשבת. מתקיף לה רב יוסף: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה, דאינה פרה ורבה. אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין - לא פליגי. ושניהם לא למדוה אלא מאילים, רבי אליעזר סבר: כאילים, מה אילים שיש בהן נטילת נשמה - אף כל שיש בו נטילת נשמה. ורבנן סברי: כאילים, מה אילים דפרין ורבין - אף כל דפרה ורבה. אמר ליה אביי: וכינה אין פרה ורבה? והאמר מר: יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים! - מינא הוא דמיקרי ביצי כינים. והתניא: טפויי וביצי כינים! - מינא הוא דמיקרי ביצי כינים" (2).

כפי שראינו הן בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון והן רב הונא פסקו להיתר כדעת בית הלל. רוב גדולי הפוסקים התירו להרוג כינים בשבת. הרמב"ם, למשל, פוסק: "המפלא כליו בשבת מולל את הכנים וזורקן, ומותר להרוג את הכנים בשבת מפני שהן מן הזיעה" (הלכות שבת פי"א הל"ג).

בניגוד, לפחות לכאורה, לדברי חז"ל ביחס לרביית הכינים הרי שמאז תחילת המחקר המודרני התברר שהכינים מתרבות ברבייה מינית על ידי הטלת ביצים והדבר עורר שאלות רבות. הקשיים הביאו להתפתחות בקעה רחבה שבה יכולים להתגדר ה"מלעיזים" על דברי חכמים אך התגליות החדשות גם הניחו אתגר משמעותי לפתחם של הפוסקים בדורות המאוחרים. התפתחות המחקר ובמיוחד שכלול יכולת ההגדלה בעזרת מיקרוסקופים שאפשרה תצפית ביצורים זעירים עוררה שאלות הלכתיות בתחומים רבים. ככלל נדרשו הפוסקים להכריע בשאלה עקרונית והיא באיזו מידה יש לתגליות המדעיות החדשות מעמד הלכתי. למשל אביא את דבריהם של הרב יהודה בריאל ותלמידו הרב יצחק חזקיה לאמפרונטי המובאים על ידי האחרון בספרו "פחד יצחק" בערך "צידה האסורה":

"ואני הצעיר הכותב אי לאו דמסתפינא אמינא דבזמננו שחכמי התולדות הביטו וראו וידעו וכתבו דכל בעל חי יהיה מי שיהיה הוה מן הביצים וכל זה הוכיחו בראיות ברורות א"כ שומר נפשו ירחק מהם ולא יהרוג לא פרעוש ולא כינה ואל יכניס עצמו בספק חיוב חטאת. ובדבר הזה אמינא דאם ישמעו חכמי ישראל ראיות אוה"ע יחזרו ויודו לדבריהם כמו בגלגל חוזר ומזל קבוע. ... בתשובתו זאת נשאלתי אם בעת הזאת שמלאה הארץ דעת החוקרים העסקנים בדברים האומרים כי כל בעל חי נולד ומתהוה מביצה מותר להרוג כנה בשבת. והשיבותי שאין לשנות הדינים המיוסדים על קבלת קדמונינו בשביל חקירת חכמי אומות העולם וכו'".

אנו מוצאים בקטע המצוטט ביטוי לשתי הגישות המנוגדות. הרב יצחק לאמפרונטי מגלה פתיחות לתגליות המדעיות בנות זמנו ומתרגם אותן להשלכות מעשיות (במקרה זה לחומרא) אולם רבו מסתייג מהן ודוחה את האפשרות לשנות את ההלכה בגללן. רבו הכותבים והאסכולות בנושאים אלו ולהלן בחלק "לעיון נוסף" אציין מספר מקורות. בשורות הבאות אציג בקיצור אחת מהאסכולות המנסה לפרש את דברי חז"ל באופן שלא יסתור את הידע המדעי.
 

הסברים מדעיים

הדרך המקובלת ליישוב הסתירה בין הנאמר בדברי חז"ל ובין הידע המדעי המקובל היום הוצגה על ידי כמה מחברים. למשל, כותב הרב יעקב סגל ראש ישיבת "ברכת יוסף": "הכינים שהתירו חז"ל להרוג הן אלו שלא רואים את הביצים שמהן גדלו מרוב זעירותן, כך משמע במפורש מהגמרא, ואין לדיין ולאדם אלא מה שעיניו רואות. על כן: ביצים לא נראות המופרות על משטחי גדילה מיוחדים כגון זיעה או עיפוש הנצרכים להתפתחות הביצים הזעירות, נחשב הדבר על פי ההלכה שהכינים גדלו על ידי אותה הזיעה ולא על ידי הביצים הלא נראות, וכמו שלא אומרים שוולד אדם נוצר מכרומוזומים ומולקולות, למרות שזה נכון, ולכן אינן נחשבות הלכתית שגדלו מהביצים או מפריה ורביה". רעיון בסיסי זה בתוספת פירוט ביולוגי רחב מופיע במאמרו של פרופ' מרדכי כסלו "ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת".

ברצוני להציע הסבר אחר שיתבסס על כך שהשם "כינה" בלשון חז"ל הוא בעל משמעות רחבה בהרבה מהמשמעות שאנו מעניקים לו היום. ייתכן מאד שמינים קטנים שונים של פרוקי רגליים ואף קבוצות נוספות הנטפלים לאדם, וגורמים לו לנזק, נכללים אף הם בשם "כינה". לדוגמה: "שלושה עשר דברים נאמרו בפת שחרית:... והורגת כינה שבבני מעים". (בבא מציעא קז ע"ב). ברור שהכינים המוכרות לנו אינן חיות במעיים והכוונה קרוב לוודאי לטפילי מעיים כדוגמת התולעים. במדרש אנו מוצאים: "י"ד מיני כנים הביא עליהם (הקב"ה על המצרים במכת כינים) הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת והגדולה שבהן כביצה של אווז" (ילקוט שמעוני, פרשת וארא רמ"ז קפ"ב). לנו מוכרים כטפילי אדם רק כיני הראש, הגוף והערווה ואילו מהמדרש ניתן להסיק שקיימים מינים נוספים הנקראים בלשון חז"ל "כינים". על הפסוק "והסירותי מחלה מקרבך" אומר המדרש: "... הם ברשותי ליתן בהם ברכה בבית, כשם שאני נותן בהם ברכה בשדה לא כינה ורקבובית בפירות ולא יין מחמיץ ולא שמן מבאיש וכו'" (ספרי דברים, עקב פיסקא מ). גם כאן ברור שהשם "כינה" איננו מתייחס לכיני האדם משום שהם טפילים הכרחיים של האדם.

מקורות נוספים המרחיבים את המושג כינים קשורים להלכה ולא רק לאגדה: "נפל לתוכה שקצים ורמשים ונתבקעו או שנשתנו מראיהם פסולין, חפושית בין כך ובין כך פוסלת מפני שהיא כשפופרת, ר"ש ור"א בן יעקב אומרים: הדירה והכנה שבתבואה כשרים מפני שאין בהם לחה" (פרה פ"ט מ"ב). "ר' יהושע אומר: דם שעל הככר גורר את מקומו ואוכל את השאר ... האוכל את הדירה ואת הנמלה ואת הכינה שבתבואה חייב, את הזיז שבעדשין ואת יתושין שבכליסין ואת התולעין שבתמרים ושבגרוגרות פטור וכו' (תוספתא תרומות (ליברמן) פ"ז הלי"א).

המין "מאכולת", שעל איסור הריגתו חלקו ב"ה וב"ש, מוזכר גם במשנה בנידה (פ"ח מ"ב): "תולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות (אם מצאה דם תולה בדם אחר ולא בדם נידה). שחטה בהמה חיה ועוף, נתעסקה בכתמים, או שישבה בצד העסוקים בהן. הרגה מאכולת הרי זה תולה בה. עד כמה היא תולה? ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול וכו'". שיעור כגריס של פול גדול בהרבה מדם הנמצא בכיני האדם ולכן עלינו להניח שמאכולת היא בעל חיים גדול יותר כמו קרציה או פשפש.

לאור מגוון המינים הגדול הנקרא בלשון חז"ל "כינים" עלינו לברר לאלו מהם התייחסו התנאים והאמוראים כאשר חלקו בהיתר הריגתם בשבת. שאלת היתר או איסור ההריגה תלוייה, לכאורה, בשאלה מהם מיני הכינים שאינם פרים ורבים? (3) לא אוכל לקבוע מהם מינים אלו אך, לפחות על פי האופן בו פירש רש"י (ראה במאמר "מקרני ראמים עד ביצי כנים") את המושג "ביצי כינים", ניתן להסיק שאין הכוונה לכינת הראש. נראה לי שיש בדבריו משום קביעה ש"ביצי כינים" הם כיני הראש וכינה זאת פרה ורבה בעזרת ביצים. בדרך של אלימנציה נוכל לקבוע שהתכונה "אינה פרה ורבה" בדברי חכמים יוחסה למיני הכינים האחרים שעליהם חלקו חכמים (4). מקור נוסף המעיד על כך שחכמים הכירו גם את קיומה של רבייה מינית בכינים הוא ההצעה לטיפול באבנים בכליות: "לצמירתא ... ליתי כינה דזכר ונקבה, וליתלי ליה לאיש באמה ולאשה באותו מקום" (גטין סט ע"ב). העובדה שיש כינים זכרים ונקבות מעידה על קיומה של רבייה מינית.

אם אכן כוונת הגמרא בתירוץ "מינא הוא דמיקרי ביצי כינים", על פי פירוש רש"י, לחלק בין מינים שאינם פרים ורבים לבין כינת הראש המטילה ביצים הרי שבניגוד לדברי ה"מלעיזים" האמוראים הכירו את דרך הרבייה של כיני הראש. אין במשפט זה משום אמירה שחז"ל, בהכרח, הכירו את הביולוגיה של כל מיני "הכינים" לפרטי פרטיה אלא קביעה שחז"ל הכירו הרבה יותר מאשר ה"מלעיזים" מוכנים להודות. ייתכן מאד לפרש שסוגיות הגמרא, העוסקות בכינים, דנות בשתי קבוצות של בעלי חיים הנקראות בשם משותף "כינים". כיני הראש ("ביצי כינים") המתרבות ברבייה מינית ומינים של פרוקי רגליים טפילים (וקבוצות נוספות) המתרבים ברבייה אל-מינית (רביית בתולין – פרתנוגנזה - שהיא רביית נקבות ללא הפרייה ולעיתים אפילו ללא הטלת ביצים אלא בהשרצה) הנקראת בלשון הגמרא "אינם פרים ורבים". ייתכן וצורת רבייה זו שנחשבה ירודה העניקה לבעלי חיים אלו מעמד נחות ביחס לאיסור הריגה בשבת. (5) כדאי לשים לב לכך שפרט לסוגיה בנזיר המתייחסת לכיני הראש (אינבא) בשאר הסוגיות ההתייחסות היא, אכן, ל"כיני בגדים". על פי הנאמר לעיל גם ה"מאכולת" איננה כינה במשמעות הרגילה. הסבר זה בעייתי מאד משום שהוא טומן בחובו טענה שהפסיקה לגבי כיני הראש בטעות יסודה אך עובדה היא שפוסקים בדורות האחרונים חששו ואסרו הריגת כינה בשבת.

בין האוסרים הוא הרב משה לוי בספרו "מנוחת אהבה" (ח"ג פי"ח עמ' צב ובנספח בסוף הספר). בחרתי להציג את דבריו בגלל המשמעות הרחבה והנועזת של הדברים. הוא מקבל את הממצאים המדעיים החדשים כעובדה קיימת ונכונה שלא הייתה ידועה לאמוראים שסברו שהכינה אינה מטילה ביצים (שבת, קז ע"ב). לדעתו ניתן, מתוך כך, ליישב את הקושיה מהמימרא שהקב"ה יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים כפשוטה ואין צורך לתרץ בדוחק שקיים מין הנקרא "ביצי כינים". יחד עם זאת יש לקבל את עיקר דברי חכמים שמותר להרוג כינה בשבת ("... ואפילו יאמרו לנו על שמאל שהוא ימין מחוייבים אנו לקבל דבריהם"). מוסיף הרב לוי:

"... ובנ"ד שהתנאים לא ביארו לנו במפורש הטעם שמותר להרוג כינה בשבת אע"פ שהאמוראים בארו שהוא משום שאינם פרים ורבים, יש לומר שאמרו כן לפי מה שסברו שאינם פרים ורבים, אבל בהגלות נגלות שבאמת הם פרים ורבים יש לומר שהטעם שמותר להרגם משום שאינם פרים ורבים מזכר ונקבה בלבד, שהרי הביצה שמטילה הכינה לא תרקם ממנה כינה אלא במקום זוהמה כמו בשערות הראש שיחש בהם מלמולי זיעה. וא"כ לא דמי לאילים ותחשים שפרים ורבים בכל מקום. כנלע"ד להעמיד דברי חכמים ז"ל.

בסוף דבריו הוא מביא את הטעם המופיע בירושלמי להיתר הריגת כינה בשבת משום שהיא בריה ללא עצם שאינה חיה ששה חודשים ולכן היא כדבר שאין לו חיות. על טעם זה הוא מקשה מסוגיית הגמרא בשבת (קז ע"ב) בה נאמר שההורג פרעוש ושאר שקצים בשבת חייב וזאת למרות שאין להם עצמות.


כינת הגוף        צילום:  Janice Harney Carr, Center for Disease Control 

 

 


(1) פירוש: בענין פילוי הבגד מכינים בשבת מביאים את מה שתָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים] בתוספתא: הַמְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו מוֹלֵל, כלומר, לוחץ וממעך קצת את הכינה, וְזוֹרֵק אותה, וּבִלְבַד שֶׁלּא יַהֲרוֹג אותה. ואילו אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: נוֹטֵל וְזוֹרֵק את הכינה, וּבִלְבַד שֶׁלּא יִמְלוֹל אותה, שלדעתו הריגת כינה אסורה מן התורה, ולכן אפילו למלול אסור, שמא יבוא להרוג. אָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה היא שמוֹלֵל וְזוֹרֵק את הכינה, וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ, וַאֲפִילּוּ בַּחוֹל. כלומר, אף בימות החול שאין חשש איסור בהריגת כינה, אף על פי כן מוטב שלא יהרגנה, מפני המיאוס, ודיו אם זורקה בלבד (מאירי). 
(2) פירוש: ועוד שנינו במשנה כי שְׁאָר שְׁקָצִים הצד אותן פטור. ומדייקים: הָא [הרי] אם הוֹרְגָן חַיָּיב. ושואלים: מַאן [מיהו] התַּנָּא הסבור כן? אָמַר ר' יִרְמְיָה: הלכה זו שיטת ר' אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא], ר' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַהוֹרֵג כִּינָּה בַּשַּׁבָּת כְּהוֹרֵג גָּמָל בַּשַּׁבָּת. נמצא שהוא החכם הסבור שחייבים על הריגת כל בעל חיים. מַתְקִיף לָהּ [מקשה עליה] רַב יוֹסֵף: ושמא לא כן הוא, שכן עַד כָּאן לֹא שמענו כי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ [חלוקים חכמים עליו] על ר' אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא בְּכִינָּה בלבד, שאֵינָהּ פָּרָה וְרַבָּה. אֲבָל שְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שפָּרִין וְרָבִין לֹא פְּלִיגִי [נחלקו] עליו וּביסודו של דבר שְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ להלכה זו אֶלָּא מֵאֵילִים המאדמים שעורותיהם שימשו לכיסוי המשכן ... אָמַר לֵיהּ [לו] אַבַּיֵי לרב יוסף: וְכי כִּינָּה אֵין פָּרָה וְרַבָּה? וְהָאָמַר מָר [והרי אמר החכם]: יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְזָן מִקַּרְנֵי רְאֵמִים וְעַד בֵּיצֵי כִינִּים, הרי שהכינים פרות ורבות על ידי הטלת ביצים! אמר לו: מִינָא [מין] הוּא של יצורים דְּמִיקְרִי [הנקראים] "בֵּיצֵי כִינִּים", ואולם לכינים עצמם אין ביצים ממש. ועוד הקשה: וְהָתַנְיָא [והרי שנינו בברייתא] במקום אחר העוסקת ברשימת שרצים: טְפוּיֵי וּבֵיצֵי כִינִּים! ותירץ לו: מִינָא [מין] הוּא של יצורים דְּמִיקְרִי [הנקראים] "בֵּיצֵי כִינִּים".
(3) לאור הסתירה בין ההלכה והמדע בשאלת הכינים יש שניתקו את זיקה זו וטענו שאין לשנות את ההלכה על פי תגליות המדע משום שקיימים טעמים נוספים להיתר ההריגה שלא פורטו בדברי חכמים.
(4) מצ"ב הערתו של הרב אשר צבי לונצר (בעל "מעדני אשר") ככתבה וכלשונה: "ונראה לי להוסיף ולחזק את מסקנתך. כתבת שמרש"י רואים שהכינים שלנו הם המכונים בלשון חז"ל "ביצי כינים" ויתכן שלא עליהם דברו כשהתירו להרוג כינים בשבת משום שהם פרים ורבים. [מהגמ' עצמה אין הכרח אם מותר להרוג את הסוג שנקרא "ביצי כינים"].

חושבני שמהגמ' עצמה (גם לולא פרש"י) מוכרח שהכינים אותם התירו להרוג אינם הכינים שלנו. שהרי הגמ' הקשתה איך יתכן שכינה אינה פו"ר הרי כתוב שיש "ביצי כינים", זאת אומרת שאם יש ביצים מוכרח שיש פו"ר. ותרצה הגמ' שלכינים באמת אין ביצים ומש"כ ביצי כינים אין הכוונה לביצים של כינים אלא מינא הוא דמתקרי "ביצי כינים". והרי גם מי שאינו מדען יכול לראות בעין רגילה את הביצים של הכינים של היום וא"כ לפי הנחת הגמ' מוכרח הוא שהם פו"ר. ואם לגמ' היה פשוט שלכינים אכן אין ביצים הרי זה מוכיח שדברו על מין אחר ולא על הכינים שלנו. כך נלע"ד מוכרח מהגמ' עצמה.

ולכן איני מבין את דעת חלק מחכמי זמננו שמתירים גם היום להרוג כינים, הרי ברור שלא על הכינים שלנו דברה הגמ'. ובמכתב מאליהו ח"ד עמ' 355 נראה שקצת הרגישו בזה, וכתבו דבזמן מתן תורה לא ראו בעין את הביצים של הכינים ולכן אין לו דין בע"ח. ולע"ד גם אם בזמן מתן תורה (ובזמן חכמי הגמ') היתה הכינה נחשבת ליצור מיקרוסקופי שאין לו דין בע"ח מ"מ אם השתנתה המציאות והיום כן רואים את הביצים צריך להתייחס אליהם היום כבע"ח ואסור להורגם בשבת".
(5) הטענה שהכינים נוצרות מזיעה לא מופיעה בדברי הגמרא.
 

 

לעיון נוסף:

סיכום הרב חיים רפופורט בדרכו של הרבי מלובביץ'
יחס חז"ל לעולם הטבע
תשובות לקונטרסי "ד"א"
השתנות הטבעים כפתרון לסתירות בין דת למדע
תולדות ההלכה והחיים המודרניים
תכתובת בנושא ב"חדרי חרדים"
פורטל הדף היומי: הריגת כינים בשבת



 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה. 



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר