סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

היה עושה בכלופסין לא יאכל בבנות שבע – תאנה

 

"תנן התם: היה עושה בכלופסין לא יאכל בבנות שבע, בבנות שבע לא יאכל בכלופסין. מאי כלופסין? מינא דתאיני דעבדין מנהון לפדי" (נדרים, נ ע"ב).

פירוש: בדומה לנדרים יש עוד תחומי הלכה בהם מבחינים בין זנים שונים של מין פירות אחד. תְּנַן הָתָם [שנינו במשנה שם]: פועל שהָיָה עוֹשֶׂה (עובד) בִּכְלוֹפָּסִין (מין תאנים) לֹא יאכַל בִּבְנוֹת שֶׁבַע שהן מין אחר של תאנים, לפי שמותר לפועל לאכול רק מאותם הפירות שהוא עובד בהם. וכן העובד בִּבְנוֹת שֶׁבַע לֹא יאכַל בִּכְלוֹפָּסִין. ושואלים: מַאי [מה הם] כְּלוֹפָּסִין אלה? ומשיבים: מִינָא דִּתְאֵינֵי דְּעַבְדִין מִנְּהוֹן לִפְדֵּי [מין תאנים שעושים מהן מיני לפתן] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 
שם עברי: תאנה   שם באנגלית: Common Fig   שם מדעי: Ficus carica


נושא מרכזי : מהם כלופסין? 


זיהוי הפרי "כלופסין" מהווה משימה מסובכת ולו רק בגלל הגירסאות הרבות של שם זה. אם בסוגייתנו הגירסה היא כלופסין הרי שבמשנה (מעשרות, פ"ב מ"ח) נכתב: "היה עושה בלבסים לא יאכל בבנות שבע בבנות שבע לא יאכל בלבסים וכו'". בהלכה המקבילה בירושלמי (וילנא, מעשרות, פ"ב הלכה ד') אנו מוצאים: "תמן תנינן היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים בענבים לא יאכל בתאנים. ותני עלה: היה עושה בייחור זה לא יאכל בייחור אחר. ותנינן היה עושה בכלוסים לא יאכל בבנות שבע בבנות שבע לא יאכל בכלוסים". אם במקורות שהובאו עד עתה, העוסקים בנושא משותף, אנו מוצאים 3 גרסאות על אחת כמה וכמה שהתמונה מסתבכת בהשוואה בין מקורות הדנים בנושאים שונים. ככל הנראה יש לגרוס "בלבסים" או "בלובסין" ולא "כלופסין" משום ש"קלופסין" היה זן זיתים ("תורמין קלופסין על זיתי שמן, ולא זיתי שמן על הקלופסין וכו'" (תוספתא, תרומות, ליברמן, פ"ד הלכה ג') אך אנו ננקוט לשם האחידות בעיקר "כלוסין" גירסת הירושלמי הנפוצה ביותר.

מעט מאד רמזים על זהות ה"כלוסין" ניתן לשאוב מהלכות שנאמרו לגביהם בספרות חז"ל. ראשית, כנראה, מדובר בגידול חקלאי בעל מעמד לא ברור משום שקיימת מחלוקת האם יש צורך במחשבה על מנת להגדירו כ"אוכל": "החותך מן האדם ומן הבהמה ומן החיה ומן העופות ... רבי יוסי אומר חוץ מן הכלוסין הרי אלו צריכין מחשבה והכשר" (עוקצין, פ"ג מ"ב). מפרש רע"ב: "כלוסין - הרמב"ם אומר שקורין לו בערבי ענב אל-דיב(1), וסברי ר' יהודה ור' שמעון ור' יוסי שאלו אינן צריכין מחשבה, מפני שהן מיוחדין למאכל אדם. ואין הלכה כאחד מהם, אלא כולם צריכין מחשבה, ואם לאו אינן מטמאין". בתוספתא (תרומות, ליברמן, פ"ה הלכה ו') נאמר במפורש שה"כלוסין" בעלי מעמד כלכלי נחות: "רבי ישמעאל שיזורי ורבי שמעון אומרים: כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה כגון תרומת הכליסין והחרובין ניטלת אחד מששים ותרומה טמאה ניטלת אחד מששים וכו'"(2).

את ה"כלוסין" אנו פוגשים במשנה גם בהקשר עוקציהם: "עוקצי תאנים וגרוגרות והכליסים והחרובין של תרומה אסורים לזרים וכו'" (תרומות פי"א מ"ד) ובמשנה בעוקצין (פ"א מ"ו): "עוקצי תאנים וגרוגרות והכלוסים והחרובים הרי אלו מיטמאין ומטמאין ומצטרפין וכו'". העוקץ הוא "העץ הקטן הדבק בבדי האילן ובעיקר הפרי" (הרמב"ם, תרומות, שם). משתי משניות אלו ניתן להסיק שעוקצי הכלוסין היו נאכלים ולכן אסורים לזרים ומקבלים טומאה כדין "אוכל" או כדין "שומר לפרי"(3). במדרש (ספרא, שמיני י פרק י"ב) הם מוזכרים כנגועים בחרקים: "בכל השרץ השורץ על הארץ להוציא את היתושים שבכליסים ואת הזיזים שבעדשים ואת התולעים שבתמרים ושבגרוגרות". מדרש זה מובא בגמרא בחולין (סז ע"ב): "...לימא מסייע ליה, דתני חדא: על הארץ להוציא את הזיזין שבעדשים, ואת היתושים שבכליסים, ותולעת שבתמרים ושבגרוגרות וכו'".
 

מהם ה"כלוסין"?

זן תאנים

גם אם אין באפשרותנו לזהות במדויק את ה"כלופסין" הרי שמדברי הגמרא אנו לומדים שמדובר במין מסוים של תאנים המשמש להכנת תבשיל כלשהו ("לפדי"), כנראה לפתן(4). מעניין שהר"ש והרא"ש במשנה בתרומות (פי"א מ"ד) סתמו וכתבו "פירות" באופן כללי ולא ציינו שמדובר במין תאנה: "כליסין - מיני פירות כדאמר באלו טרפות יתושין שבכליסים" (ר"ש)(5). העובדה שהכלוסין הם מין תאנים מאפשרת להבין כיצד ניתן היה להרכיב אותם על יחור תאנה: "תמן תנינן היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים, בענבים לא יאכל בתאנים. ותני עלה: היה עושה בייחור זה לא יאכל בייחור אחר, ותנינן היה עושה בכלוסים לא יאכל בבנות שבע בבנות שבע לא יאכל בכלוסים. לא כן צריכה אפילו שתיהן בייחור אחד (ירושלמי, וילנא, מעשרות, פ"ב הלכה ד')(6). רוב המפרשים נקטו בדרך זו (ריבמ"ץ, רמב"ם, ר"ש, רא"ש, רע"ב ועוד)(7). לכאורה מדברי התוס' (נדרים, נ ע"ב) משתמע שמדובר בשני מינים שונים: "עשה בכלופסין לא יאכל בבנות שוח – פירוש: בפועל קאמר, שאמרה תורה שאוכל, ואמר התם: שאינו אוכל אלא באותו המין. וכלופסין אינו ממין בנות שוח ואף על גב ששניהם תאנים שני מינים הם". יש לשער שכוונת התוס' בקביעה שהם "שני מינים" רק לענין אכילת פועל ואילו לענין הרכבה הם מין אחד ולכן מותר להרכיב כלוסין על יחור תאנה.

מהמשנה "היה עושה בלבסים לא יאכל בבנות שבע, בבנות שבע לא יאכל בלבסים, אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל וכו'" ניתן להסיק שלבסים היו תאנים באיכות ירודה בהשוואה לבנות שבע(8). מסקנה זו כמובן מותנית בכך שאכן אנו מזהים נכון את בנות שבע כתאנים משובחות. כך סבר למשל הרמב"ם בפיהמ"ש (מעשרות): "לבסין, מין תאנים גרועים. ובנות שבע, תאנים לבנים טובים במינן". מסקנה זו נתמכת גם בספור המופיע במסכת נדרים (מט ע"ב): "רבי יהודה ורבי שמעון אייתו לקמייהו בלוספיין, רבי יהודה אכל, ר' שמעון לא אכל; א"ל רבי יהודה: מאי טעמא לא אכיל מר? אמר ליה ר' שמעון: אלו אין יוצאין מבני מעים כל עיקר, אמר ליה רבי יהודה: כל שכן שנסמוך עליהן למחר"(9). על פי ההשערה "בלוספיין" זו גירסה נוספת ל"כלוסין". העובדה שפרי זה קשה לעיכול מתיישבת עם דברי הגמרא שהוא נאכל רק על ידי בישול ("מינא דתאיני דעבדין מנהון לפדי"). רבי נתן אב הישיבה (עוקצין) מביא שתי דעות דומות זו לזו והכוונה לשקמה (תמונה 1) או לתאני בר. זו גם דעתו של תנחום הירושלמי (ערך "כלס") שכתב: "מין תאני בר שעל פי רוב בהמות אוכלות אותו".
 

קטנית

זיהוי הכליס עם מין קטנית מופיע לראשונה בכתב יד שנמצא בגניזה מהמאה ה – 10 או ה – 11 (זרעים, גניזה ב' אצל ח. צ. אלבוים). על פי זהוי זה הכוונה לפול הגינה (Vicia faba) (תמונה 2). רש"י (חולין, סז ע"ב) מזהה את הכליסין כמין קטנית הנקראת בלעז "צידרא"ש". ד"ר מ. קטן(10) מציע לגרוס cederes כלומר חמצה (תמונה 3). הר"ש (עוקצין, פ"א מ"ו) מצטט את דברי רש"י אלא שגורס "צודר"א בלע"ז". בתוי"ט (עוקצין, שם) מובאת גרסה שלישית לשם הקטנית והוא "צורנ"ש". זיהוי זה בעייתי לאור אזכורם של הכלוסין בכפיפה אחת עם בנות שבע שהן מין תאנים. תוי"ט מתקשה בזיהוי הכלוסין עם החמצה ומצביע על סתירות בדברי המפרשים:

הכלוסין - פי' הר"ב מין קטניות. ובפרק בתרא דתרומות משנה ד' מפרש בשם הרמב"ם מין תאנים. וכ"פ הרמב"ם גם בכאן וכן נראה דדבר הלמד מענינו הוא. ועל הר"ש ג"כ תימא דהכא מפרש מין קטנית. והביא לראיה מסוף פרק אלו טרפות [דף ס"ז] יתושין שבכלוסים שפירש"י מין קטנית ובתרומות מפרש מין פירות. והביא ג"כ להא דאלו טרפות. עיין עוד בפ"ג משנה ב' ולשון מהר"ם מין קטניות שקורין צורנ"ש בלע"ז".

קאהוט מיישב את הקשיים בכך שמציע לגרוס בירושלמי במעשרות "בלוסין" במקום "כלוסין" כאשר "בלוסין" אכן הם תאנים ואילו "כלוסין" הם קטנית. הצעה זו צריכה לכלול הנחה שגם המשנה במעשרות והסוגיה בנדרים גרסו "כלוסין" בעקבות השיבוש בירושלמי (ראו ב"ערוך השלם" ערך "בלפסין"). 
 

        
תמונה 1.  שקמה   תמונה 2.  פול הגינה

  

        
תמונה 3.  חימצה  

תמונה 4.   שסק          צילם:  Oldie~commonswiki

  

הצעות נוספות

רב האי גאון (עוקצין): "והקליסין – פי' כמין אגסים והאגסים פי' קומתורי". ח.י קאהוט מזהה את ה"אגסים" בדברי רב האי גאון בעזרת השוואה לערבית ופרסית כפרי השסק (תמונה 4). כאישוש לסברה זו כתב: "ויגיד עליו רעו עוקצי האגסין". ייתכן וכוונתו לעוקצים הארוכים של השסק.

הרמב"ם (עוקצין, פ"ג מ"ב) פירש: "בלוסין יש אומרים שהוא ענב אלד'יב". הפירוש המילולי של שם זה הוא ענבי הזאב. באופני כתיב שונים הוא משמש כשמם של מספר מיני בר בעלי פירות ענבה. נראה שכוונתו לצמח סולנום שחור (Solanum nigrum) (תמונות 5,7) שהוא צמח רעיל ששימש לרפואה.

קאהוט (ערך "כלס") קושר בין "כלוסין" ובין "אכלסין" ו"אלכסין" ומצטט את פירושו של רבי בנימין מוספיא ב"מוסף הערוך שכתב (ערך "אכלסון"): "פירוש בלשון יוני פרי עץ ארז אשר הוא מאכל חזירים ופעמים מעט נאכל לאדם". פירוש זה מתייחס לדברי הערוך (ערך "אכלסון"): "ואיצטרובלין ומוכססין בפרק קמא דע"ז בגמרא דואלו דברים אסורין למכור לגוים. פירוש מיני פירות חשובים ממיני ארזין ותולין אותן לפני ע"ז כדי שיריחו אותן". ייתכן והכוונה לזיהויו של בעל "כתר כהונה" (מב ע"א) שכתב: "הכלוסין ... ה"ה עיקרית ופי' פרי מין ארז ב"ר (בלשון רומי) גלנץ איליציס". Glans ilicis הם בלוטי מין האלון Quercus ilex (אלון קדוש) (תמונה 6). אולי ראה קרבה אטימולוגית בין "הכלס" ובין ilicis. בלוטים אלו אכן שימשו באירופה כמאכל לחזירים. זיהוי נוסף עולה מתוך הצעת קאהוט לגרוס בדברי הר"ש "פורר"א" במקום "צודר"א" (לקאהוט היתה גרסה "צורר"א") וכך ניתן לזהות את הכלוסין עם porrum ברומית או porreau בצרפתית שהוא הכרשה ("המוחק את הכרישה") הנקרא בפרסית "כלוס" (תמונה 8).
 

        
תמונה 5   סולנום שחור  צילם: Funkdoctor~commonswiki   תמונה 6.  אלון קדוש       צילם:  Img~commonswiki

 

        
תמונה 5   סולנום שחור  - פרחים     צילם: אלי לבנה   תמונה 6.  כרשה        צילם:  Eleassar

   


(1) הרמב"ם (עוקצין, פ"ג מ"ב) פירש: "בלוסין יש אומרים שהוא ענב אלד'יב". הפירוש המילולי של שם זה הוא ענבי הזאב. באופני כתיב שונים הוא משמש כשמם של מספר מיני בר בעלי פירות ענבה. נראה שכוונתו לצמח סולנום שחור (Solanum nigrum) שהוא צמח רעיל ששימש לרפואה. כאמור ייתכן וקיימת כאן החלפה בין "כלוסין" ל"בלוסין" אך כנראה נושא זה לא קשור לענייננו.
(2) הריבמ"ץ (ביכורים, פ"ג מ"א) מצטט את דברי התוספתא אך הגירסה בדבריו היא "תרומת הכסילים".
(3) רבינו מאיר (מובא ב"מלאכת שלמה" בתרומות) כתב: "... והעוקץ הוא העץ שתלוי בו הפרי ויש בו מקצת מתיקות. ומפרש בירושלמי במובלעות באוכל דהיינו מן הקשר ולפנים וכו'". כתב הר"ש (עוקצין, פ"א מ"ו): "... והא דמצטרפין יש לפרש משום דאגב איבייהו חזו לאכילה כמו עוקצי דלעת לרבי יוסי וכו'". לעומת זאת הרא"ש (מובא ב"מלאכת שלמה" בעוקצין) כתב: "... והא דמצטרפים משום דהוו שומר וכשניטל העוקץ הפרי ממהר להתייבש אז יטמא משום שנאכל אגב הפרי כמו עוקצי דלעת לרבי יוסי וכו'".
(4) הרא"ש (נדרים, נ ע"ב): "דעבדין מנהון לפדי. מיני מאכלים".
(5) ייתכן והם העדיפו לזהות את הכליסין באופן שונה משום שהמשנה שם כבר מנתה תאנים וגרוגרות: "עוקצי תאנים וגרוגרות והכליסים והחרובין של תרומה אסורים לזרים".
(6) לדעת ע. לונדון ייתכן והגידול בסמיכות של כלופסין ובנות שוח נבע מכך שמין זה היה מפרה טוב של בנות שוח.
(7) תפארת ישראל (מעשרות, שם): "בבנות שבע. תאנים יפות, ולולא הירושלמי היה נ"ל דהכא לענין מעשרות מיירי, דאפי' מתרצה הבעה"ב אינו רשאי לאכול מדהו"ל חליפין דדינו כמקח והוקבע למעשר".
(8) הריבמ"ץ (מעשרות, שם) גרס "בנות שוע".
(9) מסופר: ר' יְהוּדָה וְר' שִׁמְעוֹן אַיְיתוּ לְקַמַּיְיהוּ בְּלוֹסְפַּיִין [הביאו לפניהם מין תאנים]. ר' יְהוּדָה אֲכַל, ר' שִׁמְעוֹן לֹא אֲכַל. אָמַר לֵיהּ [לו] ר' יְהוּדָה: מַאי טַעְמָא לָא אָכֵיל מָר [מה טעם אין אדוני אוכל]? אָמַר לֵיהּ [לו] ר' שִׁמְעוֹן: אֵלּוּ אֵין יוֹצְאִין מִבְּנֵי מֵעַיִם כָּל עִיקָּר, כלומר, אינם מתעכלים. אָמַר לֵיהּ [לו] ר' יְהוּדָה: אם כך הם ממלאים את המעיים כָּל שֶׁכֵּן שֶׁנִּסְמוֹךְ עֲלֵיהֶן לְמָחָר, שראוי לנו לאכול מהם, כדי שנרגיש שבעים גם למחר.
(10) "אוצר לעזי רש"י".
 

 

מקורות עיקריים:

ח. צ. אלבוים, תשע"ד, מסורת צמחי המשנה – לחקר פרשנות הריאליה – היווצרותה ומסירתה, עבודה לשם קבלת תואר ד"ר, בר אילן (עמ' 73-74, 116-118).
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התאנה. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן (עמ' 178-179). לקריאה לחץ כאן
ח. י. קאהוט, "הערוך השלם", ערך "כלס". 

לעיון נוסף: 

ב"צמח השדה": "פיקוס השקמה", "סולנום שחור".

 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר