כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > חיטה - "משני קבין חטין" (כתובות סד ע"ב)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין – חיטה

"מתניתין. המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין. אמר רבי יוסי: לא פסק לה שעורין אלא ר' ישמעאל, שהיה סמוך לאדום. ונותן לה חצי קב קיטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרות או מנה דבילה, ואם אין לו פוסק לעומתן פירות ממקום אחר ... אמר רבי יוסי: לא פסק שעורין וכו'. אלא באדום הוא דאכלין שעורים, בכולי עלמא לא אכלי? הכי קאמר: לא פסק שעורים כפלים בחטין אלא רבי ישמעאל, שהיה סמוך לאדום, מפני ששעורין אדומיות רעות הן" (כתובות, סד ע"ב).

שם עברי: חיטה שם באנגלית: Wheat שם מדעי: Triticum sp.

שם עברי: שעורה תרבותית שם באנגלית: Barley שם מדעי: Hordeum vulgare

נושא מרכזי: מהו ערכם התזונתי היחסי של החיטה, השעורה והכוסמין?

לריכוז המאמרים שנכתבו על החיטה וקישוריות הקש\י כאן.

במשנה המובאת בסוגייתנו אנו לומדים על כך שערכה של החיטה כפול משל השעורה. יחס זה מופיע כבר במקרא: "וַיאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר ה' כּה אָמַר ה' כָּעֵת מָחָר סְאָה סלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁערִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שׁמְרוֹן (מלכים ב' ז א'). מפסוק זה בלבד לא נוכל להסיק מהי הסיבה או הסיבות לכך שמחירה של החיטה גבוה יותר. ניתן להניח שמחיר השוק של דגניים אלו מושפע מהיחס בין ההיצע והביקוש התלויים בשורה של גורמים ביניהם גם העדפות גסטרונומיות. מתוך ספרות חז"ל (להלן) משתמע שעלותם היחסית של החיטה והשעורה מבטאת גם הבדל בערך האנרגטי. הבדל זה נובע כנראה מתוך כך שבנפח נתון של שעורה כמות הסיבים התזונתיים, שאינם מתעכלים (ראו עוד ב"הרחבה"), גדול מאשר בחיטה וזאת על חשבון העמילן האגור בגרגירים. מקור הסיבים בשעורה הוא במוץ העוטף את הגרגירים ובתכולת הגרגירים עצמם. אמנם קשה להניח שחז"ל מדדו באופן מדוייק את הערכים האנרגטיים של החיטה והשעורה בעזרת קלורימטר אך ייתכן ומניסיון חייהם למדו שניתן להתקיים בכמויות חיטה קטנות יותר. ייתכן גם שהיחס של 1:2 שקבעו מתבסס על ערכי החיטה והשעורה בנבואת אלישע.

המוץ תורם להגדלת נפח השעורה אך מוסיף משקל מועט יחסית, ומסיבה זו צפיפותה (וערכה האנרגטי) של השעורה נמוכה משל החיטה. על עובדה זו אנו לומדים מהמשנה בבבא מציעא (פ"ו מ"ה): "השוכר את החמור להביא עליה חטים והביא עליה שעורים חייב, תבואה והביא עליה תבן חייב(1) מפני שהנפח קשה למשאוי. להביא לתך חטים והביא לתך שעורים פטור, ואם הוסיף על משאו חייב וכו'". מפרש הרמב"ם: "אם פסק עמו על "קנטאר" ("קנטר" (قنطار) - יחידת משקל המוכרת בטורקית השווה לכ- 250 ק"ג) חטים והביא "קנטאר" שעורים חייב, לפי שהכובד ככובד והנפח תוספת. ואם הביא עליה פחות מ"קנטאר" שעורים אף על פי שמדתו יותר ממדת "קנטאר" של חטים הרי זה פטור, לפי שלא יהיה הנפח יותר עד שיהא המשקל כמשקל".

כאמור, מספרות חז"ל ניתן להסיק שהיחס בערך הממוני בין החיטה והשעורה מבטא את ערכן התזונתי ואיננו תוצאה של שיקולים מסחריים בלבד. התחושה המתקבלת במשנה בכתובות היא שהחישוב מבוסס על ערך תזונתי משום שהגמרא מתחבטת בשאלת אופן חישוב כמות החיטה הכללית כאשר היחידה היסודית היא גודל פת הנאכלת בסעודה אחת. יתר על כן, המשנה מונה סוגי מזון שונים המייצגים את שלושת אבות המזון: חיטה – פחמימות, קטנית – חלבון ושמן – שומן. לבסוף מוסיפה גם תאנים ל"קינוח". אם הדגש הוא על ערכו הממוני של המזון די היה לציין את ערכו הכללי של המזון בכסף או בשווה כסף.

נראה לי שהראיה המבוססת ביותר לכך שההשוואה בין החיטה והשעורה קשורה גם לערכן התזונתי היא העובדה שאנו מוצאים את יחס זה גם בכמויות הנאכלות על ידי עכברים שכידוע אינם עוסקים במסחר: "המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות. לחטין ולאורז תשעת חצאי קבין לכור, לשעורין ולדוחן תשעה קבין לכור, לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור. הכל לפי המדה הכל לפי הזמן וכו'" (בבא מציעא, פ"ג מ"ז). המשנה עוסקת בנזקים הנגרמים לתבואה על ידי העכברים וניתן לראות בה דירוג בכמות החסרה החל בחיטים והאורז דרך השעורים והדוחן ועד לכוסמין ופשתן. ניתן לשער שככל שהתבואה מזינה יותר העכברים יכולים להסתפק בנפח מזון קטן יותר. החיטה והאורז המזינים ביותר חסרים 9 חצאי קב לכל כור ואילו השעורה והדוחן 9 קבין כלומר 1.5 סאים. כוסמין ופשתן חסרים 3 סאים כלומר פי שנים משעורה. מעניין לגלות שהעכברים אוכלים כמות כפולה של שעורים בהשוואה לחיטים בדומה ליחס הכמויות הניתנים למזונות האשה.

במשנה בפאה (פ"ח מ"ה) אנו לומדים: "אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים, רבי מאיר אומר חצי קב. קב וחצי כוסמין, וקב גרוגרות או מנה דבלה וכו'". הסיבה להבדלים בין התבואות השונות מובאת במדרש תנאים (דברים, יד): "... ואכלו ושבעו תן להם כדי שבען, מיכן אמרו אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים". גם כאן היחס בין החיטה והשעורה הוא 1:2 תוך הדגשת ערך התזונתי ולא הממוני. מקור נוסף בהקשר דומה מופיע בגמרא בתענית (ה ע"א): "... אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו: מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה, או יזרענו וימות? אמר להם: אף על פי כן, צאו וזרעו וכו'".

הזהות בין המקורות השונים מהווה קושי לעמדתו של רבי יוסי שסבר שהיחס 2:1 בין החיטה והשעורה היא דעתו של רבי ישמעאל בלבד משום שרק במקומו איכות השעורה היתה ירודה מאד ("לא פסק לה שעורין אלא רבי ישמעאל, שהיה סמוך לאדום"). הסתייגות זו לא מוזכרת במקומות נוספים כנראה משום שההלכה איננה כמותו וכפי שאנו מוצאים ב"שיטה מקובצת" בשם תלמידי רבינו יונה (כתובות, שם):

"אמר רבי יוסי לא פסק שעורים אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום. ובגמרא פריך באדום הוא דקא אכלי שעורים בכ"ע לא ומהדרינן הכי קאמור לא פסק שעורים כפלים בחטים אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום מפני שהשעורים אדומיות רעות הן אבל בשאר מקומות שאינן רעות כל כך אינו נותן לה כפלים אלא כפי ראות ב"ד. ות"ק סבירא ליה בכל מקום נותן לה כפלים והלכתא כת"ק. תלמידי רבינו יונה ז"ל".

ערך הכוסמין

המשנה בכתובות אינה מזכירה את הכוסמין אולי משום שהשימוש בהם היה מצומצם. ייתכן שאחת הסיבות לכך היא ערכם התזונתי הנמוך אף משל שעורה כפי שניתן להסיק מתוך המשניות בפאה ובבבא מציעא. השוואה בין שתי משניות אלו מצביעה על כך שבשתיהן הדרוג בין הדגניים זהה, וערכה של הכוסמת נמוך אפילו משל השעורה, ולכן היה צורך להעניק לעני כמות גדולה יותר(2) של כוסמין וכמות החסרונות הנאכלים על ידי העכברים גדולה יותר. מאידך גיסא יחס הכמויות בין שני דגניים אלו בשתי המשניות איננו זהה. היחס בין הכוסמין לשעורה במתנות עניים הוא 1:1.5 ואילו במזון העכברים הוא (3) 1:2.

לענ"ד הסיבה להבדל בין המשניות ביחס לכוסמין קשורה למרכיב נוסף ב"חסרונות". הכוונה לפחת הנובע מנשירת חלקי צמח שאינם נאכלים: "גמרא. אורז טובא חסר? אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: באורז קלוף שנו. לכוסמין ולזרע פשתן שלשה סאין לכור וכו'. אמר רבי יוחנן אמר רבי חייא: זרע פשתן בגבעולין שנו. תניא נמי הכי: לכוסמין ולזרע פשתן בגבעולין ולאורז שאינו קלוף שלשה סאין לכור"(4) (בבא מציעא, מ ע"א). מפרש רש"י (שם): "זרע פשתן בגבעולין - חסר כל כך, לפי שהגבעולין מתייבשין ונופלים והרוח מנשבתן, אבל זרע פשתן נקי אינו חסר כל כך". היחס הגדול יותר בין כוסמין ושעורים ב"חסרונות" בהשוואה לכמות הניתנת לעני נובע מהפחת הנגרם על ידי נשירת חלקי תבואה שהרי הכוסמין "בגבעולין". אין ספק בכך שההבדלים בכמות הנאכלת על ידי העכברים אינם רק כתוצאה מפחת שהרי קיימים הבדלים בין מיני התבואה גם כאשר הם קלופים.

בניגוד לערכם התזונתי בהשוואה לשעורים הרי שהכוסמין היו טעימים או ראויים יותר להכנת לחם כפי שניתן להסיק מהתוספתא (ברכות, ליברמן, פ"ד) העוסקת בדיני קדימה בברכות: "... פת חטין ופת שעורין מברך על של חטין. פרוסה של חטין ושלימה של שעורין, מברך על פרוסה של חטין. פת שעורין ופת כוסמין מברך על של שעורין. והלא כוסמין יפין מן השעורין? אלא שהשעורין ממין שבעה וכוסמין אינן ממין שבעה". העובדה שהכוסמין לא נכללו בין שבעת המינים שהשתבחה בהם הארץ מסבירה גם את איזכורם בכמה מקורות לאחר השעורים: במשנה בשבועות (פ"ג מ"ב): "שבועה שלא אוכל ואכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין אינו חייב אלא אחת וכו'". בתוספתא (חלה, ליברמן, פ"ב): "... קב חטין וקב שעורין וקב כוסמין הרי אילו מצטרפין. כשהוא תורם תורם מכל אחד ואחד שאין תורמין ממין על שאינו מינו".

הכוסמת היא מין בעל גרגירים עטויים(5) ועל מנת להסירם יש להשרות אותם במים: "כי אתא רב דימי אמר: כונתא. מיתיבי: חילקא טרגיס וטיסני טמאין בכל מקום. בשלמא למאן דאמר חדא לתרתי לתלת ולארבעה משום הכי טמאין בכל מקום, דאתכשור, אלא למאן דאמר כונתא אמאי טמאין בכל מקום? הא לא איתכשור? כגון מיקלפן, דאי לאו דשרא להו במיא לא הוה מיקלפא. ואמאי קרי ליה חילקא? דשקל חלקיהו"(6) (מועד קטן, שם). עד היום כרוכה הכנת הבורגול העשוי מגריסי כוסמין בהסרת המוץ בעזרת השרייה במים ובבישול(7).

פרטי מבנה נוספים מובאים בדברי המפרשים. בחידושי הריטב"א (פסחים, לה ע"א): "כוסמין - פרש"י שהוא אשפלט"א, והוא דומה לחיטין אלא שאין לו סדק כמו לחיטין". במאמר חמץ לרשב"ץ אנו מוצאים: "חטין ושעורין ידועין. כוסמין פי' הרמב"ם ז"ל במס' כלאים. שהם מין חטים נעשין במדבר. וכן שבולת שועל ושיפון הם מיני שעורין מדבריים. ונקראו כוסמין לפי שהשבולת שלהם היא גזוזה מענין כסום יכסמו את ראשיהם (יחזקאל מד, כ). ושבולת שועל נקרא כן לפי שדומה לזנב שועל. והכוסמין הם במלכות ארגון הרבה ראיתים שם דומין לחטים. אלא שהם יותר אדומים מהם ויותר דקים וארוכים". תאור זה מתאים לחיטת הספלטה משום שמלעניה קצרים בדרך כלל אם כי יש זנים חסרי מלען.


חיטת הלחם		שעורה תרבותית


גרגירי חיטה		גרגירי שעורה

הרחבה

ערכה התזונתי הנמוך יותר של השעורה נובע מכך שיש בה אחוז גבוה של סיבים תזונתיים שאינם מתעכלים. שעורה הינה הדגן העשיר ביותר בסיבים תזונתיים בהשוואה לשאר הדגנים ומכילה כ 17% אחוז סיבים תזונתיים (לשם השוואה אורז חום מכיל 3.5% סיבים, תירס מכיל 7%, שיבולת שועל 10%, חיטה 12%). בעוד שהסיבים ברוב הדגנים מתרכזים בקליפת הגרעין, הסיבים בשעורה נמצאים בכל חלקי הגרעין וזה יכול להסביר את כמות הסיבים הגבוהה בכלל ובשעורה קלופה בפרט. בצד המלצת המומחים לצרוך סיבים תזונתיים, מסיבות בריאותיות, הם מזהירים מפני תופעות לוואי כמו התנפחות והרגשת אי נוחות עד כדי חסימת מעיים. תופעות אלו נובעות מכך שהסיבים סופחים אליהם מים וחומרים אחרים ומתנפחים בקיבה. תופעות אלו נוצלו על ידי בי"ד: "מי שלקה ושנה בית דין מכניסים אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת וכו'" (סנהדרין, פ"ט מ"ה). רע"ב (שם) מתאר את הגורם למוות: "... ומאכילין אותו תחלה לחם צר ומים לחץ עד שיוקטנו בני מעיו, והדר מאכילין אותו שעורים שנופחות במעיו עד שכריסו נבקעת". ניתן להסיק מכאן שהשעורה מכילה מרכיב שאיננו מתעכל כראוי וגורם להתנפחות. בניגוד לאדם הרי שמעלי גירה מסוגלים לעכל את הסיבים ולכן השעורה ראויה למאכל בהמה וערכה התזונתי עבורה גבוה.

בירור הנחות הראשונים בענין שיעור נפח הכיכר מאת הרב מרדכי הוכמן:

מדברי הראשונים משמע שנפח החיטים הנצרך לאפיית ככר לחם שווה לנפח הסופי של כיכר הלחם. ולכאורה הראשונים אינם מתחשבים בנקבוביות האוויר שמתווספות בלחם האפוי, ושאינן נמצאות בחיטים עצמן. נראה שהראשונים מתבססים על סוגית התלמוד בכתובות (סד ע"ב): במשנה שם מובא: "המשרה את אשתו על ידי שליש - לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין". ובסוגית התלמוד בכתובות שם השוו בין משנה זו לבין המשנה בעירובין (פב ע"ב) שם מובאת מחלוקת תנאים בענין גודל שיעור הכיכר הנצרכת לעירוב, וז"ל המשנה: "כמה הוא שיעורו? ... רבי יוחנן בן ברוקה אומר: מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע. רבי שמעון אומר: שתי ידות לככר משלש לקב, חצייה לבית המנוגע, וחצי חצייה לפסול את הגוייה". הסוגיה מניחה שהכמות "ארבע סאין לסלע" שבמשנה בעירובין מתייחסת גם היא ל"חטים". ולכן היא מקשה כיצד השיעור של "שני קבין חיטין" אמור להספיק לכל הכיכרות שתאכל האשה במשך השבוע.

ובסיכום הסוגיה מתברר שלרבי יוחנן בן ברוקא האופה מכין מכמות של 2 קבים חיטים 8 כיכרות לחם (שמספיקות ל- 16 סעודות בינוניות). אלא שהמחיר שבו הוא מוכר כיכר לחם כפול ממחיר החטים שנצרך לעשיית הכיכר, משום שהמחיר כולל את הוצאות העצים לאפיה וכן את הרווח של האופה. ואילו לדעת רבי שמעון האופה מכין מכמות של 2 קבים חיטים 6 כיכרות לחם שהן מספיקות ל-18 סעודות של עירוב וכן של האשה המוזכרת שם במשנה בכתובות (ומדברי רש"י שם עולה, שרבי שמעון נוקט שהן מספיקות בדרך כלל ל- 12 סעודות בינוניות של אדם. אלא שכפי הנראה האשה אוכלת פחות מגבר, וכן שחכמים הקלו להחשיב גם לגבר את מזונו לערוב כפי החישוב הנעשה לאשה). בכל אופן, רש"י ממשיך שם ומחשב, שלר' שמעון כיכר לחם עשוי משליש קב חיטים בלבד. ומכיוון שקב מכיל נפח של 24 ביצים, נמצא שנפח הכיכר הוא 8 ביצים. וכיכר מכיל 2 סעודות, ולפיכך שיעור סעודה רגיל הוא נפח 4 ביצים.

גם הרמב"ם בפירוש המשנה בעירובין פ"ח מ"ב ערך חישוב דומה, אלא שהוא פסק כר' יוחנן בן ברוקא, וכיכר לחם לר' יוחנן בן ברוקא הוא נפח 6 ביצים, והוא מכיל 2 סעודות, ולפיכך שיעור קביעת סעודה הוא 3 ביצים. וכן פסק בהלכות (שביתת עשור, פ"ב הלכה ד'): "אכל מעט וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת שלש ביצים הרי אלו מצטרפות לכשיעור". ולמעשה גם שאר הראשונים הסכימו עם רש"י או עם הרמב"ם. ולכאורה קשה, שהרי הבצק תופח והלחם האפוי מכיל נקבוביות מרובות של אויר. וכיצד יתכן שנפח כיכר הלחם שווה לנפח החיטים ממנו הוא עשוי.

ונראה לי שהראשונים הניחו שהחטים מאבדות מעט מהנפח הכולל שלהם שהן תוספות בכלי שמכיל אותן (שהרי יש ריווח בין הגרגרים שהוא נעלם בטחינה). כמו כן יש חלקים ממעטפת הגרעין שמנפים ואין מצרפים אותם לקמח בכיכרות שנמכרים על ידי האופים. כך שלמעשה, נפח הקמח המנופה והנקי קטן מנפח הכלי שהכיל את החיטים שנטחנו לייצורו. אלא שבמהלך התפיחה והאפיה הלחם האפוי חוזר ומתאים לנפח החטים שהיו בכלי לפני כן. ויש להניח שהאפיה של פעם היתה בלא אבקת אפיה ובלא שמרים מתורבתים ותעשייתיים, והלחם היה פחות תפוח ואוורירי מאשר היום. כך שנפח הלחם האפוי היה שווה בסופו של דבר לנפח הכלי שהכיל את החיטים ממנו הוא נעשה.

(1) צפיפות התבן קטנה משל התבואה (הגרגירים) משום שהוא מכיל סיבים בלבד ולכן נפחו גדול באופן יחסי למשקלו.
(2) בנקודה זו אני חלוק על דעתו של ז. עמר בספרו "חמשת מיני דגן" (עמ' 41) הסבור שערכם התזונתי של הכוסמין גדול משל השעורים.
(3) השוואה זו מוצדקת שהרי גם האדם וגם העכברים מנצלים רק את המילן שבגרגירים ואינם מסוגלים לעכל את התאים המרכיבה את קליפות הזרע.
(4) פירוש: גמרא ושואלים: וכי פחת של אורז הוא מעט כל כך? הלא אוֹרֶז טוּבָא [הרבה יותר] הוא חָסֵר במשך הזמן! אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר ר' יוֹחָנָן: בְּאוֹרֶז קָלוּף שָׁנוּ, שפחתו מועט יותר. שנינו במשנה: לְכוּסְמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן שְׁלשָׁה סְאִין לַכּוֹר. אָמַר ר' יוֹחָנָן אָמַר ר' חִיָּיא: זֶרַע פִּשְׁתָּן בְּגִבְעוֹלִין שָׁנוּ, שהוא שפוחת הרבה כל כך. ומעירים: תַּנְיָא נַמִי הָכִי [שנויה ברייתא גם כן כך]: לְכוּסְמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן בְּגִבְעוֹלִין, וּלְאוֹרֶז שֶׁאֵינוֹ קָלוּף מוריד לפי חשבון של שְׁלשָׁה סְאִין לַכּוֹר.
(5) הגרגירים נותרים אחרי הדיש עטויים במוץ גלדני וקשה.
(6) פירוש: כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: "חילקא" פירושו כונתא [כוסמת]. מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: חילקא טרגיס וטיסני טמאין בכל מקום משום שהם נחשבים לאוכל גמור. ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שכל אלה כוונתם חדא לתרתי לתלת [אחד לשניים לשלושה] ולארבעה, משום הכי [כך] הם טמאין בכל מקום, דאתכשור [שהוכשרו] לקבל טומאה על ידי מים בתוך תהליך עשייתם, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהיא כונתא [כוסמת], אמאי [מדוע] הם טמאין בכל מקום, הא [הרי] לא איתכשור [הוכשרו לקבל טומאה]? ומשיבים: כגון דמיקלפן [שהיו קלופות], דאי לאו דשרא להו במיא לא הוה מיקלפא [שאם לא היה שורה אותן קודם במים לא היתה נקלפת]. ואמאי קרי ליה [ומדוע קוראים לה] "חילקא" משום דשקל חלקיהו [שנטל מהם קליפתם], ועכשיו הן חלקות.
(7) נתאור כתישת הגרגירים והשמות של הגדלים השונים המתקבלים בתהליך מופיעים בהרחבה במאמרו של ר. פרנקל, "גריסי חיטה בספרות התלמודית, בספרות הקלסית והיום", קתדרה 145, תשרי תשע"ג.

רשימת מקורות:

יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 146-148).

לעיון נוסף:

שעורה תרבותית באתר צמח השדה.
בפורטל הדף היומי: "קוצרין בית השלחין"

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים