טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מררתא דדיה חיורתא בשיכרא – חסידה לבנה
"אמר אביי, אמרה לי אם: האי בר שית דטרקא ליה עקרבא ביומא דמישלם שית לא חיי; מאי אסותיה? מררתא דדיה חיורתא בשיכרא, נשפייה ונשקייה. האי בר שתא דטריק ליה זיבורא ביומא דמישלם שתא לא חיי; מאי אסותיה? אצותא דדיקלא במיא, נשפייה ונשקייה" (כתובות, נ ע"א).
פירוש: אָמַר אַבַּיֵי, אָמְרָה לִי אֵם: הַאי בַּר שִׁית דְּטָרְקָא לֵיהּ עַקְרַבָּא בְּיוֹמָא דְּמִישְׁלַם שִׁית [ילד זה בן שש שעוקץ אותו עקרב ביום שהוא משלים שש שנים] לָא חַיֵּי [איננו חי]. מַאי אֲסוּתֵיהּ [מה רפואתו] מְרִרְתָּא [מרה] של דַּיָּה חִיוַּרְתָּא [לבנה] בְּשִׁיכְרָא [בתוך שיכר], נְשַׁפְיֵיהּ וְנַשְׁקְיֵיהּ [ישפשפוהו בזה וישקוהו] במשקה זה. ועוד אמרה לו: הַאי בַּר שַׁתָּא דְּטָרֵיק לֵיהּ זִיבּוּרָא בְּיוֹמָא דְּמִישְׁלַם שַׁתָּא [ילד זה בן שנה שעוקצת אותו צירעה ביום שמשלים שנה] לָא חַיֵּי [איננו חי]. מַאי אֲסוּתֵיהּ [מה רפואתו] אַצְוָתָא דְּדִיקְלָא בְּמַיָּא [סיב הדקל במים], נְשַׁפְיֵיהּ וְנַשְׁקְיֵיהּ [ישפשפנו בו וישקנו ממנו] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: חסידה לבנה שם באנגלית: White Stork שם מדעי: Ciconia ciconia
שם נרדף במקורות: דיה לבנה, דיה חיורתא (בגמרא) שמות בשפות אחרות: ערבית - לקלק
הנושא המרכזי: לזיהוי "דיה חיורתא" וערכה הרפואי של המרה.
"דיה חיורתא" הוא כנראה שמו הארמי של העוף הנקרא במקורות "דיה לבנה". זהותו איננה ברורה אך קרוב לוודאי שאין מדובר בדורס דיה מצויה הנפוץ בחורף סביב ברכות דגים ומזבלות ברחבי הארץ (ראו במאמר "אתא דייתא וחטפתיה"). העובדה שהדיה הייתה שכיחה מאד וידועה לכול הביאה לכך שניתן היה להשתמש בשם זה בתוספת תואר גם לעופות אחרים (ראו במאמר "האנפה זו דיה רגזנית"). בגמרא בחולין (סג, ע"א) אנו מוצאים: "אמר רב יהודה: החסידה זו דיה לבנה, למה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה". על פי רש"י (ויקרא, יא י"ט) הרי שהדיה הלבנה היא המין הנקרא היום חסידה: "החסידה - זו דיה לבנה ציגוני"ה. ולמה נקרא שמה חסידה, שעושה חסידות עם חברותיה במזונות". כך פירש גם הרד"ק בירמיהו (ח ז'): "ותור וסיס ועגור - גם כן שמרו את עת באנה במקום אחד בזמן ידוע ובזמן אחר במקום ידוע הכל לפי השתנות התקופות והזמנים ושומרות חקן ומנהגן ולא ישנוהו ולא כן עמי, חסידה פירשו רז"ל זו דיה לבנה ולמה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה כלומר במזונות שמחלקה להם ויש מפרשים שהיא שקורין לה ציגוניא". השם הלטיני של החסידה הוא Ciconia (ראו עוד במאמר "ולהנה כנפים ככנפי החסידה").
בסוגייתנו מפרש רש"י: "מררתא דדיה - מרה של דיה שקורין וושט"ו". ד"ר משה קטן (1) גורס בלעז זה וולטו"ר (voltur). הוא מפרש עוזניה אך למעשה שם זה כולל את כל הדורסים דמויי הנשר ובכללם גם הרחם (תמונות 1-2). ייתכן אם כן שהרחם כונה בשם דיה לבנה בגלל דמיונו לחסידה משום ששניהם לבנים עם שולי כנפיים שחורים (תמונות 3-4).
"דיה חיורתא" = "דיה לבנה" = חסידה
ל. לוויזון זיהה בין "דיה לבנה" לבין "דיה חיורתא" ולדעתו הכוונה לחסידה הלבנה. הקשר בין החסידה והשם "דיה" דרש הסבר בעיקר משום שהשם "דיה" או "דיו" בתלמוד מציין עופות דורסים. לדעתו השם "דיה" לא מציין עוף ספציפי אלא תאור אופן תעופה. מקור השם "דיה" הוא בשורש "דאה" המתאר תעופה גבוהה מעל פני הקרקע (בספרות האורניתולוגית המשמעות היא תעופה ללא הנעת כנפים). שם זה עשוי להיות קשור לעופות דורסים אך גם לחסידה המנצלת זרמי אוויר חם (טרמיקות) לדאייה גבוה מעל פני הקרקע. לחסידה שצבעה הכללי לבן מלבד שולי כנפיים שחורים מתאים השם "דיה לבנה". לוויזון מכנה את החסידה על פי השם "דיה לבנה" בביטוי "העוף הלבן שעף גבוה". הוא משווה את פרשנותו לחסידה לאופן בו פירש את השם "אנפה" שעל פי הגמרא בחולין (סג ע"א) נקראת "דיה רגזנית". תעופתה הגבוהה ואופיה האלים הקנו לה את שמה. על פי לוויזון פירוש השם "דיה רגזנית" הוא: "העוף האכזרי שדואה גבוה".
המרה כתרופה
לדבריה של אומנתו של אביי שיקוי הנעשה ממרה של דיה לבנה ושיכר הוא תרופה לעקיצת עקרב. אופן השימוש בשיקוי הוא על ידי משיחתו ושתייתו. מפרש רש"י: "לא חיי - אם לא ברפואה בדוקה ... נשפייה ונשקייה - תמשחנו ממנו ותשקנו ממנו בשכר". משתמע מפירושו, לפחות לכאורה, ששיקוי המרה והשיכר הוא תרופה בדוקה. בניגוד לדעת רש"י הרי שלר"ת אין מדובר בתרופה הניתנת לאחר עקיצת עקרב אלא בטיפול מונע: "ומאי אסותיה - פר"ת שלא ישכנו. אבל אין נראה לפרש לאחר שנשכו דהא אמר דלא חיי משמע דאין רפואה מועלת לו". רש"י מתמודד עם שאלת ר"ת בכך שכתב "אם לא ברפואה בדוקה".
לוויזון מצא ראיה לכך ש"דיה חיורתא" היא החסידה, ולא עוף דורס כפי שפירש רש"י, בעובדה שלמרה שלה יש תכונות מרפא נגד רעל של עקיצת עקרב. פליניוס כתב על החסידה: "הקיבה של החסידות עוזרת כנגד כל רעל". הוא מצטט את הרדוין (Harduin) האומר שהכוונה לשכבה הפנימית של הקיבה. קיים כאן פער בין דברי הגמרא שעליהם הסתמך לוויזון ובין פליניוס אך ייתכן ושני האיברים (קיבה ומרה) שימשו כתרופה נגד רעלים. ברפואה העממית בת זמננו בשר מיובש של חסידה וביציה משמשים כתרופה להכשת נחש ומחלות עיניים(2).
הרחבה
המרה וכיס המרה
כיס המרה נמצא ברוב רובם של החולייתנים אך הוא חסר למשל באיילים (3). גם חלק מהעופות חסרים כיס מרה וכך אנו מוצאים בטור (הלכות טריפות סימן מ"ב): "יש מיני עופות שאין להם מרה כמו תורים ובני יונה ואין לאוסרם אבל כיון שכל המין הוא כך ומכל מקום אין ללמוד מהם להכשיר מינים אחרים שאין להם מרה שחלוקין הן במינים ואין ללמוד מין משאינו מינו וכו'". מסקירה של מיני עופות רבים עולה שלכל העופות הטורפים (אוכלי בשר או חרקים) יש כיס מרה ואילו בקבוצת העופות הצמחונים או אוכלי כל אין אחידות במבנה. לאור העובדה שהן החסידה והן הרחם הם עופות טורפים נוכל להניח שלשני המינים יש כיס מרה.
כיס המרה הוא איבר האוגר את המרה (bile) המופרשת מהכבד וממנו היא משוחררת בזמן תהליך העיכול דרך צינור המרה אל התריסריון, על מנת לעזור בפירוק המזון. המרה היא נוזל המשתתף בתהליכי עיכול חשובים כגון פירוק שומנים. במרה ישנן מולקולת בעלות יכולות דטרגנטיות היוצרות תחליב טיפות השומן שבמזון. למעשה נוזל המרה גורם לחלוקת טיפות השומן מהמזון לטיפות מיקרוסקופיות ששטח פניהן גדול, ובכך מאפשרות גישה יעילה של אנזימים מפרקי שומנים (המומסים במים) אל מולקולות השומן (שאינן מתמוססות היטב במים עקב תכונותיהן ההידרופוביות). התועלת בעיסוי בעזרת נוזל המרה ושתייתו עשויה להיות בכך שהוא מסייע לפרק את ארס העקרב. ייתכן שאכן כך הם פני הדברים אך יש להדגיש שארס העקרב מורכב בעיקר משרשראות חלבון קצרות ואילו המרה פעילה בעיקר על שומנים. חלופה אפשרית לתפקיד המרה בריפוי עקיצת העקרב היא תכונותיה הרפואיות האחרות שאותן אתאר להלן. שאלה פתוחה נוספת היא מדוע היה צורך להשתמש דווקא במרה שנלקחה מדיה לבנה ולא מיונקים או עופות אחרים בעלי מרה.
לר"ת שסבר שהטיפול בשיקוי מרת הדיה נועד להרחיק עקרבים, אך אין באפשרותו למנוע את המוות לאחר שהתרחשה עקיצה, ניתן לשער שמלחי המרה עשויים לדחות מזיקים בעזרת ריחם וטעמם. על פי הסבר זה ניתן להבין את התועלת במשיחת השיקוי אך לא את שתייתו.
המרה כתכשיר רפואי
למרה יש שימוש רפואי מזה אלפי שנים ובעיקר ברפואה המסורתית הסינית. המקור העיקרי של מוצר זה היה בדובים שגודלו למטרה זו או ניצודו. הקושי להשיג את מוצר זה גרמה לכך שמחירו היה כמחצית מערך הזהב במשקלו. החומר הפעיל הוא חומצה אורסודאוקסיכולית הנמצאת בכמויות גדולות במרה של דובים שחורים אסיאתיים. ברפואה הסינית משתמשים עד היום בחומר זה לטיפול במגוון מחלות כמו טחורים, בפצעים, כאבי גרון, חבלות, מחלות שרירים, נקעים, אפילפסיה, חום גבוה, שיפור הראיה ופירוק אבני מרה. משתמשים בתרופה זו נגד דלקות, הפחתת נזקי שתיית אלכוהול מופרזת וניקוי הכבד. עד עתה חלוקות הדעות בין החוקרים לגבי יעילות התרופה. הכימיה המודרנית מצאה תחליפים לייצור חומצה אורסודאוקסיכולית וכתוצאה מכך ירד
(1) ב"אוצר לעזי רש"י".
(2) Vev, E., 2003, 'Traditional Healing with Animals (zootherapy): Medieval to Present-day Levantine Practice'. J Ethnopharmacol. 85(1) pp.107-18.
(3) מסיבה זו ניתן להיעזר בו כסימן המבדיל בין צבי לאייל. ראו בהרחבה כאן.
רשימת מקורות:
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 98-99.
ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 171-172.
Gorham, F. W. and Ivy, A. C.,'General function of the gall bladder from the evolutionary standpoint".
Gorham, F. W. and Ivy, A. C.,'Evolutionary contributions to the general function of the gall bladder', 1937, The American Journal of Digestive Diseases. Volume 4, Issue 12, pp 792-796.
לעיון נוסף:
פורטל הדף היומי:
זיהוי ה"חסידה" וייחודן של כנפיה: "ולהנה כנפים ככנפי החסידה".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
