סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני – תאנה

 

"רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי: ותסיתני בו לבלעו חנם עבד שרבו מסיתין לו וניסת, תקנה יש לו? רבי יוחנן, כי מטי להאי קרא בכי: הן בקדשו לא יאמין, אי בקדושיו לא יאמין במאן יאמין? יומא חד הוה קא אזיל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני, שביק הנך דמטו, ושקיל הנך דלא מטו. אמר ליה: לאו הני מעלן טפי? אמר ליה: הני לאורחא בעינן להו, הני נטרן, והני לא נטרן. אמר: היינו דכתיב הן בקדשו לא יאמין" (חגיגה, ה ע"א).  

פירוש: ושוב לענין הקודם, ר' יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא, בָּכֵי [כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה]; שאמר ה' לשטן: "וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם", אמר: עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְסִיתִין לוֹ אחרים על העבד, ורבו מתחשב בהם וְנִיסַּת, וכי תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ לאותו עבד?! ועוד: ר' יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא, בָּכֵי [כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה], נאמר: "הֵן בִּקְדשָׁו לֹא יַאֲמִין" (איוב טו, טו), אמר: אִי [אם] בִּקְדוֹשָיו לֹא יַאֲמִין בְּמַאן [במי] כן יַאֲמִין? מסופר: יוֹמָא חַד הֲוָה קָא אָזֵיל בְּאוֹרְחָא [יום אחד היה ר' יוחנן הולך בדרך], חַזְיֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מְנַקֵיט תְּאֵנֵי [ראה איש אחד שהיה מלקט תאנים], שָׁבֵיק הָנָךְ דְּמָטוּ וּשְׁקֵיל הָנָךְ דְּלָא מָטוּ [הניח את אלה שהגיעו לבישול ולקח את אלה שלא הגיעו עדיין]. אָמַר לֵיהּ [לו] ר' יוחנן: לָאו הָנֵי מַעֲלָן טְפֵי [האם לא אלה הבשלות מעולות יותר]? אָמַר לֵיהּ [לו]: הָנֵי לְאוֹרְחָא בָּעֵינַן לְהוּ [את אלה התאנים לדרך אני צריך אותן], הָנֵי נַטְרָן וְהָנֵי לָא נַטְרָן [אלה שעדיין אינן בשלות נשמרות, ואלה הבשלות אינן נשמרות]. אָמַר ר' יוחנן, הַיְינוּ דִּכְתִיב [זהו שנאמר]: "הֵן בִּקְדשָׁו לֹא יַאֲמִין", שיש אנשים כשרים שהקדוש ברוך הוא לוקח אותם מן העולם לפני זמנם משום שהוא יודע בהם שעלולים לבוא לידי קלקול ותקלה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 


שם עברי: תאנה   שם באנגלית: Common Fig   שם מדעי: Ficus carica

שמות נרדפים במקורות: תאינה, תאנתא, תאינתא, תינתא 


נושא מרכזי: מה מאפיין את מקצב הבשלת פגות התאנה?

 
תקציר: דברי רבי יוחנן משקפים את העובדה שבניגוד לכל עצי הפרי הרי שפגות (פירות) התאנה אינן מבשילות יחד ולכן ניתן למצוא בה פגות בדרגות הבשלה שונות. הפגות מתפתחות על התאנה בכמה גלים המתפרשים על פני כל השנה אך גם ההבשלה בתוך כל גל איננה אחידה. בעצי הזכר נמצאות פגות גם בחורף כאשר התאנה בשלכת וכך היא מספקת "אכסניה" לצרעות החיות איתה ביחסי סימביוזה. העובדה שהבשלת הפגות הדרגתית מחייבת קטיף יומיומי על מנת למנוע את התלעתן. מאידך גיסא ניתן לקטוף פגות לפני הבשלתן לצורך שימוש מאוחר יותר. דרך הבשלה הדרגתית זו, הדומה ללקיטת ירקות, נקראת בלשון המשנה "אין לקיטתו כאחד". להבשלה זו יש משמעות הלכתית והן הירקות והן התאנה פטורים ממצוות פאה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

התאנה מתאפיינת בהבשלת פגות באופן הדרגתי, לאורך תקופה ממושכת יחסית, הנמשכת מראשית הקיץ ועד סופו (6-7 חודשים). עונת הניבה מחולקת לכמה גלים כאשר גם בתוך הגל ההבשלה איננה אחידה. תופעה זו עומדת בניגוד לשאר עצי הפרי שבהם ניתן להצביע על עונה קצרה ומוגדרת שבה יש צורך לאסוף את כל היבול הבשל ("ולקיטתו כאחד"). תופעה זו באה לידי ביטוי באופן ציורי בדברי רבי יוחנן במסכת עירובין (נד ע"א): "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב נצר תאנה יאכל פריה, למה נמשלו דברי תורה כתאנה - מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים אף דברי תורה: כל זמן שאדם הוגה בהן - מוצא בהן טעם". באופן דומה הדבר מופיע במדרש (במדבר רבה, וילנא, פרשת נשא פרשה יב ט'): "... למה נמשלה תורה כתאנה? שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחת והתאנה נלקטת מעט מעט וכך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים עליו נאמר נוצר תאנה וכו'".

יתר על כן, בעזרת לקיטה סלקטיבית ניתן להתאים את אופי היבול למטרה עבורה הוא נלקט. בעץ עצמו ניתן למצוא תאנים בשלות ומתוקות יותר המאפשרות להתגבר על בולמוס: "אמר רבי יוחנן: פעם אחת אחזני בולמוס, ורצתי למזרחה של תאנה, וקיימתי בעצמי החכמה תחיה בעליה. דתני רב יוסף: הרוצה לטעום טעם תאנה יפנה למזרחה, שנאמר וממגד תבואת שמש" (יומא, פג ע"ב). מאידך גיסא בסוגייתנו מסופר על בעל התאנה שהעדיף ללקט דווקא פגות שעדיין לא הבשילו על מנת להבטיח שלא יתקלקלו בדרך: "הני לאורחא בעינן להו, הני נטרן, והני לא נטרן". מעניין לגלות ששני האירועים הקשורים לתאנה ארעו לרבי יוחנן והוא גם בעל המדרש המבוסס על מקצב הבשלת הפגות ("כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים").

למקצב זה יש גם משמעות הלכתית: "מתניתין. כל שחייב בפאה חייב במעשרות, ויש שחייב במעשרות ואינו חייב בפאה. גמרא. לאתויי מאי? לאתויי תאנה, וירק שאינו חייב בפאה. דתנן, כלל אמרו בפאה: כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידולו מן הארץ, ולקיטתו כאחד, ומכניסו לקיום חייב בפאה. אוכל, למעוטי ספיחי סטים וקוצה. ונשמר, למעוטי הפקר. וגידולו מן הארץ, למעוטי כמהים ופטריות. ולקיטתו כאחד למעוטי תאנה וכו'" (נידה, נ ע"א). מפרש הרמב"ם (פאה, פ"א מ"ד): "ולקיטתו כאחת - כלומר שנאסף כולו בפעם אחת ואז יתחייב בפאה, להוציא התאנים ודומיהם שאינו נלקט כולו בפעם אחת אלא מתבשל זה אחר זה אינו חייב בפאה, לפי שלא חייבנו בפאה אלא כל הדומה לקציר שנקצר בפעם אחת". בסגנון שונה מעט כותב הרא"ש: "ולקיטתו כאחד - למעוטי תאנה דאין דרך פירותיה מתבשלין כאחד ולוקטין מן המבושלים מדי יום יום וכו'".

ההבשלה ההדרגתית של פגות התאנה מחייבת את בעל העץ לבקר אותו מדי יום על מנת לאסוף את היבול. על רקע זה נוכל להבין את הסיפור המובא בירושלמי (ברכות, פ"ב דף ה טור ג /ה"ח) שתרגמתי מארמית: חבורת חכמים נהגה ללמוד תורה תחת עץ תאנה מסויים. בכל יום הגיע בעל התאנה ולקט את התאנים הבשלות. חששו החכמים שמא הוא חושד שהם גוזלים מתאנתו ולכן החליפו את מקום לימודם. למחרת הגיע בעל התאנה והתרעם על כך שמצווה אחת (גמילות חסדים) הייתה בידו ועתה היא נלקחה ממנו. הוא הסביר שהסיבה בגללה לקט את התאנים הייתה על מנת שלא יתליעו. על מנת להוכיח את דבריו לא קטף באותו יום את התאנים הבשלות ואכן כאשר זרחה השמש הן התליעו. "באותה שעה אמרו: בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט והיה לוקטה כך הקב"ה יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקן".

הסיפור המובא בירושלמי עשוי לתת מענה לשאלה החבויה בתוך דברי התוס' (שבת, סח ע"א) שמהם עולה שלקיטת פגות התאנה איננה שונה באופן מהותי מקטיף הפירות ברוב העצים האחרים:

"אילו פאה ליתא בתאנה וירק - לאו דוקא תאנה דהא רוב אילנות אין לקיטתן כאחד ואינן רק ח' אילנות דחשיב בפ"ק דפאה (מ"ה) דחייב בפאה אלא נקט תאנה משום דנלקטת כמה פעמים כדאמרינן בחזקת הבתים אכל ג' פירי בחד יומא כגון תאנה כו'".

בניגוד לדברי הרמב"ם והרא"ש המתייחסים להדרגתיות בהבשלת התאנים כתופעה יוצאת דופן, בין עצי הפרי, הרי שלדעת תוס' רוב העצים "אין לקיטתן כאחד" ולא רק התאנה. לדעתו הייחוד של התאנה הוא רק בכך שבמהלך השנה יש לה כמה יבולים. גם אם נניח, כדבריו, שאכן "רוב האילנות אין לקיטתן כאחד" הרי שאין שיטת לקיטה זו הכרחית ובעל העץ יכול להמתין עד הצטברות כמות מספקת של פירות ולקטוף את כולם יחד. לעומת זאת בתאנה חובה לקטוף בכל בוקר את הפגות שהבשילו משום שעיכוב בקטיף עלול לגרום להתלעתם (כדברי בעל התאנה בסיפור בירושלמי).

העובדה שהתאנה אינה "נלקטת כאחת" נובעת מכך שעונת הניבה (הבשלת פירות) מורכבת מ – 2-3 תת עונות או גלי הנבה. בספרות חז"ל אנו מוצאים, בדרך כלל, התייחסות לשלושה גלים: "ביכורות", "קייץ" ו"סייפות". בגל ההבשלה הראשון מבשילות ה"ביכורות" (בין אפריל ליולי). הביכורות יותר מימיות ומתפתחות על ענפים מהשנה שעברה. בגל ההבשלה השני והעיקרי, המכונה "קיץ" (מכאן נובע השם לעונת השנה או אולי להיפך) מבשיל היבול (בין יולי לספטמבר) שהתפתח בעיקר על ענפים שצמחו באביב האחרון. פגות ה"קיץ" יותר מתוקות וטובות לדבלים. בגל השלישי המכונה "סייפות" היבול דליל (ועשוי להופיע מספטמבר עד לדצמבר). הגל מותנה בדרך כלל בהפרייה של הצרעה המאביקה – צרפגית התאנה (ראו ב"הרחבה") והוא מופיע על ענפים שגדלו בעונת הקיץ. באזורים בהם הצרפגית איננה נמצאת נראה, אם כן, שני גלי הנבה בלבד (ראו עוד במאמרה של רונית מעוז (1) כאן). בנוסף לכך, גם ההבשלה בכל תת-עונה איננה אחידה ומתפרשת על פני תקופה ארוכה יחסית. פיזור ההבשלה בתאנה מודגש גם על ידי הבשלה במהלך היום כפי שמשתמע משאלת הגמרא (בבא בתרא, כח ע"ב) לגבי דין חזקה בתאנה: "אכלה תלתא פירי בחד יומא, כגון תאנה, ליהוי חזקה".

לשונות בעיתוי הופעת הפגות אחראים גורמים פיסיולוגיים אך ייתכן ומעורבים בה גם גורמים סביבתיים. למשל, ייתכן והצד המזרחי של העץ הפונה לשמש מבשיל מוקדם יותר כפי שעולה מסיפורו של רבי יוחנן (יומא, פג ע"ב): "אמר רבי יוחנן: פעם אחת אחזני בולמוס, ורצתי למזרחה של תאנה, וקיימתי בעצמי החכמה תחיה בעליה. דתני רב יוסף: הרוצה לטעום טעם תאנה יפנה למזרחה, שנאמר וממגד תבואת שמש". בהשוואה בין עצים שונים פיזור ההבשלה גדול אף יותר משום שקיימים זני תאנה בעלי מספר שונה של תת-עונות ועונות הבשלה שונות. 
 

הגורמים הסביבתיים לפיזור עונת ההבשלה

פיזור עונת ההבשלה של התאנה נובע מגורמים אקולוגיים יוצאי דופן הקשורים לתאנה ולקרובתה בסוג פיקוס (התאנה והשקמה נכללות בסוג פיקוס ממשפחת התותיים). בדרך כלל פרק הזמן שבו מבשילים הפירות (בעיקר עצי בר ועצי מאכל שבוייתו מעצי בר) קשור למקצב הפעילות השנתי הכללי של העץ וזה מצידו תלוי בגורמים אקלימיים וגורמים ביוטיים (גורמי סביבה "חיים" כמו נוכחות בעלי חיים מאביקים או מפיצים). למשל הפריחה באזורנו מתבצעת בעיקר באביב משום שמזג האוויר מתחמם והפעילות המטבולית של הצמחים והחרקים המאביקים מתגברת. מאידך גיסא לא תתכן פריחה בחורף קר ומושלג. במינים המופצים על ידי ציפורים הבשלת הפירות מתרחשת בעונת הסתיו בהתאמה לעונת נדידת הציפורים. עונת הבשלת הפירות אמנם נקבעת, באופן כללי, על ידי עונת הפריחה אך קצב התפתחות הפרי מותאם גם לצורך בהפצת ארוכת טווח על ידי ציפורים נודדות.

כל עצי הפרי (ועצי הבר) הנשירים בארצנו פורחים בתחילת האביב (השקד מקדים מעט) משום שבעונת החורף הפריחה איננה יעילה (קשיי החורף גורמים גם לתופעת השלכת במינים אלו). מוצא מינים אלו הוא מצפון לנו והם מותאמים לאקלים הממוזג. לעומת זאת באזורים המשווניים בהם לא קיימות מגבלות אקלימיות עונת הפריחה ממושכת על מנת להגדיל את ההסתברות להאבקה והפצה על ידי בעלי חיים. באזורים בהם המגבלות האקלימיות מצומצמות מתפתחות אוכלוסיות צמחים צפופות שבהן האתגר העיקרי הוא תחרות על משאבים שונים כמו אור, מינרלים, מאביקים ומפיצים. מוצא הסוג פיקוס הוא באזורים הטרופיים ולמרות פרק הזמן הארוך שעבר על התאנה והשקמה מאז הגיעו לאזורנו נשמרו בהן מעט ממאפייניהן הטרופיים כמו עונת פריחה ממושכת יחסית. 

עד עתה הסברתי את פשר עונת הפריחה הארוכה ומכאן והלאה ניתן את דעתנו לתופעת גלי הפריחה או גלי הנבת הפגות. התפתחות גלי הפגות קשורה למחזור החיים של הצרעה המאביקה – צרפגית התאנה (ראו עוד ב"הרחבה"). צרעה זו איננה יכולה להתקיים לאורך זמן מחוץ לפגות התאנה אך מחזור חייה מחייב את יציאתה לאחר פרק זמן מסויים. הופעת הפגות בגלים מוגדרים מאפשרת לצרפגיות להשלים את מחזור חייהן בגל הראשון, להגיח ולעבור לגל הפגות הבא אחריו, הנמצא כבר בשלב התפתחות מתאים לחדירת הצרעות, וכן הלאה. עונה שהייתה עלולה להיות בעייתית היא עונת החורף תקופה שבה התאנה נמצאת בשלכת. מסתבר שגם בחורף, בעונת השלכת, נושאים עצי הזכר (ורק הם) פגות המאכלסות את הצרפגיות העתידות להגיח באביב עם הופעת גל הפגות הראשון של השנה הבאה. אגב. קל לזהות את עצי הזכר על ידי נוכחות פגות גם בחורף כאשר הן משמשות "ערי מקלט" לצרפגיות. 

  

     
תמונה 1.    צילם: Roei.tabak   תמונה 2.    צילם: www.biolib.de

 
הרחבה

מאפייני התאנה ותפוצתה

התאנה או בשמה המלא "פיקוס התאנה" נמנית על הסוג "פיקוס" במשפחת התותיים. בהשוואה למינים רבים בסוג המגיעים לגובה רב הרי שפיקוס התאנה נחשב לעץ ים תיכוני נמוך בגובה 4 – 7 מ' וקוטר של 4 – 9 מ'. לעיתים מגדלת התאנה כמה גזעים ומגיעה במהירות לממדים גדולים תוך שליחת שורשים ענקיים. מסיבה זו אין לשתול תאנה בסמוך למבנים. התאנה היא עץ נשיר בעל עלים גדולים, מפורצים ושעירים בתחתיתם שלהם 3 – 5 אונות. מוצא התאנה בארצות המזרח הקרוב ומשם היא התפשטה לפני כ - 3000 שנה לשאר הארצות באגן הים התיכון. התאנים הובאו לאמריקה רק לפני כ - 500 שנים. בארץ ישראל נמצאו שרידי תאנים מתורבתות בני אלפי שנים.
 

הפגה

החלק הנאכל בתאנה הוא ה"פגה" שמבחינה בוטנית איננה פרי אמיתי. בדומה לכל הפיקוסים הפגה היא תפרחת (צבר של פרחים רבים) שעשויה ממצעית נושאת פרחים. מצעית זו התקערה ונסגרה לכדור שבתוכו כלואים מאות פרחים זכריים ונקביים. בראש הפגה נשאר פתח קטן, סגור בקשקשים רעופים שנקרא "פי-הפגה" (אוסטיול ostiole) דרכו עשויה לחדור הצרעה המאביקה (להלן). מבנה הפגה דומה באופן עקרוני ל"פרי" תות העץ השייך אף הוא לאותה משפחה. פרי התות בנוי ממצעית שעליה ממוקמים פרחים רבים ההופכים בסופו של התהליך לפרי מורכב (תמונה 3). עיקר החלק הנאכל בתות הוא המצעית. בפגת התאנה קיים מבנה דומה אלא שבניגוד לתות שבו הפרחים מופנים כלפי חוץ הרי שבפגת התאנה המצעית קעורה והפרחים פונים למרכז החלל (תמונה 4). מצב זה שבו הפרחים סגורים בתוך חלל הפגה מהווה בעיה משום שיש צורך באמצעי מיוחד על מנת לבצע האבקה ואכן בטבע ההפריה מתבצעת על ידי צרעה זעירה בגודל של כ- 2 מ"מ הנקראת צרפגית התאנה (blastophaga psenes) המקיימת סימביוזה עם התאנה. מעניין לציין שלכל מין של פיקוס יש צרעה ספציפית משלו אשר מפרה את הפגות שלו ורק שלו. קיימים גם מינים טפילים שאינם מפרים את הפגות ומנצלים אותן להטלת ביציהם. בתמונה 5 מוצגת הצרעה סיקופאגה הטפילה של פגות השקמה. בקצה בטנה ניתן לראות את צינור ההטלה הארוך המאפשר לה להטיל את ביציה בכל השחלות של פגת השקמה.
 

      
 תמונה 3. תפרחת תות עץ    תמונה 4.  פגת תאנה בשלב מוקדם       צילמה: תהילה רענן

 

תמונה 5. הצרעה סיקופאגה (טפילת פגות השקמה)


עצי זכר ועצי נקבה

לפני שנפנה לעסוק בקשר שבין הפגות והצרפגית נתאר את טיפוסי עצי התאנה שאנו פוגשים. התאנה היא עץ דו-ביתי. מבחינים בעצים נקביים, שאת פריים אנו אוכלים, ובעצים זכריים, שפריים יבש, ספוגי ואינם ראויים למאכל. הגדרת התאנה כעץ דו-ביתי כרוכה בהסתייגות משום שלמעשה בכל פגה יש גם פרחים זכריים (כשליש ממספר הפרחים) וגם פרחים נקביים (הפרחים הזכריים מרוכזים בסמוך לפי הפגה ואילו הפרחים הנקביים מרוכזים בחלקה התחתון) ולכן נכון יותר להגדירה כעץ חד-ביתי. בסך-הכל יכולים להימצא בפגה עד כ - 220 פרחי זכר בעלי 3-5 אבקנים המייצרים אבקה רבה. הסיבה להגדרת התאנה כעץ דו-ביתי נובעת מהעובדה שמבנה הפרחים הנקביים בעצים ה"זכריים" שונה ממבנה הפרחים הנקביים בעצים ה"נקביים" ולכן הם אינם מואבקים. הדבר גורם לכך שעצי הזכר אינם מייצרים זרעי תאנה אלא מהווים "מדגרה" לגידול צאצאי הצרעה (הפירוט יופיע להלן). הפרחים הנקביים בשני סוגי העצים מקדימים "לפרוח" לפני הפרחים הזכריים דבר החיוני למחזור החיים המשותף לצרעות ולפגות.  
 

תאני גן ותאני בור

התאנים התרבותיות הנקראות "תאני גן", נשתלות במכוון על ידי האדם בשטחי עיבוד. עצים אלו, רובם ככולם עצים נקביים שהאדם טיפח במשך דורות רבים, והם מצטיינים בזנים רבים ובפירות איכותיים. כדי לשמור על אחידות הזנים, מרבים אותם אך ורק ברבייה אל-מינית (וגטטיבית), על-ידי ייחורים והרכבות. זני התאנה בארץ ישראל הם פרתנוקרפיים (אינם זקוקים להאבקה על מנת לפתח פגות אכילות) ולכן אין נהוג לגדל בארץ תאנים זכריות ואין מוצאים אותן בין "תאני הגן". בשטחים נטושים מצויות "תאני בור". עצים אלו, רובם פליטי תרבות שנבטו מזרעים. מסיבה זו, עצים אלו שונים מאד מהוריהם ונושאים בדרך כלל פירות בעלי איכות ירודה. לרמה הירודה של פירות אלו תורמים גם דלות הקרקע וחוסר העיבוד החקלאי. בין תאני הבור כמחצית העצים הם זכריים בעלי פירות שאינם ראויים למאכל אדם ומחצית עצים נקביים. תאני בור אלו, הנובטים בשטחים מעובדים נעקרים או מורכבים על ידי החקלאים ולכן מוצאים אותן בעיקר במקומות נטושים.
 

תפקיד הצרפגית

הצרפגיות הן צרעות שבהן קיימת דו פרצופיות זוויגית קיצונית. הזכרים חסרי כנפיים וכל תפקידם הוא להפרות את הנקבות המתפתחות בתוך שחלות הפרחים הנקביים של הפגה. לעומתם הרי שהנקבות הן בעלות כנפיים ולאחר ההפריה הן יוצאות מתוך השחלות שבתוכן התפתחו, חולפות על פני הפרחים הזכריים של הפגה וקולטות מהם גרגירי אבקה. כאשר גרגירי האבקה על פני גופן הן יוצאות מחוץ לפגה ומתעופפות לדרכן. הצרפגיות נמשכות לריחות המופרשים על ידי פגות בשלב המתאים וחודרות לתוכן על מנת להטיל ביצים. תוך כדי החדירה לתוך הפגה נפגעות כנפיהן והן נשארות בדרך כלל עד סוף חייהן בפגה.
 

תפקיד עצי הזכר ועצי הנקבה

כאמור, הן בעצי הזכר והן בעצי הנקבה רוב הפרחים הם נקביים אלא שהם שונים במבנם. עמודי העלי בפרחים הנקביים בעצי ה"זכר" קצרים  (תמונה 7) ולכן הצרעה החודרת לתוך חלל הפגה מסוגלת להטיל בשחלותיהם ביצים. צינור ההטלה של הצרעה ארוך יותר מאשר עמוד העלי ולכן אין הוא חוסם אותו מלהגיע אל השחלות. מביצים אלו בוקעים זחלים הגורמים בעזרת חומרים המופרשים מגופם לשחלות להפוך לעפצים. הזחלים ניזונים מהחומר הצמחי של העפצים מתפתחים ומתגלמים. משחלות אלו שנאכלו לא מתפתחים זרעים ולאחר סיום הגלגול יוצאים מתוכם זחלי הצרעות. פגות אלו משמשות למעשה כמדגרות עבור הצרעות ואינן מייצרות זרעים. לעומת זאת פרחי הנקבה בעצי ה"נקבה" הם בעלי עמודי עלי ארוכים (ראה בתמונה 7) המונעים מהצרעה להטיל ביצים בשחלותיהם ולכן הנקבה המגיעה לצלקות רק מאביקה אותם בעזרת גרגירי האבקה שהביאה מהפגה שממנה בקעה. מסיבה זו רק עצי הנקבה מסוגלים לייצר זרעים פוריים. כפי שנאמר לעיל, בין "תאני הגן" אין עצי זכר ולכן אין בסביבתם צרעות המסוגלות להאביק את פגותיהם. התוצאה בסופו של דבר היא ש"תאני הגן" הגדלות בארץ אינן מייצרות זרעים והסיכוי למצוא בתוכן צרעות אפסי. הבדיקה שאנו עורכים לפני אכילת תאנים על מנת למצוא "תולעים" (זחלי חרקים) לא נועדה, אם כן, למצוא צרפגיות וכל תפקידה הוא לגלות האם הפגה נגועה ברימות של זבוב הפירות הים התיכוני המתפתחות בפירות בשלים ומתוקים. לעומת זאת בין תאני ה"בור" 50% מהפרטים הם "זכרים" שפגותיהם מהוות "מדגרות" לצרעות החודרות, לאחר בקיעתן, לפגות עצי ה"נקבה" ומאביקות אותן. בתקופת החורף, בה התאנה בשלכת, ניתן לזהות בקלות את עצי ה"זכר" בעזרת הפגות שעליהם. יבול פגות חורפיות קיים רק בעצי ה"זכר" והתפתח כהתאמה לצורך במחסה עבור הצרעות שאינן מסוגלות לשרוד בסביבה שונה. מחזור החיים של הצרעות מתנהל באופן סינכרוני ליבולי התאנה והן עוברות מיבול ליבול במהלך השנה. כאמור, רק בעצי ה"זכר" קיים יבול חורפי ולכן באזורים חקלאיים שבהם גדלים רק עצי "נקבה", צרעות המגיעות מאזורים שכנים (תאני "בור") אינן מסוגלות לשרוד בעונת החורף. 
 

תפקיד ההאבקה בהתפתחות הפגות

בזני התאנים הפרתנוקרפיות בארץ הפגות מתפתחות גם ללא חדירת צרעות והאבקה. בימי קדם לפני הופעת המוטציה המאפשרת את הפרתנוקרפיה ידעו שפגה נקבית שלא הופרתה, עשוייה להישאר קטנה ולנשור. לפיכך עודדו הפרייה של פגות (קפריקציה) על ידי תליית פגות מבשילות של עצי זכר, שנאספו משטחי בר, על ענפי עצי הנקבה ה"תרבותיים". פעולה זו הקלה על הצרעות למצוא את דרכן לפגות של עצי הנקבה.

בניגוד לזנים הקיימים בארץ הרי שהזנים הגדלים בטורקיה וקליפורניה זקוקים להאבקה על מנת לפתח פגות אכילות ולכן בכל "פרי" חייבת להמצא הצרעה המאביקה (אם כי לאחר שהתפרקה) דבר המחייב התייחסות הלכתית. למשל מאמר המכון למצוות התלויות בארץ , ו"התאנים ותרגיל העוקץ הגדול".

 

    
תמונה 6.  תאנה בשלכת   תמונה 7.  מקור

 


(1) "התפיסה של מקצב העונות החקלאיות מתקופת המקרא ועד סוף תקופת התלמוד" (עבודת מ"א), חלק א: העונות החקלאיות, פרק ו: קיץ.

 

 

 
מקורות עיקריים:

י. פליקס, עצי פרי למיניהם, צמחי התנ"ך וחז"ל. עמ' 87-88.
יעקב עציון, "עובדות על תאנים" באתר משתלות יגור.

לעיון נוסף:

התאנה באתר צמח השדה  
י. גליל, "התאנה חנטה פגיה
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התאנה. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן
 

"צרעת התאנה" על המשמעות ההלכתית של כניסת הצרעות לפגות ראה כאן.
 
 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 


 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר