|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני – תאנה
"רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי: ותסיתני בו לבלעו חנם עבד שרבו מסיתין לו וניסת, תקנה יש לו? רבי יוחנן, כי מטי להאי קרא בכי: הן בקדשו לא יאמין, אי בקדושיו לא יאמין במאן יאמין? יומא חד הוה קא אזיל באורחא, חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני, שביק הנך דמטו, ושקיל הנך דלא מטו. אמר ליה: לאו הני מעלן טפי? אמר ליה: הני לאורחא בעינן להו, הני נטרן, והני לא נטרן. אמר: היינו דכתיב הן בקדשו לא יאמין" (חגיגה, ה ע"א).פירוש: ושוב לענין הקודם, ר' יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא, בָּכֵי [כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה]; שאמר ה' לשטן: "וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם", אמר: עֶבֶד שֶׁרַבּוֹ מְסִיתִין לוֹ אחרים על העבד, ורבו מתחשב בהם וְנִיסַּת, וכי תַּקָּנָה יֵשׁ לוֹ לאותו עבד?! ועוד: ר' יוֹחָנָן כִּי מָטֵי לְהַאי קְרָא, בָּכֵי [כאשר היה מגיע לפסוק זה, היה בוכה], נאמר: "הֵן בִּקְדשָׁו לֹא יַאֲמִין" (איוב טו, טו), אמר: אִי [אם] בִּקְדוֹשָיו לֹא יַאֲמִין בְּמַאן [במי] כן יַאֲמִין? מסופר: יוֹמָא חַד הֲוָה קָא אָזֵיל בְּאוֹרְחָא [יום אחד היה ר' יוחנן הולך בדרך], חַזְיֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מְנַקֵיט תְּאֵנֵי [ראה איש אחד שהיה מלקט תאנים], שָׁבֵיק הָנָךְ דְּמָטוּ וּשְׁקֵיל הָנָךְ דְּלָא מָטוּ [הניח את אלה שהגיעו לבישול ולקח את אלה שלא הגיעו עדיין]. אָמַר לֵיהּ [לו] ר' יוחנן: לָאו הָנֵי מַעֲלָן טְפֵי [האם לא אלה הבשלות מעולות יותר]? אָמַר לֵיהּ [לו]: הָנֵי לְאוֹרְחָא בָּעֵינַן לְהוּ [את אלה התאנים לדרך אני צריך אותן], הָנֵי נַטְרָן וְהָנֵי לָא נַטְרָן [אלה שעדיין אינן בשלות נשמרות, ואלה הבשלות אינן נשמרות]. אָמַר ר' יוחנן, הַיְינוּ דִּכְתִיב [זהו שנאמר]: "הֵן בִּקְדשָׁו לֹא יַאֲמִין", שיש אנשים כשרים שהקדוש ברוך הוא לוקח אותם מן העולם לפני זמנם משום שהוא יודע בהם שעלולים לבוא לידי קלקול ותקלה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על התאנה הקש/י כאן.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
התאנה מתאפיינת בהבשלת פגות באופן הדרגתי, לאורך תקופה ממושכת יחסית, הנמשכת מראשית הקיץ ועד סופו (6-7 חודשים). עונת הניבה מחולקת לכמה גלים כאשר גם בתוך הגל ההבשלה איננה אחידה. תופעה זו עומדת בניגוד לשאר עצי הפרי שבהם ניתן להצביע על עונה קצרה ומוגדרת שבה יש צורך לאסוף את כל היבול הבשל ("ולקיטתו כאחד"). תופעה זו באה לידי ביטוי באופן ציורי בדברי רבי יוחנן במסכת עירובין (נד ע"א): "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב נצר תאנה יאכל פריה, למה נמשלו דברי תורה כתאנה - מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים אף דברי תורה: כל זמן שאדם הוגה בהן - מוצא בהן טעם". באופן דומה הדבר מופיע במדרש (במדבר רבה, וילנא, פרשת נשא פרשה יב ט'): "... למה נמשלה תורה כתאנה? שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחת והתאנה נלקטת מעט מעט וכך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים עליו נאמר נוצר תאנה וכו'".
בניגוד לדברי הרמב"ם והרא"ש המתייחסים להדרגתיות בהבשלת התאנים כתופעה יוצאת דופן, בין עצי הפרי, הרי שלדעת תוס' רוב העצים "אין לקיטתן כאחד" ולא רק התאנה. לדעתו הייחוד של התאנה הוא רק בכך שבמהלך השנה יש לה כמה יבולים. גם אם נניח, כדבריו, שאכן "רוב האילנות אין לקיטתן כאחד" הרי שאין שיטת לקיטה זו הכרחית ובעל העץ יכול להמתין עד הצטברות כמות מספקת של פירות ולקטוף את כולם יחד. לעומת זאת בתאנה חובה לקטוף בכל בוקר את הפגות שהבשילו משום שעיכוב בקטיף עלול לגרום להתלעתם (כדברי בעל התאנה בסיפור בירושלמי). הגורמים הסביבתיים לפיזור עונת ההבשלה
פיזור עונת ההבשלה של התאנה נובע מגורמים אקולוגיים יוצאי דופן הקשורים לתאנה ולקרובתה בסוג פיקוס (התאנה והשקמה נכללות בסוג פיקוס ממשפחת התותיים). בדרך כלל פרק הזמן שבו מבשילים הפירות (בעיקר עצי בר ועצי מאכל שבוייתו מעצי בר) קשור למקצב הפעילות השנתי הכללי של העץ וזה מצידו תלוי בגורמים אקלימיים וגורמים ביוטיים (גורמי סביבה "חיים" כמו נוכחות בעלי חיים מאביקים או מפיצים). למשל הפריחה באזורנו מתבצעת בעיקר באביב משום שמזג האוויר מתחמם והפעילות המטבולית של הצמחים והחרקים המאביקים מתגברת. מאידך גיסא לא תתכן פריחה בחורף קר ומושלג. במינים המופצים על ידי ציפורים הבשלת הפירות מתרחשת בעונת הסתיו בהתאמה לעונת נדידת הציפורים. עונת הבשלת הפירות אמנם נקבעת, באופן כללי, על ידי עונת הפריחה אך קצב התפתחות הפרי מותאם גם לצורך בהפצת ארוכת טווח על ידי ציפורים נודדות.
|
 |
 |
|
| תמונה 3. תפרחת תות עץ | תמונה 4. פגת תאנה בשלב מוקדם צילמה: תהילה רענן |
תמונה 5. הצרעה סיקופאגה (טפילת פגות השקמה)
עצי זכר ועצי נקבה
לפני שנפנה לעסוק בקשר שבין הפגות והצרפגית נתאר את טיפוסי עצי התאנה שאנו פוגשים. התאנה היא עץ דו-ביתי. מבחינים בעצים נקביים, שאת פריים אנו אוכלים, ובעצים זכריים, שפריים יבש, ספוגי ואינם ראויים למאכל. הגדרת התאנה כעץ דו-ביתי כרוכה בהסתייגות משום שלמעשה בכל פגה יש גם פרחים זכריים (כשליש ממספר הפרחים) וגם פרחים נקביים (הפרחים הזכריים מרוכזים בסמוך לפי הפגה ואילו הפרחים הנקביים מרוכזים בחלקה התחתון) ולכן נכון יותר להגדירה כעץ חד-ביתי. בסך-הכל יכולים להימצא בפגה עד כ - 220 פרחי זכר בעלי 3-5 אבקנים המייצרים אבקה רבה. הסיבה להגדרת התאנה כעץ דו-ביתי נובעת מהעובדה שמבנה הפרחים הנקביים בעצים ה"זכריים" שונה ממבנה הפרחים הנקביים בעצים ה"נקביים" ולכן הם אינם מואבקים. הדבר גורם לכך שעצי הזכר אינם מייצרים זרעי תאנה אלא מהווים "מדגרה" לגידול צאצאי הצרעה (הפירוט יופיע להלן). הפרחים הנקביים בשני סוגי העצים מקדימים "לפרוח" לפני הפרחים הזכריים דבר החיוני למחזור החיים המשותף לצרעות ולפגות.
תאני גן ותאני בור
התאנים התרבותיות הנקראות "תאני גן", נשתלות במכוון על ידי האדם בשטחי עיבוד. עצים אלו, רובם ככולם עצים נקביים שהאדם טיפח במשך דורות רבים, והם מצטיינים בזנים רבים ובפירות איכותיים. כדי לשמור על אחידות הזנים, מרבים אותם אך ורק ברבייה אל-מינית (וגטטיבית), על-ידי ייחורים והרכבות. זני התאנה בארץ ישראל הם פרתנוקרפיים (אינם זקוקים להאבקה על מנת לפתח פגות אכילות) ולכן אין נהוג לגדל בארץ תאנים זכריות ואין מוצאים אותן בין "תאני הגן". בשטחים נטושים מצויות "תאני בור". עצים אלו, רובם פליטי תרבות שנבטו מזרעים. מסיבה זו, עצים אלו שונים מאד מהוריהם ונושאים בדרך כלל פירות בעלי איכות ירודה. לרמה הירודה של פירות אלו תורמים גם דלות הקרקע וחוסר העיבוד החקלאי. בין תאני הבור כמחצית העצים הם זכריים בעלי פירות שאינם ראויים למאכל אדם ומחצית עצים נקביים. תאני בור אלו, הנובטים בשטחים מעובדים נעקרים או מורכבים על ידי החקלאים ולכן מוצאים אותן בעיקר במקומות נטושים.
תפקיד הצרפגית
הצרפגיות הן צרעות שבהן קיימת דו פרצופיות זוויגית קיצונית. הזכרים חסרי כנפיים וכל תפקידם הוא להפרות את הנקבות המתפתחות בתוך שחלות הפרחים הנקביים של הפגה. לעומתם הרי שהנקבות הן בעלות כנפיים ולאחר ההפריה הן יוצאות מתוך השחלות שבתוכן התפתחו, חולפות על פני הפרחים הזכריים של הפגה וקולטות מהם גרגירי אבקה. כאשר גרגירי האבקה על פני גופן הן יוצאות מחוץ לפגה ומתעופפות לדרכן. הצרפגיות נמשכות לריחות המופרשים על ידי פגות בשלב המתאים וחודרות לתוכן על מנת להטיל ביצים. תוך כדי החדירה לתוך הפגה נפגעות כנפיהן והן נשארות בדרך כלל עד סוף חייהן בפגה.
תפקיד עצי הזכר ועצי הנקבה
כאמור, הן בעצי הזכר והן בעצי הנקבה רוב הפרחים הם נקביים אלא שהם שונים במבנם. עמודי העלי בפרחים הנקביים בעצי ה"זכר" קצרים (תמונה 7) ולכן הצרעה החודרת לתוך חלל הפגה מסוגלת להטיל בשחלותיהם ביצים. צינור ההטלה של הצרעה ארוך יותר מאשר עמוד העלי ולכן אין הוא חוסם אותו מלהגיע אל השחלות. מביצים אלו בוקעים זחלים הגורמים בעזרת חומרים המופרשים מגופם לשחלות להפוך לעפצים. הזחלים ניזונים מהחומר הצמחי של העפצים מתפתחים ומתגלמים. משחלות אלו שנאכלו לא מתפתחים זרעים ולאחר סיום הגלגול יוצאים מתוכם זחלי הצרעות. פגות אלו משמשות למעשה כמדגרות עבור הצרעות ואינן מייצרות זרעים. לעומת זאת פרחי הנקבה בעצי ה"נקבה" הם בעלי עמודי עלי ארוכים (ראה בתמונה 7) המונעים מהצרעה להטיל ביצים בשחלותיהם ולכן הנקבה המגיעה לצלקות רק מאביקה אותם בעזרת גרגירי האבקה שהביאה מהפגה שממנה בקעה. מסיבה זו רק עצי הנקבה מסוגלים לייצר זרעים פוריים. כפי שנאמר לעיל, בין "תאני הגן" אין עצי זכר ולכן אין בסביבתם צרעות המסוגלות להאביק את פגותיהם. התוצאה בסופו של דבר היא ש"תאני הגן" הגדלות בארץ אינן מייצרות זרעים והסיכוי למצוא בתוכן צרעות אפסי. הבדיקה שאנו עורכים לפני אכילת תאנים על מנת למצוא "תולעים" (זחלי חרקים) לא נועדה, אם כן, למצוא צרפגיות וכל תפקידה הוא לגלות האם הפגה נגועה ברימות של זבוב הפירות הים התיכוני המתפתחות בפירות בשלים ומתוקים. לעומת זאת בין תאני ה"בור" 50% מהפרטים הם "זכרים" שפגותיהם מהוות "מדגרות" לצרעות החודרות, לאחר בקיעתן, לפגות עצי ה"נקבה" ומאביקות אותן. בתקופת החורף, בה התאנה בשלכת, ניתן לזהות בקלות את עצי ה"זכר" בעזרת הפגות שעליהם. יבול פגות חורפיות קיים רק בעצי ה"זכר" והתפתח כהתאמה לצורך במחסה עבור הצרעות שאינן מסוגלות לשרוד בסביבה שונה. מחזור החיים של הצרעות מתנהל באופן סינכרוני ליבולי התאנה והן עוברות מיבול ליבול במהלך השנה. כאמור, רק בעצי ה"זכר" קיים יבול חורפי ולכן באזורים חקלאיים שבהם גדלים רק עצי "נקבה", צרעות המגיעות מאזורים שכנים (תאני "בור") אינן מסוגלות לשרוד בעונת החורף.
תפקיד ההאבקה בהתפתחות הפגות
בזני התאנים הפרתנוקרפיות בארץ הפגות מתפתחות גם ללא חדירת צרעות והאבקה. בימי קדם לפני הופעת המוטציה המאפשרת את הפרתנוקרפיה ידעו שפגה נקבית שלא הופרתה, עשוייה להישאר קטנה ולנשור. לפיכך עודדו הפרייה של פגות (קפריקציה) על ידי תליית פגות מבשילות של עצי זכר, שנאספו משטחי בר, על ענפי עצי הנקבה ה"תרבותיים". פעולה זו הקלה על הצרעות למצוא את דרכן לפגות של עצי הנקבה.
בניגוד לזנים הקיימים בארץ הרי שהזנים הגדלים בטורקיה וקליפורניה זקוקים להאבקה על מנת לפתח פגות אכילות ולכן בכל "פרי" חייבת להמצא הצרעה המאביקה (אם כי לאחר שהתפרקה) דבר המחייב התייחסות הלכתית. למשל מאמר המכון למצוות התלויות בארץ , ו"התאנים ותרגיל העוקץ הגדול".
 |
 |
|
| תמונה 6. תאנה בשלכת | תמונה 7. מקור |
(1) "התפיסה של מקצב העונות החקלאיות מתקופת המקרא ועד סוף תקופת התלמוד" (עבודת מ"א), חלק א: העונות החקלאיות, פרק ו: קיץ.
מקורות עיקריים:
י. פליקס, עצי פרי למיניהם, צמחי התנ"ך וחז"ל. עמ' 87-88.
יעקב עציון, "עובדות על תאנים" באתר משתלות יגור.
לעיון נוסף:
התאנה באתר צמח השדה
י. גליל, "התאנה חנטה פגיה"
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התאנה. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
"צרעת התאנה" על המשמעות ההלכתית של כניסת הצרעות לפגות ראה כאן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.