סקר
עם איזה פירוש אתה לומד שקלים?







 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

לבשו כרים הצאן – צאן

 

"רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו. רבי מאיר סבר: אימתי לבשו כרים הצאן? בזמן שעמקים יעטפו בר. ואימתי עמקים יעטפו בר? באדר. מתעברות באדר ויולדות באב, ראש השנה שלהן אלול. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שיתרועעו אף ישירו אימתי שבלים אומרות שירה - בניסן, מתעברות בניסן ויולדות באלול, ראש השנה שלהן תשרי. ואידך נמי, הא כתיב יתרועעו אף ישירו? ההוא באפלתא, דהויין בניסן. ואידך נמי, הכתיב ועמקים יעטפו בר? ההוא בחרפייתא, דאתיין מאדר" (ראש השנה, ח ע"א).

פירוש: במשנתנו שנינו שר' אלעזר ור' שמעון אומרים שראש השנה למעשר בהמה הוא באחד בתשרי. אמר ר' יוחנן: ושניהם רבי מאיר ורבי אלעזר מקרא אחד דרשו בדרכים שונות, שנאמר: "לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו" (תהלים סה, יד). ר' מאיר סבר: אימתי לבשו כרים הצאן מתי זמן הרביעה של הצאן בזמן שעמקים יעטפו בר, כלומר, כשהעמקים מתכסים בתבואה. ואימתי עמקים יעטפו בר באדר, אם כן מתעברות הצאן באדר ויולדות שישה חדשים אחר כך באב, ואם כן ראש השנה שלהן ראוי שיהא בראש חודש אלול שעד אז נולדו רוב בני הצאן בשנה זו. ואילו ר' אלעזר ור' שמעון אומרים: אימתי לבשו כרים הצאן, מתי הוא זמן הרביעה הרגיל בזמן ש"יתרועעו אף ישירו", אימתי שבלים אומרות שירה, כלומר, מתי הן מליאות והן משיקות זו עם זו ברוח ומשמיעות רחש- שירה בניסן, ולשיטה זו מתעברות הרחלים בניסן ויולדות באלול אם כן ראוי שיהא ראש השנה שלהן באחד בתשרי. ושואלים: ואידך נמי [והאחר גם כן] הא כתיב [הרי נאמר]: "יתרועעו אף ישירו"! ומשיבים: ההוא מדבר באפלתא [ברחלים אפילות, מאחרות], שמתעברות לאחר זמנן דהויין [שהן מתעברות]בניסן. ושואלים: ואידך נמי [והאחרים גם כן] רבי אלעזר ורבי שמעון הכתיב [הרי נאמר]: "ועמקים יעטפו בר" שהוא באדר! ומשיבים: ההוא מדבר בחרפייתא דאתיין [במקדימות הבאות] מאדר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: כבש האליה   שם באנגלית: Fat-tailed Sheep   שם מדעי: Ovis orientalis platyura

שם נרדף במקורות: כבשה, כשב, איל, רחל, יובל, כר, אימר, דיכרין  


שם עברי: עז, תיש    שם באנגלית: Goat   שם מדעי: Capra aegagrus hircus 

שם נרדף במקורות:  שעיר, ברחא 


נושא מרכזי: עונת הרבייה של הצאן - על פי חז"ל ולמעשה


תקציר: הסברו של רבי יוחנן לטעם מחלוקת התנאים לגבי מועד ראש השנה למעשר בהמה מבוסס על הכרת התנהגות הרבייה של הצאן ומקצב גידול התבואה. ההבדל בין שיטות התנאים החולקים במשנה איננו גדול ובמידת מה אף חופף (ב"אפלתא" ו"בחרפייתא") ולכן נוכל לדון בדבריהם במשותף. בניגוד לסוגייתנו ממנה משתמע לכאורה שעונת ההמלטות של הצאן מוגבלת לסתיו הרי שבמשנה בבכורות והתלמוד הבבלי והירושלמי אנו לומדים שעונה זו משתרעת מהאביב ועד הסתיו: "שלש גרנות למעשר בהמה: בפרס הפסח, ובפרס העצרת, ובפרס החג". על שלש עונות אלו כתב גם הומרוס באודיסיאה והעיד על קיומן ברוך צ'יז'יק. בניגוד לדברים אלו הרי שמהספרות המדעית ומעדויות רועים בגידול אקסטנסיבי(1)הסקתי שעונת הרבייה הטבעית מוגבלת לאביב והקיץ המוקדם. לאור דבריו של צ'יז'יק שייחס את מקצב עונות הרבייה בתקופת המשנה והתלמוד לשיטת גידול "ישובית" אני רוצה להציע שעונת ההמלטות הקצרה באביב קשורה לשיטת גידול שונה. ייתכן וכבר בתקופת חז"ל (ויוון העתיקה) התקיים גידול צאן אינטנסיבי שבו ניתן היה להאריך את עונת ההמלטות באופן מלאכותי עד לסתיו ואילו בגידול האקסטנסיבי התלוי יותר בתנאי הסביבה נשמרה עונת הרבייה הטבעית שהיא האביב.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
 

עונת הרבייה של הצאן על פי חז"ל

הסברו של רבי יוחנן לטעם מחלוקת התנאים לגבי מועד ראש השנה למעשר בהמה מבוסס על הכרת התנהגות הרבייה של הצאן ומקצב גידול התבואה. ההבדל בין שיטות התנאים איננו גדול ובמידת מה אף חופף (ב"אפלתא" ו"בחרפייתא") ולכן נוכל לדון בדבריהם במשותף. השאלה שבה אעסוק היא באיזו מידה תיאור עונת הרבייה של הצאן על פי ספרות חז"ל עולה בקנה אחד עם הידוע לנו היום.

על פי דברי רבי יוחנן השדות מלאים בר באדר והבשלתו מתרחשת בניסן. בלשון רש"י: "יעטפו בר - שהזריעה צומחת וניכרת יפה ... יתרועעו אף ישירו - בניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשים שלה, והרוח מנשבת והן נוקשים זו על זו - נשמע הקול, ונראות כמשוררות, זמן עיבור בהמה דקה חמישה חדשים". אם הכוונה להבשלת השעורה הרי שהדברים מדוייקים אך הם ייתכנו בקירוב גם לחיטה. חישוב עונת לידת הטלאים והגדיים מבוסס על ההנחה שפרק הזמן בין ההתעברות והלידה הוא חמשה חודשים ולכן הרחלים המתעברות באביב יולדות בסוף הקיץ (אלול או תשרי). גם בימינו משך ההריון בצאן הוא כחמשה חודשים (בדרך כלל בין 147-155 ימים) ואם כן גם מבחינה זו קיימת התאמה מלאה.

בניגוד לדברי רבי יוחנן המתייחס, לכאורה, לעונת המלטות אחת (בסוף הקיץ – סתיו) הרי שמהמשנה בבכורות (פ"ט מ"ה) ניתן להסיק שהמלטות הצאן התרחשו כבר מהאביב: "שלש גרנות למעשר בהמה: בפרס הפסח, בפרס העצרת, בפרס החג, דברי רבי עקיבא. בן עזאי אומר: בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באב וכו'". על משמעותו של הגורן נוכל ללמוד מפירוש רש"י (בכורות, נז ע"ב): "שלש גרנות למעשר בהמה - כלומר בשלשה פרקים בשנה הוי זמן מעשר בהמה שהבהמות שיולדו לו בין פרק לפרק צריך לו לעשר כשיגיע הפרק, דמשיגיע הפרק לא יאכל מהן לכתחלה מדרבנן בלא מעשר. אבל קודם לכן מותר דמצוה בעלמא הוא לעשר בהמותיו דהעשירי קודש מאחר שקרא עליו שם וכו'"(2).

בגמרא (בכורות, שם) אנו לומדים מה מקור שלוש הגרנות: "מאי שנא תלת? אמר רבה בר שילא: לקבל חורפי ואפלי וקייטי. ומאי שנא בהני זימני? אמר רבי תנחום בריה דרב חייא איש כפר עכו: כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים וכו'"(3). מפרש רש"י: "לקבל חורפי ואפלי וקייטי - שיש בהמות שמבכירות לילד קודם הפסח, ויש בהמות שמאחרות עד בין פסח לעצרת, ויש שאינן יולדות עד בין עצרת לחג, וכנגדם תיקנו חכמים זמנים אלו: חרפי בפרוס הפסח, אפלי בפרוס עצרת, קייטי בפרוס החג, ואית דגרסי קייטי בפרוס עצרת ואפלי בפרוס החג". מדברי הגמרא עולה שתקופת ההמלטות משתרעת מהאביב עד הסתיו והיא מתחלקת לשלוש עונות (אמנם לא נאמר במפורש שמדובר בגלי המלטות נפרדים). בירושלמי (וילנא, שקלים פ"ג) מובאת מחלוקת המעידה על כך שמדובר בעונות מוגדרות: "והן גרנות וכו': א"ר יוחנן: מפני שהן פירקי לידה, ר' אחא ור' תנחום בר חייה בשם ריב"ל: כדי שתהיה הבהמה מצויה לעולי רגלים". מפרש "פני משה" "והטעם לקביעות הג' פרקים הללו למעשר בהמה, פליגי בה בגמרא. חד אמר מפני שהן פירקי לידה של הבהמות, יש שהן מולידין בזה הפרק ויש שיולדות בפרק האחר, וחד אמר כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים וכו'". מלשון הבבלי אולי נראה שהעונות אינן מוגדרות ולכן שתי דעות אלו משתלבות זו בזו: הצורך האנושי ולא עונת ההמלטות מכתיב היכן בדיוק תסתיים כל עונה.
 

טעם קביעת ר"ה למעשר בהמה בסתיו

מדברי רבי יוחנן בסוגייתנו משתמע שמועד ראש השנה למעשר בהמה נקבע כ"גזירת הכתוב" ("ושניהם מקרא אחד דרשו") ומחלוקת החכמים היא כיצד "לדרוש" את הפסוק. לשתי הדעות ר"ה הוא בסתיו אלא שהמחלוקת היא האם בא' באלול או בא' תשרי. בירושלמי (וילנא, שקלים פ"ג) מובא טעם נוסף: "תמן תנינן רבי מאיר אומר בא' באלול ר"ה למעשר בהמה ר' אלעזר ור' שמעון אומרים באחד בתשרי. בן עזאי אומר האלוליים (הם) מתעשרין בפני עצמן. א"ר חונה טעמא דר"מ: עד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות מכאן ואילך הן מתחילות לילד מן החדשות. ר' יוסה בר רבי בון בשם רב חונה: טעמא דר"א ור"ש לבשו כרים הצאן אלו הבכירות ועמקים יעטפו בר אלו האפילות יתרועעו אף ישירו אלו ואלו נכנסים לדיר להתעשר אמר בן עזאי הואיל ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך יהו האלוליים מתעשרין בפני עצמן".

עד כאן הן מתמצות/מחמצות לילד מן הישנות – עד אחד באלול הבהמות מִתְמַצּוֹת (גומרות) / מְחַמְּצוֹת (משהות, מאחרות) ללדת ממה שהתעברו בשנה הקודמת שהסתיימה באדר, מיכן ואילך הן מתחילות לילד מן החדשות – מאחד באלול הבהמות מתחילות ללדת ממה שהתעברו בשנה הזו שהתחילה בניסן (בהמה טהורה דקה (עז, כבש) יולדת (זמן עיבורה) לחמישה חודשים (תוספתא בכורות א,י), ולכן בהמה שהתעברה עד סוף אדר יולדת עד אחד באלול ובהמה שהתעברה מתחילת ניסן יולדת מאחד באלול ואילך"(4).

מוסיף הרב בוך: "הרי שאחד באלול לא נקבע כר"ה למעשר בהמה משום שהוא סוף זמן הלידה של הצאן, אלא משום שהוא תאריך המבדיל בין ולדות הצאן ש"חנטו" לפני אחד בניסן או לאחריו. זמן העיבור שנמשך 5 חודשים קבע שאחד באלול הוא ר"ה (5 חודשים מניסן), ואילו זמן העיבור היה שונה, היה ר"ה נקבע במועד אחר". לענ"ד, ועל משקל דברי הרב בוך, ניתן גם לפרש בהשאלה שהולכים אחר "לקיטה". ההמלטות של הסתיו "סוגרות" את העונה שהתחילה באביב ולאחר מכן מתחילה הפסקה עד האביב הבא.
 

עונת הרבייה בצאן למעשה

לאחר ששרטטנו את גבולות עונת הרבייה בצאן על פי מקורות חז"ל(5) מעניין יהיה להשוות את המסקנות למידע שניתן לשאוב מהספרות ומ"תורה שבעל פה". ד"ר יואב אהרוני, חוקר בתחום זה, כתב לי: "הפעילות המינית מתעוררת סמוך ליום השווה הסתווי (22 בספטמבר) ומתחילה בד"כ בין סוף יולי לאמצע אוגוסט. הריונות שמתחילים לאחר היום הקצר הם נדירים, ואין פעילות מינית בכלל בין היום השווה האביבי ליום הארוך. מצב זה מותאם היטב לעונת המלטה אופטימלית של שני המינים המתרחשת לאחר 5 חודשי הריון (בשיאה בין פברואר לאפריל). ראיונות עם רועי צאן בגידול אקסטנסיבי הניבו מידע דומה אם כי לא אחיד לחלוטין. בגלל מיקומו של אגן הים התיכון בעמדת ביניים בין הקוטב וקו המשווה עלינו להניח שלזני הצאן המקומיים יש עונת רבייה מוגדרת אך ארוכה באופן יחסי (על כך ראו ב"הרחבה"). על פי הספרות הההריונות של של רוב זני הצאן באזורנו מתחילים בסתיו. בזן הכבשים אוואסי הנפוץ ביותר בארץ ישראל הרחלות מתייחמות לראשונה בסתיו המוקדם ונשארות פוריות עד אמצע החורף. על פי החישוב של תקופת הריון בת 5 חודשים הרי שההמלטות הן באביב ובקיץ המוקדם. מידע זה עומד, לכאורה, בסתירה לכתוב בספרות חז"ל שממנו משתמע שעונת ההמלטות מתפרשת, בשלשה גלים, מהאביב עד הסתיו. יש להעיר שגם בימינו בגידול אינטנסיבי ההמלטות אינן מוגבלות לאביב.

בהקשר זה מעניינים דברים שכתב ברוך צ'יז'יק(6) בספרו "אוצר הצמחים" (עמ' 784). על הפסוק "ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב"(7) (בראשית, ל מ"ב) ולאחר שהוסיף את דברי הגמרא "אין מדרש יוצא מידי פשוטו" כתב צ'יז'יק:

"במשק הצאן, שהיו אבותינו מגדלים לפי השיטה הישובית, נמשכה ההתיחמות של הצאן במשך כל השנה ועונת התאנה של הכבשים היתה בלתי מוגבלת. הרחלות היו מתעברות בתשרי וממליטות באדר – טלאים של עונה זו היו נקראים חרפיים, מתעברות באדר, ניסן וממליטות באב – אלול – טלאים אלו היו נקראים קיציים. "שלש גרנות למעשר בהמה: בפרס הפסח ובפרס העצרת ובפרס החג דברי רבי עקיבא, בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר, בא' בסיון, בעשרים ותשעה באב וכו'" ... המלטת הצאן בשלש עונות שונות מזכרת גם באודיסיה של הומרוס:

יען נדדתי לכתים וכנענה וארץ מצרים, גרתי עם בני האתיופים, ועם הצידונים וארמבים, וגם באדמת לוב, אשר שם הטלאים מקדימים מקרינים. ושלש פעמים בשנה תפלחנה הרחלים, תמלטנה, מחסור לא ידע האדון, ורועה עדרים לא יחסר גבינה ובשר, ולא יצמא לחלב הדשן והערב, שנה תמימה לא יפסוק מתת את חלבו העדר (אודיסיה, שיר רביעי בתרגום של ש. טשרניחובסקי).

ההמלטה באב-אלול היתה שכיחה ביותר ולכן קבעו חכמינו את חדש אלול כראש השנה למעשר בהמה. ובהעטיף הצאן לא ישים, אבן עזרא מפרש: "הם בימי תשרי וזה עשה יעקב שלא ירגיש לבן בדבר המקלות". כאן מביא צ'יז'יק את לשון סוגייתנו במלואה וממשיך: המקשרות, הקשרים = הטלאים שלידתם היא בזמן שהתבואה עושה קשרים (פרקים) מלשון: "רבי חנינא בר פפא ורבי סימון אמרי כימה מעדנת את הפירות וכסיל מושך בין קשר לקשר" (בראשית רבה, פרשה י') והיא שבט אדר".

קצה חוט העשוי ליישב את הסתירה, לכאורה, בין הספרות המדעית ועדויות הרועים לבין המתואר בספרות חז"ל, הומרוס וצ'יזייק עשויים להיות דבריו של האחרון: "במשק הצאן, שהיו אבותינו מגדלים לפי השיטה הישובית וכו'". כוונתו עדיין לא ברורה לי (אודה מאד למי שיאיר את עיני בשאלה זו) אך ייתכן והוא מבחין בין גידול צאן אקסטנסיבי לאינטנסיבי. ייתכן ו"השיטה הישובית" משמעותה גידול אינטנסיבי בדירים בתוך יישובים השונה מגידול בהמות בשטחים פתוחים ומרוחקים במשך תקופות ארוכות. בגידול המתבסס אך ורק על מרעה טבעי חיוני שעונת ההמלטות תתרחש באביב או לקראתו כאשר קיים מצאי מזון זמין בעל ערך אנרגטי גבוה ונוח לליחוך גם על ידי הטלאים שנגמלו. בעונה זו מזג האוויר נוח ואין צורך במחסה מפני פגעיו. לעומת זאת ב"שיטה הישובית" האינטנסיבית המעניקה לצאן מחסה ומזון, ההמלטות עשויות להתפרש על תקופה ארוכה יותר הכוללת גם את כל הקיץ והסתיו. ייתכן ובתקופת חז"ל (בדומה ליוונים בתקופתו של הומרוס) היו מוכרות שיטות מלאכותיות שבעזרתן ניתן היה להרחיב את עונת ההמלטות ולקבל שלושה גלי המלטה. גם במשק המודרני עיתוי ההמלטות מבוקר באופן מוחלט על ידי המגדלים אם כי סביר להניח שבשיטות אחרות. גידול הצאן האקסטנסיבי (נפוץ יותר בקרב הבדואים והערבים בכפרי יהודה ושומרון אך קיים גם במשק היהודי) תלוי יותר בתנאי הסביבה ולכן אינו משלב התערבות ושינוי של עונת ההמלטות הטבעית כלומר סוף החורף והאביב. ההשוואה בין שיטות גידול הצאן בתקופת המשנה והתלמוד לבין השיטות הנהוגות היום במשק הערבי מצביע על נסיגה ברמת התיחכום אך הדבר איננו יוצא דופן וקיים בתחומים חקלאיים נוספים.

הד לקיומן של שתי שיטות גידול אלו נוכל למצוא בדברי המשנה (ביצה, פ"ה מ"ז): "אין משקין ושוחטין את המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הבייתות, אלו הן בייתות הלנות בעיר מדבריות הלנות באפר". ההבדל בין שתי שיטות הגידול מפורש בגמרא (ביצה, מ ע"א): "תנו רבנן: אלו הן מדבריות ואלו הן בייתות? מדבריות כל שיוצאות בפסח, ורועות באפר, ונכנסות ברביעה ראשונה. ואלו הן בייתות כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום, ובאות ולנות בתוך התחום. רבי אומר: אלו ואלו בייתות הן, אלא אלו הן מדבריות: כל שיוצאות ורועות באפר, ואין נכנסות לישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים". לדעת רבי ההבדל בין שתי השיטות קיצוני ובהמות מדבריות "אינן רואות את פני הבית" כלל. 
 

 
 גדי ואמו זמן קצר לאחר ההמלטה    

 

הרחבה

עונת הרבייה בצאן - כללי

בעלי חיים נמצאים תחת השפעתן של תנודות (פלוקטואציות) בתנאים הסביבתיים שגודלן תלוי בקווי הרוחב והגובה שבו הם נמצאים. בדרך כלל התנודות חריפות יותר ככל שמתרחקים מקו המשווה ומטפסים לגובה. משך שעות האור וטמפרטורת הסביבה הם הגורמים הסביבתיים הבולטים באזורים הממוזגים ואילו המחזור השנתי של הגשם והשלכתו על מצאי המזון הוא המשתנה החשוב באזורים הטרופיים. כאשר שינויים אלו מגיעים לרמות חריפות בעל החיים עשוי להגיב על ידי התפתחות של אסטרטגיות התגוננות שונות (שינויים בהתנהגות התזונה, אגירת שומן ברקמות, הורדת המטבוליזם הבסיסי, נשירת נוצות או פרווה, שקיעה בשינת חורף או נדידה). מנגנון אחר הוא אסטרטגיית רבייה הכוללת "מניעת הריון" טבעית המגבילה את הפעילות הרבייתית לעונה המתאימה ביותר בשנה המבטיחה התפתחות טובה של הצאצאים ואפשרויות הנקה על ידי האם. באזורים קרים וממוזגים תקופה זו מקבילה לאביב או הקיץ המוקדם ואילו באזורים חמים ויבשים תקופה זו מקבילה לעונת הגשמים. על מנת לסנכרן את התקופה הפורייה בעלי חיים המתרבים באופן עונתי מסתמכים על רמזים סביבתיים. הגורם הסביבתי שבו נעשה שימוש נפוץ ביותר הוא הפוטופריודיזם (היחס בין שעות האור והחושך). בניגוד למשתנים סביבתיים אחרים כמו טמפרטורה וכמות משקעים הרי שהמעגל השנתי של אורך היום קבוע בהשוואה בין שנים.

מינים המשתמשים בפוטופריודיזם על מנת לסנכרן את עונת הרבייה מסווגים לשתי קבוצות עיקריות: "מתרבי יום ארוך" ו"מתרבי יום קצר". המינים בקבוצה הראשונה, (למשל חמוס, קיפוד וסוס) נכנסים לעונת הרבייה שלהם לאחר ההיפוך החורפי כלומר כאשר הימים מתחילים להתארך. מינים בקבוצה השנייה (למשל האיילים, כבשים ועיזים) מתחילים להיות פעילים מינית, כתגובה להתקצרות אורך היום, מהקיץ המאוחר עד תחילת הסתיו. חשוב להדגיש שרבייה עונתית קיימת בעיקר במיני בר ואילו במינים מבויתים גרמה ברירה מלאכותית לצמצום השפעת הסביבה על הפעילות המינית. מחקר שבדק את עונתיות הרבייה בכבשי בר, כבשים מבויתות וכבשים פראיות (כבשים מבויתות שעברו לחיי בר) שהוחזקו בתנאים זהים מצא שאילי בר הגיעו לשיא הפעילות המינית מאוחר יותר בשנה בהשוואה לאילים מבויתים ואילו אילים פראיים הציגו ערך ביניים. מאידך גיסא, מינים מבויתים המתרבים במשך כל השנה כמו פרות וחזירים מגלים נטייה חזקה לעבור לעונת רבייה עונתית אם משחררים אותם לחיי בר.

מהספרות המדעית משתמע בברור שגזעי כבשים שמקורם באקלים ממוזג בקווי רוחב ממוצעים או גבוהים מתרבים באופן עונתי ומשתמשים בפוטופריודיזם לצורך תזמון מחזור הרבייה השנתי. בניגוד להם הרי שגזעים ממקור טרופי או סוב-טרופי עשויים להתרבות כל השנה או להתרבות לסירוגין על פי מצאי המזון בסביבה. במחקר אחר טענה זו הוצגה באופן מדויק יותר בהתייחס לקווי רוחב כדור הארץ. לזנים שמקורם בין קווי הרוחב 350 הצפוני והדרומי יש נטייה להתרבות במשך כל השנה ואילו זנים שמקורם בקווי רוחב גבוהים יותר מתרבים באופן עונתי בעקבות התקצרות אורך היום. באופן כללי ככל שקו הרוחב גבוה יותר כך גדלה התלות באור ועונת הרבייה מוגבלת יותר.

 


(1) גידול צאן אקסטנסיבי עושה שימוש מועט בטכנולוגיה ושימוש מרובה במשאבי הטבע. ההזנה מבוססת על מרעה טבעי. גידול מסוג זה נפוץ בארץ בעיקר בקרב הבדואים וערביי יהודה ושומרון. פה ושם חדרו גם יהודים לענף זה מתוך מוטיבציות שאינן חקלאיות בלבד.
(2) במבט ראשוני נראה לכאורה שקיימת כאן מחלוקת סוגיות בין הגמרא בראש השנה העוסקת בעונת המלטות אחת לבין המשנה בבכורות המתארת שלוש עונות המלטה. לענ"ד אין כאן סתירה משום שהגמרא בר"ה מפרשת את טעם קביעת ראש השנה למעשר בהמה בא' אלול או א' תשרי כלומר בסתיו. מועד זה חותם את עונת ההמלטות ומהווה כעין "סוף שנת המס" המקובלת בימינו (ראו הסברו של הרב י. בוך להלן). בבכורות הדיון לגבי גרנות המעשר שהם תקנת חכמים, לתועלת עולי הרגל, החשובה לכל שלושת הרגלים.
נראה שסתירה זו הטרידה את בעל "מראה הפנים" (שקלים, פ"ג) שפירש: "מפני שהן פרקי לידה. להך טעמא דר' יוחנן דהכא היה צ"ל דה"ק שיש בהן זמן פירקי לידה דהרי בהמה דקה זמן לידתה באב או באלול, ופסח ועצרת מאי עבידתייהו אלא דבהמה גסה יש שיולדות בזמן סמוך להפסח אבל עיקר הטעם כדי שתהא בהמה מצוייה לעולי רגלים וכן בבבלי בכורות דף נ"ח לא קאמר אלא האי טעמא דר' תנחום". הוא מיישב את הסתירה בכך ששתי העונות שלא נזכרו בדברי רבי יוחנן (אביב וקיץ) עוסקות במעשר בהמה של בקר. כאמור אין צורך בחלוקה זאת ובמיוחד לאור כך שבימינו רוב המלטות הצאן הן באביב. יתר על כן, קשה לייחס "פרקים" להמלטות הבקר משום שהן אינן מוגבלות לעונות מוגדרות.
(3) פירוש: גמרא שנינו במשנתנו: שלוש גרנות למעשר בהמה. ושואלים: מַאי שְׁנָא [מה שונה, מדוע דוקא] תְּלָת [שלוש גרנות]? אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא: לָקֳבֵל [כנגד] חוּרְפֵי וְאַפְלֵי וְקַיְיטֵי [המקדימות, היולדות בחורף, והמאחרות היולדות באביב, והקיציות היולדות בקיץ]. ושואלים: וּמַאי שְׁנָא [ומה שונה, מדוע דוקא] בְּהָנֵי זִימְנֵי [בזמנים אלה], בפרס הפסח, בפרס עצרת ובפרס החג? אָמַר ר' תַּנְחוּם בְּרֵיהּ [בנו] של ר' חִיָּיא אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בְּהֵמָה מְצוּיָה לְעוֹלֵי רְגָלִים, מפני שאדם שוהה מלמכור את בהמותיו ומלשוחטן עד שיעשרן בזמנים אלו שקבעו חכמים.  
(4) תודה לרב יהושע בוך על ההפנייה למקור זה ועל פירושו (תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים מפורש מתורגם ומפוסק עם פירוש "אור לישרים" בהוצאת ספריית בית אל).
(5) אין ספק שחז"ל תיארו מציאות קיימת (ואין מדובר במדרש תיאורטי בעלמא), שהייתה מוכרת להם, שהרי דייקו בפרטים רבים אחרים הקשורים לנושא זה. לא ייתכן שידעו מהו משך ההריון בצאן מבלי שידעו את מועד התחלתו וסיומו.
(6) ברוך צ'יז'יק (1885-1955) היה חוקר ומפתח מפעלי חקלאות בארץ ישראל. תודה לרב י. רוטשטיין על ההפנייה למקור זה.
(7) "ובלקישות ענא לא משוי והון לקישיא ללבן ובכיריא ליעקב" (תרגום אונקלוס, שם).


 

מקורות עיקריים:

Omphile, U.J., 2004, 'Foraging Strategies of Sheep and Goats Under Semi-intensive Management in Botswana'. South African Journal of Animal Science, 34, pp. 120-122.
Rosa, H.J.D. and Bryant, M.J. 2003, 'Seasonality of Reproduction in Sheep'. Small Ruminant Research 48, pp 155–171.

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר